ההחלטה בדבר הקצאת שטחים לצרכיהם של בתי ספר בתחום העיר, נתונה לשיקול דעתה של מועצת העיר וגם אם בית המשפט סבור שניתן היה לפעול בצורה יותר יעילה ומושכלת, אין בכך הצדקה להתערבותו בהחלטת העירייה, אלא אם כן הוכח כי הרשות הונחתה על ידי שיקולים זרים קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקצאת שטחי ציבור לצורך בתי ספר: עתירה זו מופנית כנגד ראש עיריית בני ברק, אשר לטענת העותר מתכוון לאכלס את מבנה בית ספר "לפידות" בשכונת פרדס כץ, שהתפנה מתלמידיו בתלמידים של החינוך המיוחד אשר למדו עד עתה במבנה בית ספר עציון ברחוב עוזיאל בבני-ברק. הצדדים לעתירה העותר טוען כי הוא אחד מחברי ועד עמותת מוסדות אור דוד בבני-ברק (להלן: "העמותה") המנהלת בית ספר וגן ילדים שבהם לומדים כ-160 תלמידים (על פי הגירסה הראשונית בעתירה ו-133 תלמידים על פי האמור בסיכומים). המשיב מכהן כראש עיריית בני-ברק. הרקע העובדתי והמחלוקות על פי הנטען בעתירה, לבית הספר והגן המנוהלים על ידי העמותה (להלן: "בית הספר") לא הוקצה מבנה שישמש את התלמידים, והם נאלצים ללמוד בתנאים קשים בקרוואנים ברחוב אבו חצירה בפרדס כץ, בין בנייני מגורים. רוב תלמידי בית הספר הם בני משפחות המתגוררות בפרדס כץ ונטען לגביהן כי הן משפחות מצוקה. עוד נטען, כי לעותר ולהנהלת העמותה הובטחו בעבר הבטחות רבות על ידי ראשי העיר הקודמים של בני-ברק להקצאת מבנה מתאים, אך כל ההבטחות לא קויימו. למרות התנאים הקשים שבהם לומדים תלמידי בית הספר, מסרב המשיב למסור לשימוש העמותה את מבנה בית ספר לפידות בשכונה שהתרוקן מתלמידיו והמבנה עומד להימסר לבית ספר עציון המונה 70 תלמידים בלבד. העותר מבקש כי בית המשפט יורה למשיב למסור לתלמידי מוסדות החינוך של העמותה את מבנה בית ספר לפידות, או לחילופין לחלק את השימוש בו עם תלמידי בית ספר עציון. לטענת העותר, השימוש בבית ספר לפידות נמנע מהעמותה משיקולים זרים, מאחר שהמשיב מעוניין למסור את מבנה בית ספר עציון - שברחוב עוזיאל לעמותה שראש העיר חפץ ביקרה. המשיב מכחיש מכל וכל את הטענות המופנות כלפיו אולם מעבר לטענות לגופו של ענין, הוא סבור שדין העתירה להידחות ממספר נימוקי סף. הראשון בהם זהות הצדדים. על פי הנטען בכתב התשובה, אין לעותר זכות עמידה מאחר שהניזוקה האמיתית (על פי האמור בעתירה) היא העמותה אשר לא הגישה עתירה מטעמה ולא ייפתה את כוחו של העותר שהגיש העתירה בשמה. עוד נטען, כי ראש העירייה אינו המשיב הנכון מאחר שההחלטות לענין הקצאת קרקעות לצרכי ציבור מתקבלות במועצת העיר. יתרה מכך, היה על העותר לצרף כמשיבים את הורי תלמידי בית ספר עציון שעשויים להפגע אם תינתן החלטה שתמנע מהם מעבר למבנה אשר שופץ והותאם לצרכיהם. עוד נטען, כי העתירה הוגשה בשיהוי, מכיוון ששיפוץ בית ספר לפידות והתאמתו לצרכי תלמידי החינוך המיוחד נמשכים מזה חודשים רבים והיה על העותר להגיש עתירתו סמוך למועד בו נודע לו שאין בכוונת העירייה להעמיד את המבנה לרשות העמותה ולא להמתין עד חודש יוני כאשר ידוע לכל כי שנת הלימודים נפתחת באחד בספטמבר. דיון. לאחר שעיינתי בעתירה ושמעתי את עדותו של העותר, הגעתי למסקנה כי צודק ב"כ המשיב בכל טענות הסף שהועלו על ידו. למרות פעלו הרב של מר