ביטול מנוי לחצן מצוקה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מנוי לחצן מצוקה: בפני תביעה להשבת סך של 4,320 ₪ שהתובעת שילמה והתחייבה לשלם לנתבעת עבור מנוי לשרות סיוע בשעת מצוקה.   התובעת טענה כי ב - 16.6.97, חתמה על הסכם לקבלת שירותי לחצן מצוקה לתקופה של שלוש שנים. בתום התקופה ביקרה נציגת הנתבעת בביתה וניסתה לשכנעה להאריך המנוי בשלוש שנים נוספות אך היא הסכימה להאריכו לתקופה של שנה נוספת בלבד. התובעת טענה בתביעתה כי למרות שהוסכם על חידוש לשנה אחת בלבד, התברר לה כי כרטיס האשראי שלה מחויב מידי חודש בחודשו בדמי המנוי גם לאחר תום אותה שנה.   הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי ביום 20.6.00 החליטה התובעת להאריך המינוי לתקופה של שנה נוספת וכי לאחר שיחת טלפון מיום 23.7.01, החליטה התובעת להאריך המנוי לתקופה של שלוש שנים נוספות ובהתאם נשלח אליה מכתב בצרוף שובר כרטיס אשראי לחתימה. עותק המכתב ושובר כרטיס האשראי צורפו לכתב ההגנה.   כן טענה הנתבעת, כי בכפוף לתנאי ההסכם, יבוטל המנוי החל מחודש ינואר 2003, תשעים יום ממועד פנייתה הראשונה של התובעת בעניין זה, במכתב מיום 2.10.02 שצורף לתביעה.   התובעת העידה כי בתום שנת המנוי הנוספת, התקשרה אליה פקידה של הנתבעת שאמרה לה כי היא חייבת 120 ₪ וכי ישלח לביתה שובר תשלום בהתאם.   התובעת העידה כי חתמה על שובר התשלום בכרטיס אשראי שכן סברה שמדובר בחיוב בסך של 120 ₪ בלבד.   התובעת הודתה בעדותה כי פנתה לראשונה לנתבעת, בדרישה לביטול ההסכם, רק בחודש אוקטובר 2002 וכי הציוד, לחצן המצוקה שהותקן בביתה, נותק בינואר 2003.   נציג הנתבעת העיד כי המנוי בוטל החל מינואר 2003 וכי הנתבעת הורתה לחברת האשראי לבטל את התשלומים החל מחודש פברואר 2003. עותק ההודעה לחברת האשראי הוגש וסומן נ/1.   נציג הנתבעת הודה כי חלה טעות והיה מקום לבטל התשלומים לאחר חודש ינואר ולפיכך מגיע לתובעת החזר התשלום עבור חודש פברואר בסך של 130 ₪.   נציג הנתבעת הכחיש את טענת התובעת כי הוטעתה באשר להמשך המנוי וטען כי שובר התשלום, נשלח לביתה של התובעת בדואר כך שהתובעת היתה יכולה לבדוק ולהתייעץ בטרם חתמה עליו ושלחה אותו לנתבעת. כן טען נציג הנתבעת כי במשך התקופה היה מותקן בביתה של התובעת לחצן המצוקה ואף נתקבלה קריאה, אם כי קריאת שווא, ביום 11.9.01 בהתאם לדו"ח קריאה שהוגש וסומן נ/2.   לאחר שבחנתי עדויות וטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הוחתמה על שובר כרטיס האשראי מתוך הטעיה.   בשובר כרטיס האשראי שעותק ממנו צורף לכתב ההגנה, מצוין במפורש כי מדובר ב"שובר לפירעון בתשלומים צמודי מדד" וכי מדובר בתשלום ראשון בסך של 120 ₪ ועוד 35 תשלומים בסך 120 ₪ החל מ - 24.7.02.   כאמור שובר כרטיס האשראי, נשלח לביתה של התובעת והיא חתמה עליו בלא שתהא נתונה בלחץ של זמן או לניסיונות שכנוע כלשהם ולאחר שיכלה לבדוק ולהתייעץ.   זאת ועוד, התרשמתי מעדותה של התובעת כי למרות גילה, 80 שנה, הינה צלולת דעת, מבינה ושולטת בניהול ענייניה. כך גם עולה מעיון בדו"חות החודשיים של תשלומים בכרטיס אשראי שצורפו על ידי התובעת לתביעתה, נראה כי הדו"חות נבדקו על ידי התובעת שסימנה וציינה הערות, על גבי הדו"חות.   לפיכך ומשבדיווחים החודשיים של חברת האשראי, מצוין מידי חודש בחודשו כי סכום העסקה הכולל הינו סך של 4,320 ₪ ומצוין מספר התשלום מתוך 36 תשלומים, מידי חודש בחודשו, היתה יכולה התובעת למחות על ביצוע העסקה ולבקש לבטלה בסמוך לאחר ביצועה.   כאמור התובעת פנתה לנתבעת לראשונה, רק בחודש אוקטובר 2002, דהיינו שנה ושלושה חודשים לאחר חידוש המנוי לתקופה נוספת של 36 חודשים. במשך תקופה זו, קיבלה התובעת את השרות על פי המנוי ולחצן המצוקה היה מותקן בביתה, אם כי למזלה הטוב של התובעת, לא נזקקה לשירותיו, למעט קריאת שווא אחת שטופלה על ידי הנתבעת בעצה אחת עם בתה של התובעת.   גם לו שוכנעתי כי התובעת חתמה על שובר כרטיס האשראי מתוך הטעיה, הרי מכוח סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, ביטול הסכם שבכריתתו נפל פגם של הטעיה יעשה בדרך של הודעת ביטול, תוך זמן סביר לאחר שנודע למתקשר על עילת הביטול.   בענייננו כאמור, התובעת פנתה לראשונה לנתבעת שנה ושלושה חודשים לאחר החתימה על שובר כרטיס האשראי למרות שבדו"ח החודשי של חברת האשראי, מופיע סכום העסקה הכולל וכי מדובר ב - 36 תשלומים.   בנסיבות אלה ומשהנתבעת הפסיקה את ההתקשרות 90 יום לאחר קבלת הודעת התובעת על רצונה להפסיק את המנוי ומשהתובעת קיבלה למעשה את התמורה בתקופה זו, מעצם העובדה שלחצן המצוקה היה מותקן בביתה, לא מצאתי מקום להורות על השבת הסכומים ששולמו על ידי התובעת בתקופת המנוי.   על פי הצהרת נציג הנתבעת, לחצן המצוקה נותק בינואר 2003 והנתבעת הודיעה לחברת האשראי על הפסקת ההתקשרות וביטול התשלומים החל מפברואר 2003, כך שהתובעת זכאית להחזר התשלום עבור חודש פברואר 2003, בסך של 130 ₪.   אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת סך של 130 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 2.2.03 ועד מועד התשלום בפועל.   יתרת התביעה נדחית, בכפוף להצהרת נציג הנתבעת כי הנתבעת הודיעה לחברת האשראי על הפסקת ההתקשרות והתובעת לא תחוייב בתשלומים נוספים מעבר לחודש פברואר 2003.   בנסיבות העניין אין צו להוצאות.   בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק-הדין.ביטול מנוילחצן מצוקה