קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד סוכן ביטוח בגלל סירוב חברת הביטוח לשלם למבוטח: 1. מדובר בתביעה כספית, חוזית, נזיקית בסכום של 46,500 ₪, שהוגשה על ידי התובע, נגד חברת הביטוח כלל [להלן: "כלל"] וסוכן בטוח על רקע סירוב "כלל" לשלם תגמולים בגין נזק שנגרם לתובע כתוצאה מגניבת רכבו. 2. הרקע לתביעה אינו שנוי במחלוקת כדלקמן: א. התובע פנה לסוכן ורכש מכלל פוליסה לבטוח נזקי צד ג' לרכב מסוג אאודי [להלן: "הרכב"]. ב. במועד מסוים בסמוך ל 25/3/10 פנה התובע באמצעות אביו לסוכן וביקש להרחיב את הכיסוי מכיסוי צד ג' לכיסוי מקיף. ג. אשתו של הסוכן גב' ציקי דקר, העובדת כמזכירתו בסוכנות, ניסתה ביום 24/3/12 לבצע המרה של הפוליסה ישירות בכלל מצד ג' למקיף, אך לא הצליחה לעשות זאת. ד. ביום 25/3/10 שעה 00:02 שלח הסוכן מייל לצד ג' 2 שהיא סוכנות החיתום של כלל [להלן: "סוכנות החיתום"], ובו דרישה לחישוב עלות ביצוע המרה הנ"ל. המייל לא נענה. ה. משלא התקבל מענה מס' ימים, פנה שוב אביו של התובע לסוכן וביקש לבצע ההמרה וזאת אף מבלי לדעת מה העלות הכספית הכרוכה בכך. ו. בתאריך 29/3/10 [יום לפני פסח] בשעה 14:29, שלח הסוכן לסוכנות החיתום מייל נוסף כדלקמן: "ב 25/3/10 שלחה אליך ציקי מייל ובו ביקשה לדעת כמה יעלה לשנות הבטוח למקיף, עד היום אין תשובה. אנא שני הבטוח הנ"ל למקיף החל מהיום. אודה באם תעדכני אותי באשר למחיר". גם מייל זה לא נענה. ז. ביום 4/4/10 נגנב הרכב. התובע פנה באמצעות הסוכן שמילא עבורו טופס הודעה לכלל על מקרה הבטוח, אך כלל סירבה לשלם לתובע את תגמולי הבטוח, בטענה כי לא הוקמה פוליסה לבטוח מקיף לרכב, וכך נולדה התביעה. 3. התובע מבסס תביעתו כלפי כלל והסוכן, הן על המיילים הנ"ל וכן על טענה לפיה הסוכן מסר לאביו חד משמעית כי בעקבות פנייתו לביצוע המרה, הוא יהפוך הפוליסה לפוליסת בטוח מקיף ו"נגמור את החשבון לאחר מכן" ובתאריך 29/3/10 הוא הודיע כי הרכב מבוטח בבטוח מקיף, אצל כלל. 4. טענתו המשפטית של התובע הינה כי הסוכן פעל כשלוחה של כלל, ולכן שליחת המיילים ביחד עם הודעתו מיום 29/3/10 כי הרכב מבוטח אצל כלל בביטוח מקיף מבלי כל הסתייגות מקימים חובה על כלל לפצות את התובע. 5. הסוכן מצטרף לכל טענותיו של התובע כנגד כלל וסוכנות החיתום, למעט לגבי הטענה כי הודיע לתובע ו/או למי מטעמו, כי קיים כיסוי בטוחי מסוג מקיף לאאודי וכך הדבר משתקף בכתב הגנתו: "י"ז. למען הסר ספק, הנתבע עולם לא הודיע לתובע או למי מטעמו כי קיים כיסוי בטוחי מסוג מקיף, לרכב האאודי. י"ח. על אף האמור לעיל, יודגש כי על פי מידת ידיעתו והבנתו של הנתבע, הנתבעת 1 ביטחה ונתנה כיסוי ביטוחי מקיף לרכב האאודי על פי בקשת התובע. י"ט. יתר על כן, שתיקתה של הנתבעת מס' 1 ו/או של סוכנות החיתום מטעמה, גרמה לנתבע להאמין כי קיים כיסוי ביטוחי מסוג מקיף לרכב. כ. בהתייחס לאמור לעיל, הנתבעת 1 דחתה התביעה מחוסר תום לב... כ"ב. התנערותה של הנתבעת מס' 1 והתנערות גשר מכיסוי בטוחי לרכב האאודי, נעשה בניגוד לדין ובחוסר תום לב". בהודעה לצד ג' כנגד סוכנות החיתום, מציין הסוכן במפורש, כי סוכנות החיתום במעשיה ובמחדליה "היא גרמה לשולח ההודעה להאמין כי קיים כיסוי בטוחי לרכב האאודי". 