בדונו בבקשת רשות להתגונן, על בית המשפט לבחון, האם יכול המבקש, בהנחה שיש אמת בטענות ההגנה שלו - לזכות במשפט. אם התשובה לכך היא בחיוב, תינתן לו רשות להתגונן, ואם תצהירו לא מגלה הגנה, ולו לכאורה, אין ליתן לו רשות להתגונן, והתובע נוטל פסק דין ללא דיון בתובענה (ראו: ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(1) 66, 69). עם זאת, תנאי נוסף לקבלת הרשות הינו, שהמבקש יפרט בתצהירו מסכת עובדתית, שלמה ומפרטת של הגנתו, ואין להסתפק בהצגת עובדות חלקית. ראו א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית , סיגא - הוצאה לאור בע"מ, עמ' 407-408 . יתירה מכך , כאשר מדובר בטענת קיזוז על המבקש להעלותה בצורה מפורטת וברורה ,כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא אין בה כדי לבסס בקשת רשות להתגונן. ראו ע"א 579/85 אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765 וכן גם ע"א 10667/03 קולורמה ים תיכון בע"מ נ' בנק מסד בע"מ (פס"ד מיום 1/2/05 ) וע"א 1907/06 קליברה החברה לקידום מכירות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פס"ד מיום 7/1/07 ). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דיון בבקשת רשות להתגונן: 1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשם נ' פלקס) מיום 3.3.11, בת"ת 10633-11-10. בפסק הדין נדחתה התנגדות המערערת כנגד התביעה לסכום קצוב שהגישה נגדה המשיבה, והיא חויבה לצאת בהוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪. הרקע לפסק הדין 2. ביסוד פסק הדין, תביעה על סכום קצוב בסך 36,730 ₪, שהגישה המשיבה כנגד המערערת ביום 11.8.10, על פי סעיף 81 א' 1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, בתיק הוצל"פ 03-31644-10-4. ביסוד התביעה, טענה המשיבה, שהיא יצרנית מוצרי דפוס, כי סיפקה למערערת, שהיא חברה פעילה בתחום מיזוג האוויר, על פי הזמנתה, מוצרי דפוס שונים במהלך שנת 2009. אולם, המערערת, התחמקה מתשלום עבור אותם מוצרים, בטענה של בעיות תקציביות ותוך הבטחה שהסכום ישולם. 3. ביום 27.10.10 הגישה המערערת התנגדות לתביעה, וביום 1.11.10 נתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל, לפיה יועבר הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום. 4. ביום 17.1.11 נתנה החלטת בית המשפט קמא, במסגרתה, קבע כב' הרשם פלקס, כי דין ההתנגדות לביצוע התביעה להידחות, אך מפאת הספק שאולי יעלה בידי המערערת להוכיח כחלק מהגנתה, חלף הליקויים שנפלו בבקשתה, הרי שיש מקום לעשות עמה חסד, ולקבל את התנגדותה לביצוע התביעה, בכפוף להפקדת ערובה בגובה של 37,000 ₪, אשר תופקד עד ליום 1.2.11. במידה ולא תופקד, תידחה ההתנגדות. 5. המערערת הגישה, ביום 31.1.11, בקשה דחופה למתן ארכה להפקדת הערובה. הבקשה נומקה בכוונת המערערת להגיש ערעור על ההחלטה. אותו היא מתעתדת, כך נכתב, "להגיש כבר במהלך הימים הקרובים". המשיבה, שהתבקשה להגיב לבקשה, ציינה, בתגובה שהוגשה ביום 15.2.11, כי מדובר בבקשת סרק שכל מטרתה לדחות את הקץ. בעניין זה הפנתה לתקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - תקסד"א), לפי המועד על ערעור על החלטת רשם הינו 20 יום מיום שניתנה ההחלטה, אך עד למועד הגשת התגובה, טרם הוגש ערעור. 