קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה האוסר על שימוש בשם של חברה: המבקשת "מבט שירותי תיירות בע"מ", עתרה ב - 17.9.00 בהמרצת פתיחה לצו מניעה האוסר על משיבה 1 "מבט ישיר לתיירות" - פרסום ושיווק תיירות בע"מ, לעשות שימוש בשם "מבט ישיר לתיירות". משיב 2 הוא רשם החברות והשותפויות, בעל סמכות לאשר את שמה של חברה בישראל מכוח סעיף 27 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (סעיף 36 לפקודת החברות [נוסח חדש]). משיבה 3 היא הממונה על רישוי סוכני נסיעות, אשר לה הסמכות לסרב ליתן רשיון לסוכנות בשם דומה לשמה המסחרי של סוכנות קיימת, עד כדי להטעות. הסמכות נגזרת מסעיף 18 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סוכנויות לנסיעות, לנופש ותיירות פנים, ומשרדים לתיור) התשכ"ז - 1967. הסעד המתבקש נגד משיבים 2 ו - 3 הוא צו עשה להפעלת סמכויותיהם על פי דין, לשינוי שמה של משיבה 1 "כך שהמילה מבט לא תופיע בו". בקשה לסעד זמני נמחקה בהסכמה. רקע המבקשת היא מראשוני הסוכנויות לשירותי תיירות. משרדה ממוקם בעיר ראשון לציון ועיסוקה בתחום התיירות הנכנסת. השם המסחרי "מבט שירותי תיירות" נבחר על ידה בקפידה, נרשם ברשיון וזכה לפרסום בקרב לקוחותיה הרבים. ציבור הלקוחות כולל מוסדות ציבור, בהם האוניברסיטה העברית ירושלים ומכון וייצמן, רחובות. במהלך השנים, רכשה מוניטין במתן שרות מובחר ולא יצאה למסע שיווק באמצעות הטלוויזיה והאינטרנט. ביולי 1999 התאגדה משיבה 1 כחברה פרטית (40% ממניותיה בידי "ארקיע" - קווי תעופה ישראליים בע"מ), על מנת לעסוק בשיווק ומכירה של מוצרי תיירות ושירותי תעופה. הכוונה לחבילות נופש ותיור המוצעות בשידור טלוויזיה, באינטרנט ובעיתונות, כשהדגש מושם על נגישות ישירה של הצרכנים לסל המוצרים של משיבה 1. המבקשת החלה לקבל פניות של לקוחות משיבה 1 ודרישות לתשלום כספים שהיו מכוונות למשיבה 1. הפניות נעשו עקב טעות לאור הזהות בין המילה הראשונה של שמות שתי בעלות הדין. המילה "מבט" שהיא הלוגו של שתי החברות, מעלה במחשב בנקישה אחת את המבקשת, אף כאשר הלקוח מעונין בשרותי תיירות של משיבה 1. לא זו בלבד, אלא שנגרמה לה אי נעימות עקב קבלת דרישות תשלום לבתי מלון, בהם שוכנו לקוחות משיבה 1. לאחר הישנות אירועים מסוג זה, פנתה המבקשת למשיבה 1 לשנות את שמה, ולמשיב 2 בבקשה להורות על שינוי שמה של החברה החדשה. כמו כן פנתה אל משיבה 3 בבקשה להפעיל את סמכותה בהתאם להוראות סעיף 18 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סוכנויות לנסיעות, לנופש ותיירות פנים, ומשרדים לתיור) התשכ"ז - 1967, לסרב לתת רשיון למשיבה 1, או לדרוש לשנות את השם המסחרי לאלתר. הטענה בדבר דמיון בשמות התקבלה על ידי משיבה 3, וזו אכן פנתה אל משיבה 1 ב - 14.6.00 בדרישה לשנות את שמה תוך שבועיים. משיבה 1 ביקשה אורכה להסדרת העניין. אולם, גם בחלוף מועד ההארכה, המשיכה בניהול עסקיה תחת השם המטעה. בצר לה, פתחה המבקשת