6. בחנתי את עדות הסוכן מול עדותו של מר מאיר לוי לגבי שאלת המחלוקת היחידה ביניהם, דהיינו האם הסוכן אכן אישר במפורש, כי הבטוח הומר למקיף ויש פוליסה תקפה, והגעתי למסקנה כי גירסת התובע עדיפה בעיניי, על פני גירסת הסוכן. ואלו הנימוקים להחלטתי: א. כפי שציינתי לעיל, הסוכן עצמו הודה כי ידע, הבין והאמין לאחר שני המיילים הנ"ל ששלח, כי הפוליסה אכן הוקמה על פי בקשת התובע. ב. אין מחלוקת כי לאחר הגניבה התובע פנה לסוכן והסוכן מילא טופס הודעה על מקרה הבטוח לכלל. גם עובדה זו מלמדת ומאשרת, כי הסוכן חי תחת הידיעה והאמונה, כי אכן הרכב מבוטח בטוח מקיף בכלל. ג. האם זה הגיוני כי הסוכן ביום 29/3/10 ידע, הבין והאמין כי הרכב מבוטח וכי בקשתו של התובע לקוחו, מולאה על פי רצונו והוא שמר ונצר ידיעה ואמונה זו בליבו. ד. בעיניי הדבר אינו סביר ולכן אני נותן אמון מלא בעדותו של אביו של התובע, כי הסוכן הודיע לו חד משמעית בטלפון כי יש כיסוי לבטוח מקיף לרכב וזאת ביום 29/3/10 [לפני הגניבה]. 7. כלל וסוכנות החיתום טענו כי הרכב היה ונשאר עד לגניבתו מבוטח בבטוח צד ג' בלבד, וכי הסוכן חרג מסמכותו ולכן לא הוקמה פוליסה לביטוח מקיף. לחילופין, באם יקבע כי אכן הוקמה הפוליסה, הרי שהסוכן חייב לפצותה במלוא התשלומים שיפסקו נגדה, לאור חריגתו מסמכות ופעילותו הרשלנית, הן כלפיה בהקמת הפוליסה והן כלפי התובע בהתנהלותו ובמצגיו. לטענה זו מצטרף גם התובע, וטוען לגבי הסוכן כי הסוכן חייב לפצותו, לאור התרשלותו בהקמת הפוליסה, ומצגיו הרשלניים כי אכן יש כיסוי ביטוחי בבטוח מקיף לרכב. דיון 8. שתי שאלות מתעוררות בתיק זה. האחת - האם נכרת חוזה הבטוח בין התובע לבין כלל. השנייה - האם הסוכן התרשל וחרג מסמכותו. נכרת חוזה בטוח בין התובע לבין כלל 9. במקרה הנדון, המיילים ששלח הסוכן מהווים הצעה לחוזה בטוח, וההודעה של הסוכן לאביו של התובע, כי הפוליסה הוקמה מהווה קיבול של "כלל" לתובע וזאת על פי החוק והפסיקה כדלקמן: א. חוק חוזה הבטוח, תשמ"א - 1981, קובע בסעיף 33 א' כדלקמן: "לעניין המשא ומתן, לקראת כריתתו של חוזה הבטוח, ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הבטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב". ב. אין מחלוקת כי הסוכן הינו סוכן רשום ומוסמך אצל כלל ואין מחלוקת כי לא היתה דרישה של התובע כי הסוכן יפעל כשלוחו, דבר זה גם לא נטען, ולכן יש לראות בסוכן כשלוח של כלל. ג. בע.