תקלות במקרר אמנה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקלות במקרר אמנה: ביום 19/10/00 רכשו התובעים מנתבעת מקרר מסוג "אמנה"(להלן:" המקרר")אשר הוצג בפניהם ע"י נציגי הנתבעת כמקרר חדש ומעולה. התובעים שלמו לנתבעת סך של 9,000 ₪ תמורת המקרר.   התובעים קבלו תעודת אחריות למקרר, ( להלן:"התעודה"), אשר סופקה ע"י נותנת השירות קריסטל מכונות ומוצרי חשמל בע"מ (להלן: "קריסטל").  עיון בתעודה מעלה כי צוינו בה כל הפרטים הדרושים , למעט שנת יצור וזהות היצרן.   המקרר סופק לתובעים מספר ימים לאחר ביצוע ההזמנה. מיד לכשהתקבל המקרר חשד התובע כי המקרר אינו חדש ופנה בענין זה לנציגי קריסטל אשר דחו את טענותיו . חשד התובע התעורר בעקבות ליקויים שונים שגילה במקרר ובכללם רעשים מהמדחס ואשר הותירו את הרושם כי הוא מפסיק את פעולתו, היותו מאובק מבפנים ומבחוץ, שריטות על דלת שמאל ובדפנות, וכן גג מעוות.   התובע דרש מקריסטל את החלפת המקרר במקרר חדש ולחילופין את ביטול העסקה. התובע נענה כי הוא יכול להסיר כל דאגה מלבו וכי בכל מקרה טכנאי יבקר בביתם בתוך ימים מספר והענין יבדק. בסופו של דבר הוחלפה אחת מדלתות המקרר.   התובעים לא נואשו ופנו פעמים מספר אל הנתבעת אך נדחו על ידה.   מספר חודשים מאוחר יותר הוברר לתובעים, מתחקיר שפורסם בטלביזיה בתוכנית "כלבוטק" , כי מקררי אמנה רבים נמכרו לצרכנים, אף כי שנות הייצור שלהם היו מספר שנים קודם לכן. מבדיקה שערכו התובעים הוברר להם כי הם נמנים על אותם צרכנים וכי המקרר שנמכר להם יוצר/הורכב בשנת 1996. לטענת התובעים לו היו יודעים על כך במעמד הרכישה לא היו רוכשים את המקרר בעלות כפולה מזה של מקרר "תדיראן",לדוגמא.   באותה תוכנית התחייב מנכ"ל קריסטל להחליף את כל מקררי אמנה שיוצרו בשנים הנ"ל ואשר יובאו לארץ ע"י קריסטל.   הנתבעת טוענת כי לא ידעה כי המקרר יוצר בשנת 1996 וכי בכל מקרה אין כל רלבנטיות לשנת היצור . לתמיכה בטענתה הגישה הנתבעת ,בין היתר, חוו"ד של מר משה ניסנבאום , מהנדס קירור, המציג את עצמו כמי שמשמש כיום נציג ארגון הצרכנים בלתי תלוי במכון התקנים. מחוות הדעת עולה כי אין כל חשיבות ו/או משמעות לציון "שנת ייצור" על גבי המקררים וכי אין כל קשר בין טיב המקרר ומאפייניו לבין שנת הייצור הטבועה בקוד על גבי התו המוצמד למקרר.   כן צרפה הנתבעת את התקן הישראלי למקררים , לאחר תיקונו בחודש יוני 2001 , ובו לא קיימת דרישה לציון שנת הייצור. ( לצורך הדיון אניח כי בענין זה לא חל שינוי ביחס לתקן שהיה קיים בעת מכירת המקרר).   כמו כן הגישה הנתבעת מספר פסקי דין בהם נדחו תביעות קונים שרכשו מקררים משנות ייצור קודמות.   הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא ידעה ולא היתה יכולה לדעת כי המקרר יוצר בשנת 1996.   מכל הטעמים הללו עתרה הנתבעת לדחיית התביעה.   התובעים הגישו את פסק דינו של כבוד השופט גבריאל שטרסמן ששניתן בת.ק 2670/01 (פ"ת) עופר יהב ואח' נ. מחסני הישיר בע"מ ובו התקבלה תביעת התובעים כנגד נתבעת אשר מכרה להם בשנת 2000 מקרר משנת ייצור 1996 .כן הגישו התובעים חליפת מכתבים של היועץ המשפטי של הרשות להגנת הצרכן.   לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, את חוות הדעת, פסקי הדין והמסמכים שהוגשו ע"י הנתבעת , הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גישת התובעים על פני גישת הנתבעת. בענין זה אני מאמץ במלואו את פסק דינו של כב’ השופט שטרסמן ואציין כי הנימוקים שנטענו ע"י התובעים בפסק הדין הנ"ל, לא הועלו ע"י התובעים האחרים בכל אותם פסקי הדין שהוגשו ע"י הנתבעת.   