בית המשפט פסק כי העובדה כי החייב שהינו יליד 1965 אינו עושה כל שביכולתו לאורך השנים האחרונות כדי למצות את כושר השתכרותו ואינו עובד במשרה מלאה במשך כל חודשי השנה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי מיצוי כושר השתכרות בבקשה לפשיטת רגל: כללי: ביום 27/4/09 ניתן צו לכינוס נכסי החייב על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך כולל של 1,669,045 ש"ח ל-27 נושים, והושת עליו תשלום עיתי בסך של 500 ש"ח לחודש החל מיום 1/6/09. כמו כן מונה לנכסי החייב מנהל מיוחד, עו"ד שמואל לביא. עד מועד הגשתן של חוות הדעת על ידי המנהל המיוחד והכונ"ר הוגשו נגד החייב 12 תביעות חוב בסכום של 822,586 ש"ח, מתוכן שתי תביעות בדין קדימה למס הכנסה (2,693 ש"ח) וביטוח לאומי (7,765 ש"ח). נושיו הגדולים של החייב הינם בנק לאומי (472,647 ש"ח) וקל אשראי בע"מ (163,252 ש"ח). אסיפת נושים ראשונה מיום 15/2/10 נדחתה מפאת חוסר מנין חוקי. באסיפת הנושים השנייה מיום 22/2/10 לא היתה נוכחות מטעם הנושים והחייב לא הציע הסדר לנושיו. ביום 22/7/09 נערכה לחייב חקירת יכולת במשרדו של המנהל המיוחד. גרסת החייב אודות הסתבכותו הכלכלית: לגרסת החייב בתצהירו, חובותיו נוצרו כתוצאה מחוב על סך של 200,000 ש"ח של חברת חג'אג' סילנר בע"מ (להלן: "החברה") כלפיו בגין עבודות גינון שביצע עבורה - חוב בגינו משכה החברה שיקים עבורו שחוללו ולא נפרעו. לטענת החייב פעל לגביית החוב באמצעות עורך דין, אך הדבר לא צלח והחברה נקלעה להליכי פירוק. עקב כך - טוען החייב - קרס העסק לשרותי גינון שהפעיל וצבר חובות לנושים שונים. כן טוען החייב כי מאז קריסת עסקו עבד בעבודות מזדמנות כשכיר, אך נושיו רדפו אותו ועיקלו את רכושו ומשכורתו. על פי הנטען בבקשה, כיום עובד החייב כשכיר ומבצע עבודות גינון בחברת השביל הירוק בע"מ תמורת סך של כ- 3,000 ש"ח בחודש, אותו הוא מקבל במזומן. לשיטת החייב, היווצרות חובותיו היתה בתום לב. חוות דעת המנהל המיוחד: מחוות דעת המנהל המיוחד עולה כי לאחר חקירתו, נדרש החייב להשלים מספר עובדות ונתונים שלא קיבלו ביטוי מספיק בבקשתו, ועקב כך, המציא תצהיר משלים מיום 4/8/09 ובו הרחיב אודות הנסיבות בהן נוצר החוב לטובתו על ידי החברה ואי תשלום החוב. דא עקא, שלטענת המנהל המיוחד, החייב לא המציא כל אסמכתא ביחס לטענותיו השונות, ובכלל זאת בכל הנוגע לעובדה שקיימים חובות כלפיו, ביחס לגובהם, בנוגע לפעולות שביצע לגביית החוב ובאשר לנסיבות בהן לא בוצעה הגבייה. המנהל המיוחד אף מבהיר כי לא קיימת הצדקה עניינית לכך שבשלב מסוים ניתק החייב קשר עם משרד עורכי הדין שטיפל בגבייה עבורו מהחברה החייבת כלפיו (על פי הנטען, החייב כלל לא טרח לפנות למשרד עורכי הדין על מנת לנסות ולאתר את המסמכים). אי לכך, סבור המנהל המיוחד כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב, ובתוך כך לא המציא כל אסמכתא לטענותיו - לא ביחס לכך שקיימים חובות כלפיו, לא באשר לגובהם, לא את צילומי השיקים שחוללו, לא באשר לפעולות שביצע לגבייתם, לא באשר לנסיבות בהן לא בוצעה הגבייה ולא ביחס לעובדה שהחברה נכנסה לפירוק. יתירה מכך, על פי חוות דעתו של המנהל המיוחד, משומות המס עולה כי עסקו אז של החייב היה רווחי, אף אם הרווחים היו נמוכים, ואין בכך כדי להסביר את יצירת