קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו הריסה עקב פגם במתן הצו - בית משפט לעניינים מקומיים: 1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו מיום 10/3/08 לאישור בקשת המשיבה למתן צו הריסה ללא הרשעה במסגרת תיק 9289/06. 2. המערער מבקש להורות על בטלותו של צו ההריסה עקב פגמים שנפלו בו לטענתו ועקב פגמים שנפלו בהליך המשפטי. כמו כן ביקש לאפשר לו להציג ראיות נוספות. 3. ביום 10/3/08 התקיים דיון בפני כב' השופטת יסכה רוטנברג בבית המשפט לעניינים מקומיים בנוכחות ב"כ המשיבה, המערער בעצמו וכן בנוכחות משיבים נוספים. בפרוטוקול הדיון נכתב מפי המערער וכן מפי משיבה נוספת: "מסכימים למתן הצו ומבקשים אורכה של שנה לביצועו. מודעים על כך שההוצאות יוטלו על המשיבים". בית המשפט נתן החלטה לפי סעיפים 212, 213 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") וקבע, כי על יסוד הסכמת המשיבים, הוא מצווה על הועדה המקומית לתכנון ובנייה למרחב תכנוני בתל אביב יפו להרוס את הבנייה נשוא הבקשה וביצוע הצו עוכב למשך 12 חודשים מאותו מועד. 4. הערעור שלפני הוגש כאמור בחודש אפריל 2012 כלומר - כארבע שנים לאחר מתן הצו וכשלוש שנים לאחר שהצו נכנס לתוקפו. 5. תמצית טענות המערער: א) היעדר ייצוג - הסכמת המערער מיום 10/3/08 ניתנה מתוך אמונה והסתמכות על מצגים שהוצגו בפניו והוא הונחה להאמין כי למשיב נוסף אשר הוגדר על ידו בערעור מבקש 3, יש אינטרס לשמור על המבנה והוא יעשה את מיטב המאמצים על מנת להשיג את המטרה הזו. רק בדיעבד ולאחר ייעוץ משפטי שקיבל כחודש ימים לפני הגשת הערעור, וזאת בעקבות הדבקת התראה לביצוע הצו על קירות המבנה ולאחר שצילם את התיק מארכיון בית המשפט, הוא הבין, כי הבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה היתה פגומה וכך גם ההליך המשפטי. ב) המערער טען, כי לא היה מקום ליתן צו הריסה ללא הרשעה ולא הוכחה כל עבירת בנייה ואף לא אחת מחמש החלופות שנקבעו בסעיף 212 לחוק התכנון והבנייה. ג) המערער מבקש להגיש ראיות נוספות וביניהן: חוזה שכירות מיום 19/6/78. פרוטוקול ועדת דמי מפתח מיום 20/3/78. תצלומי אוויר וחוות דעת, וכן מסמך שלטענתו הוא היתר בניה למבנה משנת 1933 ותוכנית היתר בניה משנת 1953, ומסמך מחברת עמידר באמצעותו מבקש להראות, כי למבנה בגודלו הקיים יש היתר בנייה. כמו כן מפנה לתיק הבנייה ולתשריט שנערך על ידי מודד מחברת עמידר המתעד את המבנה בשנת 1995 וכן חוות דעת מומחה בדבר יציבות המבנה והתאמתו לתוכניות קיימות בדבר רעידות אדמה, להוכחת הטענה ולפיה אין צורך ציבורי בהריסה המבנה. ד) ב"כ המערער טענה, כי בנסיבות העניין ולאור העובדות שעסקינן בהריסת מבנה, כאשר לא הוכח כלל הצורך הציבורי בהריסתו, יש להאריך המועד להגשת הערעור ולבטל את הצו. ולחלופין - להחזיר התיק לבית משפט קמא לצורך גביית הראיות הנוספות והכרעה בבקשה בהתבסס על הראיות החדשות. 6. תמצית טענות המשיבה: א) המשיבה טוענת, כי הצו ניתן בבית המשפט לעניינים מקומיים בחודש מרץ 2008 רק לאחר שכל המשיבים קובצו והגיעו לבית המשפט על מנת שיתנו את עמדתם ביחס לצו המבוקש. המבקש נכח בדיון, ניתנה לו מלוא ההזדמנות להביע עמדתו ולהגיד דבריו הוא הבין את הדברים ואין כל חובה למנות לו עורך דין מייצג. בהודעה על פי סעיף 212 לחוק , לא כתוב כי יש חובה להגיע לבית משפט, אלא מי שרואה עצמו נפגע על ידי ביצועו של הצו, יכול לבוא לבית משפט. על כן לא היתה חובה שיגיע לבית משפט וממילא לא היתה חובה לבית משפט לדאוג לכך שהמבקש יהיה מיוצג על ידי עורך דין. ב) מי שהיה המשיב 3 באותו הליך - אייזיק שפירא הגיש