קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחוזי נכות ניצולי שואה: ערעור זה מופנה נגד החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן: "חוק נכי רדיפות הנאצים" או "החוק"), מיום 28.12.2011 ועניינה שאלת פרשנות תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), תשמ"ד-1983 (להלן: "התקנות"). רקע המערער, יליד 1930, הוכר כנכה על פי החוק בשנת 1996. בהחלטת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון נקבעה דרגת נכותו ביום 02.11.2011 לשיעור של 55.35 אחוזים, לפי הפירוט הבא: 50 אחוזים בגין הפגימה תגובה נפשית לרדיפות - 40 אחוזים לפי סעיף 34(ד)-(ה) למבחנים המופיעים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "המבחנים") ועשרה אחוזים נוספים לאחר הפעלת תקנה 12 לתקנות. 3.125 אחוזים בגין הפגימה יתר לחץ דם (1/4 הוכרה בגין הרדיפות) - 2.5 אחוזים לפי סעיף 9(3)(ב)(i) למבחנים ו-0.625 אחוזים הוספו על פי תקנה 12 לתקנות. 7.8125 אחוזים בגין הפגימה מחלת לב איסכמית (1/4 הוכרה בגין הרדיפות) - 6.25 אחוזים לפי סעיף 9(1)(ג)(ii) למבחנים ו-1.5625 אחוזים תוך הפעלת תקנה 12 לתקנות. על החלטה זו ערערה אשתו של המערער לוועדה הרפואית העליונה, בטענה כי דרגת הנכות שנקבעה לו אינה משקפת את מצבו הרפואי. לערעורה צירפה מכתב שערך מנהל מחלקה בבית החולים שבו אושפז המערער, עקב מחלת הלב ממנה הוא סובל. ביום 28.12.2011 דנה הוועדה הרפואית העליונה בעניינו של המערער והחליטה לשנות את החלטת הוועדה הרפואית דלמטה, כך שהעלתה את שיעור נכותו בגין מחלת הלב. דרגת נכותו הכוללת נקבעה לשיעור של 59.14 אחוזים לפי הפירוט הבא: 50 אחוזים בגין הפגימה תגובה נפשית לרדיפות - 40 אחוזים לפי סעיף 34(ד)-(ה) למבחנים בתוספת עשרה אחוזים בשל הפעלת תקנה 12 לתקנות. 3.125 אחוזים בגין הפגימה יתר לחץ דם (1/4 הוכרה בגין הרדיפות) - 2.5 אחוזים לפי סעיף 9(3)(ב)(i) למבחנים ו-0.625 אחוזים על פי תקנה 12 לתקנות. 15.625 אחוזים בגין הפגימה מחלת לב איסכמית (1/4 הוכרה בגין הרדיפות) - 12.5 אחוזים לפי סעיף 9(1)(ג)(vi) למבחנים ו-3.125 אחוזים על פי תקנה 12 לתקנות. מכאן הערעור שלפניי. טענות באי כוח הצדדים המערער מיוצג על ידי התוכנית לזכויות ניצולי שואה - הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן שבאוניברסיטת תל אביב. עיקר טיעוניו של בא כוחו, עו"ד יוסף חיות, מופנים לאופן הפעלתה של תקנה 12 על ידי הוועדה הרפואית העליונה. לטענתו, היה על הוועדה להפעיל את תקנה 12 על שיעור הנכות הכללי שנקבע למערער ולא על כל פגימה בנפרד. לשיטתו, אופן הפעלה שכזה היה מיטיב עם המערער ומעמיד את דרגת נכותו בשיעור של 61.01 אחוזים ובעקבות כך, היה זכאי מרשו לתגמול גבוה יותר מהמשיבה. לטענת המערער, תקנה 12 מקבילה לתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, אשר על פי הפרקטיקה הנוהגת, מוחלת על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי על שיעור הנכות הכולל שנקבע לנכה פלוני ולא על כל נכות בנפרד. לגישתו, מאחר שתקנה 12 הותקנה בהתחשב בתכליתו הסוציאלית של חוק נכי רדיפות הנאצים, הרי שנועדה להיטיב עם ניצולי השואה. לפיכך, סבור הוא, כי מקום שלשון החוק מלמדת על שתי פרשנויות אפשריות באשר לאופן החלתה - זו הנהוגה על ידי הוועדות הרפואיות המתכנסות מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים וזו הנהוגה על ידי הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי - הרי שיש להעדיף את הפרשנות שתהלום תכלית זו ותטיב עם ציבור נכי רדיפות הנאצים. בדיון שנערך במעמד הצדדים טענה באת כוח המשיבה, עו"ד שרה שהם, כי לגישתה לשון החוק אינה סובלת את שתי הפרשנויות שהוזכרו לעיל והפרשנות היחידה הרלוונטית היא זו הנהוגה על ידי הוועדות הרפואיות המתכנסות מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, היינו, החלת התקנה על כל נכות בטרם שקלול הנכות הכוללת. על כן, לטעמה לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה ויש לדחות את הערעור. ביום 17.05.2012 הגישה עו"ד שוהם בקשה להבהרת טיעון, במסגרתה חזרה על