א. 702-89, אליהו חב' לבטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח', פד"י מ"ה (2) 811 (להלן: "פרשת נועם אורים"), נדון מקרה דומה מבחינה עובדתית למקרה שבפנינו, ושם ביהמ"ש מסביר בעניין זה ואף מפנה לדברים שנאמרו בכנסת בהצעת החוק, כדלקמן: "אנו רואים כי המחוקק מייחס לסוכן בטוח מעמד נכבד בכל הנוגע להיווצרות חוזה הבטוח ולמהלכו ומטיל אחריות לגבי חלק מפעולותיו על כתפי המבטח. העיסוק כסוכן בטוח הינו עיסוק טעון רישוי, תוך שנדרשות כשירויות מסוימות (המפורטות בסימן ה' לפרק ב' לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א - 1981). המחוקק כיוון לכך שבכל הקשור לפעילות סוכן הבטוח המוזכרת לעיל הנטל לפקח על פעולותיו ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להוראה שקיבל מן המבטח יוטל על המבטח ולא על המבוטח. המחוקק נתן דעתו לאחריות זו המוטלת על המבטח, אך החליט כי הטלת אחריות כזו עדיפה. בעת שהוצגה ההצעה לקריאה שנייה, אמר חבר הכנסת מרדכי וירשובסקי, בשם ועדת החוקה חוק ומשפט: 'על זה היה ויכוח. חברות הבטוח טענו שהן רוצות לראות את הסוכן כשלוחו של המבוטח. אבל אנחנו אמרנו: בא לביתו של אדם תמים מישהו המציג את עצמו כסוכן ביטוח ומחתים את האדם על הסכם ביטוח. אחר כך הוא הולך והאדם חושב לתומו שהוא מבוטח, עם כל התנאים שהסוכן אמר והוא שמח וטוב לו, עד שחברת הביטוח אומרת: הוא בכלל לא היה סוכני, הוא לא היה מוסמך לעשות את הדברים האלה, אתה אינך מבוטח. או שהיא אומרת שלא התנאים שנחתמו הם התנאים המחייבים אותה והמזכים אותו. אנחנו רצינו לשים קץ לוויכוח הזה, וקבענו שייאמר, יראו את סוכן הבטוח כשלוחו של המבטח, מה שהוא אומר למבוטח כאשר הוא מחתים אותו, כאשר הוא רוכש אותו בשביל חברת הבטוח מחייב את חברת הביטוח'. על כן, אין מקום לטענת אליהו בעניין זה. על המבטח לוודא ששלוחו פועל בהתאם להרשאה, ועליו לוודא שהוא בוחר לו סוכן ביטוח מהימן שיפעל לשביעות רצונו. מובן, שכאשר חורג הסוכן כשלוח מההרשאה, יעמדו למבטח התרופות המנויות בחוק השליחות, תשכ"ה - 1965, לדעתי, אין מניעה שסוכן הבטוח יאמר למבוטח, כי הסיכום ביניהם כפוף לאישור חברת הבטוח ועד אז אין למבוטח כיסוי ביטוחי, אך עליו לעשות כן במפורש. אך במקרה כמו במקרה שלפניניו, שסוכן הבטוח אינו מסייג את הקיבול אלא מבטיח כי יש כיסוי ביטוחי החל מתאריך מסוים, יחייב הדבר את המבטח... אשר להבחנה הנטענת בין "חתם" ל"סוכן ביטוח", הבחנה זו אינה מצויה בחוק חוזה הביטוח, ולטענה זו אין נפקות בענייננו (ראה לעניין זה ששון בספרו הנ"ל, בעמ' 53), הן חוק חוזה הביטוח והן חוק הפיקוח על עסקי ביטוח אינם עוסקים בחתמים. אשר על כן, מאחר שלדעתי מכוח סעיף 33 (א) לחוק יש לומר שק.נ. הינה שלוחה של אליהו בכל הנוגע למשא ומתן לקראת כריתת החוזה ולעצם הכריתה, ולאור סעיף 36 לחוק המחיל את הוראות חוק השליחות על שליחות זו, ניתן לקבוע, כי פעולות ק.נ. לרבות ידיעתה וכוונתה, מחייבות את אליהו (סעיף 2 לחוק השליחות)." (שם עמוד 819). ד. עוד נקבע בפרשת "נועם אורים" כי אישור חברת הביטוח אינו רלוונטי אם יש קיבול להצעה ע"י הסוכן כפי שנעשה במקרה הנדון וכך זה מופיע בפס"ד: "האישור של אליהו לפעולת ק.