הזרמת כספים לחברה במסגרת הסכם שותפות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הזרמת כספים לחברה במסגרת הסכם שותפות: 1. התביעה בפני בית המשפט תביעת התובעת לסכום של 235,750 ₪ בגין הפרת הסכם שותפות שנחתם בין הצדדים לפיו הנתבע התחייב להזרים לקופת חברת שירטל רון בע"מ (להלן:"החברה") 65,000$ ; 40,000$ (142,000 ₪), כהלוואה "בלתי חוזרת" ו-25,000$ (132,000 ₪) לתובעת תמורת 50% ממניותיו בחברה. הנתבע שלם 10,000 ₪ על חשבון ההלוואה ומסר 12 שיקים דחויים בסכום כולל של 120,000 ₪ ושיק נוסף על 132,000 ₪ (כשיק בטחון). אין מחלוקת כי למעט הסכום של 10,000 ₪ ששולם בעת חתימת ההסכם דבר לא שולם ומכאן התביעה. 2. רקע דיוני ועובדתי בעת חתימת ההסכם (14.12.97) בוצעה המחאת השיקים לטובת החברה, וזאת בהתאם למטרה משותפת של הצדדים כי הכספים נועדו לכיסוי חובות קודמים של החברה. הנתבע מיד נכנס כשותף מלא בפעילות החברה. ב-1.4.98 השיק הדחוי הראשון של הנתבע חזר עקב חוסר כיסוי כאשר התובע פנה לנתבע לברר את פשר הענין השיב הנתבע כי אין בכוונתו לעמוד ביתר התחייבותיו. ביום 14.3.99 החברה פתחה תיק הוצל"פ כנגד הנתבע בגין השיק שסורב ב-31.3.98. הנתבע התנגד לביצוע השיק וטען בין היתר שהשיק לא הופקד בחשבון החברה כמוסכם בהסכם השותפות, ולכן לא קבל תמורה בגין השיק. הרשמת המלומדת סברה שגירסת הנתבע "מעורפלת ומלאה סתירות" (החלטת הרשמת מיום 4.4.00 ע' 7 ש' 26). בדוחק קבל הנתבע רשות להתגונן כנגד הפקדה של 7,000 ₪. ביום 14.1.01 החברה קבלה המלצת בית המשפט (כב' השופט כבוב) לתקן כתב התביעה באופן שהמחלוקת האמיתית בין הצדדים תובא להכרעה במסגרת כתב תביעה מפורט. באותה החלטה הפקדון הוחזר לנתבע, ובית המשפט נתן הוראה להגשת תצהירי עדות מיד עם השלמת תיקוני כתבי בי הדין. ביום 15.2.01 כתב התביעה המתוקן הוגש כאשר התובע מופיע כבעל דין במקום החברה, כתב הגנה מתוקן כבעל דין הוגש ב-13.3.01 כמו כן תצהירי עדות ראשית הוגשו על פי צו השופט. ביום 30.12.02 הוסכם להסמיך את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך של פשרה לפי סעיף 79א(א) וזאת לאחר שהצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב (החלטת השופט כבוב ע' 4 לפרוטוקול). הדיון נדחה מספר פעמים מסיבות שונות הפרקליטים אכן סיכמו את טענותיהם די בהרחבה בפני ביום 24.11.03. 3. עמדת הצדדים בקליפת אגוז התובע טוען שהנתבע ניהל מו"מ ממושך, חתם על זכרון הדברים ואחר כך על הסכם השותפות מפורט וברור ובפועל מהרגע הראשון לאחר חתימת ההסכם התחמק מכל התחייבויותיו. הנתבע לטענת ב"כ התובע אף מיהר להצהיר מיד לאחר שהיה אמור להתחיל לשלם את הסכומים השונים, שאין לו את הסכום הדרוש לקיים את הבטחותיו. הנתבע איש מנוסה בתחום ובדק וחזר ובדק את מצב העסקי של החברה במהלך המו"מ וקבל מצע עדכני לגבי פעילות החברה לקוחותיה והפוטנציאל העסקי שלה. הנתבע ידע היטב שהכספים לא היו מיועדים להיכנס לכיס של התובע אלא לפרוע חובות החברה וכך לאפשר פעילות משותפת של בעלי הדין, כאשר הם משוחררים מיתרות חובה