סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 מגדיר תאונת עבודה כך: "'תאונת עבודה' - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..." דרישת התרחשותה של "תאונה" על ידי המחוקק משמעה כי לא כל אדם יפוצה על כל פגיעה שנגרמה לו בדרך כלשהי. המחוקק הגדיר "תאונת עבודה" תוך שימוש במילה "תאונה" ללמדנו כי ביקש להעניק תגמולים רק בגין נזקים שהם תוצר של הסיכון אליו נחשף העובד בעבודתו או בגין אירועים חריגים ופתאומיים שאירעו במהלך העבודה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אירוע מוחי תאונת עבודה: 1. לפני תביעה להכיר באירוע המוחי שלקה בו המנוח ביום 26/1/06 כפגיעה בעבודה. העובדות הצריכות לעניין 2. המנוח יליד שנת 1951 נפטר ביום 18/11/07 ובזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד כשכיר בחברת רמיד את בנימין בע"מ.התובעים הינם אלמנתו של המנוח הידועה בציבור שלו וילדיו. 3. המנוח עבד בממגורה ברמת גן. ביום 26/1/06 עבד המנוח בעמדת המשאיות, תפקידו היה לדאוג לכיוון משאיות מתחת לפתח מיכל הקמח. כאשר המשאית מוקמה מתחת למיכל, פתח המנוח את השסתום בתחתית המיכל בכדי למלא את המשאית. המנוח שלט בפתיחת וסגירת השסתום. באותו יום אירעו לטענת התובעים שלוש-ארבע תקלות בשסתום שהיו סמוכות זו לזו ובשל כך נשפכה כמות גדולה של קמח על הרצפה. בכל פעם היה על המנוח לפנות במהירות את הקמח מהרצפה כדי לאפשר למשאית אחרת להיכנס לממגורה להמשך עבודה. זמן קצר לאחר פינוי הקמח מהתקלה האחרונה, חש המנוח ברע, הלך לשכב בחדר סמוך, שם סבל מסחרחורות, כאבי ראש, בחילות והקאות. המנוח פונה לבית חולים בילינסון. בנו של המנוח התלווה אליו לבית החולים. 4. המנוח הגיש תביעה לנתבע להכיר האירוע מיום 26/1/06 כפגיעה בעבודה. הנתבע דחה את התביעה ובשל כך הוגשה התביעה שבפני.בין לבין המנוח נפטר ביום 18.11.07. 5. העידו בפני בנו של המנוח, מנכ"ל המעסיק מר X וכן X שעבדו עם המנוח אצל המעסיק. 6. התובעים צרפו לתביעתם חוות דעת של פרופ' רייכנטל, מומחה רפואי מתחום הנוירולוגיה שבדק את המנוח וקבע כי קיים קשר סיבתי בין המאמץ החריג שביצע התובע ביום הפגיעה לבין מצבו הרפואי של המנוח. באשר לחוות הדעת הגיעו הצדדים להסכמה כי התובעים יגישו אותה לתיק בית הדין ולנתבע שמורה הזכות לטעון בדבר משקלה הראייתי. התובעים טענו כי הרימו את נטל ההוכחה והראו כי אירעה למנוח פגיעה בעבודה, החל מחוות דעתו של פרופ' רייכנטל וכלה בעדותו של מר אלסייד שליוה את המנוח לבית החולים וציין בפני הצוות הרפואי כי מצבו של המנוח נבע מעבודה. כמו כן, יתר העדויות אינן מצביעות ממקור ראשון על שאירע באותו יום ,שכן שמעו על אשפוזו של המנוח רק למחרת. 