קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בניית תחנת דלק ליד בית ספר: 1. העתירה שבפני עניינה מתן היתר בניה ורשיון עסק שניתן לתחנת הדלק, המשיבה מס' 7, זאת למרות שתחנת הדלק האמורה נמצאת במרחק מביה"ס (משיב מס' 8) הנופל מן המרחק הקבוע בתקנות הבטיחות לגבי מוסדות חינוך שנקבע בסע' (2) 95 של תמ"א-18. כפי שעולה מן החומר שבידי מתחייב מרחק מינימלי של 80 מ', אולם במקרה דנן המרחק בין משאבות תחנת הדלק למבנה ביה"ס הינו 54.44 מ' והמרחק לגדר ביה"ס הוא 59.8 מ. תחנת הדלק. העותרת מס' 1, הינה חברה לשיווק דלקים ושמנים, אשר מפעילה את תחנת הדלק של העותרת מס' 2, מכוח היתרים אשר ניתנו לה כדין. האחרונה הינה בעלת תחנת הדלק ברח' פנקס בנתניה פינת המרכבה, באזור תעשייה נתניה והנמצאת בשכנות לתחנת הדלק. המשיבה מס' 1 הינה הועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה, אשר בתחום שיפוטה מצויה תחנת הדלק והיא אשר נתנה בידי משיבה מס' 7 את היתר הבניה. המשיבה מס' 2, הינה רשות הרישוי כהגדרתה בחוק רישוי עסקים, תשכ"ח 1968 והיא אשר נתנה בידי משיבה מס' 7 רשיון עסק. משיבים מס' 5-3, הינם הבעלים של המקרקעין, אשר עליהם בנויה תחנת הדלק. משיבה מס' 6 הינה חברה בערבון מוגבל, המפעילה עבור משיבים מס' 5-3 ועבור משיבה מס' 7 את תחנת הדלק. תחנת הדלק תוארה בבקשה לרשיון העסק כ"תחנת תדלוק יבילה לסולר", אולם לעניין העתירה שבפני, אין לגלות שוני בין תיאור תחנת הדלק כמתואר לעיל, לבין תחנת תדלוק רגילה, והוראותיה של תמ"א-18 חלות עליה על פי האמור לעיל. בתשובה לעתירה הועלתה בין היתר טענה של שיהוי, אולם הראיות שבפני, יש בהן כדי להצביע על כך שפניות חוזרות ונשנות של העותרים אל הועדה המקומית ואל הרשות המקומית לא נענו במשך תקופה ארוכה. למרות שמדובר על פניות חוזרות ונשנות התשובה שניתנה בסופו של דבר ביום 24.11.02 (למרות שפניות העותרים הראשונה נשלחה עוד ביום 16.12.01) לא היה בה תשובה המתייחסת לגופה של הטענה שכן נאמר בה שלתחנת הדלק, משיבה מס' 7, ניתן היתר בניה לתחנת תדלוק יבילה לסולר ורשיון עסק בהתאם. תשובה זו אין בה מענה לסוגיה העולה בעתירה, שהרי צויין כבר לעיל, כי תיאור התחנה אין בו כדי לשנות מסיווגה כ"תחנת דלק", ותמ"א-18 חלה עליה כעל יתר תחנות הדלק בישראל. אין ספק שהן הועדה המקומית, והן הרשות המקומית לא נתנו דעתן להוראותיה של תמ"א 18 ולא בדקו כהוויתן את שאלת המרחק מן התחנה ועד ביה"ס. המשיבים ביקשו להיתלות בחוות דעת שניתנה ב 17.7.02 מטעם המשנה ליועמ"ש דאז מר מ. מזוז (היועץ המשפטי לממשלה דהיום) ואשר לפיה כביכול אין למדוד את המרחק על פי המגבלות שנקבעו לעיל, אלא עד לגדר המתקן אשר צריך להיות מוגן מפני הסיכונים הצפויים מתחנת הדלק. בכך לא דייקו די הצורך. חוות הדעת מתייחסת למרחקים מיזעריים של תחנת תדלוק ממקורות ומוסדות חינוך, קרי לרבות בי"ס, והיא קובעת כי טווח הבטחון יהיה 80 מ' לפחות ממוסד שהוא מוסד חינוך או נוער. בגוף חוות דעתו, בסע' 20 שבו, כותב המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, כי