6. המערערת, שכב' הרשם אפשר לה, בהחלטה מיום 16.2.11, להגיב על התגובה בתוך שלושה ימים, בחרה שלא להגיש תגובה. בעקבות זאת, הגישה המשיבה בקשה למתן החלטה, וביום 3.3.11 ניתן פסק הדין. 7. בדיון בפניי, הסביר ב"כ המערערת, כי המערערת בחרה, מבחינה דיונית, לממש את זכותה לערער על החלטת הרשם בעניין הרשות להתגונן במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, תוך הפנייה לע"א 507/85 בדר פנון נ' שטראוס, פ"ד מג(1) 106. מאחר שהמשיבה לא חלקה על עמדת המערערת בסוגיה דיונית זו, אלא התמקדה בטענות בעניין אופן מתן הרשות להתגונן לגופן, יש מקום לדון בערעור לגופו.עם זאת יצוין, כי לטעמי בחירת המערערת שלא להגיב על תגובת המשיבה לבקשת מתן האורכה, על אף הוראת בית המשפט קמא, היא מהלך בלתי ראוי, וזאת בלשון המעטה. ללא קשר לעמדתה לגוף העניין, מחובת המערערת, כצד להליך שיפוטי, ומחובת בא-כוחה, כקצין בית המשפט, לציית להחלטות בית המשפט ולא לעשות דין לעצמם ולהתעלם מהן , גם אם הייתה המערערת חוזרת בתגובתה על אותה עמדה. עיקר טענות הצדדים 8. טענות המרכזית של המערערת הינה, כי שגה בית המשפט קמא בסוברו כי דין התנגדותה לקבלת התביעה להידחות, משום שטענותיה לא פורטו כדבעי והן סתמיות, ובהתנותו בשל כך את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערבות כספית על מלוא סכום התביעה. 9. לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא, שעה שלא בדק אם יש למערערת הגנה, ולו דחוקה, בפני התביעה. לטענתה, עמדת הפסיקה היא כי אין לבדוק כיצד תוכח הגנת הנתבע, והוא זכאי לקבל רשות להגן, גם כאשר הגנתו דחוקה. בהקשר זה, היא מלינה על כך שבית המשפט קמא, דן בהתנגדות, כאילו הועלתה בה טענה אחת ויחידה - טענת הקיזוז, שעה שלדבריה, טענתה העיקרית והמרכזית הייתה, כי בשל פגמים מהותיים בטובין שהעבירה המשיבה למערערת, אין בסיס לחייבה לשלם את סכום התמורה עבור טובין אלה. בעניין זה היא מפנה לסעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח - 1968, הקובע כי המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר רק חלק מהממכר, נכס שונה, או נכס שאין בו את האיכות ואת התכונות הנדרשות לשימושו הרגיל. 10. עוד טוענת המערערת לגבי טענת הקיזוז, כי מכלול היחסים שבין הצדדים, מחייב את המסקנה כי כל אותן הזמנות של מוצרי דפוס, אשר בגינן צורפו החשבוניות לנספח א' לתביעה, מהוות "עסקה אחת", ולכן ניתן לבצע בגינן קיזוז בלתי קצוב, כהוראת סעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. 11. המשיבה במענה, טוענת, כי בקשת ההתנגדות של המערערת הוגשה תוך שימוש בטענות כלליות וחסרות שחר, אשר אין בהן כדי להראות כי בידה הגנה בפני התביעה. לטענת המשיבה, בניגוד לטענת המערערת, הרי שכלל הוא, כי לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פרט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו. לדבריה, המערערת כלל לא התייחסה, בתצהיר שהגישה, למסמכים המפורטים שהגישה המשיבה, ובהם אישורים של כלל ההזמנות שנעשו על ידי, הכוללים את חותמת מנהל הרכש. עוד טענה, כי הטענות לגבי פגמים במוצרים היו כלליות, ולא ציינו את אופי הפגיעה ומהותה. עוד טוענת המערערת, כי מעבר להתייחסותו לעניין הקיזוז, התייחס בית המשפט קמא