המקור המשפטי להכרעה בשאלת אופן עבירות הזכויות במשק חקלאי מצוי בהסכם משבצת, אשר נחתם במקרה דנן מעת לעת, בין מנהל מקרקעי ישראל ובין הסוכנות ואגודת המושב. הסכם זה מגדיר את מערכת היחסים בין גורמים אלו, בינם לבין עצמם ובינם לבין חבר באגודה. תשתית מערכת היחסים מבוססת על כך, כי הקרקע (המשבצת) היא קרקע המדינה, המנוהלת ע"י מנהל מקרקעי ישראל המשכירה אותו לסוכנות, היא הגוף המיישב, והאגודה היא ברת רשות במשבצת. ההסכם בין הגופים הנ"ל תוקפו ל 3 שנים ומתחדש מעת לעת. מאחר והזכות אינה רשומה, הרי מעמד החבר באגודה הוא כבר רשות של בר רשות בלבד. זכות בר רשות אינה זכות קניינית, אולם יש לה ערך כלכלי. אופייה וגדריה של הזכות נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון שהוא לצורך ענייננו, הסכם המשבצת המגדיר, בין היתר, את תנאי הרישיון המחייבים את חבר האגודה. על פי הסכם המשבצת, אף שרשות השימוש היא זכות אישית, היא עבירה בכפוף לתנאי ההסכמה בין מעניק הזכות (מנהל מקרקעי ישראל) למקבל זכות השימוש. היינו, בר רשות רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו - הכל בכפוף להסכמת הצדדים בהסכם המשבצת בעת יצירת הרישיון (ע"א 103/89 אזולאי נ אזולאי, פד"י מה' (1), 477; ע"א 566/89 שטיין נ' סופר, פד"י מז' (4), 167). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת זכויות במשק חקלאי: השופטת צילה צפת - אב"ד: ערעור על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' הש' פ. אסולין), מיום 5/4/09 בתמ"ש 1850/04 ותמ"ש 1851/04, המקבל את תביעת המשיבים 1-2 וקובע כי הם בעלי מעמד וזכויות של "בן ממשיך" ביחס למשק במושב X וכי הסכם המכר שנכרת ביחס למשק הנ"ל בין המערערת 1 ובעלה המנוח לבין מערער 2 הינו בטל. רקע: מושב X הינו אגודה שיתופית המסווגת כמושב עובדים ומחזיקה כברת רשות בקרקעות המשבצת של המושב בהתאם לחוזי שכירות תלת שנתיים המתחדשים מעת לעת בינה לבין מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית (להלן: "הסכם המשבצת"). ד.מ ז"ל וד.ר, מערערת 1 (להלן "ההורים") קיבלו את זכויות בר רשות במשק 51 במושב -X לאחר עלותם לארץ. ביום 10/5/87 חתמו ההורים על התחייבות בלתי חוזרת בה הם ממנים את משיבים 1-2 (בתם וחתנם) להיות בנים ממשיכים במשק, והם יקבלו את החזקה הבלעדית במשק לאחר פטירת שניהם, וכן הסכימו באופן בלתי חוזר כי משיבים 1-2 יבנו בית ויגורו בשטח המשק. מינוי הבן הממשיך, כאמור בהתחייבות ההורים, אושר ע"י אגודת המושב ביום 10/5/87 והסוכנות (המיישבת) ביום 3/12/87. הודעה על כך נשלחה למינהל מקרקעי ישראל ואושרה על ידם ביום 26/1/88. ביום 8/12/97, ניתן פסק דין חלקי ע"י "המשקם", על פי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב -1992, המעמיד את חוב המשק על סך של 360,748 ₪ ובמקביל ניתן צו מניעה זמני האוסר דיספוזיציה. בפסק המשקם נקבע כי החוב יפרע מכספי התמורה בעת העברת הזכויות במשק או המגרש בהרחבה. ביום 11/12/03 נחתם חוזה מכר בו מעבירים ההורים את זכויות בר הרשות במשק למערער 2. בחוזה המכר לא מוזכר כלל כי המשיבים מונו כבנים ממשיכים. האב המנוח הלך לעולמו ביום 6/6/05. אין חולק, כי בשנת 1987, עת מינו ההורים את המשיבים 1-2 לבנים ממשיכים, אף אחד אחר מילדיהם האחרים לא חפץ בכך, אדרבא, משיבים 1-2 היו היחידים שהסכימו לקבל את המינוי. אין חולק, כי משיבים 1-2 אכן התגוררו במשק לאחר מינויים