קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום שכר טרחה לעורך דין: 1. האם על הנתבעת לשלם את מלוא שכר הטרחה החוזי למרות שביקשה, בטרם מוצה ההליך המשפטי לשמו נשכרו שירותי התובעת, להפסיק את ההליכים המשפטיים. רקע עובדתי 2. ראשיתו של ההליך בתביעה על סכום קצוב על סך של 42,626 ₪ אשר הוגשה לביצוע בתיק הוצל"פ 14-05459-11-7 ביום 24.07.11. בהחלטתי מיום 7.11.11, כרשם בית משפט השלום בבאר שבע, נדחתה ההתנגדות ביחס להוצאות אותן התחייבה הנתבעת לשלם בהסכם שכר הטרחה בסך של 4,276 ש"ח ונותרה לבירור יתרת התביעה, סך של 38,000 ₪ אשר טרם שולמו. בגין סכום זה ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בכפוף להפקדת 10,000 ₪ אשר הופקדו. 3. ההתקשרות בין הצדדים עוגנה בהסכם שכר טרחה, אשר נחתם ביום 2.11.10 במסגרתו פנתה הנתבעת לתובעת לקבלת שירותים משפטיים עקב סכסוך במשפחה, להלן-ההסכם. מהות הטיפול הוגדרה בהסכם: "טיפול וייצוג בתובענות בביהמ"ש לענייני משפחה בב"ש ובביה"ד הרבני בב"ש ערכאה ראשונה". בסעיף 4.1 להסכם נקבע שכר טרחה בסיסי בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ. סעיף 5 להסכם קבע את אופן ביצוע התשלום. בסעיף זה נקבע כי התשלום האחרון בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ ישולם: "בעת שינתן פסק דין באחת התביעות שיוגשו או כאשר יגיעו הצדדים להסכם לשביעות רצון הלקוחה או אם תודיע הלקוחה על רצונה בהפסקת הייצוג, המוקדם משלוש האפשרויות". עיקר המחלוקת סבה סביב סעיף 9 להסכם, הקובע: שכה"ט במלואו ישולם גם אם יופסק הטיפול / ייצוג לבקשת הלקוח בכל שלב". הנתבעת שילמה 20,000 ₪ על חשבון שכר הטרחה ונתבעה בגין יתרתו. טענות הצדדים 4. לטענת התובעת, נוכח לשון ההסכם והעבודה אשר ביצעה בפועל, זכאית היא למלוא שכר טרחתה למרות שהתבקשה להפסיק את הטיפול המשפטי טרם השלמתו. לחילופין נטען כי זכאית היא למלוא השכר בהיותו שכר ראוי להיקף עבודתה. הנתבעת סבורה כי שילמה מעבר לשכר ראוי בגין העבודה המשפטית שבוצעה ואין לאכוף עליה את התשלום המלא הואיל ומדובר בהסכם דרקוני וכובל אשר מטרתו למנוע ממנה כל אפשרות לפנות לעורך דין אחר. עוד נטען כי שעה שהפסקת הייצוג נעשתה על רקע רצונה לשלום בית עם בעלה, עמידת התובעת על מלוא שכר הטרחה מהווה עמידה על זכות בחוסר תום לב ומהווה דרישה אשר אינה מוסרית אשר אין להיעתר לה. דיון והכרעה 5. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ובדיון הסכימו לוותר על חקירות. התשתית העובדתית נשענת על תצהירי הצדדים וחקירת הנתבעת מיום 07.11.11. נוכח ויתור הנתבעת על חקירת התובעת יש לבחון את טענות הצדדים בדבר טיב ההסברים שניתנו לנתבעת טרם חתימת ההסכם על בסיס תצהירי הצדדים בלבד. הנתבעת טענה כי נפגשה עם התובעת בסוף אוקטובר 2010 בפגישה בה הוסברו לה השלכות ההליכים המשפטיים. לטענתה כעבור יומיים, ביום 2.11.10 , נטלה הלוואה ושילמה סך של 20,000 ₪ ובאותו מעמד חתמה על הסכם בפני עו"ד חסון מבלי שקראה אותו וללא קבלת רקע. מנגד הצהירה התובעת כי בפגישה המקדימה הוסבר לנתבעת ארוכות אודות ההסכם ותנאיו והופחת שכר הטרחה לסך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ. עוד הוצהר כי סוכמו טלפונית תנאי