נ אינו רלוונטי, באשר משנוצרו יחסי שליחות בין ק.נ לבין אליהו, הרי שלצורך כריתת החוזה מספיק שיעשה קיבול להצעה מצד ק.נ ומשנעשה קיבול כזה, אישורה של אליהו אינו מעלה ואינו מוריד בכל הנוגע לכיסוי הביטוחי של נועם אורים והחוזה נכרת" (שם עמוד 824 ה'). ה. סעיף 1 לחוק חוזי הביטוח קובע כדלקמן: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". על כריתת חוזה הביטוח חלים דיני הכריתה הכלליים הקבועים בחוק החוזים חלק כללי תשל"ב 1973. ו. מכאן, שכדי לבחון אם נכרת חוזה הביטוח, יש לבחון אם יש בהצעה העדה של גמירת דעת, ואם ההצעה מסוימת דיה כדי לכרות את החוזה בקיבול ההצעה. סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 קובע כדלקמן: "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו, יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה, לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". ז. במקרה שלפנינו, ההצעה של אביו של המבוטח הייתה להמיר את הביטוח לכיסוי נזקי צד ג' לביטוח מקיף למכונית הנדונה כאשר לא היה משנה למציע המחיר. אני דוחה בנקודה זו את טענת ב"כ כלל כי לא ניתן ללמוד מכך שההצעה כוונה דווקא לחברת "כלל". ברור מאליו שאביו של המבוטח רצה להמיר את הכיסוי לביטוח צד ג' שהיה לרכב אצל "כלל" לביטוח מקיף באותה חברה. ח. לגבי הפרטים החסרים, הרי שמדובר בפוליסה סטנדרטית לביטוח רכב מסוג מסוים בשנתון מסוים בביטוח מקיף וכל הפרטים החסרים יכולים למצוא את פתרונם בפוליסות אחרות מאותו סוג שמקימה "כלל" או בפוליסה הסטנדרטית שמופקדת אצל המפקח על הביטוח (סעיף 2ב' לחוק חוזי הביטוח קובע בעניין זה כדלקמן: "כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח, יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו למפקח על הביטוח לפי סעיף 16 לחוק הפיקוח ..., זולת אם הוסכם בין הצדדים על סטייה מאותם תנאים"). ט. אני דוחה את כל טענות "כלל" וסוכנות החיתום להעדר יחסי שליחות בין הסוכן לבין סוכנות החיתום. כפי שצוטט לעיל על ידי ביהמ"ש העליון בפרשת "נועם אורים" ההבחנה בין חתם או סוכנות חיתום לבין הסוכן, אינה מצויה בחוק חוזה הביטוח ולכן אין לטענה זו נפקות בעניינינו. המו"מ שנוהל בין הסוכן לסוכנות החיתום, כמוהו כמו"מ בין הסוכן ל"כלל". י. לגבי טענת "כלל" כי הסוכן חרג מסמכותו ו/או התרשל, הרי שגם לטענות אלה אין נפקות ביחסים שבין המבוטח ל"כלל". יש לכך נפקות ביחסים שבין "כלל" לסוכן כפי שהדברים מצאו ביטויים בדברי ביהמ"ש בפרשת "נועם אורים": "מובן שכאשר חורג הסוכן כשלוח מההרשאה, יעמדו למבטח התרופות המנויות בחוק השליחות תשכ"ה 1965". יא. לאור כל האמור, אני קובע כי נכרת חוזה ביטוח לביטוח מקיף לרכב בין התובע לבין "כלל". הסוכן התרשל גם כנגד התובע וגם כנגד "כלל" וסוכנות החיתום. 