כאשר תכנית השטח (חוו"ד על בי"ח, אולם כאמור בחוות הדעת חלה המגבלה גם על "מוסד חינוך"), מאפשרת בניה של מבנים בכל מיתחם התכנית, ואינה קובעת חלוקה פנימית של אזורים בתחום התכנית המיועדים לשימושים השונים, אין מנוס מהטלת מגבלת המרחק (80 מ') על כל שטח התכנית, באופן שהמרחק לתחנת הדלק המיועדת, ימדד מגבולות תכנית הבניה של המוסד. חוות הדעת הנ"ל אינה מסייעת, איפוא, לטענות המשיבים, אולם אך מובן שהכרעתי הבנויה על בדיקת העתירה לגופה. בין אם המרחק עד לגדר הוא בסביבות 50 מ', ואף אם היה מגיע למידה כלשהי הפחותה מ 80 מ', הרי האיסור שבתמ"א-18 חל על פי המדידה עד לגדר ביה"ס. בהקשר זה יש לתת את הדעת לתכלית של ההגבלה. זו באה להגן על תלמידי ביה"ס מן הסיכונים האפשריים היכולים לנבוע מן התוצאות של פעילות תחנת הדלק, החל מפליטת אדים וגזים וכלה בארוע חמור עוד יותר. השטח המגודר משמש גם כיום, מעבר למבנה בית הספר את תלמידי המוסד, כן הושמעה בפני עדות אמינה בדבר קיום מעבדות וסדנאות שהן קרובות יותר לתחנת הדלק יותר מאשר מבנה ביה"ס עצמו, והם בתחום הגדר. אין כדרך הטבע איסור על התלמידים לשהות בשטח המגודר כולו, וגם מובן שאין איסור על בניית מבנים נוספים בשטח. מבחינתי, יש על כן למדוד את טווח הבטחון עד לתחום גבולותיו של מוסד החינוך ביה"ס (המשיב מס' 8 שהוא כיום מגודר. המרחק מתחנת הדלק עד לגדר ביה"ס הוא קטן יותר מ 80 מ' ועל כן סוטה היא מן האיסור הקבוע בתמ"א-18. כאן עלי לשוב לתכלית הבסיסית של המגבלה הנ"ל של תמ"א-18 והיא שצריכה להדריך את ביהמ"ש בבואו לבחון את כללי המותר והאסור. התכלית היא הגנה על התלמידים במוסד החינוך. סוגייה מן ההוראה שבתמ"א-18 לא רק שלא קויימה וגם לא נבחנה כלל. יש בכך התעלמות מדעת או שלא מדעת מן המיגבלה שנקבעה כאישור בתמ"א-18, ומן הרצון להגן על התלמידים כביטויו בתכלית העומדת בבסיס הוראות תמ"א-18. לטעמי על ביהמ"ש למנוע סטייה מן המגבלות, ומה גם כאשר מדובר במגבלה המונעת מן הרצון לשמור על איכות החיים ואיכות הסביבה ולהגן על התלמידים מפני המכוניות. בשולי הדברים אוסיף, כי תשומת לב רבה יותר בעוד מועד של הועדה לתכנון והרשות המקומית לפניות שהופנו אליהן, שגם סותרות את טענת השיהוי, היו מונעות את התקלה מעיקרה. זאת ועוד, במהלך הדיון הוסבר לי מטעם הועדה המקומית גם כי כאשר מדובר על מיגבלה שנקבעה בתכנית, כגון במקרה של תחנת דלק, אין הועדה לתכנון בודקת בעצמה את המרחק של טווח הבטחון, אלא מסתמכת על מה שנאמר בבקשה להיתר, ותו-לא. דבר זה אינו מקובל עלי כלל ועיקר. כאשר נקבעים טווחי בטחון (ואיננ ממצה בכך את כל הנסיבות) על הועדה לבדוק מיוזמתה ובעצמה אם קויים בפועל התנאי שבתכנית, דבר הכלול בין תפקידיה. אשר על כן אני מקבלת את העתירה ומורה בזאת על ביטול היתר הבניה ועל סגירת תחנת הדלק ועל ביטול רשיון העסק, הכל כמפורט בעתירה המינהלית המתוקנת. המשיבות 1 ו-2 ביחד ומשיבות 3 עד 7 ביחד לעותרות הוצאות ושכ"ט בסך 15,000 ₪ + מע"מ צמוד מהיום.דיני חינוךתחנת דלקבית ספרדלק