הטרדת עד ע''י חוקר פרטי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הטרדת עד ע''י חוקר פרטי: ביום 15.7.01 גזר בית משפט השלום בכפר סבא (השופט י. פרגו) לנאשם בקובלנה דנן (להלן: "הנאשם" או "ולדמן") עונש של שנת מאסר על תנאי לאחר שהורשע בעבירות של שידול להטרדת עד וסיוע להטרדת עד (להלן: "פסק השלום"). ביחד עם הנאשם נתן את הדין נאשם נוסף, בשם שניידר (להלן: "שניידר") שבהתאם לפסיקת בית המשפט פעל בעיצה אחת עם הנאשם במעשי ההטרדה. הנאשם ושניידר חויבו בפיצוי בסך 15,000 ₪ כל אחד, למתלוננת (העדה שהוטרדה). בעקבות פסק השלום הוגשה, ביום 30.10.01, הקובלנה דנן, המייחסת לנאשם, שהוא חוקר פרטי ובעל רשיון למשרד חקירות פרטיות, עבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת. יסודה של ההתנהגות שאינה הולמת הוא בעבירות שידול וסיוע להטרדת עד (להלן: "עבירות ההטרדה") שבהן הורשע. ביני לביני הוגש, על ידי ולדמן, ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב ,כנגד הרשעתו בדין. ביולי 2002, נתנה הכרעת בית המשפט המחוזי (השופטים: ד. ברלינר, ז. המר, נ.אחיטוב) שדחתה את הערעור (להלן: "פסק המחוזי"). עתה נפתחה הדרך לבירור הקובלנה (הבירור עוכב עד למתן פסק דין בערעור). הנאשם כבר הורשע על ידינו וכעת עלינו לגזור את דינו במישור המשמעתי. קיצור הנסיבות כיון שהנאשם הורשע במשפט הפלילי וערעורו נדחה, אין עוד עוררין, לא על אחריותו לעבירות ההטרדה ולא על הנסיבות שהקימו את העבירות הללו. בספטמבר 1996 נשכרו שירותיו של הנאשם, כחוקר פרטי, על ידי אחת גב' גואטה שבעלה הורשע באינוסה של צעירה, חיילת. גב' גואטה ביקשה מולדמן לבצע חקירה שתניב ממצאים שיאפשרו להפוך את קערת ההרשעה על פיה. ולדמן קיבל על עצמו את המשימה ורתם לעזרתו את שניידר, (אף הוא חוקר פרטי). לא בכדי קרא הנאשם את שניידר לסייע לו. שניידר הוא גבר שחזותו עשויה לצודד לב צעירות וחלקלקות לשונו וכושר המשחק שלו עשויים להטותן שבי אחריו. על כן נסכמו ולדמן ושניידר שהאחרון ינסה לצוד אל לב החיילת (המתלוננת בפרשת האינוס) ולהשיאה להודות כי תלונתה נגד גואטה היתה שקרית. שניידר, בעיצה אחת עם הנאשם, נפגש עם המתלוננת, פגישות תכופות. הוא ידע שהיא באה מבית שבו שרויה מצוקה כלכלית רבה. על כן יצר אצלה רושם שהוא איש אמיד, עתיר נכסים, מרבה לנסוע ברחבי תבל, מעורה חברתית בין אנשי עסקים ואנשי מעלה וכי היא נושאת חן בעיניו. הוא סיפר לה עוד כי עיקר התמחותו בהונאת חברות ביטוח והוא מעסיק לשם כך בחורות המיטיבות לשקר. לפי הציפייה המוקדמת של הנאשם ושניידר המתלוננת אמנם הוקסמה מן האחרון ולבה הלך שבי אחריו. היא התאהבה בו והדבר לא נעלם מעינו ולא הוסתר מידיעת הנאשם ש"הפעיל" אותו (וגם סיפק לו אמצעים: מכוניות פאר, מכשירי טלפון סלולריים, מכשירי הקלטה). המתלוננת חפצה מאד בשניידר וכדי לרכוש את לבו ביקשה להוכיח שגם היא מסוגלת לשקר. אולם כל דבר שקר שעמדה עליו כדי שישמש כ"הוכחה" לכוח השקר שבפיה, נדחה על ידי שנייר, בתירוצים שונים, כחסר ערך או לא רלוונטי. הוא ביקש תוכיח לו שקר גדול ורציני שמכוון כלפי ממסד חזק. כך גרר אותה