10. בחנתי את פעילות הסוכן שכללה ניסיון להקים פוליסה באופן עצמאי שלא צלח ושליחת שני מיילים וכן את ההודעה שלו לאחר מכן לתובע כי הפוליסה הוקמה וזאת עפ"י קביעתי ומצאתי כי פעילות זו נגועה ברשלנות. ואלה פרטי הרשלנות אותן הנני מיחס לסוכן: א. הסוכן כסוכן ביטוח מיומן היה צריך לדעת כי השינוי מכיסוי ביטוחי של ביטוח צד ג' לביטוח מקיף באמצע תקופה הוא לא שינוי טכני, אלא שינוי חריג והיה צריך לצפות כי חברת הביטוח תדרוש מסמכים שונים וכן לדעת את הסיבה להחמרת הסיכון באמצע התקופה. ב. הסוכן במקרה זה לא פעל כסוכן סביר וגם לאחר שאשתו שעובדת כפקידה אצלו ביקשה לבצע את ההמרה ולא הצליחה, לא הדליק אצלו הדבר אור אדום. הסוכן שלח שני מיילים, האחד ביום 25.3.10 לאחר חצות (כאשר הניסיון שלא צלח של אשתו היה ביום 24.3.10 דהיינו מספר שעות קודם לכן) וכן, מייל נוסף יום לפני פסח ולמרות שהמיילים לא נענו, שוב לא הדליק הדבר נורה אדומה אצלו והוא גם לא טרח לטלפן לסוכנות החיתום כדי לברר מה עלה בגורל המיילים ומדוע הוא לא נענה. ג. הסוכן לאחר ששלח את המייל השני, הגיע למסקנה כי הביטוח נכנס לתוקפו וכפי שהחלטתי גם הודיע על כך למבוטח וזאת ללא כל קבלת תגובה מחברת הביטוח. אני רואה בכך רשלנות מצד הסוכן הן כלפי חברת הביטוח והן כלפי המבוטח ואני קובע, כי סוכן סביר לא היה נוהג כך. הסוכן חרג מסמכותו. 11. הוצג לי ע"י סוכנות החיתום חוזה שנחתם בין הסוכנות לבין הסוכן ביום 24.05.2009. בסעיף 3 בחלק השני, הנושאת את כותרת השוליים: "היקף ההרשאות - פוליסה חדשה או חידוש של פוליסה", נאמר כדלקמן: "אין לשנות את הכיסוי הביטוחי במהלך התקופה מכיסוי צד שלישי לכיסוי מקיף לרכב, אלא לאחר קבלת אישור מוקדם בכתב, מאת החברה, לעניין הזה יש לפעול על פי הנחיות החברה". 12. הסוכן הודה כי חתם על החוזה אך טען כי לא הועבר אליו העתק מאותו חוזה והתכחש לטענה כי הנוהל המצוין באותו חוזה הוא הנוהל שעל פיו היה אמור לנהוג. הסוכן ואשתו העידו כי בהתאם להסכם שהיה להם עם הסוכנות, במקרה כזה כל מה שהיה צריך לעשות מבחינתם זה לבקש מחברת הביטוח להעביר את הפוליסה למצב מקיף וחברת הביטוח מאפשרת פרק זמן של שבועיים להשלים הגשת מסמכים שהיא מבקשת והכיסוי הביטוחי נכנס לתוקף לאלתר. הסוכן העיד, כי לא קיבל לידיו את ההסכם האמור שנערך בינו לבין סוכנות החיתום. 13. אני דוחה את עדותו של הסוכן שניסה לתאר את המרת הכיסוי הביטוחי מביטוח צד ג' לביטוח מקיף כעניין שבשגרה שלא היה אמור להינתן כל אישור מיוחד עבורו. אני מעדיף את עדות מנהל הסוכנות מר פינקלשטיין, כי מדובר במקרה חריג לאור החמרת הסיכון באמצע תקופה על פני טענת הסוכן כי ההמרה הינה דבר שבשיגרה וההבדל היחיד בין המקרה הנדון למקרים האחרים שבהם לא נדרשה כל דרישה הינו כי הרכב נגנב. הסברו של מר פינקלשטיין סביר והגיוני בעיני ומתיישב עם החוזה שצורף. 