קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביקורת שיפוטית על הסכמים פוליטיים: המרצת הפתיחה הנדונה הוגשה על מנת להביא לאכיפת ביצועו של סעיף רוטציה בהסכם פוליטי שנכרת בין שתי רשימות שהתמודדו במשותף על מקומות במועצת העיר באר שבע במסגרת הבחירות לרשויות המקומיות שנערכו ב- 2008. התבקשו סעדים שעניינם בחיוב המשיב 1 למלא אחר התחייבותו בהסכם ולהתפטר מכהונתו במועצת העיר,בהצהרה על כי המבקש זכאי לכהן במועצה החל מאי 2011, המועד שנקבע לקיום התחיבות המשיב 1 להתפטר ולפנות מקומו, ובקביעה שסירוב המשיב 1 להתפטר מהווה הפרה יסודית של ההסכם. הוגשה בקשה נפרדת להתיר פיצול סעדים, ולאפשר הגשת תביעה כספית מטעם המבקש על נזקי ממון והוצאות שנגרמו לו בעטיה של ההפרה. העובדות ,למעשה, אינן במחלוקת, והמשיב 1 ( להלן- לשם הנוחות, גם "המשיב" ) אינו כופר בכך שהוא מסרב למלא ההתחיבות ההסכמית לפנות מקומו במועצה למבקש. המחלוקת היא משפטית- האם ראוי וניתן להעניק סעד הצהרתי שמשמעותו אכיפת הסכם פוליטי - חיוב נבחר ציבור להתפטר מתפקידו בשל התחיבות חוזית שנתן. טרם הבחירות חפצו שתי רשימות להתמודד על קולות הבוחרים ממגזר יוצאי חבר המדינות ובריה"מ לשעבר, האחת - בראשות המבקש והאחרת - בראשות המשיב 2, מר מיגירוב. הוחלט "לאחד כוחות", ןלהציג רשימה משותפת למועצת העיר, ונחתם הסכם ברוח זו ביום 10/9/08. הוסכם שבראש הרשימה המשותפת יעמוד המשיב 2 והוא ימוקם במקום הראשון לצורך הבחירות למועצת העיר. במקום השני ימוקם המשיב, מר פריימן, ובמקום השלישי- המבקש עצמו. ההסכם צפה תרחיש שלפיו הרשימה המשותפת תזכה רק בשני מקומות במועצה, ולשם כך נוסח סעיף הרוטציה , נשוא ההליך כעת, ועל פיו, במקרה כזה : " מר זאב פריימן יתפטר ממועצת העיר באר שבע וד"ר אליעזר גרינשפון יכנס במקומו. מועד הרוטציה הנו בישיבת המועצה בתאריך 11 מאי 2011...." תרחיש זה , של הכנסת שני חברי מועצה,התממש. בעקבות הבחירות המוניציפליות החל המשיב לכהן כחבר מועצת העיר באר-שבע, ואילו המבקש המתין לתורו להחליפו, לכשזה יתפטר, כמוסכם. בהתקרב המועד הנ"ל הודיע המשיב, במכתב מיום 3/5/11 שמוען למבקש, כי אין בכוונתו לקיים חלקו בהסכם הרוטציה. המשיב ציין שבמהלך הקדנציה החל בכמה פרוייקטים משמעותיים לציבור תושבי העיר, שהצלחתם,מבחינתו,קשורה ישירות להיותו חבר המועצה, ולכן: " אחרי התלבטויות לא פשוטות החלטתי אני לאור הסיבות ונסיבות האלה לא לבצע ( לפחות לא בשנה הקרובה) את הרוטציה...