אט, אט עד שמסרה לו כהוכחה ניצחת ליכולתה לשקר את עדותה השקרית בבית המשפט בעניין האינוס (תחילה שיקרה לשניידר באומרה שהעידה כי היתה עדת ראיה לעבירת מין וכי זה היה שקר שתואם עם המתלוננת בפרשה. אחר כך, לאחר ששניידר המשיך לפתותה ולדרדר את לבה במדרון חלקלקות לשונו, מסרה לו כי היא שיקרה בעדותה על ידי שהשימה עצמה קרבן למעשה אינוס שלא היה ולא נברא). המשימה מולאה והמטרה, לכאורה הושגה. שניידר יכול היה להתנער מן המתלוננת ככלי אין חפץ בו וכך עשה. גואטה ערער לבית המשפט העליון והניח בפניו את השיחות המוקלטות של שניידר עם המתלוננת. בית המשפט העליון החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי . ערכאה זו השתכנעה כי גירסת התלונה המקורית של המתלוננת משקפת את האמת ואילו גירסתה באוזני שניידר לא נועדה אלא פרי הקשר הרומנטי שנוצר עם שניידר ומתוך רצון להרשימו ולקנות את לבו לאהבה למתלוננת. על כן שב בית המשפט המחוזי ואישר את הרשעתו של גואטה. מכאן החל ההליך הפלילי נגד ולדמן ושניידר שבהמשך, כמתואר לעיל, התפתח גם לקובלנת משמעת (גם שניידר הועמד לדין משמעתי בפנינו ועונשו נגזר לפסילת רשיון חוקר פרטי לצמיתות. על כך עוד ידובר). השקפת התביעה התביעה, בהסתמך על הממצאים בפסק השלום והערכת התנהגות הנאשם, שם ובפסק המחוזי, הצביעה על כך שהנאשם שם לו למטרה להוציא מפיה של המתלוננת עדות שקרית כדי להטות משפט. בפסק השלום אמר השופט פרגו: כל פעם שאני קורא וחושב אני על מעשיהם של הנאשמים, עובר רעד בגופי, עד כמה מוכנים ויכולים ללכת חוקרים פרטיים כדי לספק את רצון מבקשי שירותם... החוקרים/נאשמים, במעשיהם, עברו כל גבול הגיוני ששכל ישר וכבוד האדם וחירותו יכולים לסבול... במסגרת מעשיהם כמעט חסרי הרסן, גרמו הנאשמים חמתלוננת להגיע למצב נפשי קשה, כדי כך שהפכו אותה "עוורת" לנעשה סביבה וליכולת להבחין בין דמיון למציאות ובין רע וטוב. הנאשמים הביאו את המתלוננת למצב נפשי שהיא היתה מוכנה לעשות הכל ולומר הכל כדי לרצות את הנאשם 2. דברים דומים נאמרו בפסק המחוזי מפי השופטת נ. אחיטוב: מדובר בטווית קורי כחש של מציאות וירטואלית כוזבת תוך ניצול כל מצוקותיה הרגשיות והקיומיות של המתלוננת והבטחת עתיד ורוד המושתת על מקסמי שווא. לאחר שהמתלוננת נתפסת ברשת, או אז כחומר ביד היוצר, ערוכה המתלוננת ומוכנה לרצות את "אביר חלומותיה" בכל דרך שיבקש... בלבול הנפש - במניפולציות רגשיות המנצלות כל חולשה של הקורבן - הם הטרדה מג'ורית ולא תחבולה מינורית... השקפת התובעת עו"ד דודג' היא שולדמן ושניידר "חתרו להשיג בכל מחיר ראייה בדוייה שתוכנה הוכתב מראש" וכי "לא מדובר בחקירה לגלות את האמת כלל ועיקר". מכאן שהתנהגות הנאשם הסירה כל רסן ומגבלה המוטלים על חוקר פרטי. הוא פגע באושיות אכיפת החוק ובאמון הניתן בו בכך שהורשה לפעול כחוקר פרטי. כל אלה בצירוף האטימות שנגלתה לעניין המתלוננת ורגשותיה הם חטא שלא יכופר, במובן זה שהוא מחייב את פסילת רשיון החוקר לצמיתות כמי שהוכיח במעשיו שהוא חסר תקנה. השקפת הנאשם הנאשם הביע בפנינו חרטה ובכך אישר, למעשה, שהוא מבין כעת שהתנהגותו חרגה מן התחום המותר לחוקר