באופן מפורש, לטענות בדבר פגמים בממכר, שהעלתה המערערת, וקבע לגביהם כי הן לא מפורטות, או סתמיות, ולא התייחס רק לסוגיית הקיזוז. דיון והכרעה 12. בדונו בבקשת רשות להתגונן, על בית המשפט לבחון, האם יכול המבקש, בהנחה שיש אמת בטענות ההגנה שלו - לזכות במשפט. אם התשובה לכך היא בחיוב, תינתן לו רשות להתגונן, ואם תצהירו לא מגלה הגנה, ולו לכאורה, אין ליתן לו רשות להתגונן, והתובע נוטל פסק דין ללא דיון בתובענה (ראו: ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(1) 66, 69). עם זאת, תנאי נוסף לקבלת הרשות הינו, שהמבקש יפרט בתצהירו מסכת עובדתית, שלמה ומפרטת של הגנתו, ואין להסתפק בהצגת עובדות חלקית. ראו א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית , סיגא - הוצאה לאור בע"מ, עמ' 407-408 . יתירה מכך , כאשר מדובר בטענת קיזוז על המבקש להעלותה בצורה מפורטת וברורה ,כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא אין בה כדי לבסס בקשת רשות להתגונן. ראו ע"א 579/85 אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765 וכן גם ע"א 10667/03 קולורמה ים תיכון בע"מ נ' בנק מסד בע"מ (פס"ד מיום 1/2/05 ) וע"א 1907/06 קליברה החברה לקידום מכירות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פס"ד מיום 7/1/07 ). 13. מעיון בתצהיר שהוגש כתמיכה בבקשה עולה שהוא לוקה בשניים : ראשית, אין הוא כולל פירוט של הטענות כלפי המשלוחים הספציפיים נשוא התביעה , אשר על המסמכים המתעדים אותם נסמכת התביעה, וכלפי פגמים שנפלו במוצרי הדפוס שנכללו בהם, אלא הוא מתייחס באופן כללי להתנהלות נטענת לקויה של המשיבה ביחסיה המסחריים עם המערערת . שנית ,בכל הנוגע לטענות הקיזוז, התצהיר לא נוסח באופן הנדרש על פי הפסיקה, אלא בצורה כוללנית ועמומה.בנסיבות אלה הכלל הוא, בהתבסס על תקנה 210 לתקסד"א, כי "מקום שהגנת הנתבע לוקה בחוסר בהירות או נראית על פניה קלושה ביותר, נוהגים בתי המשפט, במקרים לא מעטים, להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכומי ערבות...במקרי גבול ,כאשר אין לנתבעים סיכויים רבים להוכיח את הגהתם,הותנתה הרשות להתגונן בהפקדת סכומי הקרן וסכומי הריבית וההוצאות." (גורן, שם, בעמ' 413). 14. אמנם, כלל הוא, שאין לסכל את מטרת התקנה על ידי קביעת תנאים או ערובות שאין בכוחו של נתבע לעמוד בהם, ובכך לנעול את הדלת בפני מבקשי רשות להתגונן דלי אמצעים. אולם, הנטל הוא על הנתבע להוכיח, כי אין באפשרותו לעמוד בסכום הערובה שנקבע. ראו רע"א 2075/05 שחר יוסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון, החלטה מיום 5.6.056. בענייננו, לא העלתה המערערת, בשלב כלשהו טענה, כי אין ביכולתה, מבחינה כלכלית, לעמוד בסכום הערובה שהוטל עליה. יוטעם , כי גם בהודעת הערעור לא הועלתה טענה כזו, ובית משפט זה לא התבקש, ולו כסעד חילופי, להקטין את סכום ההפקדה שנקבע. 15. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי פגם בהחלטת בית המשפט קמא מיום 17.1.11, וממילא גם לא בפסק הדין מיום 3.3.11, שניתן לאחר שהמערערת לא עמדה בתנאי הערובה שנקבעו. אשר-על-כן, דין הערעור להידחות, והוא נדחה בזאת. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בערעור בסך 7,500 ₪. בקשת רשות להתגונןדיון