קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לקצבת ילדים: נציג ציבור מר גרינברג נציג ציבור מר שיפטן. זוהי תביעה לקיצבת ילדים בה טוענת התובעת כי היא תושבת ירושלים מאז ומתמיד וכי ילדיה נולדו בירושלים. הנתבע (להלן: "המוסד") מבקש מבין הדין לדחות את התביעה ולטענתו התובעת ומשפחתה מתגוררים בכפר סעיר, מאז נישואיה ב-1981 ועד היום, ולפיכך אין היא תושבת ישראל וככזאת אינה זכאית לקצבת ילדים. התובעת הציגה מטעמה את חוזה השכירות ת/1 לפיו היא גרה בשכירות אצל אחד ושמו ריבחי חסן עיד. כמו כן הביאה התובע, להעיד מטעמה, אישה ששמה: שרה עיסא עבדל פתח. עדה זו טענה כי התובעת גרה לידה בוואדי ג'וז מאז 1987 - 1986. לדבריה, היא רואה את התובעת מידי יום וכי התובעת גרה כ-300 מטר מביתה. העדה טוענת עוד כי היא והתובעת הין קרובות משפחה. עם זאת, העדה לא ידעה לאמר דבר על טיב היחסים בין התובעת לבין בעל הבית ולא ידעה על כל סכסוך הקיים ביניהם. לענין זה נתייחס עוד להלן. כנגד עדותה של התובעת ועדותה של העדה מטעמה הציג המוסד את ההודעה נ/1 שהיא הודעתו של בעל הבית שממנו טוענת התובעת כי היא שכרה דירה. להלן תוכן דבריו של עד זה בפני החוקר: "אני בעל הנכס שבוואדי ג'וס איזור התעשיה. מוכר לי אדם בשם חסן אל מתור מכפר סעיר שמחזיק בתעודת זהות חברון, ואשתו שמה קנועה ומחזיקה בתעודת זהות מירושלים. ידוע לי שיש לו שתי בנות, לפי המה שסיפר לי, הוא ביקש ממני לתת לו כתובת מגוריי על מנת שיזכה לקיצבת ילדים מביטוח לאומי, ואני רוצה לספר את האמת שחסין אל מתור ואשתו קנועה מעולם לא התגוררו אצלי, אלא הם גרים דרך קבע בכפר סעיר בבית שלו הפרטי, ומה עוד שסיפר לי שבנה בית בשנה שעברה בנוסף לבית שהיה לו מקודם. חסין אל מתור מוכר לי מזה כ- 15 שנה ועובד אתי במלון אמבסדור בירושלים וגמר את עבודתו במלון לפני מספר חודשים ועובד אצל היהודים ולא גר אצלי בכלל ועל כך אני חותם". בעל הבית הנ"ל נקרא להעיד גם בפני בית-הדין וכאן "הפך את עורו" והכחיש מכל וכל את דבריו שב-נ/1. בפני בית-הדין והא טען כי התובעת ובעלה וילדיהם גרים אצלו בבי, ובאשר לתוכן העדות ב-נ/1 טוען בעל הבית הנ"ל ש"החוקר כתב מה שכתב..." ואילו הוא (בעל הבית) ביחסים טובים עם התובעת ובעלה. משהופנתה התובעת לעדות נ/1 היא טענה כי אשתו של בעלת הבית השפיעה עליו ליתן את ההודעה נ/1 שכן היא מסוכסכת עימה. בעל הבית טוען שאין לו ולא היה לו ולבני משפחתו כל סכסוך עם התובעת. כזכור, גם העדה מטעם התובעת (שרה עיסא עבדל פתח) אף היא מקורבת לתובעת לא ידעה על שום סכסוך בין התובעת לבין מי ממשפחתו של אותו בעל בית. אין אנו נותנים אמון בעדותם של התובעת והעדה מטעמה כמו שגם עדותו של בעת הבית, ריבחי חסן עיד, בפני בית-הדין נראית לנו שקרית מתחילתה ועד סופה. שקלנו את הודעתו של עד זה בפני חוקר המוסד יחד עם עדותו לפנינו ואין לנו צל של ספק כי האיש עמד על דוחן העדים ומסר במצח נחושה עדות שקרית מחוסרת כל שחר. גרסתו של עד זה (בעל הבית) היא גירסה מאוחרת ומשופצת ואין לה דבר עם האמת והיא הוכנה לצורך הדיון בפנינו בלבד. לענין המשקל שבית-הדין רשאי לייחס לעדויות מסוג זה ראה: דב"ע מח/0-42 ורטנסקי נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ט 471 בעמ' 473; דב"ע מא/0-72 פרידמן נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ב 309. הגשת התביעה בתיק זה מהווה מצד התובעת נסיון להוציא במירמה ובטענות שווא קיצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי. הנסיונות מסוג זה חוזרים ונישנים בבית-הדין ולדעתנו הגיעה העת להרתיע תובעים פוטנציאליים מלנסות להוציא כספים בטענות שווא ובמירמה מהמוסד. אשר על כן: התובעת תשלם למוסד הוצאות ושכ"ד עו"ד של 2,000 ₪. סכום זה ישולם למוסד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק לתקופה שהחל מיום מתן פסק-דין זה ואילך ועד ליום התשלום בפועל. התובעת תשלם גם לאומר המדינה סך של 2,000 ₪ וזאת בשל תביעת הסרק שהגישה לבית-הדין ובזבוז זמנו היקר של בית-דין זה בניהול תביעה שיקרית מתחילתה ועד סופה. סכום זה ישולם לאוצר המדינה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק לתקופה שהחל מיום מתן פסק-דין זה ואילך ועד ליום התשלום בפועל. קטיניםקצבת ילדים