בית המשפט קבע שהבורר לא ימשיך בהליכי הבוררות בין הצדדים וכי אם מי מהצדדים מעוניין בכך, יגיש תובענה מתאימה בבית המשפט. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת הליך בוררות: לפני תובענה להורות על המשך הליכי בוררות, וזאת מכח סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 (להלן:-"החוק"). לחילופין, מבוקש להורות על העברת הבורר מתפקידו לפי סעיף 11 לחוק ועל המשך הבוררות לפני בורר אחר, וזאת בשל עינוי דין שנגרם למבקשת נוכח התניית המשך ניהול הבוררות בתשלום שכר טרחת הבורר. הרקע העובדתי ביום 30.10.03 נחתם הסכם הלוואה בין המבקשת לבין המשיבים 1-3 (נספח "א" לתובענה ולהלן:-"ההסכם") להסדרת הלוואה שנתנה המבקשת למשיבים עובר לחתימתו (להלן:-"ההלוואה"). בהסכם נקבע גובה החוב לפירעון ההלוואה ותנאי תשלומו. ההסכם נערך על ידי עו"ד אפריאט, המשיב 4 וכלל תניית בוררות שלפיה כל חילוקי הדעות בקשר להסכם יוכרעו בהליך בוררות לפני עו"ד אפריאט עצמו (להלן:-"הבורר"). בסוף שנת 2005, נוכח חילוקי דעות שנתגלעו ביניהם, פנו הצדדים ביוזמת המבקשת להליך בוררות לפני הבורר. המבקשת הגישה כתב תביעה בו טענה לקיומו של חוב בגובה של 15,985,264 ₪ בגין ההלוואה, ואילו המשיבים טענו בכתב הגנתם שההלוואה נפרעה במלואה. בתמצית אציין שעיקר המחלוקת, כך נראה, טמון בשאלה האם שיקים ששולמו על ידי המשיבים ונמשכו לפקודת חברת א. ארצי תעשיות בע"מ (להלן:-"חברת ארצי"), היוו חלק מפירעון ההלוואה, אם לאו. המשיבים טענו שההסכם, הגם שנחתם עם המבקשת, מתייחס בפועל להלוואה שנתן להם מר יוסף לביא, המצהיר מטעם המבקשת בתובענה שלפני (להלן:-"מר לביא"). לטענתם, חברת ארצי, בדומה למבקשת, היא חברת קש בבעלותו המלאה של מר לביא, ותשלום לה - כמוהו כתשלום לו - כמוהו כתשלום למבקשת. ביום 10.1.06 נתקיימה ישיבה בוררות ראשונה. הבורר קבע דיון הוכחות, והצדדים החלו בהכנת תצהירי עדות ראשית. לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם המבקשת פנו המשיבים אל הבורר בבקשה להפסקת הליכי הבוררות, נוכח רצונם להעיד מטעמם את הבורר עצמו בשל מעורבותו בשלב עריכת ההסכם. לטענתם, הבורר היה עד להצהרת מר לביא שלפיה חברת ארצי, המבקשת והוא עצמו - אחד הם, ושהשיקים שנמסרו לחברת ארצי הם על חשבון ההלוואה. בקשת המשיבים נדחתה בהחלטת הבורר מיום 14.1.07, וכך גם בקשה חוזרת שהגישו לפניו באותו עניין נדחתה ביום 13.3.07. בהחלטתו השנייה קבע הבורר, בין היתר, שהתנהלות המשיבים, נוכח השלב המאוחר בו הגישו את הבקשה, פסולה ואינה ראויה, ושנכחו עוד אנשים בחדר שיכולים להעיד לגבי תוכן דבריו של מר לביא. עם זאת, הבורר קבע שאין למנוע מהם להעיד את מי שימצאו לנכון, ומובן שאינו יכול לנהל את הבוררות אם בכוונתם לזמנו לעדות כאמור. אציין בהערת אגב, שביום 25.2.07 הגישה המשיבה 2 תביעה