התשלום החריגים מבחינת התובעת ותואמה הפגישה במסגרתה נחתם ההסכם בפני עו"ד חסון. בכל הנוגע למודעות הנתבעת לתוכן ההסכם מקבל אני גרסת התובעת כי ניתן לנתבעת הסבר אודות פרטי ההסכם ותנאיו וסוכמו תנאי התשלום. גרסת התובעת מפורטת יותר מגרסת הנתבעת ותואמת למסמכים בכתב. הנתבעת אשר חתמה על ההסכם ואף מסרה עשר המחאות מעותדות, אשר מסירתן צויינה בהסכם, אינה יכולה להשמע בטענה כי לא קראה והבינה על מה חתמה. ההלכה בעניין זה ידועה וככלל אדם אינו זכאי להתכחש לתוכנם של מסמכים עליהם חתם אם בחר שלא לקרוא את תוכנם, זולת בנסיבות מיוחדות בהן הונע לסבור כי חותם על מסמך אשר טיבו אחר מהמסמך עליו חתם. נסיבות כאמור אינן חלות במקרה זה ולפיכך עולה כי הנתבעת ידעה והבינה את פרטי ההסכם עליו חתמה. כפי שיובהר להלן, אין בהסכמה החוזית חזות הכל וישנן נסיבות בהן לא ינתן תוקף להסכמה או יחולו מנגנוני התערבות בתוכנה. כך הם פני הדברים כאשר דובר באדם מבוגר החותם על משכון לטובת אחר, נקבע כי יש לוודא כי הבין את שחתם עליו. (ראה, רע"א 356/12 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' סביחה עידה, לא פורסם - ניתן 11.3.12). כך גם עורך דין, החב חובות נאמנות מיוחדות ללקוחו, אינו יוצא ידי חובתו בהחתמת הלקוח על הסכם הכולל את התנאים אלא עליו לוודא כי הלקוח מודע לתנאי התשלום לרבות בשלב הפסקת הייצוג. ראוי לעגן הבנה מעין זו במסמך חיצוני להסכם ולתעד את אופן ההסכמה וטיבה. 6. בנוגע להיקף העבודה שבוצעה ומועד הפסקת הייצוג, אין בפועל מחלוקת בין הצדדים. אמנם הנתבעת ניסתה לגמד את היקף העבודה שבוצעה מטעם התובעת אולם בפועל לא חלקה על כך כי אכן בוצעו הפעולות המשפטיות על ידי התובעת. בסמוך לאחר חתימת ההסכם ביום 2.11.10, ביום 17.11.10, הגישה התובעת עבור הנתבעת שלוש תובענות לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע. מדובר בתובענות למזונות וסעדים נלווים, משמורת ופירוק שיתוף בנכסים. כן הוגשה בקשה וניתנו שני סעדים זמניים, הן עיקולים זמניים והן צו למניעת שימוש בנכסים. כחודשיים לאחר מכן, ביום 02.02.11, ובטרם התקיים דיון בתובענות אשר הוגשו, ביקשה הנתבעת מהתובעת למחוק את התביעות אשר הוגשו כנגד בעלה ואחיו נוכח רצונה לחזור לשלום בית. ביום 02.03.11 פנתה הנתבעת לקבל פירוט אודות הסכומים ששילמה ועבור מה שולמו. בתגובה נשלח מכתב מיום 08.03.11 אשר פירט את יתרת החוב ובו ניתנה הצעה, לפנים משורת הדין, לשלם את ההוצאות ותשלום נוסף בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין יתרת שכר הטרחה, מעבר ל- 20,000 ₪ אשר שולמו, וזאת בתנאי שהסכום ישולם בתשלום אחד. בהמשך למכתב האמור הוגשה התביעה. 7. מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת חתמה על הסכם בו הסכימה לשלם 50,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין טיפול משפטי כולל בענייני משפחה בערכאה ראשונה. ההסכם לא הגדיר במפורט את מהות הנושא שהועבר לטיפול אולם מוסכם על שני הצדדים וברור מתוכן ההסכם והתובענות אשר הוגשו בפועל כי סכום התשלום הינו עבור טיפול כולל. ההסכם מתייחס בסעיפים 5, 7, 9, לשאלת שכר הטרחה בהפסקת הייצוג והלקוח התחייב בו לשלם את מלוא שכר הטרחה אם יופסק הייצוג, בכל