ברצוני לציין שההחלטה זאת היא שלי אישית בלבד...." מן האמור עולה שאין בפי המשיב טענה המעוגנת בדיני החוזים או במשפט הפרטי בכלל, להצדיק אי קיום ההסכם, ומהיבט זה הוא מסכים שמדובר בהפרתו, חד וחלק. משתמע כי הנימוק במישור הציבורי, והצורך בהמשך פועלו, גובר בעיניו על החובה לכבד ההסכם. נדמה, כי אין חולק שאלמלא אופיו המיוחד של ההסכם הנדון, והיותו הסכם פוליטי , שיש לו השלכות מתחום המשפט הציבורי, היה מתבקש לאוכפו, כסעד ראשון ובסיסי, ככל חוזה אחר. טענת המשיב הינה כי חרף ההפרה אין מקום ואין ניתן ליתן למבקש סעד, בין הצהרתי ובין אופרטיבי, כאשר המשמעות הברורה היא חיובו להתפטר מכהונתו ,אליה נבחר כדין, ע"י ציבור הבוחרים, ולפנות מקומו במועצת העיר. בנקודה זו, של שפיטות ההסכם בכלל, ושל התכנות סעד לאכיפתו, בהליך אזרחי כנדון כעת, התמקדו באי כח הצדדים בסיכומיהם, והוצגה מטעמם פסיקה התומכת, איש לשיטתו, בגישתם. הגישה המקובלת כיום הינה שהסכמים פוליטיים כשלעצמם אינם חסינים בפני ביקורת שיפוטית ( בג"ץ 306/05 סיעת המפד"ל בכנסת נ. שינוי-מפלגת המרכז). אולם- בניגוד למקרים שבהם נטען כי הסכם פוליטי אינו חוקי, או שנוגד הוא את תקנת הציבור, שאז לא ימנע ביהמ"ש מלהורות על בטלותו, הנטיה היא להמנע ממתן סעד של אכיפה. כאשר מדובר באכיפת הסכם רוטציה - משמעותו של סעד הצהרתי היא כשל אכיפתו בפועל, ושוב, הנטיה להמנע מכך ( ר' בג"ץ 8921/07 מפלגת האיחוד הערבי נ. ח"כ עבאס זכור, מיום 28.5.08). הנטיה להמנע מהתערבות שיפוטית בהסכם ,שהוא במהותו פוליטי ,תגבר ככל שהמרכיב "הציבורי" שבו הוא דומיננטי, להבדיל מהוראות והסדרים הכלולים בו ושמשיקים יותר לתחומי המשפט הפרטי ודיני החוזים הרגילים. ההלכה העדכנית,שיצאה מלפני ביהמ"ש העליון , רק לאחרונה, משקפת גישה ברורה ולפיה הסכמי רוטציה ביחס לכהונה ציבורית נטועים כל כולם בתחום המשפט הציבורי ואין ליתן ביחס אליהם סעד לאכיפה. מדובר בפסה"ד בעניינו של פרופ' שטרית, שניתן ביום 17/7/12 ( ע"א 9612/11 פרופ' שמעון שטרית נ. משה דבוש ואח' , ). אחד הרציונלים בבסיס גישה זו הינו בכך שדרכי סיום הכהונה של נבחרי ציבור מעוגנות בחקיקה. אכיפה של סיום כהונה כזו, מתוך שניתנה התחיבות חוזית לכך, ע"י נבחר הציבור, עלולה להתפרש כהסגת גבולה של ההוראה החקוקה, באורח שאינו ראוי. שלושת השופטים שפסקו בעניין "פרופ' שטרית" שלעיל נתנו דעתם על הסוגיה שבה עסקינן כעת. הדברים אוצלים על ההכרעה בענייננו, אף שליבת המחלוקת באותו עניין לא היתה באכיפת הסכם רוטציה . המשנה לנשיא השופטת מ. נאור ציינה את הבאות (ההדגשה אינה במקור) : "על אף קיומן של גישות שונות בפסיקתו של בית משפט זה, נראה כי מוסכם שהסכמים פוליטיים והסכמים קואליציוניים בכללם, אינם חסינים מביקורת שיפוטית (ראו: בג"ץ 306/05 סיעת המפד"ל בכנסת נ' שינוי - מפלגת המרכז פסקה 11 ( 21.8.2005); והאסמכתאות שם). כחוט השני עוברת בפסיקתנו ההשקפה כי בית המשפט מוסמך לבטל הסכם פוליטי, כאשר נמצא כי ההסכם הוא בלתי חוקי או סותר את תקנת הציבור (שם). אשר לסעד האכיפה, או אפילו לסעד הצהרתי (לגבי הסכם רוטציה