ערעור על החלטת בית משפט קמא שלא לעכב את ביצוע הצו וזאת במסגרת עפ"א 8158/09 ורק לפנים משורת הדין הוסכם ליתן ארכה נוספת עד ליום 1/11/09 ואין כל מקום למתן ארכה נוספת העומדת בניגוד לכלל סופיות הדיון. ג) אין לקבל הראיות הנוספות שמבוקש לצרפן, חלקן אינן כתובות בעברית ולא תורגמו ואין ללמוד מהן דבר. 7. לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית משפט קמא הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להתקבל. יש להחזיר התיק לבית משפט קמא על מנת לנהל הליך הוכחות ולתת החלטה בבקשה לביטול צו ההריסה לאחר שיהיו בפניו מכלול הראיות. א) עניינו של סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") הוא מתן סמכות בידי בית המשפט לעניינים מקומיים ליתן צו הריסה אף ללא הרשעה, אם נעברה עבירה לפי הפרק העשירי לחוק ובית משפט היה רשאי לצוות כאמור בסעיף 205 אילו הורשע בגינה אדם וזאת בנסיבות אשר נכללו בסעיף 212. התכלית היא לאכוף את דיני התכנון והבנייה במטרה לשמור על הסדר הציבורי ולמנוע מטרד מהציבור בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי. בשים לב לעובדה, שמדובר בפגיעה קשה בזכות יסוד, שעה שאין במקרה הספציפי הרשעה בפלילים, נקבע בפסיקה כי על הרשות להוכיח לצורך מתן צו הריסה מכוח סעיף 212 לחוק, כי בנסיבות המקרה מתעורר עניין ציבורי חשוב בהריסת המבנה שנבנה ללא היתר ולמתנגד לצו ניתנת הזדמנות לשטוח את השיקולים להתנגדותו. על הרשות להוכיח, כי מתקיימים התנאים המקנים סמכות להריסה וכן שהריסת המבנה מעוררת עניין ציבורי חשוב. אם האינטרס הציבורי גובר על השיקולים שהוצגו על ידי בעל המבנה, אזי ניתן צו הריסה. ראה לעניין זה גם: ע"פ 8338/09 דן כדר נ' מדינת ישראל, (להלן: "עניין דן כדר") רע"פ 8025/09 אבו אלדבעאת נ' עיריית ירושלים תק-על 2010 (1) 1268, 1270, ע"פ 3490/97 אליהו יצחק נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, רע"פ 124/01 זאב ניקר נ' מדינת ישראל, עפ"א 80036/05 מחלף מרים בישראל נ' עיריית תל אביב יפו,.   ב) עיינתי ביסודיות בתיק בית משפט קמא, ככל שהוא מתייחס למערער, אשר היה המשיב 2 באותו הליך. בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה עפ"י סעיפים 212, 213 לחוק הוגשה ביום 7/8/06. בבקשה נכתב, כי בוצעו עבודות בנייה שדרוש לביצוען היתר בנייה, הריסת מבנה חד קומתי ובניית מבנה חדש כפי שפורט. לא נכתב כלל ועיקר, מדוע יש עניין ציבורי חשוב בביצוע ההריסה, עפ"י דרישת הפסיקה, אלא נכתב, כי העבודות בוצעו ללא היתר כדין, אין למצוא את האדם שביצע את העבירה, אי אפשר או בלתי מעשי למסור לו הזמנה לדין ומי שהיה בעל הבניין בשעת ביצוע העבירה אינו בעל הבית עוד. בסעיף 6 לבקשה נכתב: "אי לכך מתבקש בית משפט נכבד זה, לאחר שמיעת עדויות לביסוס הבקשה, לצוות על הועדה... להרוס את אשר נבנה ללא היתר...". (הדגש אינו במקור - א.כ.). ג) ביום 29/10/06 התייצבה לדיון עו"ד שמרוני - קנר אשר הגישה יפוי כח גם בשם המערער, והתיק נקבע לדיון. בדיון שהתקיים ביום 22/10/07 לא היתה התייצבות מטעם המשיבים 2 (המערער) 1 ו-4. עו"ד שמרוני - קנר לא התייצבה לדיון. הוצא צו הבאה גם נגד המערער ונקבע מועד נוסף לדיון. מי שייצגה את המערער בדיון ביום 29/10/06 לא הופיעה יותר לדיונים. המערער לא התייצב גם לדיון נדחה ובית משפט הורה לזמנו לדיון נדחה באמצעות חברת חקירות. בדיון שהתקיים ביום 10/3/08 הוא הופיע ללא עורך דין מייצג. ד) אין מחלוקת בין הצדדים על כך, שלא מוטלת חובה על בית משפט למנות עורך דין מייצג במקרה שכזה. אין גם מחלוקת על כך שבדיון ביום 10/3/08 