אי ציות לתמרור עצור

אי ציות לתמרור עצור (302) הינה עבירה בניגוד לתקנה 22(א) ביחד עם תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961. החוק אינו פוטר מהחובה לעצור לפני תמרור עצור המוצב בכניסה לצומת, אם קו העצירה מחוק, מטושטש או אפילו אם אין כלל קו עצירה מסומן בצמוד לתמרור. קיומו של קו עצירה ברור לצד התמרור אינו תנאי הכרחי הנדרש על מנת שהוראת התמרור תחול ותחייב. שוטר אשר אוכף עבירה של אי ציות לתמרור עצור לא יכול להתעלם מקו העצירה שכן לשון התקנה ברורה וחד משמעית. כידוע לכל בר-בי-רב, אין המחוקק משחית מילותיו לשווא ומאחר ולשון התקנה מדברת על החובה לעצור "ואם סומן קו עצירה – לפני קו העצירה" משמעה כי על השוטר לבדוק הימצאותו של קו העצירה ולתת התייחסות לעצירת הנאשם לפני הקו אם לאו. בסימן ט' לתקנות התעבורה, שעניינו זכות קדימה, תחת תקנה 64, המתייחסת לרכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך, מופיעה תקנה 64(ד): "נהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, וייתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר". ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי ציות לתמרור עצור:## האישום: המדינה מאשימה את הנאשם, כי ביום 26/8/2001, בצומת הרחובות כובשי קטמון-הל"ה, נהג רכבו ולא ציית לתמרור ב - 37 המוצב בדרך בכך שלא עצר אופנוע הרכוב על ידו לפני היכנסו לדרך החוצה, וזאת בניגוד לאמור בתקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. בתאריך 8/12/2002 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות אשר הוצגו בפני, החלטתי לזכות את הנאשם מן האשמה אשר יוחסה לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק. רשימת עדים: מטעם התביעה העידה: ע"ת מס' 1- גב' X. מטעם ההגנה העיד: ע"ה מס' 1-מר X-הנאשם. רשימת מוצגים: ת/1 - דו"ח התנועה. נ/1 -נ/5-תמונות. ב/מ1-שרטוט. עובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: הנאשם נהג רכבו ביום, במקום ובשעה המצוינים בכתב האישום. תמצית פרשת התביעה: ע"ת מס' 1 - גב' אסנת כהן, הינה השוטרת אשר ערכה את דו"ח התנועה. ע"ת 1 לא זכרה את האירוע. בדו"ח התנועה כתבה כי, הנאשם רכב על אופנוע מכוון רח' כובשי קטמון עת עצרה אותו בגין אי ציות נוכח פני תמרורי עצור המוצבים במקום . עוד כתבה כי, עמדה במרחק בן 30 מ' מהצומת. השוטרת שמרה על קשר עין רצוף עם הנאשם. האירוע קרה באור יום והראות הייתה טובה. בעדותה הראשית העידה כי, מקום עמידתה בשטח היה לצורך אכיפה וניתן היה לראות את קו העצירה. בחקירתה הנגדית השיבה כי הנאשם המשיך בנסיעה רצופה מבלי לעצור כלל. לדבריה, עורכת היא דוחות אך לנהגים שאינם עוצרים כלל, אולם נהגים שמאטים רכבם לא נרשם להם דו"ח. לעדותה, ישנו אי תנועה במקום לכלי רכב הפונים ימינה. לשאלות בית משפט השיבה, כי מיקום עמידתה היה בצד שמאל של הכביש, כוון נסיעת הנאשם. לעדותה, התנועה במקום הינה דלילה, ודרכם של נהגים במקום לחצות את הצומת בנסיעה רצופה מבלי להאט. העדה הסכימה כי, מקום עמידתה הינו נמוך יותר מקו העצירה אולם ציינה כי עדיין קיימת האפשרות לראות את קו העצירה ואת מעבר החצייה. תמצית פרשת ההגנה: ע"ה מס' 1 - מר X, הנו הנאשם בתיק זה. בישיבת ההקראה מיום 12/9/2002 אמר הנאשם: "עצרתי פעמיים, הורדתי רגל". לעדותו, עת הגיע לצומת הבחין בתמרורים המוצבים במקום והן בשוטרים ועל כן שת ליבו יתר על המידה נוכח פני התמרורים. עוד העיד כי, במקום היה טור של כלי רכב אשר אותם עקף משמאל, וכשהגיע לקו העצירה עצר והוריד רגלו לכביש. לאחר מכן שחרר מעט את הבלם ועצר שוב, לדבריו, "לפי דעתי עצרתי במאה אחוז אפילו פעמיים". לעדותו, הניח כי השוטרת עצרהו לשם הצגת רשיונות לביקורת. לדבריו, האי תנועה במקום אינו מאפשר לע"ת 1 בשטח לראות באם הניח רגלו על הכביש לשם עצירה. כמו כן הייתה תנועה במקום בבוקר האירוע ולא ניתן היה לחצות את הצומת מבלי לעצור קודם לכן. הנאשם הכחיש כי מקום עמידתה מקו העצירה הנו בן 30 קמ"ש, לעדותו, מדובר במרחק בן 90 מ' לאחר מדידה. בחקירתו הנגדית הכחיש גרסה לפיה טענה ע"ת 1 כי המשיך בנסיעה רצופה מבלי לעצור כלל. בתשובתו לשאלת בית משפט השיב כי, מכיר הוא את המקום היטב והוא מתגורר ברחוב הסמוך. בתגובתו הספונטנית ציין, "אני עצרתי, שמתי רגל, הבחנתי בשוטרים ובעצור האטתי בתמרור, ושמתי רגל פעמיים". ניתוח ממצאים: לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות אשר הוצגו בפני, החלטתי לזכות את הנאשם מן האשמה אשר יוחסה לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק. ע"ת 1 הינה שוטרת במשטרת ישראל. השוטרת אינה זוכרת את המקרה כלל. למרות האפשרות לאמץ את דבריה כפי שנרשמו בדו"ח מכוח כלל "הקפאת הזכירה שבעבר" הרי שלאחר ששמעתי את הנאשם ואת גרסתו, קם ספק בלבי באשר לאשמו, הן בשל האמון שרוחש אני לעדותו, והן בשל העובדה לפיה מכיר בית המשפט את זירת האירוע מתיקים נוספים רבים בהם דן. משטרת ישראל נוהגת לרשום דוחות לנהגים באותו מקום ובאותה עבירה, והצומת נשוא התיק על כל צדדיו, ומרכיביו ושדה הראיה שבו, נדון לא אחת בפסיקת בית משפט זה. שוטר העומד בתחנת האוטובוס ברח' כובשי קטמון אינו יכול לראות את קו העצירה ככל שקו זה קיים ואף אינו יכול לראות את מעבר החצייה בשל היותו בשטח נחות ונמוך משמעותית מצומת כובשי קטמון והל"ה. לפיכך והואיל ומדובר ברכב צר וקטן שהשוטרת אינה רואה את כולו יכול ותתקשה השוטרת לקבוע אם היה הקטנוע בעצירה מלאה או בהאטה בלבד, שכן כאמור האופנוע או לפחות חלקו מוסתר מעיניה ומשפיע על יכולתה לקבוע באם עצר הנאשם לפני קו העצירה או שמא המשיך בנסיעה רצופה. כאמור הנאשם הציג גרסה עקבית והותיר רושם מהימן, ישר וכן על בית המשפט. לא שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. לפיכך קבעתי כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מן האשמה אשר יוחסה לו בכתב האישום. משפט תעבורהאי ציות לתמרורתמרורים