נגד מר לביא על סך של למעלה ממיליון ₪, בבית משפט השלום בראשון לציון (ת"א 1457/07 גני מרוויאס 2000(1995) בע"מ, נ' לביא (להלן:-"ההליך הנוסף")). בתביעתה טענה, בתמצית, שכנגד סכומי כסף ששילמה למר לביא כמע"מ על ההלוואה, קיבלה ממנו חשבוניות פיקטיביות שלא הייתה יכולה להזדכות עליהן מול שלטונות המס. המשיבים הגישו תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לביטול החלטת הבורר מיום 14.1.07 (להלן:-"בקשת ביטול החלטת הבורר"), והמבקשת הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף. ביום 11.1.08, ניתנה החלטה המורה על סילוק התובענה על הסף. נוכח הערת בית המשפט שדחה את התובענה, החליט הבורר, ביום 18.2.08, שעליו לפנות לבית המשפט בהליך של אבעיה כדי לקבוע מהו המתווה הנכון להמשיך בבוררות (נספח י"ב לתובענה). בהחלטתו זו, הודיע הבורר למבקשת ששכר טרחתו טרם שולם, בציינו כך: "תשומת לבו של ב"כ התובעת כי טרם שילם את שכר טרחתי ואמתין לתשלומו ורק לאחר שישולם, אגיש את הבקשה כאמור." לשאלת ב"כ המבקשת הבהיר הבורר ששכר הטרחה המגיע לו הינו עבור "עריכת ההסכמים והייצוג המשפטי במסגרת כריתתם" (נספח ט"ו לתובענה). יוער כבר עתה שהמבקשת והבורר חלוקים לגבי גובה שכר הטרחה שצריך היה להשתלם, כמו גם לגבי הסכומים אשר שולמו בפועל. על רקע מחלוקת זו, פנה ב"כ המבקשים אל ב"כ המשיבים ביום 14.6.08, בבקשה להחלפת הבורר בהסכמה. בקשתו זו נענתה בשלילה. מצב דברים זה הביא לתובענה שלפני, שהוגשה ביום 14.10.09, למעלה משנה לאחר הפנייה האמורה. ביום 28.12.09 התקיים דיון ראשון בתיק ובמהלכו הציע ב"כ המשיבים לעכב את הדיון בתובענה עד להכרעה בהליך הנוסף. ב"כ המבקשת, שנעדר מהדיון, הודיע שהמבקשת אינה מסכימה לבקשה, ונקבע דיון נוסף (להלן:-"הדיון השני"). בדיון השני, ביום 21.4.10, ויתרו באי כח הצדדים על חקירות המצהירים מטעמם, והסכימו שניתן ליתן פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק. כן הוסכם שהמבקשת תגיש השלמת טיעון קצרה ושלמשיבים תהיה זכות תשובה. תשובות משלימות אלו אכן הוגשו (להלן:-"התשובות המשלימות"), וכעת ניתן להכריע בתובענה. 2. טענות הצדדים: על פי האמור בתובענה, מתבססת המבקשת על סע' 11 לחוק העוסק בהעברת בורר מתפקידו, וטוענת שבמקרה דנן נפרצה מסגרת הזמן הקבועה בחוק באופן גס, ללא כל הצדקה ותוך אוזלת יד מופגנת. עוד טוענת המבקשת כי אין מקום שהבורר יפנה באבעיה לבית המשפט, וכי יש צורך בצו בית המשפט המורה לו להמשיך ולסיים את הבוררות. לחלופין עותרת המבקשת להעברת הבורר מתפקידו ומינוי בורר אחר שימשיך מהמקום אליו הגיע. המבקשת טוענת שנגרם לה עינוי דין נוכח התניית המשך ניהול הבוררות בתשלום שכר טרחתו של הבורר, שאינו נדרש בגין ניהול הבוררות אלא בגין עריכת הסכם ההלוואה. לטענתה, כשם ששופט אינו יכול על דעת עצמו