קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מניעת הזרמת שפכים ממפעלי תעשיה: בפני תביעה, שהוגשה בתאריך 12/4/2007, כתביעה בסדר דין מקוצר על סכום של 16,575 ₪. בתאריך 20/12/2009, ניתנה רשות להתגונן וההליך הועבר לסדר דין מהיר. משכך, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי. התובע הינו תאגיד איגוד ערים חיפה ביוב, שפועל מכוח צו איגודי ערים (איזור חיפה) (ביוב), התשי"ט - 1959 ומכוח חוק עזר לחיפה (הזרמת שפכי תעשיה למערכת ביוב), התשמ"ז - 1986 (להלן - חוק העזר). הנתבעת הינה חברה, שבבעלותה מוסך הנמצא במפרץ חיפה, בשטח שיפוטו של התובע. מטרתו העיקרית של חוק העזר, הינה למנוע הזרמת שפכים מזיקים ממפעלי תעשיה. בענייננו, לא היתה מחלוקת, כי המוסך הינו מפעל שכזה. סעיף 6 לחוק העזר קובע, כי המפקח לפי חוק העזר, היינו, מי שהוסמך על ידי ראש העיריה לעניין חוק העזר, רשאי בכל עת סבירה להיכנס למפעל תעשיה כדי ליטול דגימות של שפכים לצורך ביצוע בדיקות. כדי להבטיח את קיום הוראות חוק העזר, הסמיך סעיף 6 (ב) לחוק העזר את הרשות לבדוק את הדגימות שנלקחו וכן:". . רשאי הוא בהודעה בכתב לחייב את מחזיק המפעל לשאת בהוצאות ביצוע הבדיקות לפי חשבון שיומצא לו, אם הבדיקה מחייבת בדיקה מעבדתית מחוץ למפעל". על רקע זה ולאור נטילת דגימות שונות שנלקחו ונבדקו על ידי התובע, נטען, כי נשלחו לנתבעת מכתבי דרישה, ששניים מהם צורפו לכתב התביעה (התראה מס' 6 והתראה מס' 7), המפרטים 14 בדיקות שנערכו בין השנים 1999 ל 2006 ושסכומן הכולל, לאחר חישוב הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ - 1980, הינו כ 17,000 ₪. יחד עם זאת, במהלך ניהול התיק, ביקשה ב"כ התובע למחוק את שתי הבדיקות הראשונות מהשנים 1999-2000, שהתיישנו, המסתכמות בסכום של כ 4,500 ₪. יוצא, כי התביעה מתייחסת ל 12 בדיקות שנדגמו ונבדקו בשנים 2001-2006. הסכום שנדרש בגין כל בדיקה (הכוללת מספר בדיקות משנה, כמפורט להלן) הוא שונה, ונע מסכום של כ 600 ₪ ועד לסכום של כ 1,200 ₪. הנתבעת, שטענה כי לא חלה עליה חובה לשלם בעבור החשבונות שהוצגו בכתב התביעה, העלתה מספר טענות הגנה: ראשית, טענה כי הבדיקות שנערכו, בוצעו בצורה שאינה תקינה, שכן הן נלקחו ללא קירור, ולכן אין כל ערך לבדיקות שכאלה. שנית, נטען כי חלק מבדיקות היו מיותרות וכפולות, ובהקשר זה הופנה בהמ"ש למספר מקרים, בהם הופקו שני חשבונות לגבי אותו מועד, דבר המצביע, לכאורה, על כפל תשלום. שלישית, נטען כי אין כל עיגון לסכומים בהם חויבה הנתבעת והפירוט שניתן אינו מספק. בהקשר זה, הפנתה הנתבעת למכתב ב"כ הנתבעת מתאריך 1/2/2005, שכלל לא נענה על ידי התובע. רביעית, הגם שהנתבעת אישרה, כי עובדי התובע אכן היו בשטחהּ ולקחו דגימות, נטען שלא הוכח כי כל הבדיקות, שצוינו בכתב התביעה, אכן נערכו. ב"כ התובע טענה בלשון רפה, כי הטבלאות אשר צורפו לכתב התביעה ובמיוחד מכתב התראה מס' 7, שהיווה את הבסיס לכתב התביעה, מהווה רשומה מוסדית. דא עקא, כי טענה זו לא הוכחה ואף לא נטענה בראיות התובע. אוסיף, כי מכתב ההתראה כלל לא נחתם על ידי מי שלכאורה ערך אותו. משכך, נפנה לבחינת ראיות התובע: מטעם התובע העיד מר שבתאי חימוביץ, שהינו הממונה על פיקוח שפכי תעשיה באיגוד ערים איזור חיפה. לתצהירו של מר חימוביץ, צורפו הודעות תשלום, שנשלחו בד"כ כחודש לאחר ביצוע הבדיקות; וכן צורפו חשבונות מפורטים (אגרת דרישה לתשלום), שם צוינו הפרטים הבאים: תאריך הביקורת, פרטי הבדיקות שבוצעו, עלות הבדיקות, וכן חלוקה לבדיקות שבוצעו במעבדה השייכת לתובע, פירוט סך הבדיקות שבוצעו במעבדת חוץ ופירוט ההוצאות הנלוות. כך, לדוגמה, עלות בדיקת צבע הינה 23.01 ₪; עלות בדיקת ריח הינה 11.70 ₪; עלות בדיקת כלורידים הינה 57.33 ₪ וכיוב'. מטעמים שלא הובהרו, לא הגיש התובע את העתקי המסמכים, עליהם הוחתמו עובדי הנתבעת במועדי ובמעמד הבדיקות, היינו בשטח המוסך. דבר זה, היה מייתר את הטענה, כי לא הוכח שכל