שעניינו כהונה כחבר כנסת), בית משפט זה קבע - ונימוקי השופטים שונים הם - כי אין להורות על אכיפה (ראו: בג"ץ 8921/07 מפלגת האיחוד הערבי נ' ח"כ עבאס זכור ( 28.5.2008)). הוזכרה בעניין זה הגישה העקרונית, לפיה אין בית המשפט מורה בכלל על אכיפתם של הסכמים פוליטיים (ראו שם, בפסקה 4 לפסק דינה של השופטת חיות, והאסמכתאות שם). דברים אלה לא נעלמו מעיני. ואולם, רואה אני שוני של ממש בין הסכמים מן הסוג של הסכם רוטציה לכהונה בכנסת והסכמים הדומים לו, לבין ההסכם שבענייננו. בכל הקשור לביצוע הסכם רוטציה בכנסת, יש להתחשב בכך שהדרכים לסיום כהונה של חבר כנסת עוגנו בחוק יסוד: הכנסת. מתן צו האוכף על חבר כנסת להתפטר מסיג את גבולן של ההוראות שבחוק היסוד. הסכם פוליטי בעניין הסכם רוטציה בכהונה ציבורית נטוע, כל כולו, במשפט הציבורי. " השופט נ. סולברג אומר,על נשוא דיוננו, את הבאות: "...הסכם פוליטי הוא הסכם משפטי הנתון לביקורתו של בית המשפט (בג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה(1) 749 (1991)). לדעת רבים, נשלטים הסכמים פוליטיים על-ידי כללי המשפט הציבורי בלבד (בג"ץ 669/86 רובין נ' ברגר, פ"ד מא(1) 73, 78-77 (1987); בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יושב ראש מפלגת העבודה הישראלית, פ"ד מט(1) 758 (1995); עניין ז'רז'בסקי הנ"ל, 797, 838-839). כנגדם יש הסבורים כי הסכמים פוליטיים, בדומה לחוזים מינהליים, הריהם חוזים מיוחדים, אשר יש לדון בהם על-פי דיני החוזים הכלליים, ולצידם להחיל נורמות מתחום המשפט הציבורי (ע"א 6490/97 אלחג' נ' אבו עקל, פ"ד נג(2) 49,    56-55 (1999); גבריאלה שלו "הסכמים פוליטיים" עיוני משפט טז 215 (תשנ"ב); יצחק זמיר "חוזים פוליטיים" ספר לנדוי 779, 808-801 (תשנ"ה); אריאל בנדור "דינו של הסכם פוליטי" משפט וממשל ג(1) 297, 314 (תשנ"ה)). מחלוקת זו מקרינה על שאלת הסעדים שבכוחו של בית המשפט להעניק עקב הפרת הסכם פוליטי. הגישה המייחסת להסכם הפוליטי כפיפות למשפט הציבורי בלבד, שוללת את התרופות מתחום המשפט הפרטי, ובהן סעד האכיפה (עניין ז'רז'בסקי הנ"ל, 797, 845). מנגד, הגישה האחרת אינה שוללת היזקקות לסעדים מתחום המשפט הפרטי, וממילא גם סעד האכיפה בא במניין (זמיר במאמרו הנ"ל, בעמוד 808). ביסוד הגישה לפיה אין להחיל את המשפט הפרטי על הסכמים פוליטיים עומד המאפיין השלטוני של ההסכם הפוליטי; והוא עיקר. על-פי רוב, עניינו של הסכם פוליטי הוא בהפעלת סמכות שלטונית. אכן, בדרך כלל לא יהלום סעד האכיפה את מהותו של ההסכם הפוליטי. כך לדוגמא, בהסכמים שבהם מתחייבים גופים פוליטיים לחוקק חוק מסויים, לקדם מדיניות שלטונית כלשהי, או הסכמי רוטציה בגופים הנמצאים במרכז העשייה השלטונית. בכגון דא ינקוט בית המשפט בזהירות מיוחדת בכל הנוגע לסעד