להפסיק הליך שיפוטי ללא כל הנמקה או היתר בדין, כך גם בורר אינו רשאי להפסיק הליך בוררות בלי הודעה לבית המשפט וקבלת אישור על כך. ככל שיש לבורר טענות כלשהן לשכר טרחה המגיע לו, ראוי היה להודיע על כך בהזדמנות הראשונה עם תחילת הבוררות, ולא להמתין עד קרוב לשלב ההוכחות. המבקשת אף מציינת שביקשה פעמים רבות לעיין בתיק הבוררות אך לא זכתה לתשובה מהבורר. המשיבים טוענים, כטענה מקדמית, שהבקשה לוקה בשיהוי ממושך, שכן חלפו שנה ותשעה חודשים עד שהוגשה תובענה זו, ובמהלך התקופה לא התנהלו הליכי בוררות כלל. התנהלות זו עולה כדי זניחת הליכי הבוררות ופקיעת תוקף הסכם הבוררות כולו. עוד טוענים המשיבים שדין התובענה להידחות עקב אי ניקיון כפיים של המבקשת, שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהסתרת עובדות מהותיות כמו למשל עצם קיומו של ההליך הנוסף. המשיבים מציינים שבית המשפט שדן בהליך הנוסף הורה על זימון הבורר להעיד לפניו. מסיבה זו לבדה, לדברי המשיבים, אין הבורר יכול להמשיך לנהל את הבוררות. לטענת המשיבים יש לעכב את ההליכים בתובענה זו עד להכרעה בהליך הנוסף, שם יידונו שאלות הנוגעות לחלק נכבד מהחוב הכספי לו טוענת המבקשת במסגרת הבוררות. למרות שמר לביא והמבקשת אינם, באופן פורמאלי, אותם בעלי דין, טוענים המשיבים שהזהות ביניהם ברורה, ותוכרע סופית בהליך הנוסף לאחר שמיעת העדויות. הכרעה כאמור, לטענת המשיבים, שתקבע את הזהות בין המבקשת למר לביא, עשויה לייתר את הבוררות כולה. המשיבים הדגישו גם כי הוסכם בהליך הנוסף שהוא לא יעוכב עקב קיומה של הבוררות, ולכן הוא נמשך, והבורר אמור להעיד במסגרתו. בתשובת המשיבים שהוגשה לאחר הדיון השני נטען שדבר זימון הבורר להעיד בהליך הנוסף הוא עובדה מוגמרת, נוכח החלטת בית המשפט שם לדחות את בקשת המבקשת לביטול החלטת זימון הבורר להעיד. הבורר צפוי להעיד בהליך הנוסף ביום 6.9.10. המשיבים שבים ומדגישים שהמבקשת היא שזנחה את הבוררות ושמכל מקום יש לעכב את הדיון בתובענה עד לאחר הכרעה בהליך הנוסף. הבורר הגיש תשובה להמרצת הפתיחה, ובה העלה טענות רבות הן לעניין התמונה המגמתית והלא אמינה שציירה לטענתו המבקשת, הן לעניין שכר הטרחה המגיע לו והמועד בו דרש אותו לראשונה מהמבקשת. לעניין עינוי הדין שמייחסת לו המבקשת, מדגיש הבורר שהליכי הבוררות התארכו בגלל התנהלות שני הצדדים, ומשאיר לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה בנוגע להמשך כהונתו. הבורר גם מציין שהזמין את המבקשת לתאם מועד לעיין בתיק הבוררות. לסיכום טוען הבורר שהעתירה מיותרת, שאין לה מקום, ושיש לדחותה. דיון והכרעה למקרא המרצת הפתיחה שהוגשה לבית משפט זה לא ניתן היה להעלות על הדעת את היקף המחלוקות בין הצדדים. רק עם קריאת תשובת המשיבים נתגלה סכסוך ארוך ימים, תוצר של פעילות כלכלית תמוהה שבמסגרתה החליפו