העברת תיק מבית המשפט לבוררות

סעיף 79ב'(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי במקרה בו העביר בית המשפט סכסוך שעמד לפניו לבוררות, תפעל ההוראה הבאה:   "הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם 'בית המשפט' שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות".   כלומר, הסמכויות השונות שהוקנו על פי חוק הבוררות לבית המשפט המחוזי, ובכללן הסמכות להעברת בורר מתפקידו, ביטול החלטות שלו, וכן אישור החלטות הבורר, נתונות, במקרה של העברת עניין לבוררות על פי סעיף 79ב' לחוק בתי המשפט, לבית המשפט שהעביר את הסכסוך לבוררות קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת תיק מבית המשפט לבוררות: השופט ת' אור:   1. המשיב הגיש כנגד המבקש תובענה בבית המשפט השלום בטבריה, שעיקר עניינה בכספים הנמצאים בתוכנית חסכון בבנק הפועלים. טרם ניתנה הכרעה בתביעה זו, הציגו הצדדים לבית המשפט הסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה). בהסכם הפשרה נקבע, בין השאר, כי:  "הצדדים ... ממנים בזה את עו"ד סולי וואנו כבורר, דן יחיד, אשר יהיה מוסמך לדון בכל הסכסוכים, חילוקי הדעות, התביעות והדרישות שיש לכל צד כנגד הצד השני, ללא הגבלה, לרבות תוכניות חסכון וכספים שהגיעו לילדי הצדדים וזכויות הצדדים בתוכנית החסכון 'מטמון צמוד דולר' מספר 90467, נשוא תיק זה, במסגרת כוללת של כל הסכסוכים" (סעיף 2 להסכם הפשרה).   "הצדדים יהיו חייבים להגיש לבורר, בכתב, את כל תביעותיהם תוך 60 יום מיום שהוא יודיע או יאשר להם את מינויו..." (סעיף 8 להסכם הפשרה).     בית המשפט הקנה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. בהתאם לכך, הועבר הסכסוך לדיון בפני הבורר, אשר בפניו פרשו בעלי הדין את מכלול טענותיהם זה כלפי זה. טענות אלו כללו תביעות הנוגעות לבעלות בנכסי מקרקעין, וכן תביעות כספיות בסכום הגבוה מהסכום עליו דובר בתביעה המקורית והעולה על סכום הסמכות של בית משפט השלום בתובענות רגילות. הליכי הבוררות נמשכו זמן רב, וטרם הסתיימו. לאחרונה, במהלך הבוררות, נתן הבורר החלטה מנומקת בדבר חלוקת כספים בין המבקש לבין המשיב. בעקבות החלטה זו, פנה המשיב לבית משפט השלום בטבריה על מנת שימנה כונס נכסים על חשבונות הבנק לצורך ביצוע החלטת הבורר האמורה. המבקש התנגד לבקשה זו בטענה של חוסר סמכות, אשר נדון בה להלן. במקביל, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי בחיפה על מנת שיעביר את הבורר מתפקידו וכן על מנת שיבטל את החלטת הבורר האמורה.   2. בית המשפט השלום הכריע בבקשת המשיב, בקבעו כי אין בסמכותו לדון בבקשתו בשל העובדה שבמסגרת הבוררות נדונים, כפי שהזכרנו, גם בנושאים החורגים מתחום סמכותו של בית המשפט השלום. בית משפט השלום קבע, שנושאים אלה צריכים להיות נדונים בבית המשפט המוסמך לנושאים אלו - הוא בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי, בדונו בבקשת המבקש האמורה, הכריע כי הסמכות לדון בנושאים הכלולים בה - ביטול ההחלטה והעברת הבורר מתפקידו - נתונים בידי בית משפט השלום, בהיותו בית המשפט שהעביר את הסכסוך לבוררות. על החלטה אחרונה זו הוגשה הבקשה הנוכחית לרשות ערעור. הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.   3. סעיף 79ב'(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי במקרה בו העביר בית המשפט סכסוך שעמד לפניו לבוררות, תפעל ההוראה הבאה:   "הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם 'בית המשפט' שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות".   כלומר, הסמכויות השונות שהוקנו על פי חוק הבוררות לבית המשפט המחוזי, ובכללן הסמכות להעברת בורר מתפקידו, ביטול החלטות שלו, וכן אישור החלטות הבורר, נתונות, במקרה של העברת עניין לבוררות על פי סעיף 79ב' לחוק בתי המשפט, לבית המשפט שהעביר את הסכסוך לבוררות (להלן: בית המשפט המעביר). בענייננו, בית המשפט המעביר הוא בית משפט השלום, ולכאורה על פי לשון סעיף 79ב' הוא המוסמך לדון בבקשה שהוגשה על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי. אך כפי שהזכרנו, הדיון בבוררות כלל נושאים אשר חורגים מתחום סמכותו הרגילה של בית המשפט המעביר. השאלה המתעוררת היא, האם גם בנסיבות אלה יש לבית המשפט המעביר סמכות לדון ולתת סעדים לפי חוק הבוררות בקשר לאותה בוררות, על אף שנדונים בה גם עניינים שאינם בסמכותו העניינית של בית המשפט המעביר (במקרה דנן, בית משפט השלום).   4. בנסיבות המקרה דנן ברורה כוונת הצדדים להעביר לבורר את כל הסכסוכים השונים ביניהם. הדבר עולה במפורש מנוסח הסכם הפשרה, אשר מכניס למסגרת הבוררות, בנוסף לסכסוך שנדון בפני בית משפט השלום, נושאים נוספים, סכסוכים נוספים ונכסים נוספים "ללא הגבלה", כשברורה הכוונה לכך שפסק הבורר יפתור את כל הסכסוכים שבין הצדדים להסכם הפשרה. נוסח ההסכם הינו רחב ביותר, ולמעשה אין כמעט ניסוח רחב ממנו מבחינת היקף התביעות שיכולות לעלות בפני הבורר. הדבר גם ברור מכך שהמחלוקת בין הצדדים - שאליבא דשני הצדדים החלה כבר בסביבות שנת 88', עוד לפני הגשת התביעה לבית המשפט השלום שהועברה לבוררות - נגעה גם ובעיקר לשותפות שהייתה ביניהם, למוסך שהופעל על ידם ולנכסים וחשבונות משותפים שהחזיקו. נכסים אלו, ותביעות לגבי כולם או חלקם, הם שהיוו את התביעות שהגישו הצדדים לבורר לאחר התביעה המקורית בבית המשפט. כלומר, הצדדים במקרה דנן ידעו, ובוודאי שהיו יכולים לצפות, כי העברת העניין לבורר, בצורה ובנוסח בה נעשתה, תכלול גם את הנושאים הנוספים, אשר חרגו מהתביעה המקורית אשר הוגשה בבית משפט השלום, ואשר עליהם נתונה המחלוקת במקרה דנן.   העובדות עד כה מלמדות, שבעלי הדין הסכימו על פתרון כל המחלוקות ביניהם מכל סוג או מין בבוררות. הם הסכימו על כך בבית משפט השלום, ועל פי בקשתם נתן בית משפט השלום הוא שנתן תוקף של פסק דין להסכם כאמור.   5. הסמכות של בית המשפט המעביר לעסוק בענייני הבוררות שאליה העביר בית המשפט סכסוך שעמד לפניו, מקורה, כאמור, בסעיף 79ב(ג) לחוק, הקובע כי בית המשפט שהעביר את הסכסוך לבוררות יהיה בעל הסמכות בבוררות זו בהתאם לחוק הבוררות. סעיף זה מעמיד הסדר מיוחד, אשר על פי לשונו משנה את כללי הסמכות העניינית הרגילים. נראה גם, שהסעיף מהווה גם חיקוק ספציפי הגובר על החיקוק הכללי של חוק הבוררות (ראה רע"א 1276/99 משה ברוסילובסקי נ' זאב ברוסילובסקי, פ"ד נג(3) 284, עמ' 288-287). תכליתה של ההוראה שבסעיף הינה לייעל ולפשט את ההליכים לקראת הבוררות, במהלכה ובסיומה. בית המשפט המעביר מכיר את עיקרי הסכסוך המועבר לבוררות, הוא מעורב בו כגורם שדן בסכסוך מראשיתו, ובתור שכזה הינו גורם מתאים גם להכריע בסוגיות המתעוררות במהלך הבוררות וגם בטענות, ככל שתהיינה, לתקיפת פסק הבורר. בהתאם לתכלית זו של הסעיף, יש לפרשו כך שיקנה לבית המשפט המעביר את הסמכות המלאה לדון בנושאי הבוררות השונים, וזו גם ההבנה העולה מלשון הסעיף. "העניין" שהועבר לבוררות על ידי בית המשפט המעביר הוא כל הסכסוכים שבין בעלי הדין, ולפיכך כל בקשה הנוגעת "לעניין" זה הינה בסמכותו.   בפרשנות מרחיבה למילה עניין אשר בסעיף 79ב(ג) נקט המשנה לנשיא, השופט לוין, כאשר דן בעניין דומה אך לא זהה ברע"א 206/94 אחים עיני נ' שמחוביץ, תק-על 94(1), 7. באותה בקשה קבע, כי לבית המשפט השלום הייתה סמכות לדון בנושא שהינו בגדר אותו "ענין" שהועבר לבוררות על ידי אותו בית משפט. באותו מקרה, לאחר מתן פסק בוררות בתיק שהועבר לבוררות על-ידי בית משפט השלום, נקבע על-ידי הצדדים כי הבורר ידון בפלוגתא כספית נוספת. השאלה שהתעוררה הייתה האם מוסמך בית משפט השלום לדון בביטולו של פסק הבוררות המאוחר, שעסק בפלוגתא הנוספת. השופט לוין קבע כי למרות שהיה מדובר בפלוגתא שלא הייתה בפני בית משפט השלום במקורה, אין מדובר ב"עניין" שונה, המטופל על ידי הבורר, ולפיכך נותרת סמכותו של בית משפט השלום לדון בסוגיה. בהקשר זה, ראו גם י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך), עמ' 68-67.   6. טענתו העיקרית של המבקש היא, כי הדיון בסוגיות האמורות ידרוש מבית המשפט השלום להכריע גם בנושאים שאינם כלולים ברגיל בסמכותו העניינית, כגון תביעות בגין זכויות בעלות במקרקעין ותביעות בסכומים אשר ברגיל הינם בסמכות בית המשפט המחוזי. דין טענה זו להדחות. יש לזכור, כי ההכרעה של בית המשפט לא תידרש ישירות בנושאים אלו, אלא רק במסגרת - ודרך הפריזמה - של הסעדים המנויים בחוק הבוררות. כך לדוגמא, מתן סעד של ביטול פסק בורר או העברתו מתפקידו אינו דורש מבית המשפט לעסוק ישירות בנושא הנכסים עליהם ישפיע הסעד, אלא בעיקרם של דברים, בהליכי הבוררות הנוגעים להם. עיון בחוק הבוררות יבהיר, כי הביקורת של בית המשפט המוסמך לפי החוק לדון בהליכי הבוררות מתמקדת בעיקרה בקיום סדרי דין בסיסיים, הוגנות ושאר שיקולים דומים.   7. גם לו היתה הסמכות המוקנית לבית משפט השלום לגבי בוררות דורשת מבית המשפט להידרש לסכסוך בעניין בעלות במקרקעין לגופו, או לתביעות בסכומים הגדולים מסכום הסמכות העניינית שלו, אין בכך להצדיק אי מתן נפקות מלאה להוראות סעיף 79ב'(ג) לחוק בתי המשפט. נזכיר, כי בית משפט השלום נדרש כבר היום לדון בנושאים כאלו, לאור הוראות חוק שונות המסמיכות אותו לדון בנושאים החורגים מאלו המוגדרים כתחום סמכותו העניינית הבסיסית. כך, לבית המשפט מוקנה, בהתאם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט, סמכות נגררת, לפיה הוא יכול להכריע בשאלה שנתעוררה אגב הנושא העיקרי, ודרושה לצורך בירור העניין, אולם אינה כלולה בסמכותו. כך גם מוקנית, בצורה עקיפה, לבית המשפט סמכות לדון גם בנושאים שאינם כלולים בסמכותו העניינית המקורית, באותם מקרים בהם הועבר אליו הנושא לדיון על-ידי בית משפט אחר, אשר סבר בטעות שהדבר אינו בתחום סמכותו שלו. במקרה כזה, העניין ישאר לדיון בפניו בהתאם לכלל שמורה סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, לפיו "לא יעבירנו עוד".   נזכיר גם את סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, המורה על סמכות עניינית מלאה לבית המשפט השלום גם לגבי תביעות מיטלטלין הכרוכות בתביעות חזקה או שימוש במקרקעין, גם אם שוויין גדול מסכום הסמכות של בית משפט השלום בתובענות רגילות. בדומה, בית משפט שלום, בשבתו כבית משפט לענייני משפחה, מוסמך, בהתאם לסעיף 51(א)(5) לחוק בתי המשפט, לדון אף בנושאי בעלות במקרקעין וסכומים גבוהים מסכום הסמכות של בתי משפט השלום בתובענות רגילות.   כל ההוראות הנזכרות משתלבות גם במגמה המסתמנת להעביר סמכויות לבתי המשפט השלום מבתי המשפט המחוזיים. כפי שהצביעה על כך הוועדה לבחינת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל (דין וחשבון, אוגוסט 1997, עמ' 41-31), מגמה זו הינה מגמה ברוכה ורצויה.   8. נזכיר עוד, כי כאשר רצה המחוקק לקבוע כי נושא הבוררות המקורי יהיה הנושא היחיד המסור לסמכות בית המשפט המעביר, הוא ניסח זאת מפורשות. סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, מקנה לסעיף 79ב' את הסמכות להעביר לבוררות עניינים שעלו בפני בית הדין לעבודה, אולם מקנה במקרה כזה לבית הדין לעבודה את הסמכות לדון בתובענות הקשורות לפסק הבוררות, רק במקרה בו זהו נושא הבוררות היחיד, ולא התווספו אליו עניינים נוספים. כך קובעת הוראת סעיף 28:   "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור".   9. על סמך כל האמור לעיל, נראה כי כוונת סעיף 79ב(ג) הינה כי בית המשפט המעביר ישמש בית המשפט של הבוררות בכל נושא אותו העביר לבוררות, וכן בכל עניין אחר אשר כרוך באותה בוררות, אף אם העניין האחר באותה בוררות יהיה מסוג העניינים אשר ברגיל אינם בסמכותו של בית משפט השלום.   קביעה זו תמנע בעיות של פיצול הדיון שיכולות לעלות מקביעה לפיה לא יכול בית משפט השלום כבית משפט של בוררות לדון בסוגיות הנוגעות לנושאים שאינם בסמכותו, וסוגיות אלו תהיינה צריכות להידון בפני בית המשפט המחוזי, בעוד והסוגיות הנוגעות לסכסוך המקורי שעמד בפני בית המשפט השלום יידונו בפניו. היעילות הטמונה בביטול הצורך בקיום דיון כפול כזה עולה בקנה אחד עם הרצון לסיים בערכאה אחת את הסכסוך המלא בין הצדדים. שיקול היעילות מתחזק גם, כאמור, בשל העובדה שבית משפט השלום הוא זה שכבר דן בתביעה המקורית קודם שזו הועברה לבוררות.   מסקנת הדברים במקרה דנן היא, כי הסמכות לדון בסעדים בהתאם לחוק הבוררות הנוגעים לבוררות הנדונה, נמצאת בידי בית משפט השלום אשר הפנה את הצדדים לבוררות, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.   10. קודם סיום שתי הערות. ראשית, במקרה דנן אין אנו נדרשים לשאלת הכלל "לא יעבירנו עוד" כמשמעותו בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, מאחר ובית המשפט השלום, בהחלטתו מיום ה-23.10.2001, לא העביר את הדיון בנושא לבית המשפט המחוזי, אלא רק דחה את הבקשה מאחר וסבר שהיא נעדרת סמכות עניינית. שנית, לא עלתה בפנינו או בפני בית המשפט המחוזי טענת מעשה בית דין על בסיס החלטת בית משפט השלום הנ"ל.   הערעור נדחה. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 15,000 ש"ח.   המשנה לנשיא   השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט     השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט     הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ת' אור.יישוב סכסוכיםהעברת דיוןבוררות