הסכים המערער למתן צו ההריסה. הצו ניתן בסופו של דבר, מבלי שהובאו כלל ראיות בדבר הצורך הציבורי בהריסת המבנה. ה) טענות ב"כ המשיבה באשר לכך שהמערער מבין עברית, היה מודע במהלך שנים להליך המשפטי שהתנהל באשר לצו, וכי הערעור מוגש באיחור ניכר ביותר ולאחר שטענות משיב נוסף - מר אייזיק שפירא לא התקבלו אף הן והערעור בענייננו נדחה, הן נכונות לגופן. אין להקל ראש בכך שהגשת ערעור כארבע שנים לאחר מתן צו פוגעת פגיעה ניכרת בעקרון סופיות הדיון. אין גם להתעלם מהעובדה, שהמערער יכל לקבל ייעוץ משפטי עוד לפני שנים רבות ולא רק כשחרב ההריסה הונחה על צווארו, והוא "נזכר" רק אז כי יש לעשות מעשה בטרם יהיה מאוחר מידי. ו) למרות שיקולים אלו שמעלה ב"כ המשיבה, ושיש לקחתם בחשבון, יש לבחון מנגד, האם אכן במקרה דנן הוכח לבית משפט קמא על סמך ראיות כלשהי, כי קיים עניין ציבורי חשוב בהריסת המבנה שנבנה ללא היתר והאם אכן ניתנה הזדמנות נאות למערער לשטוח את השיקולים להתנגדותו לצו. ז) כפי שציינה כב' השופטת ארבל בעניין דן כדר (סעיף 9 לפסה"ד) נטל ההוכחה מוטל על הרשות, וזאת כיוון שעפ"י סעיף 212 לחוק, יש לבחון את הסכנה או המטרד הטמונים במבנה עצמו, כיוון שההליך לא גורר הרשעה פלילית. בפסק דין כדר צוין, כי כאשר השיקולים התומכים בנסיבות המקרה בהריסת המבנה עולים בעליל מאותן נסיבות, הנטל המוטל על המשיבה הוא נטל קל עד מאוד, אך בכל מקרה יש צורך לערוך איזון בין השיקול הציבורי לשיקולים האישיים של המתנגד להריסה ו"על הרשות לפרוש את נימוקיה ולגבותם בראיות, מדוע במקרה הקונקרטי מתעורר עניין ציבורי חשוב המחייב את הריסת המבנה". גם אם אקבל את גישת המשיבה ולפיה בית משפט קמא לא היה צריך למנות מייצג למערער, אזי אין אפשרות להתעלם מכך שבכל תיק בית משפט קמא אין ולו ראשית ראיה או טענה, ביחס לעובדה שקיים צורך ציבורי בצו ההריסה, למרות שמדובר בדרישה בסיסית על מנת להוכיח נחיצותו של הצו. ח) הערעור אכן מוגש באיחור רב, אך אני סבורה, כי כפי שניתנה ארכה בעניין דן כדר, תוך יחוס חשיבות להשלכות כבדות המשקל, במקרה של דחיית הבקשה, כאשר יבוצע הצו, כך גם במקרה דנן. המערער אוחז בידיו מסמכים שונים ורבים, אותם הוא מבקש להציג כראיות להוכחת טענותיו ונימוקיו באשר לביטול הצו. אין מקום להורות על קבלת הראיות במסגרת הערעור, שכן יש לדאוג להגשתן על פי כללי הראיות כפוף להוראות כל דין. אם יעלה בידי המערער להוכיח באמצעות ראיות אלו את טענותיו (ובין היתר, טענה ולפיה אין עניין ציבורי בהריסה שכן עפ"י חוות דעת מהנדס המבנה יציב ובטוח ומתאים לתוכניות עיר תקפות, טענה ולפיה קיימים היתרי בנייה למבנה מזה שנים רבות ועוד), אזי ניתן יהיה לקבל טענותיו לגופו של עניין. אם לא יעלה בידיו להוכיח טענותיו, והמשיבה תשכיל להוכיח, כי קיים צורך ציבורי בהריסה, ממילא תינתן החלטה מתאימה בעניין ע"י המותב שישמע את העד, אך יש בנסיבות העניין ליתן לו את יומו בצורה ראויה ולאפשר לו להעלות את טענותיו בצורה ראויה. ט) לפיכך, ולאחר ששוכנעתי, כי אכן לא הוכח ולו לכאורה בבית משפט קמא, כי קיים צורך ציבורי במתן הצו, יש להורות על ביטול הצו ולהחזיר את הדיון בבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לבית משפט קמא. בית משפט קמא יקיים דיון לגופו של עניין בבקשה, ולאחר מכן יתן החלטתו על בסיס מכלול הראיות שיוצגו בפניו. 8. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור להתקבל ודין הערעור להתקבל. ההחלטה מיום 10/3/08, בגינה הוגש הערעור תבוטל והדין בבקשה למתן צו יוחזר לבית משפט קמא.הריסת מבנהבית המשפט לעניינים מקומייםצו הריסהצווים