המחוקק קבע בסעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג - 1963 מסלול נפרד לדיון והכרעה בסוגיות המיסויות הנובעות מעסקאות במקרקעין ו/או בכל הנוגע לביטול עסקה. סעיף 102 לחוק קבע, כי הסמכות להורות על ביטול העסקה, נתונה למנהל מס שבח. על פי סעיף זה, יש לפנות למנהל מס שבח מקרקעין, והמנהל יבדוק אם בנסיבות העניין ולאור החומר הראייתי שיוגש, יש כדי לענות על התנאים לצורך ביטול עסקה כמשמעותה בחוק, ובהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה ועל פי דין. היה ובאם יחליט המנהל שלא להכיר בביטול העסקה כמבוקש, תהא פתוחה בפני הצדדים לעסקה הדרך לנקוט בהליכים הקבועים בחוק בלבד, דהיינו הגשת ערר לוועדת הערר לפי סעיף 88 לחוק. זו הדרך אשר קבע המחוקק לבירור עניינים הקשורים בקביעתו של מס. להלן נוסל סעיף 102: החזרת מס בביטול מכירה 102. המנהל יחזיר מס אם הוכח לו כי נתבטלו מכירת זכות במקרקעין או פעולה באיגוד מקרקעין ששולם עליהם המס. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול עסקה מיסוי מקרקעין: 1. בפניי בקשה למחיקת התביעה על הסף נגד הנתבעות 2 ו- 4 (להלן: "הנתבעות"), בשל העדר עילה ו/או העדר יריבות ו/או העדר סמכות עניינית או מיצוי הליכים. 2. תביעתו של התובע בתמצית הינה, כי בתאריך 03/05/03 מכר 523 מ"ר לנתבעת מס' 1 מחלקה 32 בגוש 17216, וחתם לה על יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר. בעסקת המכר הנ"ל, הוגדר מיקומו של המכר כחלקת משנה 32/5 ששטחה 523 מ"ר על פי תוכנית חלוקה שנערכה על ידי מודד מוסמך. על עסקה זו דווח לרשויות המס ושולמו מלוא המסים, ואף נרשם הממכר על שמה של הנתבעת מס' 1 בפנקסי רשם המקרקעין. בהמשך פנתה הנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 3 בבקשה למתן היתר בנייה, אז התברר לה כי הקרקע שרכשה אינה אדמה המיועדת לבנייה, אלא שטח ציבורי פתוח. בעקבות זאת, התגלעה מחלוקת בין התובע והנתבעת מס' 1, ובסופו של דבר ולאחר מעורבות של מכובדים, הסכים התובע לבקשת הנתבעת מס' 1 לביטול עסקת המכר, והחזיר לה את שווי הממכר, וזאת תוך התנאה שהעסקה תבוטל והממכר יחזור על שמו בלשכת רישום המקרקעין. נוכח האמור, עתר התובע למתן צו אשר יורה על ביטול עסקת המכר בינו לבין הנתבעת מס' 1, ולהורות למשרד מיסוי מקרקעין (הנתבעת מס' 2) להחזיר לתובע ולנתבעת מס' 1 את כל המסים ששולמו בגין העסקה, וכן להורות לנתבעת מס' 3 (הועדה המקומית לתכנון ובנייה) להחזיר לתובע את היטל ההשבחה ששילם בגין הממכר, בנוסף להורות לרשם המקרקעין (הנתבעת מס' 4) על ביטול העסקה והחזרת רישום 523 מ"ר בחלקה הנ"ל, אשר נרשמו בשם הנתבעת מס' 1 ורישומם בשם התובע. 3. הנתבעות העלו בבקשתם מספר טענות למחיקת התביעה נגדן על הסף. התובע בתגובתו, התנגד לבקשה ולחילופין ביקש כי בית המשפט ייעתר לסעד הראשון ולבטל את העסקה בין התובע לבין הנתבעת מס' 1. כבר עתה אציין, כי במסגרת פסק דין זה, אינני דן בתביעה העיקרית, אלא דן בבקשת הנתבעות למחיקת התביעה על הסף נגדן, על כן טענת התובע החלופית אין לה כל מקום לדיון במסגרת פסק הדין דנן. 4. מאחר והנתבעות העלו מספר טענות למחיקת התביעה על הסף, אדון להלן בכל אחת מהטענות. א. העדר סמכות עניינית: הנתבעות טענו כי בכל הנוגע לסעד השני, אשר על פיו עתר התובע להורות למנהל מיסוי מקרקעין להחזיר לתובע ולנתבעת מס' 1 את כל המסים ששילמו בגין העסקה נשוא התביעה בית משפט זה, נעדר סמכות עניינית, מאחר והמחוקק קבע בחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג - 1963 (להלן: "החוק"), מסלול נפרד לדיון והכרעה בסוגיות המיסויות הנובעות מעסקאות במקרקעין ו/או בכל הנוגע לביטול עסקה. הנתבעות הפנו לסעיף 102 לחוק, וכן לפסיקה הרלוונטית. התובע בתגובתו ביקש לדחות את הטענה הזו. לדידו, לבית משפט זה סמכות נגררת לדון בסעד השני, וזאת בהתבסס על סעיף 76 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשכ"ב - 1982 (להלן: "חוק בתי המשפט"). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של טענת הנתבעות להעדר סמכות עניינית להתקבל, ואלה נימוקיי: הלכה מימים ימימה של בית המשפט העליון קבעה, כי כאשר המחוקק התווה דרך מסויימת לתקיפת החלטות בענייני מס, יש לילך באותה דרך, ואין לעקוף פרוצדורה הקבועה בחוק בדרך של פנייה לבית המשפט (ראה ע"א 306/78 קרוליק נ. עזבון המנוח פנחס ואח', פ"ד לג(1) 498, ע"א 367/85 מדינת ישראל נ. קיטאי, פ"ד מא(3) 389, ע"א 512/87 בן דרור נ. פ"ש נתניה ואח', מיסים ג/6 ה- 17, המ' 19381/96 עוויסת סעיד סולימאן נ. פקיד שומה חדרה, דיני מחוזי כו(9) 9). בענייננו, סעיף 102 לחוק קבע, כי הסמכות להורות על ביטול העסקה, נתונה למנהל מס שבח. על פי סעיף זה, על התובע והנתבעת מס' 1, לפנות למנהל מס שבח מקרקעין, והמנהל יבדוק אם בנסיבות העניין ולאור החומר הראייתי שיוגש, יש כדי לענות על התנאים לצורך ביטול עסקה כמשמעותה בחוק, ובהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה ועל פי דין. היה ובאם יחליט המנהל שלא להכיר בביטול העסקה כמבוקש, תהא פתוחה בפני הצדדים לעסקה הדרך לנקוט בהליכים הקבועים בחוק בלבד, דהיינו הגשת ערר לוועדת הערר לפי סעיף 88 לחוק. זו הדרך אשר קבע המחוקק לבירור עניינים הקשורים בקביעתו של מס, ואין לנקוט בדרך אחרת. התובע בתביעתו הנוכחית, מנסה לעקוף פרוצדורה הקבועה בחוק ולקצר את ההליך על ידי הגשת תביעה נגד הרשות למיסוי מקרקעין. טענות התובע בתגובתו לקיומה של סמכות נגררת לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, אין בהן ממש. סעיף 76 לחוק בתי המשפט, דן בסיטואציה שונה לחלוטין מהסיטואציה המתעוררת בדיון שלפנינו. סעיף זה מתייחס למקרה בו בית משפט מסויים אשר דן בעניין הנמצא בסמכותו, רשאי להכריע במסגרת אותו דיון בשאלה הנמצאת בסמכותה היחודית של ערכאה אחרת, כגון המקרה שבו בית משפט שלום אשר דן בתביעה לסילוק יד רשאי במסגרת הדיון בעילה זו לדון מכוח סמכות שבגררא לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, גם בשאלת הבעלות שהינה כידוע בסמכותו של בית המשפט המחוזי. המלומד גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית), בעמ' 45, 46 קבע, כי לצורך הפעלת סמכותו של בית המשפט לדון בעניינים שבגררא נדרשת התקיימותם של הקריטריונים הבאים: "א. המסגרת היא עניין שהוגש לפני בית משפט מוסמך; ב. העניין הוגש כדין, כלומר, שלא בטעות; ג. השאלה המתעוררת אינה השאלה העיקרית אלא התעוררה דרך אגב; ד. השאלה נוגעת לגוף העניין והיא חשובה לצורך ההכרעה בו; ה. ההכרעה בשאלה זו תהיה לצורך אותו עניין, כלומר, לצורכי אותה תובענה, ולא תהווה מעשה - בית - דין לגבי הליכים אחרים; ו. אותה שאלה, אם הייתה מבודדת או נפרדת, הייתה מובאת להכרעה לפני בית משפט אחר או בית - דין אחר, בתחום סמכותו הייחודית של הטריבונל האחר". בענייננו, הסעד השני הנדרש בתביעה שלפנינו, הינו כאמור להורות למנהל מיסוי מקרקעין להחזיר לתובע ולנתבעת מס' 1 את כל המסים אשר שילמו בגין העסקה. אין המדובר בשאלה העולה אגב אורחא ונדרשת לצורך הכרעה בסעד הראשון, אלא מדובר בהליך נפרד ועצמאי המתעורר בין הצדדים לעסקה לבין מנהל מיסוי מקרקעין, ואינו קשור כלל וכלל בסעד הראשון של ביטול העסקה בין התובע והנתבעת מס' 1 בהינתן האמור, סעיף 76 לחוק בתי המשפט, אינו חל על המקרה שלפנינו. סוף דבר, הנני מקבל את טענת הנתבעות ודוחה על הסף את התביעה נגד הנתבעת מס' 2 מחמת חוסר סמכות עניינית. ב. העדר עילה או העדר יריבות נגד רשם המקרקעין (נתבע מס' 4): הנתבעות טענו כי רשם המקרקעין בהתאם לחובתו על פי דין, ירשום כל צו ולחילופין כל פסק דין שיינתן על ידי בית המשפט והניתן לרישום, כל זאת בכפוף להמצאת האישורים מטעם רשויות המס הנוגעות בדבר על תשלום המסים, האגרות ושאר תשלומי חובה המוטלים על פי דין, על כן יש עתרו למחוק על הסף את התביעה נגדו, מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות. התובע בתגובתו לא התייחס כלל וכלל לטענה זו, על כן הנני מקבל את טענת רשם המקרקעין, ומורה על מחיקתו, וזאת לאור הצהרתו כמפורט בסעיף 13 לבקשה. 5. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת התביעה נגד הנתבעות 2 ו- 4, והנני מחייב את התובע לשלם לנתבעות אלה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ נכון להיום. מיסיםמקרקעיןביטול עסקה (מקרקעין)מיסוי מקרקעיןביטול עסקה (הגנת הצרכן)