קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרחקת עובד זר: עתירה זו כוונה למתן צו המבטל את צו ההרחקה מישראל שניתן נגד העותר ומורה לשחררו מן המשמורת ולהשימו לעבודה אצל מעסיק מסוים. נוסף לכך ביקש העותר כי המשיבים יחויבו ב"הוצאות לדוגמה" לנוכח הגשת "עתירה מיותרת זו". העתירה נקבעה לבירור ליום 8.6.04 אך יום לפני המועד הזה הודיעה באת כוח המשיבים כי העותר שוחרר מן המשמורת, ביום 21.5.04 והושם לעבודה כמבוקש בעתירה. בכך, לכאורה, נשמט הבסיס מתחת לפני הצורך לקיים דיון בעתירה. אולם בא כוח העותר עמד על בירור טענתו להתנהלות בלתי תקינה מצד הרשויות נגדו ונגד שולחו וכן עמד על פסיקת הוצאות לטובתו. לפיכך ביקשה באת כוח המשיבים לדחות את הדיון כדי שיהיה סיפק בידה לקבל את עמדת היועץ המשפטי של משרד הפנים. בדיון לפני, שקוים ביום 29.6.04, חזרה באת כוח המשיבים על הודעתה כי העותר שוחרר (כמדומני שהיא אמרה שהשחרור בוצע רק לאחר התערבות אישית מצדה) וכי בכך הושגה התכלית העיקרית של העתירה. לעניין הנסיבות הסובבות אמרה באת כוח המשיבים כי אינה חולקת על טענות העובדה הכלולות בעתירה (אמירה זו אינה מוצאת ביטוי בפרוטוקול אך היא זכורה לי היטב כיון שהדבר בא במענה לשאלתי) והיא "משאירה לשיקול דעת בית המשפט" את שאלת פסיקת ההוצאות. בעיני עמדתה והתנהגותה של עו"ד שחף, באת כוח המשיבים, היא תעודת כבוד לה ולפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) שבמסגרתה היא פועלת. היא עומדת בניגוד מוחלט לתמונה המצטיירת לכאורה בדבר התנהגותן, בפרשה זו, של "נפשות פועלות" אחרות שהן זרוע של המדינה ואשר חובת המינימום שלהם היא לפעל בסבירות ובהגינות במילוי תפקידם. העותר אזרח סין הגיע לישראל ביום 12.12.01 וקיבל אשרת עבודה כדין. הוא נעצר ביום 18.4.04 והוצא נגדו צו הרחקה מישראל [נסיבות המעצר ודרכי הטיפול בעותר לקראת הוצאת צו ההרחקה (שימוע, דיון לפני בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין) אינן ידועות לי משום שהפרקליטות לא נצרכה לכלל תשובה פורמלית לעתירה ולפיכך לא הציגה את מערכת הדוחות והמסמכים הקשורים בכך]. ביום 25.4.04 פנה בא כוח העותר, בשמו ובשם חברת נאות אליה בע"מ (להלן: "נאות אליה") אל משרד הפנים בבקשה לשחרור העותר מן המשמורת ולגרום להשמתו לעבודה כדין בנאות אליה. קודם לפניה זו בדק בא כוח העותר ומצא כי העותר מחזיק באשרת עבודה תקפה שאינה מוגבלת למעסיק מסוים וכי ניתן, לכן, "לנייד" אותו לעבודה אצל מעסיק בעל היתר העסקת עובד זר, כגון נאות אליה; הכל בהתאם לנוהל "שמים סגורים", של משרד הפנים. למן הפנייה האמורה ועד להגשת העתירה, ביום 13.5.04, נאלץ בא כוח העותר, לטענתו, לעבור דרך חתחתים פתלתלה במשרדי גורמי משרד הפנים האמונים על הטיפול בענייני העובדים הזרים. הוא עבר מסכת מייגעת של "לך ושוב" ופניו נדחו בתואנות מתואנות שונות. הוא ספג עלבונות ותגובות מזלזלות ונפל קורבן להזנחה והתרשלות במילוי תפקיד, לחוסר תיאום בין הזרועות השונות העושות במלאכה. כפסע היה בין העותר לבין הרחקתו מישראל אף על פי שלא הייתה מחלוקת שהוא בא בגדרו של הנוהל המאפשר לו להשלים את יתרת התקופה המותרת לשהות בישראל לצורכי עבודה. כפועל יוצא מגישת הפקידים השונים (בהם לפחות אחד המחזיק בתואר וכנראה עוסק בייעוץ משפטי במערכת משרד הפנים המטפלת בעובדים הזרים) נאלץ העותר לשהות במשמורת עד יום 21.5.04, היינו משך חודש ימים ויותר. כתב העתירה מפרט את הפעולות שנקט בהן בא כוח העותר, אח אחרי השנייה ואת התגובות - במעשה ובמחדל -לפעולותיו . הוא מתאר בפרוטרוט מסכת של ההתעמרות בו ובשולחו ונוקב בשמות הפקידים (ועוזריהם) הנוגעים בדבר. לא מצאתי טעם להעתיק את דבריו אל פסק הדין. מצד אחד הדברים דוברים בעד עצמם אך מן הצד השני, אף על פי שבאת כוח המשיבים לא חלקה על העובדות הנטענות הללו, אין לפני את תגובת הנוגעים בדבר ואינני יכול לקבוע דברים נחרצים. העתירה לביטול צו ההרחקה ולהשמת העותר במקום עבודה נמחקת משום שבטל הצורך בה. לעניין העתירה לחיוב