בהליכים משפטיים נגד המשיבים על פי העילות הבאות: עוולה בגניבת עין כאמור בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט- 1999, בכך שהמשיבה משתמשת בשם זהה לשם המבקשת. פגיעה בקניין המוניטין של המבקשת כלפי לקוחותיה. עוולה בגין דילול המוניטין של המבקשת כלפי ספקיה. הפרת חובה חקוקה מצד המשיבים 2 ו- 3 . טענות המשיבים לטענת משיבה 1 קיבל רשם החברות את בקשתה לרישום השם "מבט ישיר לתיירות". השם אושר אף על ידי משרד התיירות שהנפיק למשיבה רשיון סוכנות נסיעות. זה השלב שבו יצאה המשיבה במסע שיווק יוקרתי מעל מסכי הטלוויזיה ובעיתונות הכתובה. תוכנית "מבט לתיירות" שודרה בערוץ הקניות במשך כחמישה חודשים. עלויות הפרסום הסתכמו לטענתה בכ- 1,600,000 ש"ח. עוד טענה משיבה 1 כי המבקשת עוסקת בתיירות נכנסת ונותנת שירותים לתיירים מחו"ל, בעוד שהיא עוסקת בתיירות חוץ ונותנת שירותים לצרכנים ישראלים בלבד. כמו כן הדגישה כי הסתמכה על אישור רשם החברות ועל הרשיון לסוכנות נסיעות, שניתנו על פי דין והוציאה סכומים גבוהים לקידום מכירות ופרסום. בין לקוחותיה גופים גדולים כמו סלקום, ומפעילת הלווין YES. בקשה לצו מניעה זמני נמחקה בהסכמה. ראיות בישיבת 4.2.01 נחקרה משיבה 3, המכהנת בתפקיד הממונה על אישור סוכני נסיעות על פי חוק שירותי תיירות, התשל"ו - 1976 ותקנות שירותי תיירות (סוכנויות), התשס"א - 2000. משיבה 3 הודיעה כי שתי סוכנויות לתיירות בלבד נושאות את המילה "מבט" בשמן המסחרי, המבקשת שהיא סוכנות בעלת וותק רב ומשיבה 2 שהיא סוכנות חדשה. משיבה 3 הגיעה למסקנה כי שמה של משיבה 1 דומה לשמה של המבקשת עד כדי להטעות: " לדעתי יש משום הטעייה בדמיון". (פרו' מה4.2.01- עמוד 3) וכי הרשיון ניתן לה בטעות: "לדעתנו טעינו כאשר אישרנו את שם המשיבה, הדומה עד כדי להטעות לשמה של המבקשת. רישום החברה בשם הזה, גרם לטעות." (פרו' 4.2.01 עמוד 2). בעוד התביעה תלויה ועומדת, פנתה משיבה 1 אל רשם החברות בבקשה לשנות את שמה ממבט ישיר לתיירות - פרסום ושיווק תיירות בע"מ DIRECT LOOK ON TOURISM - TOURISM ADVERSTISING AMD MAREKETING LTD ל : "תיירות במבט ישיר בע"מ" . ב - 18.2.01 אושר השינוי (סעיף 31 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999). משיבה 1 הודיעה על השינוי לממונה על רישוי סוכני נסיעות במשרד התיירות. השם החדש אושר על ידי משיבה 3 בהתאם לתקנות שירותי תיירות (סוכנויות), התשס"א- 2000. המשיבים קיוו כי שינוי השם יסיים את המחלוקת נשוא הליך זה. ברם המבקשת עומדת על בקשתה לסעד הצהרתי וצו מניעה קבוע האוסר שימוש בשם החדש. נדון איפוא בטענות הצדדים כאשר שמה הקובע של המשיבה, הוא שמה החדש. ד י ו ן: השימוש במילה "מבט" בשמות מסחריים, נפוץ. רשם החברות מנה 78 חברות ששמן כולל את המילה "מבט". על התובע בעילה של גניבת עין להוכיח שני יסודות: קיומו של מוניטין וחשש להטעיה. הוכחת מוניטין כרוכה בהכרח בפניה לאותו ציבור של לקוחות. לא הוכח כי