החובות. עוד טוען המנהל המיוחד כי החייב אינו עומד בתשלומיו לקופת הכינוס (מצוי בפיגור של ארבעה תשלומים חודשיים), ולמעשה, לא שילם אף לא תשלום אחד במועד. כן טוען המנהל המיוחד כי אין מקום לאפשר לחייב לחסות תחת הליכי פשיטת הרגל מקום בו אינו עובד באופן מלא אלא ארבעה חודשים בשנה בלבד. לבסוף, טוען המנהל המיוחד כי נותר ספק מסוים בכל הנוגע לרכב שהחזיק החייב, בגינו נשללה ממנו גמלת ביטוח לאומי, ספק אשר אף הוא פועל לחובתו של החייב. חוות דעת הכנ"ר: הכונ"ר מצטרף לעמדת המנהל המיוחד ומתנגד להכרזת החייב כפושט רגל. לטענת הכונ"ר, החייב לא המציא אסמכתאות לביסוס טענותיו בדבר אופן הסתבכותו הכלכלית, חרף מספר הזדמנויות שניתנו לו בעניין זה. יתרה מכך, על פי תדפיסי השומות, עסקו של החייב היה רווחי, דבר שלא ניתן לו הסבר מצד החייב. אי לכך, סבור הכונ"ר כי החייב לא הרים את נטל ההוכחה כי הסתבכותו הכלכלית נוצרה בתום לב. זאת ועוד, לטענת הכונ"ר, החייב חדל מלהגיש דו"חות הוצאות והכנסות החל מחודש 11/09 ומפגר בארבעה תשלומים לקופת הכינוס (בסך כולל של 2,000 ש"ח). נוסף על האמור, מדו"חות הוצאות והכנסות שהגיש החייב לחודשים 10/09 ו- 11/09 עולה כי הוצאותיו החודשיות של החייב עולות על הכנסותיו, היינו החייב ממשיך ויוצר חובות חדשים. בנוסף, לא הובהר מדוע החייב אינו מנצל את כושר השתכרותו באופן מלא ועובד רק ארבעה חודשים בשנה. תגובתו המשלימה של החייב: לטענת החייב בתגובתו המשלימה מיום 12/7/10, חובותיו נוצרו עוד בשנות ה- 90 עקב אי תשלום חובה של החברה כלפיו וקריסתה של החברה עימה עבד. לטענתו, מאז ועד היום לא צבר חובות חדשים ומשמעותיים, ועל כן יש ליתן לו הזדמנות להיחלץ מהמצוקה אליה נקלע. לדידו, עמדת הוכנ"ר נוגדת את מטרת הליך פשיטת הרגל ופוגעת בזכויות היסוד שלו. במסגרת תגובתו המשלימה, מציג החייב מסמכים בתמיכה לטענותיו. בתוך כך, מציג החייב פסק דין בתביעה שהגיש בשעתו כנגד החברה, במסגרתו הוסכם (על פי הנטען ללא ידיעתו של החייב) כי תביעתו של החייב כנגד החברה ותביעה שכנגד שהגישה החברה יידחו באופן הדדי, ללא צו להוצאות. כן מציג החייב הסכם שנכרת עם החברה וכתב כמויות. לטענת החייב, מדובר במסמכים ישנים וחובות משנות ה- 90, ולנוכח חלוף הזמן, אף אם לא היה עולה בידיו להמציא את התיעוד, אין בכך כדי לפגום בתום לבו באופן המצדיק דחיית הבקשה. אשר לטענה בדבר פיגור בתשלומים, לטענת החייב טענה זו אינה מדויקת, שכן עובר לדיון שהתקיים ביום 19/4/10 בבקשת פשיטת הרגל, לא היה מצוי בפיגור בתשלומיו והעיכובים בתשלום מקורם בעיכוב בתשלום משכורתו. אשר לטענה כי אינו עובד באופן מלא במהלך כל חודשי השנה, מבהיר החייב כי הדבר נובע מכך שבעבודות גינון ישנם חודשים בהם יש מעט עבודה או אין עבודה כלל בשל תנאי מזג האוויר. בנוגע לטענה בדבר בעלות ברכב בגינה נשללה ממנו קצבת הביטוח הלאומי, טוען החייב כי מדובר ברכבים ישנים שפורקו ואינם קיימים עוד, ומפנה בהקשר זה לתביעה שהגיש בנדון לבית המשפט. לעניין היותו של העסק רווחי, טוען החייב כי אף שהיה בעסק רווח נמוך, אין בכך כדי ללמד דבר אודות אופן ההסתבכות. עוד מוסיף החייב וטוען כי אף שקיים חוב מס וחובות בדין קדימה, אין הדבר מונע הכרזתו כפושט רגל. החייב טוען כי שיתף פעולה באופן מלא כפי שנדרש ממנו והמציא את