כבנים ממשיכים, גידלו עדר, עד אשר העדר חלה והיה צורך להשמידו, מחלת העדר גם פגעה בבריאותו של אחד מילדיהם. לאחר השמדת העדר, עזבו משיבים 1-2 את המשק, עברו להתגורר באופקים ומאז אינם עוסקים בחקלאות. לטענת המערערים, המשיבים 1-2 איבדו זכותם כבן ממשיך לאחר שעזבו את המשק ולא ביקשו ולא התקבלו כחברים באגודה ועל כן אין מניעה להעביר אליהם את במשק על פי חוזה המכר, מה גם כי ההורים, כברי רשות, ובעודם בחיים הם בעלי הזכויות וזכאים לעשות ברכושם ככל שיחפצו. המשיבים 1-2 טוענים כי זכויות בן ממשיך ניתנו להם באופן בלתי חוזר, העברת הזכויות אושרה ע"י האגודה, הסוכנות ומינהל מקרקעי ישראל והם מעולם לא ויתרו על הזכות הנ"ל. המדובר לטענתם במתנה שהושלמה ולא ניתן לחזור ממנה. מכל מקום האב המנוח, לא היה כשיר משפטית ולא ניתן לטעון בשמו כי חזר בו מן המתנה. משיב 5 (מינהל מקרקעי ישראל), ציין כי זכות המשיבים 1-2 כבנים ממשיכים רשומה בספריהם, עצם המינוי מונע העברת הזכויות בנחלה בהעדר הסכמתם ו/או ללא ביטול ההכרזה עליהם כבן ממשיך, שכן הצהרתם והתחייבותם של ההורים הינה הצהרה והתחייבות בלתי חוזרת. כן צויין, כי הרישום במינהל ובסוכנות מתייחס לזכות הקניינית של בן ממשיך ואילו החברות במושב מוסדרת אל מול האגודה ולעניין זה תנאי לחברות באגודה הוא היות המבקש בעל זכות "בן ממשיך" מבחינה קניינית. משיבה 4 (הסוכנות) מסכימה עם עמדת המינהל. עבירות הזכויות במשק: המקור המשפטי להכרעה בשאלת אופן עבירות הזכויות במשק חקלאי מצוי בהסכם משבצת, אשר נחתם במקרה דנן מעת לעת, בין מנהל מקרקעי ישראל ובין הסוכנות ואגודת המושב. הסכם זה מגדיר את מערכת היחסים בין גורמים אלו, בינם לבין עצמם ובינם לבין חבר באגודה. תשתית מערכת היחסים מבוססת על כך, כי הקרקע (המשבצת) היא קרקע המדינה, המנוהלת ע"י מנהל מקרקעי ישראל המשכירה אותו לסוכנות, היא הגוף המיישב, והאגודה היא ברת רשות במשבצת. ההסכם בין הגופים הנ"ל תוקפו ל 3 שנים ומתחדש מעת לעת. מאחר והזכות אינה רשומה, הרי מעמד החבר באגודה הוא כבר רשות של בר רשות בלבד. זכות בר רשות אינה זכות קניינית, אולם יש לה ערך כלכלי. אופייה וגדריה של הזכות נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון שהוא לצורך ענייננו, הסכם המשבצת המגדיר, בין היתר, את תנאי הרישיון המחייבים את חבר האגודה. על פי הסכם המשבצת, אף שרשות השימוש היא זכות אישית, היא עבירה בכפוף לתנאי ההסכמה בין מעניק הזכות (מנהל מקרקעי ישראל) למקבל זכות השימוש. היינו, בר רשות רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו - הכל בכפוף להסכמת הצדדים בהסכם המשבצת בעת יצירת הרישיון (ע"א 103/89 אזולאי נ אזולאי, פד"י מה' (1), 477; ע"א 566/89 שטיין נ' סופר, פד"י מז' (4), 167). בענייננו, הומצא הסכם המשבצת המתייחס לתקופת שכירות מיום 1/10/2006 עד יום 30/9/2009, יש על כן להניח לצורך ענייננו, כי נוסחו של ההסכם שהוגש משקף את הוראת הסכם המשבצת המהווה מקור לזכויות הצדדים. ניתן להבחין בין שני מצבים בהקשר להעברת הזכות: העברת זכות השימוש במשק בחייו של חבר האגודה והעברת השימוש במשק לאחר פטירתו. לעניין העברת זכות בר רשות בחיי החבר קובע סע' 20 ד' להסכם המשבצת: "אסור לחבר אגודה להעביר ו/או למסור לאחר את זכויות השימוש שלו במשקו לרבות בבית המגורים, אלא אם קיבל לכך הסכמת המשכיר בכתב ומראש, ובתנאי נוסף שהמציא גם הסכמת המישבת שתינתן, אם תינתן, לאחר שהאגודה