לטענת המערער לא הכיל הסכם הפשרה תניה השוללת הגשת תביעות חדשות, אלא רק קבע כי התביעות הישנות שהוגשו תידחנה. באותן תובענות היו הפלוגתאות שונות לחלוטין ונגעו להחזקת המערער בנכס ובצוע עבודות הבניה. יש לצמצם את תחולת הכלל של השתק פלוגתא כדי לעודד פשרות. כמו כן אין בכוחו של הסכם פשרה ליצור מעשה בית-דין ולא היה בו כדי לחסום את דרכו של המערער בפני הגשת תביעתו החדשה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם פשרה השתק פלוגתא: השופט יהושע גרוס, ס"נ - אב"ד רקע עובדתי   1.          המשיבה 1 היא בעלת הבנין ברחוב בעלי מלאכה 20 בתל-אביב , והמשיבה 2 היא בתה. למערער עסק לשיפוץ מבנים ועבודות בניה והוא שכר בשעתו מהמשיבות שלוש קומות באותו בנין. משיבה 1 הגישה כנגד המערער תביעת פינוי וסילוק יד, קיבלה במסגרת תביעתה זו צו מניעה זמני ואף הגישה בעקבות זאת בקשה לפי פקודת בזיון בית-משפט. ביום 1.11.98 חתמו הצדדים בצוותא עם דיירי המשנה ואחרים הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין ובו הסכימו על פינוי המערער ועל שיעור דמי השכירות שישלם למשיבה. כן סוכם בהסכם זה כי המשיבה תודיע למשטרת ישראל על סיום הסכסוך עם המערער, תבקש לסגור את התיקים שנפתחו בגין תלונותיה כנגדו ולא תגיש עוד כל תלונה נוספת לרשויות.   2.          ביום 3.1.00 הגיש המערער תביעה בסכום של 200,000 ₪ בעילה של הוצאת לשון הרע כלפיו מצד המשיבות. על פי הנטען בתביעה פרסמו המשיבות במשך חודשים ארוכים לשון הרע כלפי המערער בכך שאמרו כי זייף את הסכם השכירות, התעשר על חשבונן שלא כדין והסיג את גבולן, וכל זאת במסגרת התיקים האזרחיים שבין הצדדים. המשיבות מצידן ביקשו לדחות את התביעה על הסף מחמת "מעשה בית דין" שכן הסכם הפשרה האמור סיים את הסכסוך בין הצדדים.   פסק-הדין של בית-משפט השלום   3.          השופטת המלומדת (כב' השופטת שבח) קיבלה את טענת המשיבות והורתה על דחיית תביעת המערער על הסף. בהחלטתה קבעה כי פסק-דין על פי הסכם פשרה מהווה "מעשה בית דין" בין הצדדים לו ככל פסק דין אחר. בפסק דין בהסכמה משולבות שתי תכונות: של הסכם ושל פסק-דין. את הפן ההסכמי ניתן לתקוף בדרך של בקשה לביטול פסק-הדין בשל פגם העשוי לבטל את ההסכם. את הפן השיפוטי ניתן לתקוף בדרך של ערעור. דרך שלישית - אין. אם היו בפי המערער טענות על לשון הרע שהוצאה כלפיו במועד כלשהו לאחר חתימת הסכם הפשרה, אזי היו טענות המשיבות בשלב זה משתתקות, אך מדובר כאן בדברים שנאמרו כלפיו בטרם חתימת ההסכם ולא היתה בפיו כל טענה כי מדובר בלשון הרע שנודע לו דבר קיומה רק לאחר חתימת ההסכם. למעשה כל טענותיו בגין לשון הרע מופיעות בכתבי הטענות שהגיש במסגרת שני התיקים האזרחיים שהתנהלו בענין. על פי הנוסח הברור של הסכם הפשרה ברי שהיה בו כדי לסלק באופן סופי ומוחלט את כל הטענות ההדדיות של הצדדים זה כלפי זה. על פי ההסכם הסכימו הצדדים, כל אחד משיקוליו שלו, לסיים את הסכסוך ולשים קץ לפרשה על כל ספיחיה. אחרי שהפרשה מוצתה ונסתיימה, לא ייתכן שתינתן למערער ההזדמנות לפותחה מחדש. מטעמים אלה נדחתה תביעתו על הסף.      הערעור   4.          