על המסמכים שנדרש להמציא, ועל כן יש להיעתר לבקשה. לסיום, טוען החייב כי הכרזתו כפושט רגל כמבוקש אף עולה בקנה אחד עם מטרות דיני פשיטת הרגל. תשובתו של המנהל המיוחד לתגובת החייב: המנהל המיוחד שב וטוען כי החייב לא המציא את רוב המסמכים אותם נדרש להמציא. כן מוסיף המנהל המיוחד וטוען כי העובדה שבמסגרת פשרה סולקו תביעותיהם ההדדיות של החייב והחברה, מלמדת כי למעשה לא היה כל חוב, ולא זו היתה הסיבה ליצירת החובות ולהסתבכות הכלכלית. עוד מוסיף המנהל המיוחד וטוען כי מעיון ברשימת החובות המוצהרים של החייב עולה כי קיימים מעט מאוד חובות הקשורים לפעילותו העסקית של החייב, ורוב החובות הינם פרטיים (חובות לבנקים בגין ערבויות לקרובי משפחה, חובות בגין רכישות פרטיות וכיוצ"ב). יתירה מכך, החייב בעצמו לא ידע למסור בחקירתו פרטים אודות חלק לא מבוטל מחובותיו. בנוסף, מתשובתו של המנהל המיוחד עולה, כאמור, כי העסק היה רווחי, וגם אם הרווחים היו נמוכים, אין בכך כדי להסביר את החובות שנוצרו, והחייב למעשה לא נתן הסבר ממשי לאופן יצירת החובות. עוד מבהיר המנהל המיוחס כי החייב אמנם השלים חלק מפיגוריו, אך תשלומיו אינם סדירים, ובין לבין נוצרו לו פיגורים חדשים (על פי הנטען קיים פיגור של שלושה תשלומים, היינו: סך כולל של 1,500 ש"ח). בנוסף לכך, טוען המנהל המיוחד כי החייב לא מסר פירוט אודות הכנסות אימו, כפי שנדרש על ידי בית המשפט. כן טוען המנהל המיוחד כי החייב לא מסר הסבר מדוע הוא אינו יכול לעבוד באופן מלא כל השנה (ולו בעבודה אחרת) ומדוע אשתו אינה עובדת. יתירה מכך, המנהל המיוחד טוען כי לא הובהר מתגובתו של החייב מה עלה בגורל התביעה שהגיש לעניין רישום הרכבים על שמו והאם הוגשה תביעה חדשה לגמלת הבטחת הכנסה ומה תוצאותיה. אשר על כן, המנהל המיוחד סבור שהחייב לא ריפא את המחדלים ולא נתן הסבר מספק לאופן יצירת החובות ואף ממשיך לצבור פיגורים בתשלומים השוטפים, ולפיכך, אין להכריז עליו כפושט רגל. דיון והכרעה: לאחר עיון, בחינה ואיזון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל להדחות, זאת משלא הוכיח החייב כי הסתבכותו הכלכלית הינה בגדר הסתבכות בתום לב, ולאחר שנוכחתי כי דרך התנהלותו, כפי שהיא נלמדת מהנתונים שהוצגו, הינה בגדר התנהלות שלא בתום לב, זאת גם ביחס לניצול כושר השתכרותו כיום. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב. אם שוכנע בית המשפט כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו, תידחה הבקשה. התשובה לשאלה האם פעל החייב בתום לב, מחייבת בדיקת שתי תקופות שונות: הראשונה, תקופת יצירת החובות; והשנייה, לאחר הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל (ראה ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל מהדורה שלישית, עמ' 173). להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשנייה, לאפשר לחייב שאתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות (ראה ע"א 9782/05 יצחק טנג'י נ' אלון יוסי קריספין, תק-על 2010(1) 574 (2010); ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4) 197 (2003)). על רקע תכליות אלו, יש לבחון בענייננו האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל, אם לאו. ראשית יצוין כי אמנם נכון כי חלוף הזמן עשוי בנסיבות מסוימות לשמש לזכותו של החייב שכן קשה לדרוש מאדם להציג בפני הכונ"ר את כל המסמכים הנוגעים ליצירת החובות כאשר חלפו שנים רבות מעת יצירתם (ע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 2009(2) 1208 (2009)). עם זאת, כנגד חלוף הזמן יש להביא בחשבון את כלל נסיבות העניין. במקרה שלפני, עלה בידי החייב לאתר לבסוף מסמכים שונים אותם נדרש להמציא בקשר עם יצירת חובותיו (ראה למשל פסק הדין בתביעתו כנגד החברה, שנטען כי בעקבות קריסתה נקלע החייב למצבו הכלכלי הקשה), כך שמתן "הנחה" אוטומטית לחייב שלפני רק מהטעם שעברו שנים מאז יצירת חובותיו, אינה ראויה ואינה צודקת. לדידי, לגבי מרבית המסמכים אותם נדרש החייב להמציא כדי להבהיר את נושא יצירת חובותיו, כמפורט בתגובות המנהל המיוחד והכונ"ר, ניתן לומר כי לא היה בלתי אפשרי להשיגם. כך לא ברור מדוע זה לא צורפו צילומי השיקים שחוללו, מסמכים המעידים על פעולות הגבייה שבוצעו ומסמכים המעידים על כניסתה של החברה להליכי פירוק. כך גם לא הובהר מדוע זה לא ניתן היה לקבל אינפורמציה בנדון ממשרד עורכי הדין שטיפל בתביעת החייב נגד החברה (אם וככל שהחייב פעל על מנת לקבל מידע כאמור). כמו כן, על החייב היה להתכבד ולבדוק מדוע הוסכם על דחיית תביעתו נגד החברה ודחיית התביעה שכנגד שהגישה החברה נגדו (שלטענתו כלל לא ידע אודות קיומה), ומה עמד ביסוד הסכמת הצדדים לוותר באופן הדדי על תביעותיהם (בין אם הדבר מעיד על כך שלא היה חוב, כטענת המנהל המיוחד, ובין אם לאו). משלא עשה כן החייב ולא המציא די מסמכים המוכיחים את טענותיו בקשר ליצירת חובותיו, נותר צל כבד המעיב על טענתו בדבר אופן יצירת החובות, ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה (השווה פש"ר (מחוזי חי') 192/03 כנפי שלומי שלמה נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2005(1) 3555 (2005)). לפיכך, על רקע גרסתו הפשוטה של החייב בדבר אופן יצירת החובות עקב קריסת החברה עימה עבד, העובדה כי נותרו שאלות כה רבות ללא מענה והעובדה כי אין לפנינו תמונה מלאה וברורה באשר לנסיבות שהובילו להידרדרותו הכלכלית של החייב - פועלת לחובתו. לסימני שאלה אלה מתווספת העובדה שעל פי חוות דעתו של המנהל המיוחד, משומות המס עולה כי עסקו של החייב היה רווחי, אף כי הרווחים היו נמוכים, ואין בכך להסביר את החובות אליהם נקלע, נתון שגם הוא יוצר עמימות מסוימת סביב אופן יצירת החובות והסתבכותו הכלכלית של החייב. בנוסף, גם העובדה שעיקר חובותיו של החייב אינם חובות הקשורות לעסקיו נותרה פתוחה וללא הסבר, דבר שאף הוא מכרסם בגרסת החייב ומתווסף לשיקולים שלחובתו. אם לא די בכך, הרי שהחייב אינו עומד בתשלומיו לקופת הכינוס (על פי תגובתו העדכנית של המנהל המיוחד מיום 5/9/10, החייב מצוי בפיגור של שלושה תשלומים חודשיים), ואף אינו משלם את תשלומיו באופן סדיר. העובדה כי החייב אינו מקפיד על ביצוע תשלומיו במועד מצביעה על זלזול מופגן בצו שיפוטי, אדישות בנוגע לגורל החובות לנושים וניצול לרעה של ההליך, שכן החייב, למעשה, נהנה מהגנת הפקודה, מבלי לקיים את חיוביה, ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה (פש"ר (מחוזי חי') 991/05 אזולאי שלום נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2007(1) 12861 (2007); פש"ר (מחוזי חי') 