שלב. בפועל בוצעה עבודה משפטית בהיקף ניכר, הוגשו שלוש תובענות ובקשות לסעדים זמניים אולם לא נדרשה התובעת לניהול הליך משפטי מלא לרבות חקירות וסיכומים. האם יש לאכוף התנייה ככתבה וכלשונה 8. ההלכות אליהן הפנתה התובעת בעניין שכר טרחת עורך דין לא מתמודדות במישרין עם השאלה מה דינה של תנייה בה נקבע כי עורך הדין יהא זכאי למלוא שכרו גם אם לא השלים את הטיפול המשפטי לשמו נשכר. בע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד ואח' נ' משה סורוצקין ואח', סעיף 20 לפסק הדין, (לא פורסם - ניתן 20.03.08), נקבע כי: "... כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות המבססות עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחויב בפיצויי ציפייה, אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה". פסק דין זה סייג את שנקבע בע"א 136/92 בייניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז (5) 114, 124: "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו" . בענייננו נקבע אחרת בהסכם ולפיכך לכאורה נסתם הגולל על טענות הנתבעת ויש לאכוף עליה את ההסכם כלשונו. אולם כאמור בטענת הנתבעת, לשון ההסכם תומכת גם במצב בו טרם עשה עורך הדין דבר, יהא על הלקוח לשלם את מלוא שכר הטרחה. אמנם אין זה המצב בעניין הנדון אולם טענה זו ממחישה את הבעייתיות של התנייה האמורה בהסכם. זאת ועוד, המטרה לשמה נשכרה התובעת הסתיימה עם הודעת הנתבעת על רצונה לשוב לשלום בית, האם גם במצב כזה יש לאכוף את ההסכם? 9. בת.א. (ת"א) 43519/05 א. טירר עורכי דין נ' סימונה דוידזון (לא פורסם - ניתן 26.4.07), אליו הפנה ב"כ התובעת אמנם נאכף הסכם שכר טרחה כלשונו, אולם לאחר טיפול משפטי אשר נמשך חמש שנים. גם בע"א (ת"א) 2058/08 לוין ברזל בע"מ נ' גיצלטר, (לא פורסם - ניתן 16.3.11), בו עמד בית המשפט על חשיבות עריכת הסכם המסדיר את שכר טרחת עורך הדין, לא נדון עניין הדומה למקרה זה. שם הפנה בית המשפט לספרו של ג' קלינג, אתיקה בעריכת הדין, תשס"א - 2001, להלן - קלינג. בספרו של קלינג, עמ' 210, 212 מפרט המחבר את טיבו המיוחד של הסכם שכר הטרחה: "הזיקה בין עורך דין ללקוחו יוצרת יחסי אמון מיוחדים. כאשר מתקשר עורך דין עם לקוחו וצומחת לעורך דין טובת הנאה מהתקשרות זו, עליו חובת הראיה כי תנאי החוזה הוגנים וסבירים. על עורך הדין חלה, בנסיבות אלה, חובה לגילוי מרבי מראש של כל הנתונים בפני לקוחו. הצגת תנאים כספיים בלתי סבירים כתנאים המקובלים ביחסי פרקליט ולקוחו, יש בה משום הטעיה ואי גילוי האמת המתחייבת בנסיבות כגון אלה. (שם, עמ' 210). ובעמ' 212 : "אין לחייב את הלקוח בתשלום מלוא שכר הטרחה, אם טיפולו של עורך הדין יופסק לפני השלמתו. נראה, שהוראה כזו תיפסל בשל היותה נוגדת את תקנת הציבור, בפגעה בזכותו של הלקוח לבחור בעורך דין ולהחליפו כשירצה בכך. ... ראוי לכלול בכל הסכם שכר טרחה הוראות שתסדרנה את דרך קביעתו של שכרו של עורך הדין למקרה שבו יופסק הטיפול מטעם כלשהו לפני הסיום. ראוי לקבוע את הבסיס לחישובו של השכר. במיוחד חשוב לנהוג כך כאשר השכר מותנה בתוצאות. כשעורך הדין אינו מסיים את הטיפול בעניין, אין אפשרות להיעזר בבסיס שעל פיו היה נקבע השכר לו הושלם הטיפול." 