קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד בנק בגין גביית עמלות שלא כדין: התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע מס' 1, תאגיד בנקאי (להלן: הבנק) וכנגד הנתבע מס' 2, מנהל סניף הבנק בו הוא מנהל את חשבונותיו (להלן: מנהל הסניף) בטענה לאי סדרים בחשבונות בנק אותם הוא מנהל.   טענות התובע, מתייחסות לגביית עמלות שלא כדין וחיובי ריבית שנעשו לטענתו, ביתר וזאת כמפורט בנספח 11 לתביעה. העמלות וחיובי הריבית, שלטענת התובע נגבו ממנו שלא כדין, מסתכמים על פי נספח 11 לתביעה, בסך של 16,700 ₪.   בשלושה נושאים מתמקד התובע בטענותיו לחיובי יתר.   א. החזר חיובי ריבית   בסעיפים 1 ו - 2 לנספח 11 טוען התובע, כי הינו זכאי להחזר חיוב ריבית בחשבון 118478 בסך של 246.66 ₪ ולהחזר חיוב ריבית בחשבון מס' 118494, בסך של 1,653.19 ₪.   מנהל הסניף ונציג הבנק הסביר בעדותו כי חיובי הריבית נעשו על ידי הבנק, כדין. לטענת הבנק, על פי תנאי "חשבון פלטינה", המוכרים לתובע וצורפו כנספח "ץ" לתביעה, זכאי בעל חשבון מסוג זה, למסגרת אשראי בסך של 100,000 ₪ בריבית פריים. הקצאת האשראי הינה בריבית פריים ולא בריבית קבועה. בעת אישור הקצאת האשראי עמדה ריבית הפריים על 5.9% אך מאז הריבית עלתה עד ל - 10.6% והתובע חויב בהפרשי ריבית על פי שיעור ריבית הפריים, כפי שנקבעה על ידי בנק ישראל בתקופות השונות.   הסבר הבנק, באשר לחיובי הריבית בגין הקצאת האשראי על-פי שיעור ריבית הפריים, כפי שנקבע מזמן לזמן, על ידי בנק ישראל תואם את תנאי החשבון. התובע לא סתר את חישוב הריבית ולא הוכיח, באמצעות חוות דעת של מומחה או בעדות אחרת, כי נגבתה ממנו ריבית גבוהה מריבית הפריים או כי חישוב הריבית נעשה באופן מוטעה. אשר על כן דין טענת התובע לחיובי ריבית ביתר, להדחות.   ב. חיוב בגין דמי חבר בויזה   התובע טען לחיוב יתר בסך של 125 ₪ עבור דמי חבר בויזה. התובע הסביר בעדותו כי חויב בדמי חבר בויזה, עבור שני כרטיסים למרות שהכרטיסים אבדו והוא ביקש להנפיק רק כרטיס אחד ולפיכך חויב בגין כרטיס שלא היה ברשותו. התובע חויב בדמי חבר בויזה בסך של 495.53 ₪. לאחר שפנה בתלונה על חיוב זה, זוכה חשבונו בסך של 371.64 ₪, כך שנותר חיוב של 125 ₪.   מנהל הסניף, הסכים במהלך הדיון, כי חיוב זה נגבה ביתר, אם כי טען כי החיוב נעשה מטעם ויזה. כשרות ללקוח הסכים נציג הבנק להחזיר סכום זה לתובע.   לפיכך זכאי התובע להחזר סך של 125 ₪, שנגבו ממנו כחלק יחסי, מדמי חבר בויזה, בגין כרטיס שלא היה ברשותו.   ג. עמלות שנגבו שלא כדין   התובע טוען בסעיף 4 לנספח 11 לתביעה, כי נגבו על ידי הבנק, עמלות שלא כדין בגין הפקדת המחאות במט"ח וזאת בחשבון מס' 077178.   הבנק טען בכתב הגנתו, כי התובע אינו הבעלים של חשבון זה ולכן דין טענותיו בכל הנוגע לחשבון זה להדחות על הסף.   חשבון 077178, הינו בבעלותם של קלב ברטה ויזי, אחותו של התובע ובעלה. לתובע ניתן יפוי כוח לפעול בחשבון זה, על גבי טופס יפוי כוח של הבנק (נספח "נ" לתביעה). כן ניתן לתובע, על ידי בעלי החשבון, יפוי כוח נוטריוני, לפעול בשמם בכל הקשור לחשבונותיהם ובכלל זה לייצגם בפני ערכאות שיפוטיות. יפוי הכוח הוגש וסומן ת/1.   