קודמות. לטענת התובע הנתבע אכן נכנס כשותף והחל בפעילות ואז התחיל כביכול לערוך בדיקה מחודשת על כדאיות העסקה, ותרץ את אי תשלום הכספים בכך שהתגלה לו קשיים ניהוליים בחברה, ושהתובע ממשיך לנהל פעילות אישית בניגוד להסכם - האמת הפשוטה היתה שלנתבע לא היה היכולת הכספית לקיים את הבטחותיו ולראיה על כך, השיק הראשון חזר ללא כיסוי. כל טענותיו הן טענות סרק ועליו לקיים את ההסכם. הנתבע מצידו מסכים שהתנהל מו"מ ארוך בטרם חתימת ההסכם, ולא הכחיש שעשה בדיקה מעמיקה, אך טוען שההסכם בין הצדדים בוטל בהסכמה הדדית חודש וחצי אחרי חתימתו, ועוד לפני מועד התשלום של השיק הראשון ב-31.3.98. רק מכיוון שהוא איש תמים לא ביקש הנתבע את השיקים בחזרה. הנתבע גילה שבניגוד להסכם לתובע פעילות עסקית רחבה מחוץ למסגרת המוסכמת, ולמעשה השותפות כלל לא התקיימה ; עובדה היא שבוטלו זכויותיו לחתום בשם החברה בשלב מוקדם (אפריל 1998) והדבר מעיד על הסכמה הדדית. 4. דיון החלטה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, המסמכים הרבים שהוגשו ותצהירי העדות, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים כפי שפורטו בפני במועד הדיון, אני הגעתי למסקנה שבדרך של פשרה יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכום של 75,000 ₪. משום שאנו דנים בפסק דין במסגרת סעיף 79א(א), ובהסדר פשרה, לא אתן נימוקים מפורטים ואגביל את עצמי למספר הערות. ההסכם שנחתם בין הצדדים ברור ולבתי מותנה, והתרשמותי היא שהנתבע מסיבות השמורות עמו בחר להתחרט על העסקה רק לאחר שחתם על ההסכם. יתכן שעשה שיקול מחדש על כדאיות העסקה, ויתכן שפשוט לא היו לו את הכספים (הרי שיק שלו על סכום צנוע חזר ללא כיסוי). לא מצאתי כל ראיה שהצדדים הגיעו להסכמה הדדית לביטול ההסכם וצפוי היה שהסכמה כזאת תקבל ביטוי בכתב. כמו כן, לא שוכנעתי כי בחר הנתבע להתחמק מההסכם עקב מעשים או מחדלים של התובע, ולרוב, הסבריו של התובע היו משכנעים ועקבים. לכן, לצורך הכרעה בפשרה עלי לשקול כי סיכויו של הנתבע להתגונן כנגד התביעה היו פחות טובים מאשר סיכוי התובע להצליח. מאידך גיסא אף אם לכאורה הכף נוטה לצד התובע, לא שוכנעתי שהיה יכול להוכיח את כל סכום נזקיו. יש להניח שידע לפני הגשת השיק הראשון לפרעון שהעסקה עם הנתבע לא יצא לפועל ומשום כך, היה חייב לכלכל את סעדיו. אין ראיה שהתובע (לעומת החברה) ספג הנזק הנטען. 5. לסיכום על הנתבע לשלם לתובע סך 70,000 ₪. משום שבפשרה עסקינן, אני מתיר לנתבע לפרוע את הסכום ב-7 תשלומים שווים חודשיים ורצופים של 10,000 ₪ כל אחד החל מי-15.3.04 עד 15.9.04 ללא ריבית או הצמדה. \כמו כן עליו לשלם סכום גלובאלי על חשבון הוצאות המשפטיות של התובע בסך 3,500 ₪, וזאת ביחד עם התשלום הראשון ב-15.3.04. במקרה של איחור בתשלום העולה על 3 ימים כל יתרת סכום פסק הדין והוצאות יעמדו לפרעון מיידי ויתווספו ליתרה הפרשי הצמדה וריבית על סכום היתרה החל מיום הגשת התובענה ועד התשלום בפ ועל, ושכ"ט עו"ד נוסף בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. חוזהדיני חברותשותפות