תודיע בכתב למישבת את עמדתה." לעניין העברת זכות בר רשות לאחר פטירת החבר קובע סע' 20 ה' להסכם המשבצת: "במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב ביישוב תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש בנחלה ו/או במשק העזר שבשימושו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין כאמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין: במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר אגודה או מתיישב בישוב שנפטר יועברו זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המישבת. באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965). על אף האמור לעיל, אם ניתנו עד לתאריך חתימתו של חוזה זה אישורים או התחייבויות בכתב של המישבת כלפי חבר אגודה או מתישב בישוב, בדבר מסירת זכויות השימוש בנחלה שלו לאחד מילדיו ששמו ננקב במפורש - תימסרנה הזכויות הנ"ל בנחלה, לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה או מתיישב בישוב, בהתאם להתחייבות המישבת כלפיו." תוקף הסכם המכר למערער 2: בית משפט קמא מינה מומחית ליתן חוות דעת בדבר מצבו הקוגנטיבי של האב בעת חתימת הסכם המכר בדצמבר 2003. על פי האמור בחוות הדעת, שהצדדים קיבלו את ממצאיה, קשה מאוד להניח שבדצמבר 2003 היה האב במצב כשירות לחתום על מסמך המהווה מסמך משפטי וללא ספק הוא לא היה מסוגל להביע את רצונו החופשי לערוך מסמך וגם לא להבין את משמעותו. משנמצא כי האב לא היה כשיר לחתום על הסכם מכר בדצמבר 2003 ולא הבין את משמעותו הרי שההסכם ממילא בטל, משכך גם אין תוקף להעברת זכויותיה של האם בלבד - מחצית - באשר זו אינה אפשרית במשק חקלאי. תוקף מינוי המשיבים 1-2 ל"בן ממשיך": בענייננו, קבעו ההורים, בהתחייבות בלתי חוזרת, את משיבים 1-2, כ"בן ממשיך", אשר יקבל את החזקה הבלעדית במשק לאחר פטירתם. האגודה אישרה את מינוי המשיבים כבנים ממשיכים, כך גם הסוכנות (המיישבת) והודעתם נרשמה גם במינהל מקרקעי ישראל. משמע, כי הליך מינויים של משיבים 1-2 קיבל את אישורם של כל הנוגעים בדבר, נרשם והושלם. השאלה, האם המשיבים הינם חברי האגודה אם לאו, אינה רלוונטית לשאלת הבעלות בזכויות בר רשות. ההסדר המושבי כורך שני עניינים: ההסדר הקרקעי והחברות באגודה. ההסדר הקרקעי נקבע בהסכם המשבצת ואילו החברות באגודה מוסדרת בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 ובתקנון האגודה. לא תמיד תהיה התאמה בין השניים ואין באמור בתקנות אלו כדי לגרוע או להוסיף על דרך העבירות של זכויות בר רשות כפי שנקבעו בהסכם המשבצת. כך גם עולה מנוסח תק' 3 א (ב) לתקנות הנ"ל הקובעת: " בן ממשיך הכשיר לחברות על פי תקנון האגודה יגיש לועד ההנהלה בקשה בכתב להתקבל כחבר לפי הנוסח שבתקנון האגודה, בצירוף מסמכים המוכיחים את היותו בן ממשיך" "בן ממשיך הכשיר לחברות על פי תקנון האגודה יגיש לועד ההנהלה בקשה בכתב להתקבל כחבר לפי הנוסח שבתקנון האגודה, בצירוף מסמכים המוכיחים את היותו בן ממשיך." משמע, מועמד המעוניין להיות חבר באגודה מכוח היותו בן ממשיך, עליו להמציא מסמכים המוכיחים את היותו בן ממשיך בכדי להתקבל כחבר באגודה. ומכאן, כי היות אדם בן ממשיך אינה תלויה בהיותו גם חבר באגודה אלא להיפך. שאלת חברות משיבים 1-2 באגודה, לא התבררה עד תום בפני בימ"ש קמא, אלא שעניין זה כאמור אינו רלוונטי להסדר הקרקעי. יתכן מצב, בו יהיה מאן דהוא בעל זכויות בר רשות במשק מבלי להיות