האכיפה: "החוק הוא שיקבע דרכי הנהגתו על השלטון, החוק ולא הסכם קואליציוני זה או אחר" (בג"ץ 3872/93 מיטראל בע"מ נ' ראש הממשלה ושר הדתות, פ"ד מז(5) 485, 512 (1993)). הסכמים קואליציוניים בין גורמים פוליטיים בנוגע לעניינים שלטוניים הם הסכמים פוליטיים, ועליהם חלים כללי המשפט הציבורי. כך למשל, הסכמים בין סיעות בכנסת בדבר הרכבת ממשלה, או הסכמים בין סיעות במועצה של רשות מקומית. " השופט י. דנציגר, שהצטרף לתוצאה שאליה הגיעו חבריו בעניין שנדון שם, הוסיף הערות משלו, שכללו הסכמה להבחנה הנדרשת בין הסכם פוליטי שההתחיבויות בו הן מעולם המשפט הפרטי ובין הסכם שעניינו התחיבות במישור השלטוני. אין ספק כי הפעלת הסמכות להורות על אכיפת הסכם רוטציה, כמו זה שלפנינו, טעונה זהירות רבה, וכי בהינתן ההלכה הפסוקה הרלבנטית, הנטיה היא להמנע ממתן סעד זה בעניינים הללו. באנלוגיה לקביעה כי מתן צו האוכף על חבר כנסת להתפטר יש בו משום הסגת גבולן של הוראות חוק יסוד הכנסת ( דברי המשנה לנשיא בעניין "שטרית"), ניתן לאמר כי מתן צו האוכף על חבר מועצת עיר,נבחר ציבור, להתפטר מתפקידו מסיג גבולן של הוראות הדין המסדירות דרכי סיום כהונתו ( סעיפים 123-124 של פקודת העיריות). הוראות המחוקק ,בזיקה להתפטרות מרצון של חבר מועצה, מצביעות על הצורך שהתפטרות זו תהא תוצאת הפעלת שיקול דעת ורצון עצמאיים וחופשיים. לראיה- האפשרות לחזור בו מהודעת התפטרות בתוך 48 שעות, אף אם נמסרה כבר לראש העיריה. הליך התפטרות "כפוי", פועל יוצא מהחלטה שיפוטית, אינו תואם רוח האמור. לא מצאתי שבעניין הנדון כעת התקיימו נסיבות המצדיקות הבחנה והבדלה, באופן שיצדיק חריגה מהמגמה הפסיקתית המובהקת המסתייגת ממתן סעד אכיפתי בכגון דא. מנגד- במישור הפן ההסכמי המשיק לתחום המשפט הפרטי, אין חולק שמדובר בהפרת ההסכם ביחסים שבין המבקש למשיב. שלילת סעד האכיפה אינה הופכת את ההפרה ל"מותרת". ככל שהמבקש פיתח צפיה לגיטימית והסתמך על כך שההסכם יכובד ויקויים, ובשל כך נגרמו לו הוצאות או נזק , אין מניעה להגיש תביעה כספית מתאימה, ונדמה כי אף אין צורך בהיתר לפיצול סעדים בשל כך, מטעמי השוני בסמכות העניינית בין בתי המשפט העוסקים בכך. מכל מקום- ראוי להיעתר לבקשה לפיצול סעדים, ולו להסרת ספק. משמצאתי שאין מקום להעניק סעד למבקש במישור אכיפת קיום הסכם הרוטציה, יש לשלול, כמובהר לעיל, גם מתן הצהרה גרידא, שמנתינתה יתחייב, בעקיפין, שחובה על המשיב להתפטר מכהונתו, גם ללא צווי מפורש. מהנימוקים הללו- נדחית התובענה. באי כח המשיבים הודיעו כי אינם עומדים על פסיקת הוצאות לטובת מרשיהם, אם תידחה התביעה, וזאת מפאת יחסי החברות ועל מנת שלא להחריף הסכסוך, שאינו אישי, אלא פוליטי גרידא, לשיטתם. לאור עמדה זו, ראויה בנסיבות- יש לאמר, ישא כל צד בהוצאותיו. חוזהמפלגות