ציבור הלקוחות של המבקשת והמשיבה זהה. קיומו של חשש להטעיה נבחן על-פי "המבחן המשולש": (1) המראה והצליל. (2) סוג ה"סחורה" וחוג הלקוחות. (3) שאר נסיבות העניין. כך בע"א 261/64 פרו פרו ביסקויט בע"מ נ' פרומין ובניו בע"מ, פ"ד יח (3) 275, 278 : "הלכה פסוקה היא שההשוואה בין שני הסימנים צריכה להיעשות לא רק על-פי המראה והצליל, אלא גם על-פי סוג הסחורה שבה נעשה השימוש בסימן, חוג הלקוחות של הסחורה ויתר הנסיבות של העניין". (וכן ע"א 2626/95 מלון הנסיכה נתניה נ' לקסן ישראל, פ"ד נא (3) 802). המבקשת והמשיבה פונות לחוג לקוחות שונה, אם כי באותו ענף כלכלי. המבקשת עוסקת בתיירות נכנסת, היינו - לקוחותיה הינם צרכנים מחו"ל החפצים לתור את הארץ, בעוד שהמשיבה מציעה שירותים לצרכנים ישראלים בלבד. זאת ועוד, במקרה שבפנינו עבר השם "תיירות במבט ישיר בע"מ" ביקורת של שני גופים מנהליים, בעלי סמכויות לפסול שם מסחרי דומה עד כדי להטעות. רשם החברות לא ירשום חברה: "בשם שהוא - 1. שמו של תאגיד הרשום כדין בישראל או הדומה לו עד כדי להטעות" (סעיף 27(א)(1) לחוק החברות התשנ"ט 1999-)". המנהל המתמנה על-פי חוק שירותי תיירות, התשל"ו1976-, רשאי לסרב להעניק רשיון לסוכנות: "אם השם המוצע שלה - .... דומה לשם סוכנות קיימת עד כדי להטעות" (סעיף 16 לתקנות שירותי תיירות (סוכנויות), התשס"א2000-). בשני החקוקים הללו קבע המחוקק מבחן זהה, דו שלבי. בשלב הראשון נבחן הדמיון בשמות המסחריים, ואולם לא די בדמיון בלבד ואנו נזקקים לשלב נוסף. בשלב השני נבחן החשש מפני הטעיה. כבר נאמר כי התכלית המשותפת למבחן זה היא איזון בין זכות יסוד של התאגיד לבחירת שם, לבין אינטרס הציבור שלא להיחשף להטעיה (ע"א 2626/95 שם בעמ' 805). משיב 2 אישר את השם החדש של משיבה 1 לאחר בדיקה. שיקוליו תואמים את רוח הפסיקה (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' 1. שפע מסעדות יצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, 2. שפע מסעדות (1988) בע"מ, פ"ד מז' (5) 165, 168-169). בעוד שרשם החברות מפקח על שימוש ראוי בשמות כל החברות המאוגדות בישראל, מסורה הסמכות למשיבה 3 לפקח על שמות סוכנויות התיירות בלבד. יאמר כי בענייננו גובר ההסדר המיוחד הקבוע בחוק שירותי תיירות, התשל"ו1976-, על ההסדר הכללי שבסעיף 27 לחוק החברות התשנ"ט1999- (סעיף 36 לפקודת החברות). "במקום שהמחוקק קובע הסדר ספציפי - יתפוס אותו הסדר, כלשונו וכרוחו. הוא הדין בהסדר ספציפי שקובע מחוקק המשנה, ובלבד שההסדר נעשה בסמכות וכוחו עימו לעמוד במבחן הסבירות וההוגנות". בג"צ 5129/92 קרמן נ' בית הדין הארצי לעבודה, ואח' פ"ד מז'(4)678, 696. משיבה 3 אשר פסלה משיקולים נכונים את השם "מבט ישיר לתיירות...", אישרה את השינוי. בית המשפט אמון על ביקורת המינהל הציבורי. אולם ככלל, אין הוא מחליף את שיקול הדעת של מוסדות המינהל בשיקוליו, אלא במקרים חריגים, על-מנת לתקן עוול (בג"צ 1868/00 יורם, תקווה אביעד