במקרים מסויימים, כאשר יש חסר בצוואה, ניתן להשלים את החסר בדרך פרשנית, שעיקרה הוא מה היה המנוח מצווה לו היה ער לשאלה עליה לא ניתנה תשובה בצוואה. דוקטרינת התחליף מאפשרת מעקב אחר השינויים שנעשו בנכס המוזכר בצוואה, שהוחלף בחיי המצווה בנכס אחר והקניית הנכס החלופי לזוכה עפ"י הצוואה. ישנם מצבים, בהם הדין מאפשר הגשמת אומד דעתו של המצווה, גם אם לאומד דעת זה אין עיגון בלשון הצוואה. אלה הם מקרים מיוחדים בהם הדין מאפשר מתן מובן לצוואה שערך המצווה או ביצועה הלכה למעשה, גם אם למובן זה או לביצוע זה אין קשר מילולי מינימלי עם לשון הצוואה. מצבים אלה חורגים מפרשנותה של הצוואה במובנה הצר. אלה הם מקרים, שניתן לכלול אותם בגדרי פרשנות הצוואה במובנה הרחב. לענייננו, אזכיר ארבעה מצבים מסוג זה: האחד, עניינו תיקון לשון הצוואה בשל טעות שנפלה בה; השני, עניינו השלמת חסר (לאקונה) בצוואה; השלישי, עניינו הגשמת אומד דעת המצווה 'בקירוב' (cy pres); הרביעי, עניינו הגשמת אומד דעת המצווה בדרך של 'תחליף'. בכל ארבעת המצבים הללו - ואין לראותם כרשימה סגורה - חורג השופט-הפרשן מעבר ללשונה של הצוואה המקורית. בשני המצבים הראשונים הוא מוסיף לשון חדשה לצוואה המקורית. בשני המצבים האחרונים הלשון המקורית של הצוואה אינה משתנה, אך השופט הפרשן הוסמך להגשים את אומד דעת המצווה. בכל המצבים הללו, השופט פועל מעבר ללשון (המקורית) של הצוואה. הוא פועל מעבר לפרשנות הצוואה במובן הצר. הוא מפרש את הצוואה במובן הרחב. להלן דוגמא להשלמת צוואה: המצווה הורה כי נכס פלוני יונחל לראובן. לאחר עריכת הצוואה ולפני פטירת המצווה נמכר הנכס על ידי המצווה. בדמי הפדיון נקנה נכס אלמוני. היזכה ראובן על פי הצוואה? על פי לשונה, זכאי ראובן לנכס פלוני. אך נכס זה שוב אינו בבעלותו של המצווה. המצווה הוא בעליו של נכס אלמוני, אך הצוואה אינה מורה על הנחלת נכס זה לראובן. מה הדין? בפסיקה פותחה הלכה, לפיה בנסיבות מתאימות - ואם זו כוונתו של המצווה - ניתן לזכות את ראובן בנכס אלמוני. צוואהירושההשלמת פרטים