המדינה טענה כי הענישה שבערכאה הראשונה חרגה לקולא ומבקשת כי יוטל על המשיב עונש מאסר בפועל ארוך ומרתיע בנוסף לשאר העונשים שהושתו עליו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת הפרקליטות להחמרה בעונש: 1. המשיב, יליד 1969, הורשע בערכאה הראשונה (בית משפט השלום בעכו, כב' השופטת בש, ת"פ 26500-11-09) בעבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובהחזקת אביזרי נשק ותחמושת - עבירה לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק ובגזר הדין מיום 3.3.11 נדון ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי של 12 חודשים ל-3 שנים אם יעבור עבירה מסוג פשע לפי סעיף 144 הנ"ל ולמאסר על תנאי של 6 חודשים ל-3 שנים אם יעבור עבירה של עוון לפי הסעיף הנ"ל, כמו כן נקנס בסך 8,000 ₪ לשלמו ב-20 תשלומים וכן הועמד במבחן למשך שנתיים. 2. המערערת טוענת כי הענישה שבערכאה הראשונה חורגת לקולא במידה המצדיקה את התערבותנו ומבקשת כי יוטל על המשיב עונש מאסר בפועל ארוך ומרתיע בנוסף לשאר העונשים שהושתו עליו. 3. תחילה, יוחסה למשיב החזקה של שמונה פריטי נשק אביזרים ותחמושות: רובה קארל גוסטב, מחסנית תואמת לרובה, שלושה עשר כדורים לרובה בקוטר 9 מ"מ, אקדח מסוג טנפוגלון, מחסנית תואמת לאקדח, חמישה עשר כדורים לאקדח בקוטר 9 מ"מ, 93 כדורים 9 מ"מ וכן 9 כדורי 7.62 מ"מ. ביום 3.12.09 תוקן כתב האישום "על רקע ראייתי". שלושת הפריטים הראשונים נמחקו ובשאר המיוחס למשיב בכתב האישום, כפי שתוקן, הוא הודה והורשע בעבירות הנ"ל. 4. בכתב האישום המתוקן, שבו הודה המשיב כאמור, מתואר כי ביום 16.11.09 נערך חיפוש בתוך מבנה הצמוד לרפת בטמרה ונמצא כי המשיב החזיק שם ברשותו את הפריטים הנ"ל "מוסלקים בתוך הנמכת תקרה מגבס וכן מאחורי מכונת כביסה, ובתוך פח אשפה", הכל בלא שהייתה לו רשות לעשות כן על פי דין, שעה שמדובר בכלי המסוגל לירות כדור או קלע שבכוחם להמית אדם ובאביזרים ותחמושת המיועדים לנשק זה. 5. בטיעונים לעונש בערכאה הראשונה הדגישה ב"כ המאשימה את חומרת העבירה; איזכרה הרשעה קודמת של המשיב בעבירה של גרימת מוות ברשלנות משנת 2006; הצביעה על כך כי "התנהגות הנאשם מצביעה על תכנון מוקדם וקפדני תוך קניית האקדח והתחמושת"; שללה את המלצת קצין המבחן בתסקיר מיום 5.8.10 וביקשה כי יוטל על המשיב עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מרתיע וממושך לנוכח "התפשטות התופעה (של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין - ש.ב) הגואה מיום ליום". הסנגור טען כי המקרה דנן אינו כה חמור, שכן לא מדובר בנשיאה של נשק, המחסנית לא הייתה בתוך הנשק ובמחסנית עצמה לא היו כדורים. הסנגור דחה את הטענה כאילו הנשק נמצא ברשות המשיב "על רקע סכסוך משפחות" והדגיש כי התסקיר חיובי ביותר. הוא ביקש לקחת בחשבון את הודיית המשיב בהזדמנות הראשונה בכתב האישום כפי שתוקן, אך יחד עם זה הסתייג מן ההמלצה להטיל מאסר מותנה בלבד, שכן המשיב "מרכין ראש מפני חומרת העבירה" ולכן ביקש שבית המשפט יסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, תוך הטלת מאסר על תנאי וצו מבחן. המשיב, בסיום הטיעונים לעונש, הביע צער וחרטה על מה שקרה והבטיח כי "זה לא יקרה שוב פעם". 