ידיים סכומי כסף גדולים, חלקם כנגד חשבוניות פיקטיביות, וכולם שנויים במחלוקת בין הצדדים. סכסוך זה, שאמור היה להתברר בהליך בוררות, מצא את דרכו לפתחם של מספר בתי משפט בהליכים שונים, חלקם בא לכדי סיום וחלקם עדיין תלוי ועומד. אין ספק שהמבקשת בחרה מטעמיה שלה להציג לבית המשפט תמונה חלקית בלבד. ברקע הסכסוך קיימים הליכים פליליים, תביעות נוספות בבתי משפט אחרים, וגורמים מעורבים נוספים שכלל לא הוזכרו. כך למשל, שמו של מר לביא לא מוזכר בתובענה כלל, אך תצהירו הוא שתומך בה מבלי לציין בשום מקום בתצהיר מי הוא מר לביא ומה הקשר שלו אל המבקשת. בתצהיר מצוין לעניין זה שמר לביא ייצג את המבקשת בעת עריכת הסכם ההלוואה. הא ותו לא. רק מתשובת המשיבים ניתן ללמוד שמר לביא נתבע על ידי המשיבה 3 בהליך הנוסף, ושנטען כלפיו שהוא עמד בפועל מאחורי ההלוואה שעמודת בבסיס הסכסוך נושא הבוררות. גם העובדה שהבורר נדרש לעדות בבית המשפט בהליך הנוסף היא עובדה הכרחית שצריכה הייתה להתגלות לבית המשפט ביוזמת המבקשת במסגרת המרצת הפתיחה. למקרא המרצת הפתיחה בלבד ניתן היה לחשוב שמדובר בהליך שכל מטרתו היא חיוב הבורר בהמשך ההליכים או העברתו מתפקידו נוכח אי נכונות מצידו לקיים בוררות בגלל שכר הטרחה המגיע לו. ייתכן שהיה מקום לדחות התובענה בשל דרך הצגת הדברים על ידי המבקשת, אלא שדחיית התובענה לא תסייע לסיום הסכסוך ולא תפתור דבר, ובשל כך, לא אדחה אותה אלא אתייחס לגופה. לגופו של עניין, מטענות הצדדים עולה שלדעת שניהם, במצב הדברים כיום, הבורר אינו יכול להמשיך ולנהל את הבוררות. המבקשת מבקשת להורות לבורר לסיים את הבוררות או לחילופין להעבירו מתפקידו, וזאת משום שנגרם לה, לכאורה, עינוי דין, אך בפועל, מתרכזות מרבית טענותיה בהעברת הבורר מתפקידו. המבקשת אף פנתה בעבר למשיבים וביקשה להחליף את הבורר בהסכמה. המשיבים מתנגדים לכאורה לבקשה, אך הם עצמם ביקשו מהבורר קודם לכן לפסול עצמו מלדון בבוררות נוכח כוונתם לזמנו להעיד מטעמם, ואף פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לבטל את החלטת הבורר שדחתה את בקשתם. הבורר השאיר את השאלה לשיקול דעת בית המשפט, אך מדגיש כי אינו אחראי לעינוי דין לצדדים והם עצמם מעכבים את הליכי הבוררות. אני סבורה, שנוכח זימונו של הבורר להעיד בהליך הנוסף, אין מנוס מסיום הבוררות לפניו. זו כאמור גם דעת הבורר עצמו. מכל מקום, כששני הצדדים ניסו בעבר להעביר את הבורר מתפקידו, והבורר עצמו סבור שאינו יכול לדון, אין כל צורך להידרש לעילות המנויות בסעיף 11 לחוק. הצדדים אמנם חלוקים באשר לסיבות שבשלן יש להעביר את הבורר מתפקידו, אבל שניהם, כמו גם הבורר, כבר הביעו דעתם המפורשת שהבוררות במתכונתה הנוכחית לא יכולה להמשיך ולהתנהל. למעלה מן הנדרש, אציין שמדובר בבוררות שהחלה בתחילת שנת 2006, וכיום, ארבע וחצי שנים לאחר מכן לא