יפוי כוח לייצג את בעלי החשבון ולבצע פעולות בשמם, אין בו כדי להעניק לתובע את זכות התביעה שכן כאמור בפסק דינו של כב' השופט שיינמן בת.ק 5981/02 (צורף כנספח ב' לכתב ההגנה), אם יתבררו טענות התובע כנכונות ומוצדקות, הרי הניזוק אינו התובע עצמו, אלא בעלי החשבון.   יחד עם זאת, מעבר לנדרש ולאור טענת התובע כי פעל כמיופה כוח בחשבון ולמעשה ניהל את החשבון עבור בעליו, מצאתי לנכון להוסיף ולומר כי טענות התובע בעניין זה לא הוכחו.   התובע טען בנספח 11 לתביעה, כי במשך 84 חודשים, מאז פתיחת החשבון, הופקדו בו מידי חודש המחאות במט"ח, בסך של 1,673 $ בגינן נגבתה עמלת דמי דואר, בסך של 3.5 $ עבור כל המחאה וכן עמלה של 0.25% עבור 7 ימי ערך.   התובע ערך חישוב של העמלות, על ידי הכפלת 7 ימי ערך ב - 0.25% ובצרוף עמלת דמי דואר בגין שתי המחאות, הגיע לסיכום על פיו נגבו במשך התקופה עמלות בסך כולל של 14,675 ₪.   נציג הבנק טען כי העמלה נגבתה כדין על פי תעריפון העמלות וכי מדובר בעמלה של 0.25% עבור כל שבעת ימי הערך ולא עמלה בשיעור 0.25% עבור כל יום ערך, על פי החישוב שערך התובע.   צודק נציג הבנק בטענתו, כי התובע לא הוכיח, באמצעות חוות דעת של מומחה או באמצעות כל ראיה אחרת, כי אכן נגבו עמלות בסך כולל של 14,675 ₪. כן לא הוכחה טענתו של התובע, כי העמלות שנגבו על ידי הבנק, נגבו שלא כדין ובניגוד לתעריפון העמלות שבפיקוח בנק ישראל.   עצם העובדה כי הוצעה לתובע הטבה בחישוב העמלות, לאחר שהודיע על כוונתו לסגור את החשבון או כי בנקים אחרים גבו עמלות נמוכות יותר, אין בה כדי להצביע על גביית עמלות שלא כדין.   ד. טענות נוספות שלא נטענו בתביעה   בעדותו טען התובע לגביית עמלות נוספות בסך של 476 ₪ בגין הפקת העתקי מסמכים שלא הוזמנו על ידו. לטענת התובע טענה זו אינה נזכרת בכתב התביעה, שכן ארוע זה ארע לאחר הגשת התביעה לפיכך אין בידי לדון בטענה זו.   ה. התביעה כנגד מנהל הסניף   יש לציין, כי תביעה קודמת, שהוגשה על ידי התובע כנגד מנהל הסניף בלבד, בת.ק 5981/02, נדחתה מחמת העדר יריבות כאמור בפסק דינו של כב' השופט שיינמן מיום 24.7.02, שצורף כנספח ב' לכתב ההגנה.   למרות שהתביעה כנגד מנהל הסניף, נדחתה מפאת העדר יריבות, צרף התובע את מנהל הסניף כנתבע מס' 2 בתביעתו הנוכחית.   מעבר לכך כי דין התביעה כנגד מנהל הסניף להדחות מחמת העדר יריבות, שכן כל הפעולות שביצע, בוצעו בתוקף תפקידו כמנהל הסניף, הרי שדין התביעה כנגד מנהל הסניף להדחות מחמת מעשה בית דין, לאור פסק דינו של כב' השופט שיינמן בת.ק 5981/02.   אשר על כן דין התביעה כנגד הנתבע מס' 2, מנהל הסניף, להדחות. ו. סוף דבר   אני מחייבת את הנתבע מס' 1, לשלם לתובע סך של 125 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10.2.02 ועד מועד התשלום בפועל.   התביעה נגד הנתבע מס' 2, מנהל הסניף, נדחית.   לפנים משורת הדין ולאור העובדה שמנהל הסניף, ייצג את הבנק בדיון, איני פוסקת הוצאות משפט לזכותו למרות שלא היה מקום מלכתחילה, לצרפו כנתבע נוסף.   מאידך ומשיקולים אלה, איני מוצאת מקום לפסוק הוצאות משפט לזכות התובע וכל צד ישא בהוצאותיו.   בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום קבלת פסק-הדין.בנק