פרטי. סניגורו, עו"ד עובדיה, העמיד את עיקר הטעון לקולת העונש על עיקרים אלה: מעשה העבירה שהנאשם הורשע בו הוא מעשי הטרדה ולא הדחת עד לכלל עדות שקר. מכאן שאין יסוד לטענת התובעת כאילו הנאשם חתר להשיג בכל מחיר ראיה בדויה. הוא לא ידע שהראיה בדויה ומשום שהאמין לדברי הלקוח שלו, גרס שמאמציו מכוונים לחקר האמת ולא להטיית משפט. פעולותיו של שניידר ומגעיו עם המתלוננת תועדו במלואם בהקלטות סתר. הקלטות הוגשו לערכאות. מכאן שהנאשם האמין, באמונה שלימה, שפעולתו היתה בגדר תחבולה חוקית שהוליכה לתכלית חיובית של גילוי האמת. שאם לא תאמר כן קא סלקא דעתך שהנאשם היה מהין להציג בפני בית משפט קלטת המגלה בעליל את קלונו ? לא זו בלבד שלנאשם אין עבר פלילי אלא שאף שמץ רבב משמעתי לא דבק בו ב-18 שנות פעילותו כחוקר פרטי (מהן כ-13 שנים כבעל משרד חקירות). יתר על כן, לנאשם עבר מרשים בפעילות ביטחונית ובחקירות מוצלחות שסייעו לבתי משפט לעשות משפט צדק (ראה חוות הדעת שנמסרו אודותיו בפנינו וכן ראה את ספרו: "שועל אדום" שראה אור זה מקרוב). בחזקת שיא של פעילות לחקר האמת רואה הסניגור את פעילותו האינטנסיבית של הנאשם, בשותפות עם החוקר הפרטי מיכאל רז, בסיוע למאבקו של עמוס ברנס להשגת משפט חוזר (פעילות שבאחרונה נשאה פרי). לפיכך הסניגור סבור שאין להחמיר עם הנאשם בעונשו. הוא סבל עד כה דיו מן הפרשה דנן. למן ראשית השנה האזרחית הנוכחית לא הוארך רשיון החוקר הפרטי שבידו. פרנסת הנאשם על עיסוקו זה ונראה לו, לסניגור, שדי אם כן בפרק הזמן שבו הושבת הנאשם מעיסוקו כחוקר כדי להוות סנקציה עונשית מספקת. בין מותר לאסור לחוקר פרטי פסיקה חלוטה של בית משפט היא שהנאשם עבר עבירה פלילית. כבר פסקנו פעמים הרבה שהרשעת חוקר פרטי בעבירה פלילית עשויה לשמש בסיס להרשעתו בעבירת המשמעת של התנהגות שאינה הולמת, גם אם אין לה קשר ישיר או עקיף לפעולתו כחוקר. השאלה הזאת אינה מתעוררת כאשר בוצעה על ידי חוקר עבירה במסגרת פעולתו כחוקר פרטי. פשיטא שהחוק אינו מתיר לחוקר לעבור עבירה בפעולתו ואם עבר עבירה הוא אחראי מיניה וביה גם בעבירת המשמעת. השאלה אם התנהגות הנאשם עולה כדי עבירה של הטרדת עד (או נגזרת של עבירה זו) היא עניין לבית המשפט לענות בו ולנו אין סמכות להרהר אחר מידותיה של ההכרעה השיפוטית. לפיכך בנקודת המוצא של הדיון מצויה הקביעה הנורמטיבית של בית המשפט שפעילות הנאשם לא היתה "תחבולה מינורית", כסברת סניגורו, אלא "הטרדה [עד] מאג'ורית". איננו מקבלים את סברת התובעת כאילו עולה מממצאי בתי המשפט שהנאשם ושותפו "חתרו להשיג בכל מחיר ראייה בדויה שתוכנה הוכתב מראש"; לאמור שהם חתרו להשיג מן המתלוננת עדות שהם ידעו כי היא שקרית. עיון מדוקדק בפסק השלום ובפסק המחוזי מראה כי השופטים נזהרו שלא לייחס לנאשם או לשניידר ידיעה פוזיטיבית שהלקוח שלהם מבקש שישיגו עבורו עדות שקר שתוליך לזיכויו. הנאשם שמע מפי גברת גואטה שבעלה חף מכל פשע ועדות המתלוננת נגדו היא עלילת שווא. הוא האמין בכך. אילו הואשם ולדמן באשמה שמחשבה פלילית בהיקף הנטען על ידי התובעת אופפת אותה, היה מקום להרשיעו בהדחת עד לעדות שקר או בשיבוש מהלכי משפט. ברוח זה עלינו לראות את פסיקת בתי המשפט בעניין דנן. בנסיבות אלה עשויים חוקרים פרטיים לשאת עיניהם אל ועדת המשמעת בשאלה של הצבת גבולות ראויים. איזוהי פעולה שהיא בגדר המותר וזוהי פעולה שהיא בגדר אסור לפי כללי המשמעת.