סעיף 84א (א) (2) לחוק הביטוח הלאומי אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש אם כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים. על יסוד חוות דעתו של המומחה, ומאחר וכושר השמיעה של התובע בממוצע תדירויות הדיבור לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, דין תביעתו להידחות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תנאי להכרה בליקוי שמיעה: 1. תביעת התובע להכרה בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כ "פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה -1995, נדחתה על ידי הנתבע במכתב הדחייה מ- 7/4/09, רק בגין אי התמלאות תנאי סעיף 84א (א) (2) לחוק. במכתב הדחייה צויין כי יתר תנאי סעיף 84א רבתי לחוק לא נבדקו. 2. הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה באשר לתשתית העובדתית וכן הסכימו למינוי מומחה ולהפניית שאלות למומחה בנוגע להתמלאות תנאי סעיף 84א לחוק. 3. אל המומחה הופנו שאלות כמפורט בהחלטה מ- 20/10/10 ומתשובותיו של המומחה עולה כי התובע סובל מליקוי שמיעה בתדירויות הגבוהות האופייני לליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש אולם כושר השמיעה הממוצע של התובע בתדירויות הדיבור לא פחת ב-20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים (עיין בתשובות המומחה שנתקבלו בבית הדין ב- 2/11/10). המומחה אף הבהיר כי הבדיקה הרלוונטית הינה בדיקת מוליכות העצם שהינה המדד הקובע, כיוון שהיא מייצגת את הפגיעה העצבית בשמיעה שמחשיפה לרעש. המומחה חיווה דעתו באופן חד משמעי כי לא מתקיימים לגבי התובע תנאי סעיף 84א (א) (2) לחוק. 4. בתאריך 2/11/10 ניתנה על ידנו החלטה המאפשרת למי מהצדדים המעוניין בכך, להפנות שאלות הבהרה למומחה, אולם איש מהצדדים לא ביקש הפניית שאלות. אשר על כן ניתנה על ידנו החלטה ב- 13/12/10 כי הצדדים יגישו סיכומים, תוך שציינו כי הנתבע יגיש סיכומים מטעמו, גם אם התובע, שאינו מיוצג, יבחר שלא להגיש סיכומים. איש מהצדדים לא הגיש סיכומים והמועד לכך חלף. התובע הגיש בקשה למתן פסק דין בחלוף המועד להגשת סיכומי הנתבע. 5. על יסוד חוות דעתו של המומחה, ומאחר וכושר השמיעה של התובע בממוצע תדירויות הדיבור לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, דין תביעתו להידחות. בעב"ל 332/05 שמחה הראל נ. המוסד לביטוח לאומי (פסק דין מ- 18.1.06) נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב כי: "....הלכה היא כי בעניינים שבגדר המומחיות הרפואית, יסמוך בית הדין ידיו על חוות דעתו של המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה משפטית או עובדתית לעשות כן. לא כך בענייננו. המומחה השיב לשאלות בית הדין קמא, בהסתמך על החומר הרפואי והתשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין קמא ועשה זאת באופן ענייני ומנומק...." קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין. (עיין לענין זה במאמרו של ס. אדלר "מומחים - יועצים רפואים בבתי הדין לעבודה", שנתון משפט העבודה, כרך ב' עמ' 199, 1994 וכן עיין בדב"ע נא/0/191 המוסד לביטוח לאומי נ. נחתום פד"ע כד' 89, ועיין גם בדב"ע לו/0/8 סימיון דוידוביץ נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 374, ובדב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה - היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק. (ראה עב"ל 110/98 זאב מנדל נ. המוסד לביטוח לאומי ועב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ. המוסד לביטוח לאומי). בעב"ל 1035/04 דינה ביקל נ. המוסד לביטוח לאומי נפסק: "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה..." ועיין גם עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי נ. מרדכי בוארון (פסק הדין מ- 15.5.07) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב כי: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לענין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל, פד"ע לד' 377). המומחה הגיע למסקנתו זו בהסתמך על תוצאות בדיקות שונות המצויות במסמכים הרפואים שהועברו אליו והתובע אף לא ביקש להפנות אליו שאלות הבהרה כלשהן בנוגע לחוות הדעת. 5. על יסוד חוות דעתו של המומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין התביעה נדחית. אין צו להוצאות. 6. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. שמיעה