7. הנתבע טען כי התובעים לא הצליחו להרים את נטל הראייה ולהוכיח כי האירוע בעבודת המנוח היה בגדר אירוע חריג שהוביל לפגיעה בעבודה. הנתבע טוען כי המנוח סבל מיתר לחץ דם, עבד בעבודתו השגרתית באותו היום ובנו שהתלווה אליו לבית החולים לא קשר בפני הרופאים את המקרה לעבודה. הקשר הראשון לעבודה מופיע כשנה ומחצה לאחר מכן בחוות דעתו של פרופ' רייכנטל אליו פנה המנוח. הנתבע טוען כי אין לייחס לחוות דעת זו משקל מאחר והיא ניתנה שנה וחצי לאחר האירוע. עוד טוען הנתבע כי עדויות העובדים אשר עבדו עם המנוח מחזקות את הגרסה לפיה כי דובר היה ביום שגרתי וכי תקלות בשסתום הממגורה אינן חריגות ולא באות בגדר אירוע חריג. הכרעה 8. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 מגדיר תאונת עבודה כך: "'תאונת עבודה' - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..." דרישת התרחשותה של "תאונה" על ידי המחוקק משמעה כי לא כל אדם יפוצה על כל פגיעה שנגרמה לו בדרך כלשהי. המחוקק הגדיר "תאונת עבודה" תוך שימוש במילה "תאונה" ללמדנו כי ביקש להעניק תגמולים רק בגין נזקים שהם תוצר של הסיכון אליו נחשף העובד בעבודתו או בגין אירועים חריגים ופתאומיים שאירעו במהלך העבודה. ראה: בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי ועובדיה כרם, פ"ד נג(2) 529. עב"ל (ארצי) 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, פד"ע לו 213. 9. בחינת המסמך הקרוב ביותר בזמן לארוע החריג שהוא מכתב השחרור של המנוח מבית החולים (ת/3, נ/2) מלמדת כי אין בו אזכור לכך שדובר בפגיעה בעבודה. כעת נבחן את עדותם העובדים עם המנוח : מר X העיד: "ש. היה משהו מיוחד אותו יום, יום לפני. ת. לא זוכר. ש. המנוח טוען שיום לפני היות תקלות בשסתומים. מה יש לך להגיד על זה. ת. לא זוכר. ש. ידוע לך אם היו תקלות בשסתומים. ת. בכללי כן, לפעמים קורה. וכשיש תקלה מתקנים, זה לא משהו חריג. ש. כל כמה זמן בערך יש תקלה כזו. ת. פעם, פעמיים, שלוש בשנה. ש. כמה פעמים קורה שנשפכת חיטה על הרצפה. ת. כשהשסתום לא נסגר. ש. מי צריך לתקן השסתום. ת. אני - מי שפנוי. המנוח לא היה צריך לתקן השסתום אלא אני או יוסי. " (עמ' 6 ש' 1-13) מר X העיד: "ש. היה משהו מיוחד אותו יום. ת. לא זה יום שיגרתי, מה שידוע לי. ש. היית אחראי על תיקון שסתומים. ת. בין היתר. ש. ביום שהמנוח אושפז, ידוע לך על תקלה בשסתומים. ת. לא. ש. כל כמה זמן קורית תקלה כזו. ת. זה יכול להיות פעם בחודש, זה לא יכול לקרות כמה פעמים ביום. ש. אם היתה תקלה כזו היית יודע עליה. ת. אם היו קוראים לי הייתי יודע. ש. המנוח טען שהשסתום התקלקל 4 פעמים אותו יום ונשפכה חיטה על הרצפה. ת. אני לא יודע. אני לא הייתי איתו במגע ישיר. אני לא יודע מי היה איתו באותו יום. (עמ' 8 ש' 1-12) "ש. אין רישומים על תקלה בשסתום כי זה קורה כל הזמן. ת. כן. אין על מה לרשום. (עמ' 9 ש' 11-12) מר X : "ש. היו באותו יום תקלות. ת. אני לא