6. בתסקיר מיום 8.5.10 כותבת קצינת המבחן כי היא התרשמה שמדובר ב"אדם בוגר ומאופק" אשר נאלץ להתמודד "עם אירועים חברתיים ומשפחתיים רווי מתח", ובעיקר עם "רצח צעיר מחמולה אחרת על ידי קרוב משפחתו". המשיב, כך התרשמה קצינת המבחן, הוא "אדם שמתפקד, בדרך כלל, באופן העונה על דרישות חברתו ממנו ... קיבל אחריות הביע צער ואכזבה עצמית רבה בגין התנהגותו" והסביר כי עקב האירוע המצער בו נהרג צעיר ממשפחה אחרת על ידי צעירים ממשפחתו שלו "נוצרו מתחים קשים בין שתי המשפחות" דבר שהביא ל"ערעור בתחושת הביטחון ... הוא ובני משפחתו הפכו מוקד לאיומים ולניסיונות לפגיעה בגוף וברכוש" עד כי הוא חש חרדה קיומית, הוא פחד מפגיעת החמולה האחרת. הוא הסביר כי "רכישת הנשק נעשתה כדי להגביר את תחושת הביטחון האישי (שלו), מבלי ששקל אז לעומק משמעות מעשהו". לאור "אורח חייו המתפקד" והסיבות שהביאו לביצוע העבירה ולאחר שהתרשמה כי "מדובר באדם שקול וענייני בדרך כלל, בעל מערכת ערכים נורמטיבית, פועל ומתפקד למען פרנסת בני משפחתו" וכאדם שאיננו בעל ערכים עבריניים, ללא קווים מניפולטיביים או נטייה לשימוש בכוח לפיתרון סכסוכים, קבלת אחריות והכרה בטעות, המליצה קצינת המבחן כי המשיב ישתלב בתהליך טיפולי, תוך העמדתו במבחן לתקופה של 24 חודשים. יחד עם זה ציינה קצינת המבחן: "נראה כי ישנה חשיבות במקרה זה להטיל עליו מאסר מותנה שיהווה עבורו מחסום וירתיעו מפני התנהלות דומה בעתיד". 7. בגזר הדין המפורט התייחסה כב' השופטת בש לנתונים ולהמלצות שבתסקיר ולטענות הצדדים לעונש וכן לחומרת העבירות בהן הורשע המשיב "הטומנות בחובן פוטנציאל של מסוכנות" וכן לכך ש"בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין הדגיש את חומרת עבירות הנשק ואת הצורך להשית בעבירות מסוג זה עונש משמעותי, לצורך הרתעת הפרט ובעיקר לצורך הרתעת עבריינים בכוח מלבצע עבירות בנשק, מה גם שהתופעה של שימוש שלא כדין בנשק הפכה בחברתנו, לדאבון הלב, לתופעה נפוצה וחמורה." יחד עם זה, ציינה כב' השופטת בש בגזר הדין כי יש לבחון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו המיוחדות ועל פי נתוניו ואישיותו של הנאשם. במקרה דנן, כך מפורט בגזר הדין, מדובר בנאשם שהוא כבן 42 שנה; אין לו הרשעות קודמות למעט עבירה של גרם מוות ברשלנות בתעבורה בתאונת דרכים אולם, למרות זאת, "ניתן לראות את הנאשם, בנסיבות העניין, כאדם שעברו כמעט נקי." נסיבות העבירה לא נראו לבית המשפט קמא כ"נסיבות חמורות במיוחד", שכן המחסנית לא הייתה בתוך כלי הנשק והכדורים לא היו בתוכה. התסקיר לגבי המשיב היה חיובי, ויש לקחת בחשבון גם את ההודיה בהזדמנות הראשונה. לאור זה החליטה הערכאה הראשונה להטיל על המשיב את העונשים דלעיל, תוך הדגשה כי אם הצו יופקע צפוי המשיב "לשליחתו למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, דבר העולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי ועם אלמנט ההרתעה". 8. טיעוני הצדדים בפנינו הם כרשום בפרוטוקול הישיבות מיום 12.5.11 ומיום 26.5.11. בעיקרו של דבר, חזרו הצדדים על הטענות שנטענו בערכאה הראשונה, כל אחד לפי שיטתו. 9. אין לחלוק על חומרת העבירות בהן הורשע המשיב. חומרה זאת מתבטאת לא רק בהחזקת האקדח, אלא גם במחסנית התואמת ובכמות גדולה של עשרות כדורים, הכל לאחר רכישת הפריטים והסלקתם. ברע"פ 5291/08 רג'בי נ' מדינת ישראל, מיום 6.5.09 צויין כי "החזקה של כלי נשק על ידי מי שאינו מורשה בכך יש בה פוטנציאל להוביל להסלמה חמורה ולתוצאות קשות של כל אירוע בו יהיה מעורב אותו נושא נשק וזאת אף מקום שהנשק מוחזק אך למטרות 'הגנה עצמית בלבד'." ברע"פ 898/11 עטאללה נ' מדינת ישראל, מיום 2.2.11 חזר בית המשפט העליון על קביעות אלה וציין כי "העבירה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונש של ריצוי מאסר בפועל, גם על מי שעברו הפלילי נקי וכי במסגרת