אנקרי בעמותה, הדבר אינו מקנה לו את הסמכות לנקוט הליך משפטי בשמה ללא קבלת יפוי כח ומבלי להבהיר מה הטעם לכך שהעתירה לא הוגשה על ידי מי שנפגע מההחלטה. יתרה מכך, בתצהיר התגובה שהוגש על ידו התייחס העותר לטענות המשיב, אולם משום מה לא צרף יפוי כח מטעם העמותה או מי שמוסמך להחליט בשמה על נקיטת הליכים משפטיים. אשר על כן, המסקנה המתבקשת היא כי העתירה לא הוגשה על ידי עותר בעל זכות עמידה במחלוקת הנטענת. באשר למשיב, לא הובהר מדוע בחר העותר להגיש עתירתו נגד ראש העיר בלבד ונמנע מלצרף את העירייה שהיא למעשה הגוף המוסמך להחליט ולפעול להקצאת מבנה לעמותה ואף אם אתעלם מפגם "טכני" זה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהוריהם של תלמידי בית ספר עציון שילדיהם זכו סוף סוף לתנאי לימוד משופרים ומרווחים, כלל אינם מודעים לפגיעה שמבקשים לפגוע ברווחת ילדיהם על ידי כך שימנעו מהם המעבר למבנה בית ספר לפידות וזאת בניגוד להוראת תקנה 6(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000 הקובעת כי: "המשיבים בעתירה יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה." גם באשר לשיהוי הוכח כי יש ממש בטענת המשיב. מהעיון בנספחים שצורפו לעתירה עולה כי בתאריך 9.5.04 נכתב על ידי עו"ד אשורי מכתב לראש העיר בו תאר את מצוקתם של תלמידי בית הספר וציין כי נודע למרשו שבכוונת המשיב לאכלס במבנה בית ספר לפידות את תלמידי בית ספר עציון. משכך נשאלת השאלה מדוע המתין עד לתאריך 8.6.04 בטרם הוגשה העתירה, כאשר ידע ששנת הלימודים החדשה בפתח והשיפוצים של המבנה נמצאים בעיצומם. יתרה מכך, בתשובת המשיב הנתמכת בתצהירו מנהל אגף החינוך בעיריית בני ברק הרב יהונתן ספרא, הנהלת העירייה קיבלה בתאריך 17.6.03 החלטה על העתקת בית ספר עציון והקצאת המבנים ששימשו אותו למטרות אחרות ובהמשך התגבשה ההחלטה להעברת התלמידים למבנה בית ספר לפידות - דהיינו מדובר בהליך הנמשך כשנה ועל כן הגשת העתירה כששנת הלימודים בפתח, עשויה לגרום נזק בלתי הפיך לתלמידי עציון. גם לגופו של ענין, סבורה אני כי דין העתירה להידחות. בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המנהלית. ההחלטה בדבר הקצאת שטחים לצרכיהם של בתי ספר בתחום העיר, נתונה לשיקול דעתה של מועצת העיר וגם אם בית המשפט סבור שניתן היה לפעול בצורה יותר יעילה ומושכלת, אין בכך הצדקה להתערבותו בהחלטת העירייה, אלא אם כן הוכח כי הרשות הונחתה על ידי שיקולים זרים. ובענין זה מעבר לטענות שאינן נתמכות בראיות כלשהן, לא הוכח כי מדובר בחילופי קרקע, סיבוביים שנועדו למטרות זרות. יתרה מכך לא הובהר מדוע ההחלטה להעדיף את רווחתם של תלמידי החינוך המיוחד לוקה בחוסר סבירות. מה גם שבתשובת המשיב צויינו מספר הצעות שהוצעו על ידי העירייה לפתרון מצוקתם של תלמידי העמותה, הצעות שמטעמים אלה או אחרים לא התקבלו על דעתה. אני תקווה כי לקראת שנת הלימודים הבאה ימצא פיתרון גם לבית הספר של העמותה, אולם לקידום מטרה זו על העמותה לפעול במהלך שנת הלימודים ולא להמתין עד סמוך לפתיחת שנה"ל החדשה. העתירה נדחית. מאחר שמדובר בעותר הפונה בענין ציבורי ומטרתו אכן ראויה לקידום, אין אני מחייבת אותו בהוצאות.דיני חינוךשטח ציבוריבית ספר