לטענת המערער לא הכיל הסכם הפשרה תניה השוללת הגשת תביעות חדשות, אלא רק קבע כי התביעות הישנות שהוגשו תידחנה. באותן תובענות היו הפלוגתאות שונות לחלוטין ונגעו להחזקת המערער בנכס ובצוע עבודות הבניה. יש לצמצם את תחולת הכלל של השתק פלוגתא כדי לעודד פשרות. כמו כן אין בכוחו של הסכם פשרה ליצור מעשה בית-דין ולא היה בו כדי לחסום את דרכו של המערער בפני הגשת תביעתו החדשה. לחילופין, היה מקום לאפשר לצדדים להביא ראיות לענין כוונתם בהסכם הפשרה. לבסוף נטען כי משיבה 2 לא היתה צד לתביעות הראשונות, ולכן לא יכול לחול עליה אותו מעשה בית-דין, גם אם יוחלט שיש בו כדי לסייע למשיבה 1.   5.          המשיבות גורסות כי המחלוקת בגין לשון הרע עלתה בתביעות הקודמות והיוותה חלק מהמחלוקת. הסכם הפשרה אינו דן רק בנושאים עליהם מצביע המערער, אלא גם על שורת נושאים נוספים כדיירי המשנה, בטוח המבנה וכן ביטול התלונות במשטרה ואי הגשת תלונות נוספות לרשויות. הדבר מראה שגם ענין התלונות הללו, שהן המקור לתביעת המערער החדשה, נכלל בהסכם. המשיבות לא היו מוכנות לתת התחייבות כה גורפת אם סבורות היו שיש סיכוי שהמערער יגיש כנגדון תביעות בעתיד. זאת ועוד - בירור תביעת המערער יצריך פתיחה מחדש של ההליכים הקודמים בין הצדדים. אשר למשיבה 2 - ההשתק פועל גם לטובתה שכן כל פעולותיה במסגרת ההליכים המשפטיים האמורים היו בשם אמה, משיבה 1, בשל מצבה הרפואי וגילה.   דיון והכרעה   6. לאחר שקילת פסק-הדין נשוא הערעור וטיעוניהם של שני הצדדים, המסקנה היא כי דין הערעור להידחות וכי המערער אכן מנוע מהגשת תביעתו החדשה לאור הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין. אכן, התביעות במקורן התבססו על עילות שונות מאלה המעלות בתביעתו החדשה של המערער, קרי סוגיית הפינוי ועוד שאלות כיוצא באלה. ואולם, אין ספק כי האשמות שהטיחו המשיבות כלפי המערער צצו ועלו בתוקף רב בכתבי הפלוגתאות ובדיונים והפכו להיות חלק מהותי מההליכים הקדומים שבין הצדדים. אם היה הסכם הפשרה מתייחס אך ורק לעילות המקוריות, כי אז היה ממש בטענות המערער. אלא שהסכם זה אינו מסתפק בכך, אלא קובע בלשון מפורשת כי "התובעת תדאג להודיע למשטרת ישראל בתוך 7 ימים מיום מתן פס"ד, כי הסכסוך עם הנתבע הסתיים וכי היא מבקשת לסגור את התיקים נגדו מחמת חוסר ענין לציבור. התובעת ו/או מי מטעמה לא תגיש כל תלונה נוספת לרשויות" (סעיף 5 להסכם) ועוד נקבע בו כי: "כל צווי הביניים שניתנו בתיקים יבוטלו, כמו"כ תימחקנה כל הבקשות ותידחנה כל התביעות בתיקים הנ"ל, ללא צו להוצאות" (סעיף 10 להסכם). לשון ההסכם ברורה ומפורשת ואין היא נזקקת לכל פרשנות סבוכה ולכל ראיות נוספות לגבי אומד דעת הצדדים. ברור מתוכה כי הצדדים מתכוונים "לנקות את השולחן" ולהביא לסיום כל הסכסוכים שביניהם, כאשר ענין התלונות במשטרה וההתחייבות שלא להגיש תלונות בעתיד נכלל בהסכם באורח מפורש וחד משמעי. לא בכדי הוכנסו להסכם הוראות אלו לגבי התלונות למשטרה וההתחייבות להימנע מהגשת כל תלונה בעתיד,שכן הכוונה הברורה המשתמעת מכך היא כי הצדדים מתכוונים גם להביא קץ לפרשיות אלה. לא ייתכן לראות בכך רק התחייבות חד צדדית של המשיבה לפעול לביטול התלונות ולהימנע מהגשת תלונות עתידיות, כאשר אין כל חובה וכל התחייבות בצידה מצד המערער, וחובה זו משמעותה כי בכך בא סיום לכל הפרשה הזו. אין צורך לצלול בתיק זה למעמקי הפסיקה הדנה בסוגיה של פרשנות הסכם. הכלל הפסוק לענין פרשנות חוזים הוא כי "בפרשנות מסמך יש לנסות לרדת לכוונתו האמיתית, על יסוד הדברים הכתובים במסמך בהתחשב ברקע הידוע של העניין ולא תמיד קובע