קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעות קטנות שכירות דירה: 1. התובעים טוענים כי הנתבע הפר הסכם שכירות מיום 5.8.01 ולפיכך עותרים לחייבו לשאת בשכר הדירה שנקבע לתקופה בה התגורר בדירה לטענתם, בפיצוי המוסכם שנקבע ביניהם בשל הפרת ההסכם בסך 3,000$ ובחובותיו לעיריה, לחברת החשמל ועוד ובסך הכל העמידו את תביעתם על סך 16,500 ₪. 2. ביום 5.8.01 נחתם הסכם שכירות לפיו השכירה התובעת 1 לנתבע דירת מגורים באשקלון (להלן: "הדירה") למשך 12 חודשים החל מיום 5.8.01. בהסכם זה התחייב הנתבע לשלם דמי שכירות חודשיים בסך 450$ וכן התחייב לשאת בתשלום מיסי עיריה ותשלומים נלווים כגון חשמל, מים וכו'. 3. כבר עתה אציין כי דין תביעתו של תובע 2 להימחק משום שאין מחלוקת כי החוזה נחתם בין התובעת 1 לבין הנתבע בלבד ואף ששמו של תובע 2 מופיע בכותרת ההסכם לא חתם עליו (התובעת 1 תקרא להלן: "התובעת"). לטענת התובעת, הנתבע שילם שכר דירה עבור החודש הראשון ולאחר דין ודברים שילם עבור חודש שכירות נוסף ואילו עבור ארבעת החודשים הבאים העביר המחאה דחויה על סך 7,768 ₪ אשר בסופו של דבר לא כובדה בבנק עקב היות החשבון סגור. למותר לציין, שיק נוסף בסך 7,740 ₪ אשר העביר הנתבע לתובעת חזר אף הוא - הנתבע אינו חולק על כך. התובעים טוענים כי בעקבות חזרת השיקים הגיעו למסקנה כי לא ניתן לתת בנתבע אמון ועל כן פנו אליו על מנת להסדיר את חובותיו ולפנות את הדירה. התובעת טוענת כי הנתבע עזב את הדירה בתאריך 4.2.02 אולם שילם שכר דירה עבור החודשים אוגוסט, ספטמבר 2001 בלבד. לפיכך, יש לחייבו לשלם את דמי השכירות לארבעת החודשים הנוספים בהם התגורר בדירה. 4. אין חולק כי בתאריך 20.11.01 החליפה התובעת את מנעול הדירה עם מכתב נלווה לאור טענותיה כי דמי השכירות לא שולמו והנתבע לא משיב לפניותיה כלל. 5. הנתבע טוען כי איננו מבין מדוע טוענים התובעים כי יש לחייבו בדמי שכירות עד לתאריך 4.2.02 שהרי הדירה פונתה ביום בו הוחלף מנעול הדלת - 20.11.01, וזאת לאחר ששילם לתובעת עבור המנעול שהוחלף וביקש ממנה את מפתחות הדירה על מנת לארוז את חפציו ולפנות את הדירה. לטענת הנתבע התובעים הם אלה שהפרו ההסכם, משום שבתאריך 20.11.01 הגיע הנתבע לדירה ומצא את מכתבה של התובעת שהונח בפתח דירתו אשר עליו נכתב "המנעול הוחלף ועכשיו אולי תואיל בטובך להתקשר". הנתבע טוען כי החלפת מנעול דלת הכניסה מבלי להודיעו על כך מבעוד מועד גרם לו לעוגמת נפש ולנזק כספי גדול. הנתבע אף צירף תצהיר חתום על ידי דודו בן חיים - חברו, אשר הצהיר כי עזר לנתבע בתאריך 20.11.01 לפנות את הדירה. עוד טוען הנתבע כי חשבונת חיובי החשמל והמים נושאים תאריכים בהם לא התגורר בדירה ועל כן אין לחייבו בתשלומים אלו. 6. לאחר שמיעת הצדדים ועיון בכתבי טענותיהם התרשמתי כי מן הדין לקבל את גרסת התובעת באשר לנסיבות הרלוונטיות לתביעה דנן. 7. הוכח כי דמי השכירות שולמו רק בגין שני חודשי שכירות בלבד והנתבע אינו מכחיש כי שיקים נוספים שנתן לארבעה חודשים נוספים חוללו. הנתבע אישר כי כתוצאה מקשיים כלכליים אליהם נקלע נאלץ לתת שיקים דחויים לארבעת חודשי שכירות מעבר לחודש השכירות הראשון (תצהיר נתבע מתאריך 19.8.02). 8. הנתבע טען כי ביום בו הוחלף מנעול הדירה - 20.11.01 מסר לתובעת מס' שיקים ומכתב בו ציין כי השיקים שצורפו נועדו על מנת לפרוע שכ"ד עתידי עד לסיום החוזה (תמיכה לכך מצאתי בעדות התובעת מיום 2.7.03 עמ' 5 ש' 2-4). 