10. מהאמור לעיל עולה כי תנייה בהסכם שכר טרחה אשר קובעת כי מלוא שכר הטרחה ישולם בכל שלב אינה מידתית ודינה להיפסל, בכפוף לטיבו של הטיפול המשפטי ושיעור השכר שהוסכם. אכן שכר הטרחה ייקבע לפי ההסכם בין הצדדים לרבות בעת הפסקתו, אולם על תנאי ההסכם בדבר שיעור שכר הטרחה בהפסקת הייצוג לעמוד בתנאי הוגנות והאמון שביחסי עורך דין - לקוח. בנסיבות המקרה דנן מוכן אני לקבל טענתה העקרונית של התובעת כי שכר הטרחה בענייני משפחה יש לשלם את חלקו הארי גם בתחילת הטיפול המשפטי, נוכח טיבו של ההליך והצורך בהגשת כתבי טענות הכוללים ראיות והנוהג להגיש במקביל גם סעדים זמניים, כפי שנעשה במקרה דנן. בנוסף, חלק ניכר מהתביעות בענייני משפחה מסתיימות בהסדרים ובחלק לא מבוטל מופסקים ההליכים לבקשת בעלי הדין. יחד עם זאת אין דינו של הליך אשר הסתיים בהסכם לשביעות רצון הצדדים, מקרה בו נראה כי ככלל יהא זכאי עורך הדין לעיקר או מלוא שכר הטרחה המוסכם, כדינו של הליך בו בעל הדין ביקש להפסיק ההליכים לצורך בחינת האפשרות ל"שלום בית". במקרה האחרון ראוי כי הסכם שכר הטרחה ייקבע מדרג של השכר אשר ישולם במידה ויפסק ההליך לבקשת הלקוח. בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי עצם הגשת התובענות וההליכים הזמניים מקנה את הזכות למלוא השכר החוזי המוסכם. שיעור השכר הוסכם מתוך הציפייה כי ישולם במלואו במידה וההליך ינוהל עד תום. לא ניתן לקבוע כי הנתבעת גמרה בדעתה לשלם שיעור זה גם אם תתחרט על נקיטת ההליך למחרת הגשתו. ניתן לשאול ביטוי מדיני הביטוח ולומר כי הציפיות הסבירות של הלקוח הן כי לא יידרש לשלם את מלוא שכר הטרחה במקרה בו יסתיים ההליך המשפטי לבקשתו טרם השלמתו. עסקינן בענייני משפחה ולא ראוי ליצור תמריץ שלילי לסיום הסכסוך. בנוסף, יש בהוראות ההסכם כדי למנוע מהלקוח בחירת עורך דין אחר. (שכר מדורג לפי שלבי הטיפול המשפטי מקובל כאמת מידה לקביעת שכר טרחת עורך-דין, השווה כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז - 1977). לאור האמור לעיל אני קובע כי התובעת אינה זכאית למלוא השכר החוזי. 11. שיעור השכר לו זכאית התובעת התובעת תמכה תצהירה בהסכמים נוספים ממשרדה וטענה כי שיעור השכר אשר גבתה מקובל בקרב עורכי דין החולקים את רמת הנסיון והמוניטין של התובעת. טענות התובעת לא נסתרו ואין חולק כי פנתה הנתבעת אליה נוכח כישורי התובעת, נסיונה והמוניטין שצברה גם מכח היותה שופטת לענייני משפחה בדימוס. יחד עם זאת אין אני מקבל הטענה כי היקף העבודה שבוצעה מצדיק את מלוא השכר החוזי, גם כשכר ראוי. אף הסכם שכר טרחה אחר אשר צירפה התובעת ממשרדה כלל תניה לפיה במקרה שיסתיים הטיפול לשביעות רצון הלקוח, טרם דיון ראשון, ישולמו 40,000 ₪ במקום 60,000 ₪. קרי, שני שלישים מהתמורה. שיעור דומה דרשה התובעת, לצרכי פשרה, במכתב מיום 8.3.11 בו דרשה לפנים משורת הדין לשיטתה, 15,000 ₪ בצירוף מע"מ נוספים, קרי, סכום כולל של 37,550 ₪, שיעור הקרוב לשני שלישים מהתמורה. בנסיבות העניין ומאחר והנתבעת לא הוכיחה מה הוא שיעור השכר הראוי להיקף העבודה שבוצעה ומקבל אני הטענה כי בסוג ההליכים הנדונים ניתן לגבות חלק ניכר מהשכר גם אם לא הושלם הטיפול המשפטי, מצאתי מקום להעמיד את השכר לו זכאית התובעת, מעבר להוצאות אשר שולמו, על סך של 37,550 ₪, בהתאם למכתב דרישתה מיום 8.3.11. ער אני לעובדה כי המכתב נועד לצרכי פשרה אולם הסכום הנקוב בו משקף אף את אומד דעתה של התובעת בחוזים אחרים מטעמה, כפי שפורט לעיל . הואיל ושולם סך של 20,000 ₪, עולה כי התובעת זכאית לסך נוסף של 17,550 ₪. 