ושרי גולן נ' ראש המטה הכללי- רא"ל שאול מופז ואח', תקדין עליון 2000(2) 644). מדיניות של התערבות על נקלה, עלולה לפגוע בסופו של יום באינטרס הציבורי. כך יצחק זמיר בספרו הסמכות המנהלית, נבוא הוצאה לאור, כרך א', עמ' 76: "הלכה למעשה, המדינה המינהלית מעניקה כוח רב למינהל הציבורי כדי לשרת, בסופו של דבר, את האזרח. אכן, גם אם יש מקרים חריגים, בדרך כלל המינהל הציבורי נותן שירותים חשובים, בהם אף שירותים חיוניים לציבור. לכן פגיעה ישירה במינהל הציבורי עלולה להוות גם פגיעה עקיפה בציבור." כל מקרה יישקל לגופו. אין זה ראוי להתעלם מההחלטות המנהליות אשר נתקבלו בענייננו, על יסוד המבחן הדו-שלבי. ההחלטות אינן נגועות בחוסר סבירות או שרירות. אכן מדובר במקרה גבולי שכן שתי חברות בלבד העוסקות בשירותי תיירות, נושאות בשמן את המילה "מבט". אולם מיקומה של המילה בשם המסחרי, שעליו מלינה המבקשת בכתב טענותיה כשהיא מתייחסת לחשיבות הלוגו, השתנה עתה. השינוי הוא משמעותי במיוחד לגבי הצליל של השם החדש ומקטין את סכנת ההטעיה. לאור השינוי, לפיו שמה של משיבה 1 מתחיל עתה במילה "תיירות" במקום "מבט", סביר להניח כי הטעות שאליה נתפסו לקוחות שהיו מעונינים לפנות אל משיבה 1, לא תישנה. אשר על כן לאור ההתפתחות שארעה במהלך הדיון ושינוי הרישום, דין הבקשה להידחות. הוצאות משיבה 1 לא נענתה לפניות המבקשת ולא שעתה לדרישת משיבה 3 לשינוי השם. המשיכה בניהול עסקיה ובפרסום שירותי התיירות תחת השם שנפסל על ידי הממונה על-פי חוק שירותי תיירות, התשל"ו1976-. אף הפנייה לערכאות לא הועילה. המפנה חל בשלב מאוחר, לאחר שמיעת עדותה הסדורה של משיבה 3, הגב' חיה זינגר (4/2/00). מן האמור לעיל עולה, כי ניתן היה ליישב את המחלוקת בין הצדדים ללא התערבות בית-משפט, אילו הייתה משיבה 1 מכבדת את זכותה של המבקשת לשמה ופועלת בזמן על פי דרישות משיבה 3. תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- : “בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן: הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו". הפסיקה קבעה כללים ברורים לגבי זכותם של זוכים בדין להוצאות (ע.א. 1894/90, 1986 פלאטו שרון נ' אסולין; אסולין נ' פלאטו שרון פ"ד מו'(4) 822, 829). בפרשת ע.א. 263/87 י. ראמי נ' ח' ראמי פ"ד מג' (2)557, נקבע כי המערער זכאי להוצאותיו גם בנסיבות שבהן הסתיים הדיון ללא הכרעה וכי יש "להתחשב בשלב שבו נדחתה התביעה בהסכמת בעלי הדין ובשאר הנסיבות" (עמ' 558). אמנם, במקרה שבפנינו מסתיימת התובענה בהכרעה לטובת המשיבים, אולם לא מדובר עוד בשמה הקודם של משיבה 1, אשר בגינו נפתח והתנהל ההליך השיפוטי. בנסיבות אלה יש מקום לחרוג מהכלל בדבר תשלום הוצאות לזוכה ולחייב את משיבה 1 בכל הוצאות המבקשת ובשכר טירחת עו"ד בסכום של 15,000 ש"ח צמוד כדין. אשר למשיבים 2 ו3- לא היה מקום לצרפם כנתבעים לתובענה. המבקשת תישא בהוצאותיהם בסך 4,000 ש"ח כולל. שם חברהצוויםצו מניעה