מקובלנו ש"בתחבולות תעשה לך מלחמה". התחבולה היא, אולי, כלי העבודה העיקרי שברשות החוקר הפרטי. שאם לא כן מהו מותר החוקר הפרטי מכל אדם אחר? טול מן החוקר את הזכות לתחבל תחבולה ונטלת ממנו את יכולתו לפעול כמעט כליל. לא נוכל לפרוש כאן מין מדריך ((manual של כללי אסור ומותר. נוכל אך זאת לומר שה"תחבולה" שבה נקוט ולדמן ושניידר חורגת מגבולות המותר וחודרת עמוק אל הגבול האסור. נחזור על הגדרת המעשה האסור כפי שנכתבה בידי בית המשפט המחוזי; מדובר בטווית קורי כחש של מציאות וירטואלית כוזבת תוך ניצול כל מצוקותיה הרגשיות והקיומיות של המתלוננת והבטחת עתיד ורוד המושתת על מקסמי שווא. לאחר שהמתלוננת נתפסת ברשת, או אז כחומר ביד היוצר, ערוכה המתלוננת ומוכנה לרצות את "אביר חלומותיה" בכל דרך שיבקש... בלבול הנפש - במניפולציות רגשיות המנצלות כל חולשה של הקורבן - הם הטרדה מג'ורית ולא תחבולה מינורית... הווה אומר תחבולה המשעבדת את הנחקר לרצונו של החוקר, שוללת ממנו את המחשבה העצמית האוטונומית, מבלבלת את דעתו ומחלישה אותה עד שהנחקר הופך להיות כחומר ביד החוקר; זו תחבולה אסורה. יתר על כן, תחבולה ממין זה אינה "מוכשרת" ובודאי אינה "מתקדשת" מכוח החתירה לגילוי האמת כביכול. הטעם לכך פשוט. על החוקר (יהא זה ולדמן או שניידר) היה להבין שבמצב הנפשי, מצב התלות הרגשית, בלבול החושים ואובדן כושר השיפוט בין מותר לאסור שהמתלוננת נקלעה אליו, קמה הסתברות גבוהה ששינוי גירסת העדות שלה אינו משקף אמת; הוא משקף את רצונה לקנות את לבו של החוקר שהתחזה למאהב. על כל פנים איש לא יכול היה לתקוע לידיהם של הנאשם ושותפו שבמצב הנפשי של המתלוננת יהיה שיקול דעתה מאוזן והיא תשמור על כוח הריסון שבידיה מפני אמירת אמת. לפיכך תחבולת חקירה כמתואר איננה פעולה לשם חקר האמת אלא פעולה שיש סיכוי רב שתעוות את האמת. גזר הדין שקלנו את נסיבות העניין על כל היבטיו. שיוונו לנגד עיננו לא רק את הפסול הכבד שדבק בהתנהגות הנאשם אלא גם את ההשלכה שהיתה לפעולות אלה על המתלוננת שהשתמשו בה ממש כבחפץ "חד-פעמי" והשליכוה ככלי אין חפץ אל מרי לבה ואל אכזבתה המרה. מנגד סברנו שיש משקל לעובדה שבשנות פעילות ארוכות לא עבר הנאשם עבירות משמעת כלשהן ולהיפך הוא ניהל פעילות מקצועית חיובית רבה מאד. לא ניצב לפנינו אדם חסר תקנה שלא הפנים את הלקח ויהיה מוכן גם להבא לשעבד את הבנתו את הדין לרצונו של לקוח (בכך נבדל עניינו מעניינו של שניידר שלפנינו לא השמיע כל חרטה והציע שרשיון החוקר שלו ייפסל לצמיתות. הוא, כנראה, לא יכול היה להבטיח מחויבות מחודשת להתגדר בדלת האמות של החוק, בפעולה כחוקר). לפיכך החלטנו לפסול את רשיון החוקר הפרטי של הנאשם לתקופה קצובה; שש (6) שנים שמניינן מ-1.1.02 (כלומר אנחנו מביאים בחשבון את התקופה שבה נמנעה ממנו, אדמיניסטרטיבית, האפשרות לעסוק במקצועו כחוקר). משפט פליליהטרדת עדחוקר פרטיהטרדה