המובן המילולי של המילים שהשתמשו בהן, שעה שהנסיבות מצביעות על כוונה אחרת מזו העולה מן הפירוש הרגיל של הכתוב... והמגמה היא "להתיר את מוסרותיהן של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית שהייתה לנגד עיניהם של המתקשרים" (ע"א 603/79 אברגי'ל נ' פלג את שטרית חברה לבניין ולפיתוח בע"מ, פ"ד לח(1) 633, בעמ' 637; ע"א 6745/95 חב' העובדים נ פלס בע"מ - לא פורסם). במקרה זה הדברים ברורים מאליהם ואין כל סיבה להתחקות אחר כוונה נסתרת כלשהי. ואפילו אם היתה המסקנה, שאין מקום לאמצה בנסיבות האמורות, כי יש קושי כלשהו לעמוד על אומד דעת הצדדים, הרי שיפים לכאן דברי כב' השופטת בן-פורת ב בפרשת ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עזבון המנוח זולוטוב, פ"ד מא(1) 282, בעמ' 322:"כאשר קשה לעמוד על אומד הדעת או בעת שתרים אחריו, מותר ואף צריך להיעזר בכללי הגינות המקובלים על הבריות".   אמנם הסכם הפשרה אינו מדבר במפורש ובאופן ספציפי על אי הגשת תביעות חדשות, אך כאשר ברור מלשונו כי מדובר בסיום כל ההליכים והתביעות ובביטול תלונות, יש כאן ויתור על נקיטת כל הליך חדש בעתיד בעניינים אלה בעתיד, ויאן הכרח לכתוב דווקא ברחל בתך הקטנה כי לא ניתן יהיה להגיש תביעות חדשות בנושאים אלה, שהרי הדבר ברור ומובן מאליו. ב"כ המערער מנסה למצוא תנא דמסייע לעמדתו בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בפרשת בחר ואח' נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ (ע"א 2360/99, פ"ד נה(4) 18). ואולם אין בפסק זה כדי לסייע למערער. באותו מקרה הסיק בית-המשפט מנוסח ההסכם כי לא היתה כוונה לחסום הגשת תביעות עתידיות מסויימות. ברור שיש לבדוק ולבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. בחינה שכזו במקרה דנן, קרי בחינת הסכם הפשרה והנושאים שהועלו בהליכים הקודמים שהסתיימו באותו הסכם מצביעה באורח ברור על כך שבמקרה זה אכן היתה כוונה ברורה לסיים את כל המחלוקות, לרבות הנושאים המועלים ע"י המערער בתביעתו החדשה ולחסום את הדרך בפני העלאת נושאים אלה בעתיד. הדברים אכן ברורים ומדברים בעד עצמם, ולאורם הגיע בית-משפט השלום למסקנה הנכונה והראויה.   סיכומו של דבר - לא היתה במקרה זה כל הצדקה שהיא לאפשר פתיחתה המחודשת של חזית המריבה בין הצדדים עליה נסתם הגולל בהסכם הפשרה, שאם לא כן לא ימלא פסק-דין בפשרה את ייעודו (השוה ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה פ"ד מז(2) 441).      אשר לטענת המערער כי משיבה 2 לא היתה צד להסכם הפשרה ומשום כך אין דרכו חסומה לפחות כלפיה, צודק ב"כ המשיבות בטיעונו כי מתוך הדיונים ברי שמשיבה 2 פעלה לכל אורך הדרך בשם אימה, משיבה 1 ולפיכך יפה כוחו של הסכם הפשרה גם לזכותה בצד זכות משיבה 1 שלא להיות מוטרדות עוד בגין פרשה זו.   אשר על כן הערעור נדחה. על המערער לשלם למשיבות הוצאות ושכ"ט עו"ד בערעור בסך של 20,000 ₪ + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. הערבון יועבר לב"כ המשיבות ע"ח ההוצאות.   יהושע גרוס, אב"ד סגן נשיא   השופטת אסתר קובו:   אני מסכימה. אסתר קובו, שופטת   השופטת מיכל רובינשטיין: אני מסכימה.   מיכל רובינשטיין, שופטת        לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של אב"ד השופט י. גרוס, סגן נשיא. חוזההשתק פלוגתאהסכם פשרהפשרההשתק / דיני מניעות