טיעוניה לפני בית המשפט לעניין פרשנותה הלשונית של התקנה וטענה כי לא ניתן ללמוד מן הפסיקה שהציג המערער על האופן שבו יש לפרש את התקנה וכי הדיון בעניין אגבי בלבד. עוד הוסיפה, כי באמצעות החלת התקנה ביקש המחוקק ליתן ביטוי הולם למקרים בהם מידת ההשפעה של הפגימות המוכרות חורגת מהמבחנים שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי, בשל גילו של הנכה, מינו או מקצועו. על כן, סבורה היא כי יש להפעילה באופן שיובהר לאיזו מבין הפגימות המוכרות הייתה השפעה על מצבו כללי זה, מקום בו עסקינן בנכה בעל מספר פגימות מוכרות. המשיבה סבורה, כי בקשת המערער לכפות את החלת התקנה על דרגת הנכות המשוקללת, כמוה כהחלפת שיקול הדעת של הוועדות הרפואיות. לבסוף, טענה כי מאחר שלא נתקפה מנהלית סמכותה של הוועדה או סבירות החלטה, הרי שאין כל עילה להתערבות בית המשפט באופן יישום התקנה אלא עניין הוא למחוקק לענות בו. דיון תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), תשמ"ד-1983 שכותרתה "סטיות" קובעת כלהלן: "הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות קטנה או גדולה עד רבע מזו שנקבעה במבחנים, בשים לב למקצועו, גילו או מינו של נכה, ובלבד שדרגת הנכות לא תעלה על 100%". נקודת המוצא לכל בחינה פרשנית היא לשון החוק, והיא הקובעת את המסגרת בה תפעל התכלית החקיקתית (ראו אהרן ברק פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה ב(1) 96 (תשנ"ג)). בענייננו, נראה כי צדק בא כוח המערער כי לשון החוק סובלת את שתי הפרשנויות המוצעות. ודוק, הביטוי "מזו שנקבעה במבחנים" יכול שיתייחס לכל מבחן ומבחן בפני עצמו, כהצעת באת כוח המשיבה, או לכלל המבחנים גם יחד, כפי שמעדיף בא כוח המערער. גם בהגבלה "ובלבד שדרגת הנכות לא תעלה על 100%" אין כדי לצמצם את מתחם הפרשנות הלשונית של החוק כפי שמציעה באת כוח המשיבה. משמעותה, כי שיעור הנכות אינו יכול לעלות מעל למאה אחוזים - ואין נפקא מינה כיצד חושב שיעור זה. אף שלשון החוק סובלת את שתי הפרשנויות, הרי שהפרשנות שמציע בא כוח המערער מסתברת יותר, לאור סביבתה החוקית. ודוק, תקנה 12 אינה ניצבת בבדידותה ויש לבחנה גם בהקשר הלשוני המלא של דבר החקיקה בו היא מופיעה, ובענייננו, תקנות נכי רדיפות הנאצים. בתקנה 9 לתקנות אלה, שעניינה קביעת דרגת נכות המורכבת ממספר פגימות, יש כדי ללמד על סדר קביעת הנכות, והיא קובעת כלהלן: "דרגת נכותו של נכה, שנפגם מספר פגימות מוכרות, היא הסכום של אחוזי הנכות שנקבעו במבחנים לאותן פגימות החלים על אותו נכה, שיחושב באופן ובסדר המפורטים להלן: בעד הפגימה שנקבע לה אחוז הנכות הראשון במעלה - אחוז הנכות שנקבע כאמור; בעד הפגימה שנקבע לה אחוז נכות שני במעלה - מספר אחוזים מן הכושר המופחת כמספר אחוזי הנכות שנקבעו לאותה פגימה במבחנים; בעד הפגימה שנקבע לה אחוז הנכות השלישי במעלה - מספר האחוזים מן הכושר המופחת האחרון כמספר אחוזי הנכות שנקבעו לאותה פגימה במבחנים, וכן הלאה". בתקנה זו, המופיעה בסדר כרונולוגי לפני תקנה 12, יש כדי ללמד שתחילה יש לחשב את דרגת הנכות הרפואית של נכה לפי החוק, לפי הפגימות השונות מהן הוא סובל. רק לאחר מכן עוסקות התקנות באפשרות לסטות מדרגת הנכות הרפואית הקבועה במבחנים: מקום שמדובר בנכות מוכרת שלא פורטה כפגימה במבחנים (לפי תקנה 11) ומקום שסבורה הוועדה שיש להתחשב במצבו הכללי של הנכה, כמעין הטבה (לפי תקנה 12). על פי השיטה הנהוגה על ידי הוועדות הרפואיות מכוח החוק, לעומת זאת, יש לעשות שימוש בסדר החישוב המופיע בתקנה 9 רק לאחר הפעלתה של תקנה 12 על כל פגימה. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון תקנה 9 המתייחסת במפורש ל"סכום אחוזי הנכות שנקבעו במבחנים" (ההדגשה שלי - ש.