חבר באגודה. יחד עם זאת יוער, כי עצם העובדה שהאגודה אישרה את בקשת ההורים והסכמת משיבים 1-2 להיות בנים ממשיכים, מלמדת על הסכמתם לקבלם כחברים. נמצאנו למדים כי מינוי בן ממשיך אינו תלוי בהיות אותו הבן חבר באגודה, אם כי הוא מכשיר את הדרך לחברות באגודה ומבטיח שהאגודה לא תערים מכשול בשלב העברת הזכויות, שהרי האגודה המליצה על מינויו כבן ממשיך (ע"א 5136/91 קוגלמס נ. קוגלמס, מט (2), 419. בענייננו, המדובר בהתחייבות בלתי חוזרת של ההורים ולפיכך הם אינם רשאים לחזור בהם מההתחייבות מה גם שהוכח כי האב לא חזר בו מההתחייבות ולא היה כשיר לחזור בו. מכאן, כי בכל מקרה, האב לא חזר בו מההתחייבות למנות את המשיבים כבנים ממשיכים ומשכך גם אין תוקף לחזרתה של האם. כאמור לעיל, משיבים 1-2 הסכימו למינויים לבן ממשיך, שעה שאף אחד אחר מהאחים לא הסכים לכך ובעת ההיא לא עמד כלל על הפרק חוב כלשהו למשקם. עם גיבוש החוב והטלת צו המניעה הזמני על איסור דיספוזיציה, הוסכם כי החוב ישולם מתוך התמורה בעת העברת הזכויות, מועד זה טרם הגיע ומכל מקום, נקבע עובדתית ע"י בימ"ש קמא, כי המשיבים היו מוכנים לשאת בתשלום החוב, כן נקבע עובדתית כי המשיבה, יותר מכל אחד אחר מאחיה, תמכה וטיפלה בהורים לאורך כל השנים, הגם שמינויה כבן ממשיך לא היה מותנה בכך. התחייבות ההורים היא בלתי חוזרת ואף אם המתנה לא הושלמה, נקבע עובדתית ע"י בימ"ש קמא כי המשיבים שינו מצבם לרעה עקב ההתחייבות ולא מלאו התנאים המאפשרים חזרה ממנה. הוסף על האמור לעיל את הוראת הסכם המשבצת הקובעת כי גם אם לא נקבע בן ממשיך הרי, "אם ניתנו עד לתאריך חתימתו של חוזה זה אישורים או התחייבויות בכתב של המישבת כלפי חבר אגודה או מתישב בישוב, בדבר מסירת זכויות השימוש בנחלה שלו לאחד מילדיו ששמו ננקב במפורש - תימסרנה הזכויות הנ"ל בנחלה, לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה או מתיישב בישוב, בהתאם להתחייבות המישבת כלפיו." (סע' 20 ה' (2) סיפא). הנה כי כן, הסוכנות (המיישבת), נתנה התחייבות בכתב להורים למסור את זכויותיהם למשיבים 1-2 ששמם ננקב על ידם במפורש והסדר זה גובר על ההסדר להעברת הזכויות על פי העקרונות של סע' 114 לחוק הירושה, אף אילו משיבים 1-2 אינם בבחינת "בן ממשיך". הערה לפני סיום: יש להצטער על כי המערערים מצאו לנכון לטעון, כי התחייבות של ההורים להעביר זכותם לאחר מותם למשיבים 1-2 כבנים ממשיכים, היא בבחינת "הסכם בדבר ירושתו של אדם" הנוגד את סע' 8 לחוק הירושה, תוך הפניה לע"א 103/89 אזולאי הנ"ל, בידעם כי הלכה זו אובחנה למקרה בו המשק מהווה חלק מהעיזבון. כידוע, ככלל, זכויות בר רשות במושב עובדים אינם מהווים חלק מהעיזבון, הוא הדין גם בענייננו כאמור בהסכם המשבצת שהוצג. על נסיבות כגון דא נאמר בע"א 3836/93 ברמלי נ. ברמלי ודנ"א 8248/96 "מכאן שעל-פי ההסכם העומד לפנינו הזכויות במשק אינן חלק מעיזבונה של האם, ואינן כפופות להוראות סעיף 8 לחוק הירושה. זכויות אלו יעברו אפוא לבן הממשיך על-פי הקבוע בהסכם המשולש." לאור כל האמור לעיל אציע לחברי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות ושכ"ט ב"כ המשיבים 1-2 בסך של 25,000 ₪. צ. צפת - שופטת אב"ד השופטת מיכל ברנט: אני מסכימה. מ. ברנט - שופטת השופט יעקב שפסר: אני מסכים. י. שפסר - שופט אשר על כן נפסק כאמור בחוות דעתה של השופטת צילה צפת. העברת זכויותחקלאותמושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאי