דיבור בפלאפון בזמן נהיגה - זיכוי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דיבור בפלאפון בזמן נהיגה - זיכוי: האישום: המדינה מאשימה את הנאשמת כי ביום 26/12/2001 נהגה רכבה ושוחחה במכשיר טלפון נייד שלא באמצעות מתקן דיבורית, זאת בניגוד להוראות תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961. הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום. בתאריך 29/12/02 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות אשר הוצגו בפני, החלטתי לזכות את הנאשמת מן האשמה אשר יוחסה לה בכתב האישום וזאת מחמת הספק. רשימת עדים: ע"ת מס' 1- מר בני דוד. מטעם ההגנה העידה הנאשמת לעצמה. רשימת מוצגים: ת/1 - דו"ח התנועה. ת/2 א-ב-מזכר. נ/9-1-תמונות ב/מ-שרטוט. עובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: הנאשמת נהגה את רכבה ביום, במקום ובשעה המצוינים בכתב האישום. תמצית פרשת התביעה: ע"ת מס' 1 - מר בני דוד , הינו השוטר אשר ערך את דו"ח. העד זכר את האירוע. בדו"ח הפעולה כתב העד כי, עת הבחין ברכב הנאשמת עמד בכביש מספר 1 במעבר הביטחון בקבר א שייח. רכב הנאשמת הגיע מכוון ירושלים בנתיב הימני. הנתיב השמאלי בכביש היה פנוי מכלי רכב. הנאשמת אחזה בידה הימנית מכשיר סלולרי שחור ושוחחה תוך כדי נהיגה. עוד כתב כי, נסע אחר רכבה תוך שמירת קשר עין רצוף עד שעצרה לאחר שחלפו כחצי ק"מ. כאשר ביקש את הנאשמת כי תציג רשיונות הבחין השוטר במכשיר הסלולרי ברכבה. במזכר כתב כי, הנאשמת סרבה לחתום על קבלת הדו"ח ונכנסה עמו לעימות. עוד תאר כי הנאשמת התקשרה למשטרה על מנת לוודא את סכום הקנס וכן הוסיפה כי, "יש לי דוד במח"ש ואני אדאג שהוא יטפל בך כמו שצריך". בחקירתו הראשית השיב כי, הבחין ברכב הנאשמת מבצע את העבירה במרחק בן 10 מ' . בחקירתו הנגדית העיד העד כי, "..אין שום בעיה כשרכב עובר במהירות 70 קמ"ש כשאני עומד במצב סטטי לראות את העבירה. אני לא ממציא עבירות. הרכב הגיע מולי". לשאלות בית משפט השיב כי, היה לבדו בתוך הרכב. הרכב עמד בזוית כשחציו עם הפנים לכוון התנועה אשר מגיעה מירושלים. עוד השיב כי, הזמן הדרוש כדי להבחין ברכב הינו כחצי שניה. תמצית פרשת ההגנה: ע"ה מס' 1 - גב' X, הינה הנאשמת בתיק זה. בישיבת ההקראה מיום 27/5/2002 מסרה, "נסעתי בין שורש לשער הגיא. לא דיברתי, לא החזקתי את המכשיר. יש דיבורית ברכב, המכשיר היה מחובר לבגד שלי". העידה הנאשמת כי, הייתה בדרכה לעבודה עת עצרה השוטר. עת ערך השוטר את הדו"ח הנאשמת הכחישה כי שוחחה בטלפון , ובתגובה הציגה בפניו אפשרות לפיה גירדה בראשה. עוד הסכימה כי, התקשרה למשטרה על מנת לברר את גובה הקנס ודרשה כי כל חילופי הדברים בינה ובין השוטר ירשמו בדו"ח טרם חתימתה. בחקירתה הנגדית הכחישה גרסה לפיה התקשרה למוקד והמשטרה ואמרה, "יש שוטר בן דוד שמציק לי". בסעיף "בדברי הנהג" בדו"ח נרשם: "לא דיברתי בפלאפון, אתה ראית שלא דיברתי בפלאפון, אני גירדתי בראש, אתה ראית שגירדתי בראש. יש לי דוד במח"ש. תרשום שאמרת שיש לי כינים". ניתוח ממצאים: לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות אשר הוצגו בפני, החלטתי לזכות את הנאשמת מן האשמה אשר יוחסה לה בכתב האישום וזאת מחמת הספק. ע"ת 1 הינו שוטר במשטרת ישראל. העד זכר את האירוע וערך דו"ח מפורט המלמד על אשר ארע במקרה דנן. השוטר הבחין בעבירה כשהוא יושב ברכב כאשר חזית הרכב מופנית לנתיב הנגדי לכוון נסיעתה של הנאשמת. לעומתו העידה הנאשמת כי, לא שוחחה כלל בטלפון באותה עת, ולדבריה יתכן וגירדה בראשה. הנאשמת לא חתמה ולא אישרה במעמד רישום הדו"ח את הדברים. לאחר ששמעתי את הנאשמת ואת גרסתה, קם ספק בלבי באשר לאשמה של הנאשמת, הן בשל האמון שרוחש אני לעדותה ולגרסתה העקבית, והן בשל הספק שמטיל אני בשאלת יכולתו של שוטר הנמצא ברכב כשחזיתו בכוון הנגדי, להבחין בנהג אשר משוחח בטלפון תוך כדי נסיעה ברכבו כשהוא גומא מרחק בן 22 מ' בשניה. לדעת השוטר די לו במבט בן חצי שניה על מנת להבחין בביצוע העבירה ואולם מדובר ברכב החולף על פניו במהירות 80 קמ"ש ברכב בין עירוני. על מנת להסיק בודאות ראויה ונקיה מספקות יש להבחין במבצע העבירה ובמיוחד בטלפון משך זמן הארוך "מחצי שניה". כך יתכן שהנאשמת הרימה ידה לכל מטרה שהיא ונדמה היה למתבונן המהיר מן הצד כי הינה משוחחת בטלפון. הציגה הנאשמת תמונות מן השטח (נ/9-1) מהן אכן ניתן ללמוד על קושי מסוים להבחין בביצוע העבירה מן הכוון הנגדי. לא שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשמת שוחחה בטלפון, הן בשל האמון שרחשתי לעדותה והן בשל תנאי השטח ומקום תצפיתו של השוטר. לאור האמור לעיל, קבעתי כי אני מזכה את הנאשמת מן העבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.משפט תעבורהדיבור בטלפון בזמן נהיגה