השיקולים שיש לשקול בטרם גזירת דינו של נאשם בעבירות מסוג זה, יש לתת משקל גדול יותר לאינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות (רע"פ 10376/05 ברהום נ' מדינת ישראל (לא פורסם), ניתן ביום 17.5.06)." ברע"פ אלקיעאן נ' מדינת ישראל מיום 13.2.121 דובר במי שהחזיקו ברכבם אקדח טעון ומחסנית, לטענתם "לצורך הגנה עצמית על רקע סכסוך שבטי". הוטלו עליהם "כפועל יוצא של האיזון בין שיקולי הענישה", ולאחר ששרות המבחן המליץ כי יוטל עונש שניתן לרצותו בעבודות שירות, 10 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי. הערעור על כך, נדחה. בע"פ 5713/10 אקרמן נ' מדינת ישראל מיום 1.3.11 דובר במי שהחזיק בדירה בה התגורר עם אחר, לבנת חבלה ואצבע חבלה, ועשה זאת ככל הנראה לאחר הטרדות ואפשר שגם אוים על ידי חברו. בית המשפט העליון איזכר בפסק דינו את חומרת העבירה ואת הסיכון הרב הנשקף ממנה לציבור, אך ראה להקל בעונש ולהורות על קיצור תקופת המאסר לתקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות. בית המשפט העליון הורה כאמור לאור "נסיבותיו הפרטניות" של המקרה שכללו עבר חיובי ונורמטיבי, תרומה למדינה בשירות צבאי קרבי, תפקוד נורמטיבי בכל המסגרות: בצבא, בתעסוקה ובפעילות ציבורית התנדבותית, נטילת אחריות מלאה, הבעת חרטה עמוקה וגילוי תובנה לחומרת הדברים וכן בהודאה בעבירה ובחיסכון בזמן שיפוטי יקר. לכך נצטרפו המלצות שירות המבחן להן ניתן "משקל מהותי". נציין כי דובר באותו מקרה באדם צעיר שהחזיק בנשק תחת השפעה או איומים מצד מבוגר ממנו. 10. הנגע של החזקת נשק שלא כדין פשה בחוגים שונים בחברה. רבים רוכשים נשק ומחזיקים בו אם כדי לנקום ביריביהם או כדי להשתמש בו לצורך "הגנה עצמית". החזקת הנשק שלא כחוק יש עימה פוטנציאל של ממש לפגיעה קשה בחפים מפשע, ולערעור ביטחון הציבור והסדר החברתי בכלל, ולפיכך מתחייבת במקרים כאלה ענישה מרתיעה. הכלל הוא, אפוא, כך כבר נקבע, כי גם מי שאין לו עבר פלילי, אך נשא או החזיק נשק שיש בשימוש בו כדי להמית, ועמו גם בכדורים התואמים את הנשק כך שניתן להפעילו ולהשתמש בו בלא שהיות והכנות מרובות, ישא עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, ולא בעבודות שירות. אולם, אין זה כלל של ייהרג ובל יעבור. במקרים חריגים ופרטניים, שעה שעומדים בפנינו שיקולים בעלי משקל מצטבר רב, ניתן לסטות מכך ולהק במאסר שירוצה בעבודות שירות. 11. לו אנו היינו יושבים בערכאה הראשונה, לא היינו נמנעים מלגזור על המשיב עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. לא היינו מסתפקים בעבודות שירות שכן, "אין להכביר מילים באשר לחומרת העבירה בה הורשע ... [הנאש] על פי הודאתו ובאשר לסיכון הנשקף לציבור הרחב בעטיין של עבירות מסוג זה" (ע"פ 5713/10 הנ"ל, פסקה 18). מאידך, ככתוב שם, "ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בחומרת העונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית, והיא תעשה כן במקרים חריגים בהם העונש שנגזר חורג ממדיניות הענישה המקובלת או כאשר נפלה בגזר הדין טעות בולטת". בהקשר זה נוסיף כי כב' השופטת בש שקלה בגזר הדין המפורט את כל השיקולים הצריכים לעניין, וראתה להקל עם המשיב לאחר מתן תשומת לב ועיון מעמיק בנתונים שבפניה, ובפירוט המתאים. 12. לאור האמור, תוך ראיית המקרה דנן כמקרה פרטני, אנו מחליטים לדחות את הערעור, אם כי אנו מאריכים את תקופת המבחן שנקצבה בערכאה הראשונה, בשנה נוספת, היינו למשך 3 שנים. בכפוף לשינוי זה, הערעור נדחה.פרקליטות המדינהפרקליטים