המשיבים בהוצאות העותר דַיִי בהודעת באת כוח המשיבים שאין היא חולקת על הנסיבות שהקימו את דרישת הפיצוי. לפיכך אני מורה לשלם לעותר הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ וכן פיצוי מיוחד בסך 1000$ בשל אובדן השתכרות של כחודש ימים. אדגיש כי בהעדר תגובה קונקרטית מצד מי ששמו ננקב באופן ספציפי כמשיב לעתירה (וגם לא היה לו ייצוג אישי בדיון לפני) מוטל החיוב בהוצאות רק על משרד הפנים. אינני סבור שפסיקת ההוצאות ומתן פיצוי לעותר משיבים דברים על מכונם בשלום. לדעתי יש לברר את הטענות הספציפיות כלפי הגורמים הנזכרים בעתירה ולבחון אם יש מקום לנקוט בצעדים משמעתיים. אם יימצא שיש מקום לצעדים כאלה ויינתן להם הד מתאים אפשר שהדבר יגרום להטבת השירות שאנשי השירות הציבורי הספציפי מחויבים בו כלפי האזרח והגר הגר בתוכנו גם יחד. לכן אני מפנה את פסק הדין, פרוטוקול הדיון וכתב העתירה לסגן נציב שירות המדינה לענייני משמעת. אני מפנה את פסק הדין גם לידיעת שר הפנים כדי שיבחן את הצורך בבדיקה מערכתית. אעיר, בהקשר זה, כי מזווית הראיה שלי כשופט הדן בעתירות של עובדים זרים, כלולות במערכת המטפלת בהרחקת שוהים שלא כדין כמה נקודות תורפה המציבות סימן שאלה ביחס להגינותה. אלה העניינים העיקריים: מורחקים רבים הם עובדים שלא הספיקו לשהות בישראל אלא חודשים ספורים. בהינתן קשיי השפה (במיוחד לסינים) וידיעה מוגבלת מאד של הכללים והנהלים, איך אפשר להרחיק אותם (ולשקעם בחובות עתק) מבלי לחקור כדבעי את הנסיבות שטבעו אי חוקיות בשהותם כאן. ניחא כאשר מדובר בעובד שכניסתו לישראל הותרה כדי לעבוד בתחום הסיעוד והוא נמצא עוסק בתחום הבנייה. לא כן כאשר אדם הורשה להיכנס לפי אשרה של מעסיק א' (בעל היתר העסקה) ונמצא עובד אצל מעסיק ב' (שאין לו היתר) או שהורשה לעבוד בתחום התעשייה ונמצא עובד בתחום הבנייה. בנסיבות כאלה מתעוררת שאלת אחריות המעסיק להונאה והטעייה של העובד הזר. אינני יכול לומר שגורמי הרשות השונים אינם מתעניינים במעסיקים המפרים את הוראות החוק וחורשים על גבם (חירותם וקניינם) של הזרים, אלא שלא ברור לי שיש מנגנון של תיאום והשלכה בין חקירת עניינו של המעסיק לבין הרחקת העובד הזר. הרושם הוא הפוך; היינו, שעובד שנמצא חורג מתנאי אישור השהות שלו בישראל מורחק בלי קשר לשאלת אחריות המעסיק ליצירת המצב הזה. עשרות (ואולי מאות) טופסי "שימוע" שראיתי מציבים סימן שאלה על הגינותו של ההליך. במקרים רבים הטופס נראה כ"כתב אישום". הוא כולל את פרטי הגעת העובד לישראל סוג האשרה שניתנה בידו ותוקפה ונסיבות מעצרו. דבר לא נרשם מפי העובד (למרות שזה עיקר התכלית של ה"שימוע") ובמקרים רבים גם אין יכולת לרשום מפיו דבר שכן עורך השימוע אינו דובר את שפת העובד הזר (לעתים מצוינת על טופס השימוע העובדה שעורך השימוע נעזר במתורגמן טלפוני אלמוני. לא ראיתי אף פעם ציון פרטים של המתורגמן ואין כל אפשרות לדעת מה הייתה מידת היכולת שלו לקיים תקשורת מתאימה הן עם העובד שנעצר והן עם עורך השימוע. העתירה הנוכחית מצביעה על מחסומים ביורוקרטיים ומכשולים שונים הניצבים על דרכו של עורך דין המבקש לקיים מגע עם גורמי הרשות השונים כדי לגרום ל"ניוד" עובד זר. אינני יודע אם דברי העתירה משקפים מצב דברים אובייקטיבי לא תקין או שמא מדובר במקרה בודד של "קצר תקשורתי" או פגם אחר שנפל ביחס שבין בא כוח העותר לבין גורמי הרשות שאליהם פנה. אינני מתעלם מכך שנקודת ההתבוננות שלי כשופט - אף על פי שאני עוסק בעתירות רבות - אינה מקנה לי פרספקטיבה רחבה על פעולת המערכת ואף אינה מאפשרת בירור נקודתי מעמיק. מכאן שהתמונה המצטיירת לפני אולי אינה נכונה כלל ואולי אינה מדויקת דיה. בל אחשב, לכן, כמאשים או כמפריח אמרות ביקורת בעלמא. אני מכוון רק לכך שהמערכת השלטונית תשקול דרכי בקרה עצמית ותבחן את דרכה. העובד הזר אדם הוא ככל האדם ועל שמירת זכויות האדם שלו יש להקפיד. ביחס שבין השלטון הישראלי לעובד הזר, מחזיק השלטון במירב הכוח ולו מירב העוצמה. לכן השלטון יכול וצריך להרשות לעצמו להיות גם צודק. עובדים זרים