כשהגיע התובע למפעל הוא החליק כתוצאה מכתם שמן שהיה על רצפת הקונדיטוריה וכתוצאה מכך הוא נחבל בראשו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלקה על כתם שמן - תאונת עבודה: תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. רקע כללי התובע יליד 1938. הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ, אשר העסיקה את התובע בזמנים הרלבנטיים לתאונה. לטענת התובע, ביום 24/8/2000 הוא נשלח על ידי הנתבעת 1 אל הנתבעת 2, על מנת להביא סחורה. כשהגיע למפעלה של הנתבעת 2, הוא החליק כתוצאה מכתם שמן שהיה על רצפת הקונדיטוריה של הנתבעת 2 וכתוצאה מכך הוא נחבל בראשו. הנתבעת 3 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר הוציאה פוליסה לביטוח, בין היתר, בגין חבות כלפי צד שלישי וחבות מעבידים. הנתבעות מכחישות את עצם התרחשות האירוע. כמו כן, הן כופרות באחריות לאירוע ובשיעור הנזק. הנתבעת 3 אף מכחישה כיסוי ביטוחי בגין האירוע. נסיבות האירוע לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח את התרחשות האירוע כפי שנטען על ידו, מעבר למאזן ההסתברויות. להלן אפרט את טעמיי. מטעם התובע, העיד התובע לבדו. מעדותו עלו מספר תהיות וסימני שאלה. כך, למשל, על אף שהתובע טען בכתב התביעה שהוא היה עובד של הנתבעת 1, הוא מסר בתחילת עדותו, כי הוא עבד אף עבור הנתבעת 2 (ראו עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, ש' 18-19), שם נאמר: "עבדתי בנתבעת 2, הייתי שם עוזר להם ואחראי על הפועלים ומתקן את המכשירים, מביא דברים, מסדר, עושה להם ביטוחים, הכל..." למעשה, התמונה שעלתה מעדות התובע היא: שהנתבעות 1 ו-2 ניהלו עסק לאפייה והפצה של מוצרי מאפה; עסק זה הוקם במקור על ידי התובע, ולאחר מכן הועבר לניהולם של שני בניו, גיל ואלי, באמצעות הנתבעות 1 ו-2 (ראו עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, ש' 16-17, וכן עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, ש' 17-20). זאת ועוד. במהלך עדותו, מסר התובע כי כאשר נפל, הוא איבד את ההכרה ולאחר שהתעורר, לא זכר מה קרה ואז: "הבן שלי לקח אותי והסביר לי שהחלקתי ולקח אותי לחדר מיון..." (ראו עמ' 5, ש' 26-28 לפרוטוקול). יוצא, אפוא, שגרסתו של התובע לעניין ההחלקה על כתם השמן, מבוססת על מה שנמסר לו על ידי בנו אלי. למרות האמור, התובע לא דאג להביא את בנו אלי להעיד על נסיבות התאונה. כידוע, על פי הפסיקה, אי-הבאת עד רלבנטי שנמצא בהישג ידו של בעל דין, ללא הצדק סביר, פועלת כנגדו של אותו בעל דין. לא זו אף זאת, הבן אלי הוזמן לעדות מטעם הנתבעת 3, אולם הוא לא התייצב לדיון בנימוק של לחץ בעבודה. התנהגות זו של הבן אלי, זכתה להתייחסות בית המשפט בהחלטה מיום 5/12/2010, עמ' 13 לפרוטוקול הדיון. נמצא, שהבן אלי, לא רק שלא הובא לעדות על ידי התובע, אלא אף נמנע מלהתייצב לעדות; סופו של דבר, שהנתבעת 3 נאלצה לוותר על עדותו של הבן אלי, והתובע לא ביקש להביאו כעד מטעמו. ועוד. בכתב התביעה ובתחשיב הנזק מטעמו, ציין התובע כי הוא לא עבד במשך שלושה חודשים עקב התאונה, ובגין כך אף קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח הלאומי (להלן: המל"ל). ואולם, במהלך עדותו הוצג בפני התובע טופס 106 לשנת 2000, שממנו עולה כי התובע עבד בכל חודשי השנה; כשהתובע נשאל על כך הוא השיב: "...