14. אני דוחה טענת ב"כ הסוכן להרחבת חזית לגבי עדותו של מר פינקלשטיין בעניין הדרישה המוקדמת לבצוע ההמרה להצגת דוח שמאי, אישור העדר תביעות 3 שנים ואישור מיגון. הסוכנות טענה בכתב הגנתה, כי: "הסוכנות לא אישרה את ההתנהלות. לא מקובל שלא בוצע התהליך כפי הנדרש במקרה חריג כזה. היות והסוכן המשיך לחשוב שמספיק לשלוח מייל הודע לו על ידי הסוכנות על הפסקת פעילותו." המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלה, האם מדובר במקרה שגרתי כטענת הסוכן או במקרה חריג תוך חריגה מסמכות ומהחוזה כפי שטענה כלל והסוכנות. מר פינקלשטיין הסביר בעדותו מדוע המקרה חריג ואינני רואה בכך הרחבת חזית. 15. הסוכן העיד, כי הוא משמש כסוכן ביטוח משנת 64. פתוחה הייתה בפניו הדרך להמציא ראיות לגבי מקרים דומים שבהם הומרה פוליסת צד ג' לפוליסת מקיף באמצע תקופה במסגרת "הפרקטיקה הנהוגה" כטענת הסוכן. הסוכן לא עשה כן והדבר מחזק את גרסת הסוכנות. 16. ברע"א 5695/06 בהא סייף נגד פוזי מרעי ואחרים, נקבע כי קיימת חובת זהירות מושגית של סוכן הביטוח למבוטח. באותה מידה, אני קובע כי קיימת חובת זהירות מושגית של סוכן הביטוח לחברת הביטוח שבשליחותה הוא מקיים את המו"מ לכריתת חוזה הביטוח. במקרה הנוכחי, אני קובע כי קיימת גם חובת זהירות קונקרטית כי הסוכן חרג מסמכותו והתרשל כלפי "כלל" כאשר לא דאג להקים פוליסת ביטוח בצורה נכונה וע"י כך גרם ל"כלל" נזק שלפיו היא מחויבת לפצות את התובע בנזקיו כתוצאה מהפוליסה הנדונה. 17. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה של התובע כלפי נתבעת 1, "כלל בע"מ" וזאת לאור קביעתי כי נכרת חוזה הביטוח. אני מחייב את נתבעת 1 בכל סכום התביעה שכולל את שווי הרכב שנגנב בסכום של 41,500 ₪ + 5,000 ₪ עוגמת נפש וביחד, סכום של 46,500 ₪. אני מקבל את החישוב בעניין הנזק של ב"כ התובע לפיו אוסיף לתביעה 3,000 ₪ שווי רכב חלופי וקיזז סכום זה כתשלום פרמיה בסכום דומה. לעניין הנזק, אני מציין כי גם חברת "כלל" וגם הסוכן לא טענו כל טענה בעניינו. אני מקבל את התביעה לעוגמת נפש לאור העובדה שנכרת הסכם ביטוח והיה על התובע לכתת את רגליו לביהמ"ש וזאת לאחר שתביעתו לחברת הביטוח הושבה ריקה שלא כדין. לאור האמור, אני מחייב את נתבעת 1 לשלם לתובע סכום של 46,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל בצירוף אגרות כפי ששולמו ובצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 17,500 ₪. לאור העובדה שהתביעה כנגד כלל התקבלה, התביעה כנגד נתבע 2 הסוכן, נדחית (בקביעת שכר טרחת עו"ד לקחתי בחשבון את העבודה הרבה שהושקעה בתיק). 18. אני מקבל את הודעת צד ג' של נתבעת 1 כנגד צד ג' 1 / הסוכן במלואה ומחייב את צד ג' 1 לשלם לנתבעת 1 את כל הסכומים שחויבה לשלם לתובע (כולל שכר טרחה ואגרות), בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הסכומים לתובע ועד התשלום המלא בפועל, בצרוף אגרת משלוח הודעת צד ג'. אינני מחייב הסוכן בהוצאות שכר טרחה ל"כלל" וזאת לאור חיובו בהוצאות משפט לתובע ובהתאם לנסיבות. 19. הודעת צד ג' של הסוכן נדחית. תביעה נגד סוכן ביטוחחברת ביטוחפוליסהסוכן ביטוח