צו הפיקוח על מצרכים ושרותים ( מקררים חשמליים ביתיים ), תשל"ה - 1975 ותעודת האחריות על פיו מחייבים ציון, בין היתר,של שנת ייצור המקרר. המדובר בהוראת דין הגוברת על האמור בתקן שפורסם ע"י מכון התקנים. הוראה זו אינה קיימת בצווים אחרים ומשהמחוקק גילה את דעתו כי קיימת חשיבות לציון שנת הייצור, מוטלת היתה חובה על הנתבעת לציין, בתעודה, את שנת האחריות. באי ציון שנת הייצור הפרה הנתבעת חובה חקוקה.   אם אכן הנתבעת לא ידעה, כטענתה, את שנת ייצורו של המקרר, הרי שבמקרה זה המדובר בטעות משותפת של שני הצדדים.   הנתבעת הפרה גם את הוראות סעיף 2 (9) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981( להלן " החוק"),שכן לא גילתה לתובעים את שנת ייצורו של המקרר.אני מקבל את טענת התובעים כי לו היו יודעים על שנת ייצורו של המקרר לא היו רוכשים אותו.   בדיון שהתקיים בפני טענה הנתבעת כי מקררים שנמכרו , באותה עת, ע"י קריסטל נמכרו במחיר גבוה יותר וכי רק בדיעבד נודע לנתבעת כי המקרר יוצר בשנת 1996. דווקא טענה זו עומדת לרועץ לנתבעת שכן אני משוכנע כי עוד באותו מועד היה ידוע לנתבעת על הפער הניכר שבין המחיר בו היא מוכרת את המקררים שברשותה לבין המחיר בו נמכרים מקררים ע"י קריסטל, ועל כן היתה מוטלת עליה החובה לבדוק מדוע קיים פער כה ניכר שעה שמן המפורסמות הוא כי מתח הרווחים בענף המקררים אינו גבוה. גם באם הייתי דוחה את טענת התובעים ולפיה נמסר להם ע"י הנתבעת כי המדובר מקרר חדש, לא היה בכך כדי לפטור את הנתבעת מחובתה , עפ"י הצו , לבדוק ולמסור ללקוח מהי שנת הייצור של המקרר. באותו מעמד היתה הנתבעת יכולה להוסיף ולציין בפני התובעים כי אין בכך כל פגם , שאז היו התובעים צריכים להחליט באם הינם מוכנים לרכוש את המקרר אם לאו.   יוזכר כי הנתבעת אינה טוענת כי אמרה לתובעים כי המדובר במקרר שיוצר/הורכב בשנת 1996, אלא טוענת כי עובדה זו לא היתה ידועה לה וכי מכל מקום אין לה כל חשיבות.   האיסור הקבוע בחוק הגנת הצרכן להטעיית הצרכן הינו רחב יותר מהאיסור הקיים בחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 ( להלן: "חוק החוזים") והוא חל על כל דבר העלול להטעות את הצרכן, גם אם לא הוטעה בפועל.   לכאורה, נסיבות המקרה דנן נופלות לגדר הוראות סעיף 14 ויתכן אף סעיף 15 לחוק החוזים ובוודאי שהן נופלות לגדר הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.   בנסיבות אלו עומדת לבית המשפט הזכות להורות על ביטולו של ההסכם "...אם ראה שמן הצדק לעשות זאת...".   לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את העובדה שהמקרר נרכש על ידי התובעים, לפני כשנתיים ימים, איני מוצא לנכון לבטל את ההסכם. יחד עם זאת, יש מקום לפצות את התובעים בגין הנזק שנגרם להם כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבעת ואני מעריך נזק זה בסך של 5,000 ₪ נכון למועד פסק דין זה.   אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 5,000 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט לרבות אגרה בסך כולל של 600 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי.אמנה בינלאומיתמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)