ד). זאת ועוד, כפי שהציע בא כוח המערער, גם בבחינת התקנה בהשוואה לתקנה מקבילה שהותקנה מכוח חוק אחר ונועדה לתכלית דומה, יש כדי ללמד על הפרשנות ההולמת לאופן הפעלת התקנה בה עסקינן. תקנה 15(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, אשר אף כותרתה "סטיות", קובעת כלהלן: "הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים [...] בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%". בע"א 516/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אזולאי פ"ד מ(4) 690, 707 (1986) (להלן: "עניין אררט") שהוזכר על ידי בא כוח המערער, מצא כב' השופט ד' לוין להקביל בין שתי התכליות של תקנות אלו: "תקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), תשמ"ד-1983, מאמצות לצורך קביעת דרגת הנכות, את מבחני תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), ואף מצויה בהן תקנה המקבילה לתקנה 15 לתקנות האחרונות (תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות)). מסקירה זו עולה, כי מטרת המחוקק בכל חוק יוצקת למונח 'דרגת נכות' משמעות בסיסית אחת, והיא, שדרגת הנכות בכל החוקים נקבעת על-פי מבחנים רפואיים. השוני, ככל שהוא קיים, נובע מהרצון לשפר את מצבו של הנכה במתן הטבות מעבר לאלה המחושבות על-פי דרגת הנכות הרפואית [...] ויש שהטבות אלה ניתנות על-ידי סטייה מדרגת הנכות הבסיסית - זו הרפואית". נראה כי על פי "הפרקטיקה הנוהגת", מוחלת תקנה 15 על שיעור הנכות הרפואי הכולל שנקבע לנכה לפי חוק הביטוח הלאומי ולא על כל נכות בנפרד. כך למשל, בע"א 6129/04 אסתרינה טרטמן נ' 'הכשרת היישוב' חברה לביטוח בע"מ ( 05.12.2005), שהזכיר בא כוח המערער, צוין כי - "הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה למערערת נכות רפואית משוקללת של 34.39% ולאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, העמידה את נכותה הסופית על 52%". וראו גם ע"א 1856/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ( 15.12.2010): "נכותו הרפואית המשוקללת של הנפגע נקבעה על-ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי ל-74.35% לצמיתות. הוועדה הרפואית הפעילה את סמכותה לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, וקבעה כי הנפגע אינו יכול לחזור לעבודתו וכי שיעור נכותו יעמוד לפיכך על 100%". כן ראו ע"א 3454/11 בוקאעי בלאל נ' חדוה אביטל ( 11.10.2011): "המוסד לביטוח לאומי העמיד את נכותה הרפואית המשוקללת של המערערת על 55.12%, בעיקר בשל פגיעות בתחום האורטופדי, והפעיל ברבע את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, כך שהנכות לצורך תשלום הגמלאות הועמדה על 68%". לבד מלשון התקנה, נראה כי יש לבכר את הפרשנות המוצעת על ידי המערער גם לאור תכלית החקיקה. בית המשפט העליון קבע זה מכבר כי חוק נכי רדיפות הנאצים, שמכוחו הותקנו תקנות אלו הוא "חוק סוציאלי", אשר יש להפעילו ברוח אהדה לקרבנות (ראו למשל בג"ץ 196/65 אבנרי נ' ועדת העררים לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים פ"ד כג(2) 255, 258 (1965); רע"א 1496/02 פרנקו נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים ( 17.11.2003)). קביעה זו מצאה דרכה לשורה של פסקי דין בערעורים על החלטת ועדות רפואיות עליונות ובערעורים על ועדת העררים (ראו למשל ע"ו (ת"א) 32015-10-11 אנגלר נ' הרשות המוסמכת חוק נכי רדיפות הנאצים תל אביב (דינים מחוזי 2012 (4) 538); ע"ו (ת"א) 25231-08-10 גוילי טוני נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ( 21.02.2011)). על כן, נשאלת השאלה מהי הפרשנות המגשימה תכלית חקיקתית זו, המיטיבה עם ציבור הנכים, ונראה כי גם לעניין זה עדיפה הפרשנות המוצעת על ידי בא כוח המערער. לפי הגישה הפרשנית המוצעת על ידי המשיבה, מתקבל שיעור נכות של 59.13 אחוזים לפי החישוב הבא (50% בגין תגובה נפשית לרדיפות + 7.8125% בגין מחלת לב איסכמית + 1.3183 בגין יתר לחץ דם). לעומת זאת, לפי הגישה הפרשנית שמציע בא כוח המערער מתקבל שיעור נכות גבוה יותר של 61.01 אחוזים לפי החישוב הבא (40% בגין תגובה נפשית לרדיפות + 7.5% בגין מחלת לב איסכמית + 1.3125% בגין יתר לחץ דם) +(12.2031% לאחר הפעלת תקנה 12). שיעור הנכות הגבוה יותר יזכה, כמובן, את הנכה בתגמול כספי גבוה יותר. סוף דבר הערעור מתקבל. חישוב שיעור נכותו של המערער יתוקן, כך שדרגת נכותו תעמוד על 61.01 אחוזים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. אחוזי נכותנכותניצולי שואה