9. העובדה כי הנתבע טרח לשלם ביום הפינוי, לטענתו תשלומים לתקופה עתידית מעידה על כי גם הוא לא התכוון לעזוב את המושכר במועד החלפת המנעול. יתרה מכך, התובעת מאשרת כי הנתבע שילם את עלות החלפת המנעול והסכימה לאפשר לו להמשיך ולהתגורר בדירה ובתוך כך מסר שיקים דחויים. 10. עיון בחשבונות חשמל, מים וארנונה שצירפו התובעים מצביעים על מועדי חיוב לתקופות המאוחרות למועד החלפת המנעול ומהן ניתן ללמוד כי הנתבע החזיק בדירה עד לתאריך 4.2.03. יאמר, כי גם אם הנתבע לא התגורר בעצמו בדירה, ככל שהחזיק במפתחות הדירה והחזקה היתה נתונה בידיו, יש לראות בו כמחזיק וכמחוייב בדמי השכירות לאותה התקופה. הוכח בפני כי התובעת לא הסכימה לקצר את תקופת השכירות אלא רק מ-4.2.02. גרסת התובעים שהיתה מהימנה בעיני נתמכה גם בראיות חיצוניות. 11. על כן בנסיבות העניין, נראה כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת הטענה כי הינה זכאית לדמי שכירות וודאי לתקופה שעד 4.2.02. התובעת בהגינותה לא עתרה לתשלום דמי שכירות לכל שנת השכירות בגינה התחייב הנתבע לשאת בדמי השכירות והסתפקה בתקופה בת שישה חודשים בלבד. לטענת התובע 2 הדירה לא הושכרה שוב למרות שניסו לפנות למתווכים אלא רק בתאריך 15/10/03. מהימנה בעיני עדותו של תובע 2 כי סיכם עם הנתבע שבתאריך 4.2.02 יחזיר הנתבע את החזקה בדירה לתובעים. אף שהנתבע טוען כי שיקים שהעביר נועדו לבטחונות, טענה זו אינה מתיישבת עם נוסח מכתב שכתב ב-20.11.01 בו הוא מאשר שהוא מצרף שיקים מעותדים מבלי לציין כי אלה נועדו לבטחון. תוכן המכתב מלמד דווקא כי כוונתו הייתה לשיקים שישמשו כתמורה לשכירות. באשר להוצאות הנלוות מאשר הנתבע כי לא שילם מים וחשמל (פר' מיום 9/11/03 עמ' 1 ש' 12) 12. לא התעלמתי וייחסתי משקל לכך שהתובעת עשתה דין לעצמה והחליפה את מנעול הדירה על דעת עצמה בלא להודיע עובר להחלפת המנעול על כוונתה זו, או על ביטול ההסכם, אולם בהמשך משלא עמד הנתבע בתשלומי השכירות שלחה הודעת ביטול כדין. לא מצאתי בהתנהגות התובעת התנהגות המהווה הפרת ההסכם ומכל מקום בפסיקת ההוצאות לטובת התובעת קיזזתי את עלות המנעול בו נשא הנתבע. 13. בנסיבות אלה, זכאית התובעת לדמי שכירות בגין ארבעה חודשים משהסכימה להגדיר את תקופת השכירות כתקופה המסתיימת בתאריך 4.2.02 בסך 1,800$ אולם מאחר ותבעה את הפיצוי המוסכם הנני פוסקת לטובתה את הפיצוי המוסכם בשיעור של 3,000$ שנקבע על ידי הצדדים בסעיף 15 להסכם. אין מקום לפסוק גם נזק בגין אי תשלום דמי שכירות וגם את הפיצוי המוסכם לאור הוראת סעיף 15א'לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, הקובעת כי פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק ניתן לקבוע במקום פיצוי בעד נזק ולא בנוסף. כן הוכח בפני כי הנתבע לא שילם לתקופת ההחזקה בדירה עד 4.2.02 חוב לחברת חשמל בסך 488 ₪ וחוב עיריה בגין ארנונה ומים בסך של 544 ₪. בנוגע לטענת התובעת כי נגנבו כיריים ושלט לחניון הדבר לא נתמך בראיות חיצוניות ולא הוכח על פי מאזן ההסתברויות . יוער כי מן ההוצאות שנפסקו לחובת הנתבע קוזז עלות החלפת המנעול בו נשא ובדרך של אומדן לאחר בחינת הערכים שנטענו על ידי הצדדים. 14. בנסיבות אלו אני מקבלת את תביעת התובעת ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן ובמצטבר: א. 3,000$ כערכם בשקלים ביום הגשת כתב התביעה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. 1,032 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל (חשמל ארנונה ומים). ג. הוצאות משפט לרבות אגרת משפט בסך כולל של 400 ₪. בקשת זכות רשות ערעור תוך 15 יום מהיום לבית המשפט המחוזי. תביעות קטנותמקרקעיןשכירות