התקדמה כלל. אמנם, המבקשת הגישה כבר תצהירי עדות ראשית מטעמה, אבל בפועל הצדדים אינם קרובים יותר לפתרון המחלוקת היום משהיו לפני תחילת הבוררות. דומה, למען האמת, שריבוי ההליכים בהם נקטו הצדדים במהלך הבוררות רק הרחיקו אותם ממציאת פתרון לסכסוך ביניהם. אין בדעתי לדון בשאלת שכר הטרחה המגיע לבורר לטענתו, שכן שאלה זו אינה עומדת להכרעה בהליך זה. עם זאת, ומבלי לדון בשאלה לגופה, אציין שאין זה ראוי שבורר שמצוי במחלוקת כספית חיצונית עם מי מהצדדים ינהל בוררות ביניהם, ועל אחת כמה וכמה אין זה ראוי שהבוררות תעוכב על ידי הבורר, אך בשל אי תשלום שכר טרחה המגיע לו עבור שירותים משפטיים שנתן למי מהצדדים עובר לבוררות. נוכח אי קיום מחלוקת אמיתית באשר לצורך העברת הבורר מתפקידו, איני נדרשת לשאלות בדבר אי מתן אפשרות עיון בתיק הבוררות, או בשאלת עינוי הדין שנגרם, לכאורה, למבקשת. אעיר רק בהקשר זה, שנוכח העולה מכתבי הטענות והנספחים להם אין לתלות את התמשכות הליכי הבוררות אך ורק באופן ניהולה על ידי הבורר, שכן הבוררות התארכה רבות בשל התנהלות הצדדים עצמם שפעם אחר פעם ביקשו ארכות והגישו בקשות דחייה (ראו לעניין זה עמודים 2-3 לתשובת הבורר להמרצת הפתיחה). כמו כן מובן שהמבקשת זכאית לעיין בתיק הבוררות, ויש לאפשר לה לעשות כן בכל עת. לסיכום חלק זה של הדיון, לא תמשך הבוררות לפני הבורר, וזאת נוכח עמדת כל הצדדים לעניין זה, התמשכות ההליכים, עצם קיום המחלוקת בין הבורר למבקשת לעניין שכר הטרחה (מבלי להתייחס אל המחלוקת לגופה) וזימון הבורר להעיד בהליך הנוסף. משנקבע שהבוררות לא תמשך לפני הבורר, יש להכריע בשאלת המשך ניהול הליכי הבוררות בין הצדדים: האם, כטענת המבקשת, יש להורות על המשך הליכי בוררות בין הצדדים לפני בורר אחר, או שמא, כטענת המשיבים, יש לקבוע שתוקף הבוררות פקע, או לחילופין, אם יימצא שתניית הבוררות בעינה עומדת, שיש להורות על עיכוב הליכים בבוררות נוכח קיומו של ההליך הנוסף. אני סבורה שאין מקום להורות על המשך הליכי בוררות בין הצדדים, וזאת ממכלול שיקולים שונים, וביניהם חוסר מעש ממושך בהליכי הבוררות, שיהוי של המבקשת בהגשת בקשה זו, וקיומו של הליך תלוי ועומד. אני מוצאת שהבוררות בין הצדדים, בפועל, היא כאבן שאין לה הופכין מאז יום 18.2.08, עת החליט הבורר שעליו לפנות באבעיה לבית המשפט כדי לדעת מהו המתווה הנכון להמשך הבוררות. לפנייה זו הצדדים לא השיבו, האבעיה לא הוגשה, וכל שנעשה לאחר מכן במסגרת הבוררות, זו פנייה של ב"כ המבקשת לב"כ המשיבים בבקשה להחלפת בורר, ותכתובות של ב"כ המבקשת עם הבורר בעניין שכר טרחתו הנטען ובעניין העיון בתיק הבוררות. אין לראות בפעולות אלו, שהאחרונה שבהן נעשתה ממילא שנה וארבעה חודשים לפני הגשת תובענה זו, כניהול הליכי בוררות פעילים. נמצא אם כן, שהבוררות בפועל לא מתנהלת מזה זמן רב (כיום