עבדתי שם בלי חופשות, בלי ימי מחלה, גם בחג הפסח שהיה סגור, הייתי האדם היחידי שעובד שם: משפצים, מסיידים, מתקנים מכוניות. אלה מילאו את הימים שחסרים לי." יוצא, אפוא, שבניגוד למה שהתובע ציין בתביעתו ובתחשיב הנזק, ובניגוד למה שהוא הצהיר למל"ל, הוא עבד וקיבל משכורת מלאה בכל החודשים בשנת 2000, השנה שבה אירעה התאונה (ראו עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, ש' 19-22). עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, שעל פי סעיף 54 לפקודות הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1961, הסתמכות עליה ללא סיוע מצריכה הנמקה. בענייננו, לא זו בלבד שלא נמצא סיוע או חיזוק לעדות התובע, אלא שנתגלו בגרסתו סתירות, חולשות וסימני שאלה, כפי שתואר לעיל. כמו כן, כאמור, התובע נמנע מלהביא עד דומיננטי ורלבנטי, בנו אלי, למרות שזה נמצא בהישג ידו, וזאת ללא כל הצדקה. יוצא, אפוא, שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו על פי הדין, בתור המוציא מחברו שעליו הראיה, להוכיח את גרסתו מעבר למאזן ההסתברויות. סוגיית האחריות למעלה מן הנדרש, אתייחס גם לסוגיית האחריות: כאמור, מעדות התובע עלה כי הנתבעות 1 ו-2 ניהלו עסק משפחתי של התובע ובניו, שהוקם במקור על ידי התובע; עוד עלה מעדותו של התובע כי הוא היה מעורב בצורה ממשית בעבודות של שתי הנתבעות (ראו עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 16-19, שהובא דלעיל). כשהתובע תיאר את נסיבות נפילתו, בין היתר, בעמ' 8 לפרוטוקול, ש' 26-30, הוא מסר: "ש. אני עדיין לא הבנתי למה נפלת? ת. גם אני לא הבנתי. יש לך שמן בדרך ואתה נופל. מה אתה יכול לעשות? תכננתי את הנפילה? רציתי ליפול? המפעל הזה משתמש בשמן ומרגרינה, אני לא יודע הסיבה, אולי נזל שמן. לא צריך הרבה, צריך בסה"כ חתיכה כזו של צלחת כדי להחליק ולשבור את הראש. ש. איך אנו יודעים שזה לא מים? ת. זה שמן. אני לא טיפש. עבדתי 20 שנה בעבודה זאת ואני מכיר מה זה שמן ומה זה מים. במים לא הייתי מחליק." מדברים אלה עולה כי ההתובע, שכאמור היה מעורב בעסקי הנתבעות באופן ממשי, ידע גם ידע על הסכנות הקיימות במקומות העבודה של הנתבעות; הוא ידע שמשתמשים בשמן ומרגרינה באופן שוטף; הוא ידע ששמן יכול להגיע לרצפה והוא עבד בשגרת העבודה הזו משך שנים רבות, כמתואר על ידו. בנסיבות אלה, הרי, אם לא נקבע שאין להטיל אחריות של הנתבעות כלפי התובע, משמדובר בסיכון רגיל וטבעי בעיניו של התובע עצמו, שכאמור, היה מעורב בעסקי הנתבעות ובניהולן, נראה שבוודאי יש לקבוע שקיים אשם תורם בשיעור גבוה של התובע בנסיבות העניין. יש לציין, שהתובע אף מופיע כמבוטח בפוליסת הביטוח נשוא כתב התביעה שהונפקה על ידי הנתבעת 3; הדבר יכול להעיד על כך שהתובע ראה את עצמו כמי שעלול לשאת באחריות בגין מפגעים ונזקים שיכולים להיווצר במפעליהן של הנתבעות 1 ו-2, ומשום כך אף דאג לבטח את עצמו בגין חבות מעבידים וחבות כלפי צד ג', על פי הפוליסה כאמור. שיעור הפיצויים על מנת להשלים את התמונה, אתייחס גם לשיעור הפיצויים: כאמור, לטענת התובע, עקב התאונה, הוא איבד את הכרתו, נחתך ונזקק לתפרים בראשו; עקב כך הוא שהה בחופשת מחלה במשך שלושה חודשים וחצי. התובע לא צירף חוות דעת רפואית לתביעתו. לפיכך, הוא עותר לפיצויים בגין נזק מיוחד בגין הפסד השתכרות בעבר ועזרת צד ג' וכן בגין נזק לא ממוני. ואולם, כאמור, התברר מעדותו של התובע, שהוא עבד וקיבל שכר במשך כל שנת 2000. למרות זאת, הוא תבע וקיבל דמי פגיעה מהמל"ל בסך של 18,887 ₪, נכון ליום 25/3/2001. התובע מבקש פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 10,000 ₪. ניתן לומר בנסיבות המקרה כי, באם התובע היה מוכיח את תביעתו, סכום זה נראה סביר. מעבר לכך, ניתן היה לפסוק לתובע הוצאות נוספות בגין עזרת צד ג' בסך של כ- 3,000 ₪. ואולם, לא ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר, וזאת משום, שכאמור, התברר שהוא עבד במשך כל שנת 2000 וקיבל שכר באופן מלא. יוצא, אפוא, שסה"כ הנזק המוערך של התובע, מגיע לכ- 13,000 ₪. מסכום זה יש להפחית אשם תורם כמפורט לעיל. כאמור, התובע קיבל מהמל"ל סכום של 18,887 ₪. סכום זה יש לנכות על פי הדין מהפיצוי המגיע לתובע. יוצא, אפוא, שבכל מקרה, תביעתו של התובע נבלעת בתקבולי המל"ל. סוף דבר התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות 1 ו-3 הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ לכל אחת. תאונות נפילהתאונה בגלל כתם שמןתאונות החלקה