זוכר. ש. אם היו 4 תקלות אותו יום. ת. המנוח רק להעמיס ולסגור. הוא לא עבד קשה, הוא היה אדם נחמד. הוא אמר למנהל העבודה שלא יכול לעלות לגובה של 30-40 מ' והמנהל אמר לו שהצעירים יעלו. אני לא זוכר אם היו תקלות." (עמ' 10 ש' 8-12) מר X : "ש. המנוח טוען שביום האחרון שלו היו 4 תקלות ברצף ונשפך המון קמח ברצפה. ת. לא זוכר דבר כזה. אם נשפך הרבה סחורה מזמינים טרקטור. אם היה קורה מקרה כזה בטח הייתי זוכר. ש. אם היו תקלות כאלה למי היו קוראים. ת. ליוסי או ללב. " (עמ' 12 ש' 10-14) "ש. אתה לא יודע בדיוק את התקלה של השסתום. ת. כשהסתום מקולקל רובו סגור. אין דבר כזה שיש שסתום מקולקל שרובו פתוח." (עמ' 13 ש' 8-9) "ש. אם היה משהו חריג היית יודע על זה . ת. כן. ש. למה אין רישומים. ת. אין כי זה משהו שיגרתי." (עמ' 14 ש' 6-9)   איש מהעדים לא העיד על קרות אירוע חריג ביום הרלוונטי. העדים שמעו על אשפוזו של המנוח בדיעבד. יחד עם זאת מעדותם עולה כי תקלות בשסתום, להם ייחס המנוח משמעות חריגה, הם דבר שבשגרה. כמו כן מעדותו של מר ברזילי עולה כי כאשר נשפכו כמויות גדולות של קמח, כטענת התובעים, הרי שהוזמן טרקטור לפנות את הקמח. עוד עולה מהעדויות כי כשהייתה תקלה בשסתום, האחראים על תיקונה היו מר לב פוליאקוב ומר רחמני יוסף. 10. בנו של המנוח העיד על נסיבות המקרה כדלקמן: "אבי התקשר אלי באותו יום, הגעתי אליו, הוא לא הרגיש טוב. הגעתי אליו לממגורה במקום העבודה כי הוא לא הרגיש טוב. הוא באמת לא הרגיש טוב ואמרתי לו שילך לביה"ח ובדרך סיפר לי שעבד קשה כל היום והיה לחוץ כל הזמן. הוא התאשפז בביה"ח. הוא אמר שאותו יום היה לחץ של משאיות ושיש לו שסתום דפוק ונשפך לו קמח כל הזמן והוא היה צריך לשחרר את הדרך. ליוויתי אותו לביה"ח. ש. כשליווית אותו לביה"ח למה לא סיפרת מה קרה. ת. הם לא שאלו אותי את זה. אמרתי להם שזה נבע מהעבודה. " (עמ' 3 ש' 7-13) לעדות זו אין תימוכין במסמכים רפואיים. 11. חוות דעתו של פרופ' רייכנטל היא חוות דעת מטעם התובעים שניתנה כשנה וחצי לאחר קרות האירוע הנטען ,לאחר שהתביעה לנתבע הוגשה ולאחר שפנה לעו"ד. אין בחוות דעת כדי לתמוך בקיומו של ארוע חריג ועל כן המשקל שניתן לייחס לחוות דעת זו הוא שולי בשלב זה של הדיון. 12. בשקילת מכלול הראיות בתיק, הרי שלא ניתן לומר שהוכח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של המנוח ביום 26/1/06. נטל הראיה מונח על כתפי התובעים, אולם לאור העדויות בתיק נראה כי התובעים לא הרימו נטל זה. תקלות בשסתום להם מייחסים התובעים חריגה משגרת העבודה היו דבר מקובל.דה גם כשאירעו תקלות וכמויות גדולות של קמח אכן נשפכו, נעזרו העובדים בטרקטור בכדי לפנות את הקמח כדי להמשיך בעבודה הסדירה. 13. מכאן כי על יסוד המפורט לעיל, התביעה נדחית. 14. אין צו להוצאות.אירוע מוחיתאונת עבודה