1041/05 נעמה אחמד נ' מנור נחמיאס, עו"ד, תק-מח 2007(3) 9236 (2007)). כאן המקום להעיר כי גם במידה והפיגורים מקורם בעיכוב בתשלום משכורתו של החייב, כנטען על ידו, אין בכך כדי להצדיק התעלמות מצו שיפוטי המורה לחייב לשאת בתשלומים במועד. כך גם ביחס לטענת החייב לפיה לא סילק את החוב לנוכח העובדה שלא היה בידיו פנקס תשלומים. חייב המבקש לחסות תחת הגנות פקודת פשיטת רגל, שומה עליו לקיים החלטות שיפוטיות כלשונן ובמועד שנקצב בהן, ולא להשתמש בדיעבד באמתלות לאי קיום ההחלטות, לאחר שאלו לא קויימו. במקרים חריגים, מקום בו חייב מוצא עצמו נאלץ שלא לקיים החלטה שיפוטית, מוטלת עליו חובה להודיע על כך לבית המשפט - מראש וללא כל שיהוי - ולבקש את רשותו שלא לקיים אותה החלטה שיפוטית, תוך פירוט הנימוקים המצדיקים, לטענתו, היעתרות לבקשה. צד המספק אמתלות ותירוצים כבמקרה לפנינו, חוטא בשלושה: ראשית, בכך שלא קיים החלטה שיפוטית; שנית, בכך שלא ביקש מראש את רשות בית המשפט שלא לקיים את ההחלטה במועד הנקוב בה; ושלישית, בכך שאינו נוטל אחריות למחדליו, ומנסה, בדיעבד, להשתמש בתירוצים ואמתלות כדי להצדיק את הפרת הצו השיפוטי. במקרה זה, כאמור, לא מצאתי ממש בתירוצי החייב אודות העיכובים בתשלום, וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות. זאת ועוד, מתגובת הכונ"ר עולה כי החייב חדל מלהגיש דו"חות הוצאות והכנסות החל מחודש 11/09 וכי מדו"חות הוצאות והכנסות שהגיש החייב לחודשים 10/09 ו- 11/09 עולה כי הוצאותיו החודשיות של החייב עולות על הכנסותיו, היינו החייב ממשיך ויוצר חובות חדשים. חייב שמתנהל בדרך זו, אינו יכול לבוא בטרוניה על כך שנפגעות זכויותיו, ואין לאפשר לו לחסות תחת הגנת הליכי פשיטת הרגל. יתירה מכך, העובדה כי החייב שהינו יליד 1965 אינו עושה כל שביכולתו לאורך השנים האחרונות כדי למצות את כושר השתכרותו ואינו עובד במשרה מלאה במשך כל חודשי השנה, בצירוף העובדה שאף אשתו של החייב אינה עובדת לפרנסתה, פועלת אף היא לחובתו ומהווה נימוק נוסף המצדיק דחיית הבקשה, בצד מחדלי החייב להוכיח את תום לבו ביצירת החובות והפרת צוו בית המשפט (השווה פש"ר (מחוזי חי') 192/03 כנפי שלומי שלמה נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2005(1) 3555 (2005)). בשולי הדברים אעיר כי לא נעלם מעיני ניסיונו של החייב לצמצם הוצאותיו באמצעות מגורים בדירת אימו. כן אציין כי לא זקפתי לחובתו של החייב את חתימת הערבות לקרובי משפחתו, שכן אין מדובר בהתנהלות המצביעה דווקא על חוסר תום לב (ראה ע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 2009(2) 1208 (2009), הנזכר לעיל). עם זאת, בחקירת החייב אכן, כטענת המנהל המיוחד, לא ניתן הסבר לחלק ניכר מהחובות, ומעיון ברשימת החובות המוצהרים של החייב עולה - כאמור - כי קיימים מספר חובות שאינם קשורים לפעילותו העסקית, כך שגם מסיבה זו נוטה הכף לחובתו של החייב באופן המצדיק דחיית הבקשה. לאור המפורט לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה. בהתאמה, אני מבטל את צו הכינוס מיום 27/4/09 וכן מבטל את המגבלות שנקבעו במסגרתו, לרבות ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. הכונ"ר יגיש, בתוך 30 יום מהיום, בקשה מתאימה באשר לכספים שהצטברו בקופת הכינוס. הפסדי השתכרות