קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה חלקית בחופשת לידה - ניכוי דמי לידה: 1. בפנינו תביעת התובעת לתשלום דמי לידה. לתובעת אמנם אושרה תביעת דמי הלידה אשר שולמו לה בניכוי 25%. התובעת חולקת על ניכוי התשלום וכן על גובה השכר שקבע הנתבע כבסיס לדמי הלידה. 2. בכתב התביעה טענה התובעת כי בעת היא מגישה את תביעתה ב-22.1.03, טרם התקבלה תשובת הנתבע לתביעת דמי הלידה ועל כן ביקשה לזמן את הנתבע ולחייבו להכיר בתביעת התובעת לדמי לידה. הנתבע בכתב ההגנה, אשר הוגש באיחור ניכר, טען כי שולמו לתובעת דמי לידה אך בניכוי 25% מדמי הלידה המגיעים לה, שכן מחקירת חוקר הנתבע עולה כי התובעת עבדה בהוצאת החשבוניות והנתבע יחס לעבודה זו 25% מעבודתה כמזכירה ולכן בוצעה ההפחתה. 3. התובעת מסרה תצהיר עדות ראשית מטעמה ובו טענה כי החישוב אשר עשה הנתבע בתשלום הסכום הוא מוטעה. בתום החקירות העלה ב"כ התובעת טיעון נוסף כי כל קביעה בענין תביעת התובעת תהיה גם לענין תיק התביעה לגמלת שמירת הריון, ברם אולם, בסיכומיה זנחה התובעת את הטיעון כי שגה הנתבע בחישוב סכום הגמלה ועל כן משזנחה טיעון זה התובעת בסיכומיה ואף לא טענה לתקן את כתב תביעתה בגין רכיב זה, יתעלם בית הדין בפסק דינו מטיעונה זה של התובעת. זאת ועוד, תביעה זו לא הוגשה בדבר גימלת שמירת הריון אלא כל כולה לענין גמלת דמי הלידה ועל כן כל קביעותינו כפי שיהיו להלן הינן לגמלת דמי הלידה בלבד ובאם הנתבע ישקול אימוץ קביעותנו אלו לענין תביעת גמלת ההריון הוא לשיקול דעתו הבלעדי של הנתבע. 4. ואלה הן העובדות הדרושות לצורך הכרעתנו נשוא תיק זה: א. התובעת ילדה את בתה ביום 29.8.02, וביום 19.9.02 הגישה תביעה אל הנתבע לתשלום דמי לידה. ב. התובעת בתקופה שלפני הלידה, עבדה כמזכירה בחברה אשר אף היתה בבעלותה, הנותנת שירותי חניה במרכז העיר. ג. תפקידה של התובעת בחברה היה עבודות מזכירות והנהלת חשבונות. ד. התובעת עבדה 5 או 6 ימים בשבוע בשעות 08:00-16:00. ה. במסגרת עבודתה היתה אחראית התובעת על הוצאת החשבונות, גביית כספים, הפקדות, העברת חומר לרו"ח וטיפול בניירת. כ"כ שימשה כקניינית החברה. ו. בחודש השישי להריונה בשל בעיות בהריון נכנסה התובעת לשמירת הריון. ז. התובעת היא זו אשר קבעה את שכרה בנתבעת. ח. התובעת יצאה לחופשת לידה ב-29.8.02 לתקופה של 3 חודשים. 5. השאלה העומדת להכרעתנו על כן היא האם בדין הפעיל הנתבע את שיקול דעתו המסור לו עפ"י ס' 56(1) לחוק הביטוח הלאומי עת הפחית את דמי הלידה בשיעור 25%? 6. ההלכה דמי לידה משולמים למבוטחת בעד פסק הזמן בו לרגל ההריון או הלידה אין המבוטחת עובדת. ס' 56(1) לחוק קובע כי: "המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה, כולם או מקצתם, אם קרה אחד מאלה: (1) בתוך הזמן שבעדו משתלמים דמי לידה עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה". היינו, מגמת המחוקק ומטרתו היו כי בראש ובראשונה מבוטחת תהיה זכאית לדמי לידה אך ורק אם לא תעבוד כלל בעבודה בחופשת הלידה מחוץ למשק ביתה. בענין זה אם יתברר לנתבע כי אכן המבוטחת עבדה בתקופת חופשת הלידה, רשאי הוא להפחית או לאיין את זכותה לקבלת דמי לידה, שכן אין כל מקום למתן הגמלה עת משתכרת המבוטחת. (ראה לענין זה תב"ע (ב"ש) נז/573-0 לוי מרים נ' המל"ל, לא פורסם). 7. בבואנו לבחון את החלטתו של הנתבע, בודקים אנו באם פעל הנתבע בסבירות ובהגינות בהתאם לחוק ולאור הממצאים שהיו בידיו בעת קבלת החלטתו להפחית את שיעור דמי הלידה עפ"י ס' 56(1) או באם נפל פגם בהחלטתו. 8. בדיון שהתקיים בפנינו העידה התובעת, מר כהן משה (בן זוג של התובעת) והחוקר מר נתן דוד אשר גבה את ההודעות מהתובעת ביום 5.11.02 וממר כהן משה ביום 3.11.02. לאחר שמיעת העדויות בתיק זה ובחינת שאר הראיות והודעות העדים בפני החוקר, סבורים אנו כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה ונבאר טעמינו להלן. 9. התובעת בחקירתה, במהלך חופשת הלידה נשאלה ע"י החוקר לענין אופי עבודתה ומי מבצע את העבודה בתקופת חופשת הלידה: "ש. מי עושה את עבודתך בזמן חופשת הלידה? ת. אני ממשיכה להוציא חשבוניות עד היום (היינו בחהלך ח. הלידה) ואת יתר עבודתי כגון ביקורים אני לא עושה" "אין ימים ואין שעות כאשר משה לחוץ בזמן אז אני עוזרת לו" משהבינה התובעת רק לאחר הגשת התביעה ועיון ב"כ בחקירות הנתבע כי בשל אמירתה זו לחוקר הנתבע קבע הנתבע את ההפחתה בדמי הלידה טענה בתצהירה כי: "הנני מצהירה כי בחופשת הלידה לא עבדתי כלל וכלל…" "למען הסר ספק ועל אף דברי ב"כ בדיון… הנני מצהירה כי לא הוצאתי חשבונות בשם החברה בתקופת חופשת הלידה…" התובעת מציינת בתצהיר כי במהלך חופשת הלידה יצאו 6 פנקסי חשבוניות ומי שהוציא את החשבוניות זה כהן משה, אך בחרה שלא לצרף לתצהיר העתק מחלק מהחשבוניות. 10. תצהירה של התובעת אף לא עמד במבחן האמינות בחקירתה הנגדית בפנינו שכן בניגוד לתצהיר בו נאמר ע"י התובעת כי עבדה 6 ימים בשבוע, הרי שבט' התביעה שהוגש לנתבע כמו גם בדבריה לחוקר אמרה כי עבדה 5 ימים בשבוע. עוד התברר כי בעת הצגת החשבוניות בפני בית הדין לשניה קלה, שכן לא הושארו בתיק בית הדין העתקי החשבוניות, התברר כי ע"ג החשבוניות חתמה התובעת. וחיזוק לדברי התובעת לחוקר המוסד הם כי היא זו אשר עסקה במהלך חופשת הלידה בהוצאת חשבוניות, הם דברי כהן משה בהודעתו מיום 3.11.02: "ת. החלה לעבוד בעסק מלפני שנתיים מיום הקמת החברה ועבדה רצוף עד הלידה… ש. מה היו ימי ושעות עבודתה ת. עבדה ראשון עד חמישי משעה 08:00 ועד 15:00 אחה"צ… ש. מה היה תפקידה ת. עבדה בניהול חשבונות הנייר של העסק, הוציאה חשבוניות…" התובעת הכחישה את שנאמר בחקירתה למרות שחתמה על ההודעה ואף הכחישה כי ההודעה הוקראה לה, אולם לעומתה העיד החוקר כי גבה את העדות מהתובעת וכל מה שאמרה נרשם. 11. בפסיקת בית הדין נקבע כי ככלל, יש להעדיף את גרסתו המוקדמת יותר של המבוטח לגבי נסיבות הארועים, על פני גרסתו המאוחרת אשר ניתנה לצורך המשפט. הגרסה המוקדמת יותר עדיפה כאשר היא ניתנה ע"י המבוטח בטרם היה ער להשלכות המשפטיות של דבריו לגבי זכאותו לגמלה. אין זה סביר בעיננו כי בעת חקירת התובעת בביתה בעת חופשת הלידה, הודתה התובעת בכנותה ומתוך חוסר ידיעה כי כנותה זו עלולה "להזיק לה", כי אכן היא עוזרת בהכנת החשבוניות, ותביעתה וגרסתה בתצהירה נועדו אך ורק ע"מ לזכות בתביעתה. על כן, אנו קובעים כי גרסתה של התובעת בהודעתה לחוקר היא הגרסה הנכונה ואכן היא עזרה בחלק מעבודות המזכירות של הוצאת חשבוניות לעסק שלה ושל בעלה. 12. לאור כל האמור, אנו קובעים כי עולה באופן ברור כי התובעת עזרה לבן זוגה בעבודות המזכירות בחברה והכנת חשבוניות ללקוחות, מביתה, ועל כן צדק הנתבע בהפעילו את שיקול דעתו כנדרש בס' 56(1) לחוק הביטוח הלאומי ובהחלטתו לשלם לתובעת רק 75% מגובה דמי הלידה בשל עבודתה החלקית בחופשת הלידה. לפיכך, דין תביעתה של התובעת להידחות. בנסיבות הענין ואף כי ב"כ הנתבע לא ביקשה לפסוק הוצאות רואים אנו לנכון לחייב את התובעת בהוצאות לטובת הנתבע בסך של 2,000 ש"ח. ערעור על פסק דין זה רשאי להגיש כל צד לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום משיומצא פסק דין זה לצדדים.לידההכרה בתאונת עבודהדמי לידהחופשת לידה