חלפו כבר למעלה משנתיים). די היה בכך כדי להביא לפקיעת תוקף הסכם הבוררות וראו לעניין זה את סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א 234 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005). בנוסף, סבורה אני שבקשת המבקשת להעביר את הבורר מתפקידו ולהורות על המשך הליכי בוררות צריכה הייתה להיות מוגשת לפני זמן רב, מרגע שהמבקשת הבינה שהבורר לא מוכן להמשיך ולדון בעניינה, ונגרם לה לכאורה עינוי דין. כבר ביום 18.6.08 פנה ב"כ המבקשת לבורר בציינו שמזה חודשים רבים הוא מנסה ל"התניע" את הליך הבוררות ושכעת "כלו כל הקיצין". הוא מסיים מכתבו, בהקשר לאי נכונות הבורר להמשיך את הבוררות עד לתשלום שכר טרחתו, כך: "בלית ברירה אין לי אלא לפנות לבית המשפט באופן חד צדדי, אלא אם כב' יקדים אותי ויחסוך ממני פנייה כאמור אשר אינה מכבדת איש לטעמי". עם זאת, המבקשת לא פנתה בעניין לבית המשפט אלא בחלוף שנה וארבעה חודשים ממועד זה, וניתן לקבוע שיש בהתנהלותה משום שיהוי שמצדיק דחיית בקשתה. שיקול נוסף וחשוב בעיני הוא שיקול פרקטי שטמון בקיומו של ההליך הנוסף. הליך זה, כאמור לעיל קבוע להוכחות לתחילת חודש ספטמבר. בהליך זה צפוי להעיד הבורר, ולשפוך אור על השאלות המרכזיות בסכסוך בין הצדדים: מהם היחסים בין מר לביא לחברות השונות המעורבות בסכסוך בין הצדדים, מי עומד בפועל מאחורי ההלוואות, ולמי שולמו כספים על חשבון ההלוואות הללו. להכרעה בשאלות אלו, ככל שתידרש, תיתכן חשיבות מכרעת לסכסוך העיקרי בין הצדדים, וייתכן שאף תייתר אותו כליל. מסעיף 56 לתשובת המשיבים עולה שמר לביא עצמו טען, במסגרת ההליך הנוסף, שההליך מבוסס כולו על טענת המשיבים לפירעון מלא של ההלוואה כלפי חברת א. לביא אחזקות, ובכך נמצא חיזוק נוסף לחשיבות ההכרעה שם, לסכסוך הכולל בין הצדדים. לבסוף, ולמעלה מן הנדרש, אציין שניתן היה לקבוע שדי בהעברת הבורר הספציפי בו בחרו הצדדים מתפקידו, כדי להביא לפקיעת ההסכמה על בוררות בין הצדדים. נוכח זאת שתניית הבוררות נקבה במפורש בשמו של עו"ד אפריאט כמי שינהל את הליכי הבוררות בעתיד, אם יידרשו להם הצדדים, ונוכח החלטתי שאין לאפשר המשך הבוררות, ייתכן שהיה מקום להורות על פקיעת הבוררות מטעם זה בלבד. עם זאת, המשיבים לא טענו בהקשר זה, ומיקדו טענותיהם בשאלת זניחת הבוררות מחמת חוסר מעש של המבקשת, ולכן לא ביססתי החלטתי על שיקול זה והדיון בו נעשה לשם תימוכין לבד. בנסיבות אלו, ובשל משקלם המצטבר של מכלול השיקולים שפורטו לעיל, סבורה אני שתוקפה של תניית הבוררות פקע, ושאין מקום להורות על המשך הליכי בוררות בין הצדדים. סיכום כאמור, איני נותנת צו להמשך הליכי הבוררות. אני קובעת שהבורר לא ימשיך בהליכי הבוררות בין הצדדים וכי אם מי מהצדדים מעוניין בכך, יגיש תובענה מתאימה בבית המשפט. איני עושה צו להוצאות.יישוב סכסוכיםבוררות