הבדיקות שנכללו בטבלה, אכן בוצעו בפועל. זאת ועוד, לתצהירו של מר חימוביץ, לא צורפו כל מכתבי הדרישה והחשבונות, המתייחסים לבדיקות שצוינו בטבלה שצורפה לכתב התביעה. אכן, בסיכומי התובע בבקשת הרשות להתגונן, צורף מקבץ נוסף של מסמכים, אולם איני סבור, כי יש מקום להתייחס לאותם מסמכים. מעבר למחדל הדיוני, הרי חלק מאותם מסמכים נוספים כלל לא נערך על ידי מר חימוביץ. משכך, אתייחס אך למסמכים שצורפו לתצהירו של מר חיימוביץ. לאחר ששמעתי ובחנתי את עדותו של מר חיימוביץ, הגעתי למסקנה כי בשתי טענות ההגנה הראשונות של הנתבעת, אין ממש. מר חיימוביץ, שבעבר היה אף נהג לבצע בדיקות בשטח הנתבעת, הסביר כי מה שנחזה להיות חיוב כפול אינו אלא שתי בדיקות שבוצעו בשתי נקודות יציאה מהמוסך לקו הביוב העירוני ומטעמים ענייניים. משכך, יש בסיס לשני חיובים, ואין מדובר בכפל חיוב. מר חיימוביץ המשיך והסביר, כי הגם שהנתבעת אכן נדרשת לשלם עבור שתי בדיקות, הרי שהוצאות הנלוות הקבועות (הוצאות רכב וכיוב') שמבוצעות ללא קשר למספר הבדיקות, נגבות רק פעם אחת. אציין, כי בעקבות עדותו של מר חיימוביץ, ביקשתי את הצדדים לצאת לשטח ולבדוק את טענת הנתבעת. מדובר בטענה, שהועלתה בעדות מנהלהּ מר גולדשמיט. מר גולדשמיט טען, כי נקודת ביוב אחת אינה שייכת כלל וכלל לנתבעת, כי אם לעסק סמוך. ככל שהובהר, התקיים מפגש שכזה בין הצדדים, שלא נשא פרי, ותוצאותיו לא הובאו בפני. בנדון, אני מעדיף את עדותו של מר חיימוביץ, שהינו איש המקצוע בנדון, על פני עדותו מנהל הנתבעת. הוא הדין, לגבי הטענות לגבי אי קירור מספק של הדגימות. טענות אלה נטענו בעלמא, מה גם שלא נטענה כל טענה, כי בשל אותו קירור לקוי, נדרשה בדיקה חוזרת ו/או נקבע כי הבדיקות הראו על חריגה כלשהי, דבר שגרר סנקציה כזו או אחרת. בהקשר לסכומים לעיל, נטען - כאמור לעיל - כי לא הוצג הבסיס החוקי לגבייתם, וכן לא הוצג פירוט שלהם וסיבה כלשהי לגובהם. בענייננו, סעיף 6 לחוק העזר לעיל, קובע את סמכות הרשות לגבות אגרה בגין לקיחת הדגימות. זהו מקור הסמכות החוקית לעצם גביית האגרה. עדיין, נשאלת השאלה כיצד נקבע המחיר בגין בדיקה כזו או אחרת. משכך, בקשתה של התובעת לקבלת המחירים הקונקרטיים היתה דרישה לגיטימית. בהקשר זה, מסר מר חימוביץ, כי הסכומים שנגבים הינם סכומים שנועדו לכיסוי עלויות, ולא מעבר לכך, וכן הינם כפופים לביקורת מינהל הכספים. חזקה על התובע, כי המחירים הנגבים בהקשר זה הינם מחירים ריאליים. לא הוכח אחרת, ולכן אני דוחה את טענת ההגנה בנדון (ור', בהקשר זה, בשינויים המחויבים, את ת"מ (מחוזי ת"א) 134/07, חצובי נ' עיריית רחובות, ניתן בתאריך 7/10/2008). בה בעת, ניתן לקבוע, כי ההתנהלות הדיונית של התובע בנדון, הן למול הנתבעת והן למול בהמ"ש, לא היתה תקינה, בלשון המעטה: כבר בתאריך 1/2/2005, שלחה הנתבעת מכתב לתובע, ובו ביקשה לקבל את פירוט הסכומים הנגבים עבור כל בדיקה וכן את הבסיס להם. מכתב זה, ככל שהתברר, כלל לא נענה. יתרה מכך, בתאריך 20/5/2010 התחייבה ב"כ התובע, במסגרת הדיון שהתקיים בפני, להעביר את הנתונים לעיל, אולם גם דבר זה לא נעשה. להתנהלות התובע תהיה השלכה לעניין ההוצאות. נפנה איפוא, לבחינת המסמכים שצורפו לתצהירו של מר חיימוביץ. מדובר בחשבונות המתייחסים למועדים שמפורטים להלן, לגביהם אני קובע כי על הנתבעת לשלמן: סד' תאריך בדיקה סכום בש"ח חשבון מס' 10/5/2004 923.48 01026 11/5/2004 713.10 01037 5/8/2004 606.94 01120 5/8/2004 987.05 01119 24/3/2005 995.24 01313 24/3/2005 678.70 01314 26/7/2005 810.96 01469 סה"כ 5,715.47 סוף דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים המצוינים בטבלה בס' 12 לעיל. לסכומים לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"מ - 1980. לאור האמור בס' 11 לעיל - אין צו להוצאות. התובע יגיש פסיקתא לחתימתי תוך 14 יום. יוזכר, כי הנתבעת הפקידה סכום של 5,000 ₪ במסגרת תיק זה. מפעל תעשיהמפעלתעשיהזיהום מים