12. מסכת אבות, פרק ה, משנה י"ג, מתארת מידות האדם : "ארבע מידות באדם: האומר שלי שלי ושלך שלך - זו מידה בינונית. ויש אומרים : זו מידת סדום. שלי שלך ושלך שלי - עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך - חסיד. שלי שלי ושלך שלי - רשע". בע"א 148/77 שאול רוט נ' ישופה (בניה) בע"מ, פ"ד לג (1) 617, 634, עמד כב' השופט מ' אלון על התנאים להתערבות בקיום חוזה בעילה של חוסר תום לב: "העולה מן המקובץ: בעיקרון תום הלב שבסעיף 39, כחלק מהותי מהעיקרון הכללי של ועשית הישר והטוב שבמשפט העברי, מסרה הרשות המחוקקת בידי הרשות השופטת מכשיר רב עצמה, ומתוך כך גם רב אחריות, אשר שתי תוצאות לו: יש וחוסר תום הלב אין בו אלא כדי התנהגות שלא לפי "מדת חסידות" ללא נפקות משפטית ואין בית-המשפט כופה עליה, ויש וחוסר תום הלב מגיע כדי הצורך ללכוד את הנוהג כך בערמתו, לעמוד כנגדו, "להפר עצתו ולבטל מחשבתו הרעה". הכל לפי העניין והכל לפי הנסיבות, מתוך דימוי מילתא למילתא. ועל בית-המשפט, בהשתמשו בעיקרון תום הלב, לנהוג במרב הזהירות לפי נסיבותיו של כל עניין ועניין המובא לפניו. מצד אחד, במידה ובהתנהגות אחד מבעלי-הדין יש משום התנהגות של "נבל ברשות החוק" יכפה על קיום החיוב שבחוזה, או השימוש בזכות הנובעת ממנו, בדרך מקובלת ובתום לב; ומצד שני - במידה ובהתנהגות אחד מבעלי-הדין אין אלא משום פגם "במדת חסידות" ימנע מהפיכתו לדין גמור שכופין עליו". בחלק מטיעוני הנתבעת העלתה האפשרות כי היה על התובעת להפנותה ללשכה לסיוע משפטי ולא להחתימה על הסכם שכר טרחה בשיעור כה ניכר. אין לצפות מעורך דין שינהג במידת החסידות עת מגיע אליו לקוח, אולם ראוי לנהוג במידת ההוגנות המתחייבת מטיב היחסים המיוחדים בין עורך הדין ללקוח. יוער כי לא מצאתי מקום להידרש לשאלה האם עשתה הנתבעת שימוש בהליכים מאוחרים שנקטה כנגד בעלה בעבודת התובעת ועליה לשלם מכח דיני עשיית עושר. טענה זו נטענה רק בסיכומים וממילא לאור התוצאה אליה הגעתי אין להידרש לה. יוער כי לא הוכח כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב בהפסקת ההתקשרות עם התובעת רק כדי לשכור שירות משפטי בחינם וליהנות מפרי עמלה של התובעת. 13. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 17,550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ללשכת ההוצל"פ, ביום 24.07.11. אני מורה על חילוט הפיקדון, על פירותיו לטובת התובעת. יתרת התמורה תשולם תוך 30 ימים. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין אגרות ובשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. שיעור שכר הטרחה נמוך יחסית להיקף ההשקעה בתיק זה אולם נוכח אופן ניסוח ההסכם מצאתי כי אין לפסוק שכר טרחה גבוה. מנגד, מאחר והנתבעת לא הסכימה לשלם את יתרת התמורה, למרות שהוצע לה ההסדר הנ"ל, אין מקום לשלול מהתובעת את הוצאות ההליך.שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין