התקף לב של קצב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב של קצב: סגן הנשיאה יגאל פליטמן בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציגי הציבור מר דוד טבח ומר משה דניאל; ב"ל 4268/08) בו נדחתה תביעת המערער להכיר באוטם שריר הלב שעבר כבתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הרקע העובדתי להלן נפרט את התשתית העובדתית כפי שהובררה בבית הדין האזורי: המערער עובד מזה כ - 55 שנה כקצב, החל מגיל 14, מתוכם 36 שנה בעסקו. המערער עוסק בחיתוך בשר כעניין שבשגרה במשך שעה- שעתיים מדי יום. המערער טען כי בערב חג הפסח, ביום 12.4.06, עת שהה בעבודתו בחיתוך בשר, אירע אירוע חריג אשר גרם לו לאוטם שריר הלב. במשך יום האירוע הנטען המערער לא שיתף איש מבני משפחתו בכאבים, בהם חש לטענתו. בסיכום המחלה של בית החולים (להלן - סיכום המחלה) נרשם כי המערער החל לחוש בכאבים בחזה, בגפיים ובצוואר יום לפני קבלתו לבית החולים, קרי יום לאחר מועד האירוע הנטען, זאת בניגוד להודעתו בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). כמו גם בתצהירו לבית הדין האזורי, שם ציין כי החל לחוש בלחץ בחזהו כבר ביום האירוע הנטען. אין במסמכים הרפואיים, בעניינו של המערער (להלן - המסמכים הרפואיים), אזכור לאירוע חריג בעבודה. מהמסמכים הרפואיים עולה כי למערער גורמי סיכון רבים ללקות באוטם, כגון יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם ועישון כבד. למערער עבר רפואי קודם בקשר לכאבים בחזה, בגינם אושפז בשנת 2000. בשנת 2005 התלונן המערער בקשר לכאבים בחזהו, בגינם הופנה אף לבדיקת CT חזה. פסק דינו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי פסק כי לא הוכח קיומו של "אירוע חריג" בעבודה במועד הנטען. בית הדין האזורי התייחס לסתירות בין עדות המערער לאמור בתצהירו ובהודעתו לחוקר המוסד. בעדותו, הודה המערער כי הוא עוסק בחיתוך בשר כעניין שבשגרה ואילו בתצהירו, כמו גם בהודעת המערער לחוקר המוסד, טען המערער כי בשנים שקדמו הוא עסק בבחירת וקניית הסחורה לחנות והוא כמעט לא עבד בה, למעט בערבי חג. המערער ייחס בעדותו את הלחץ החריג בעבודה במועד האירוע הנטען גם לויכוח ומתח ששרר בינו לבין ילדיו על רקע היעדר סחורה מספיקה לערב החג, אולם בטופס התביעה ובמסמכים הרפואיים אין אזכור לכך. בפסק הדין הפנה בית הדין לסתירות בין עדות בנו של המערער, מר אברהם דהן (להלן - הבן), לבין הנמסר על ידו לחוקר המוסד. כשהבן נשאל על ידי חוקר המוסד האם העבודה שביצע אביו באותם ימים הסמוכים לחג היתה עבודה חריגה, השיב: "לא, זה העבודה שהוא מכיר אותה והוא עושה אותה". מאוחר יותר חזר הבן מהודאתו זו וטען כי ביום האירוע הנטען ביצע אביו עבודה חריגה ומאומצת של הרמת משאות כבדים. בבית הדין האזורי חזר הבן על כך שמספר ימים לפני יום האירוע הנטען הם היו "לחוצים". בתחילת עדותו טען הבן כי אביו אינו עוסק כלל בחיתוך בשר ואילו בהמשך חזר בו והסכים כי אביו עוסק בחיתוך בשר מדי יום במשך שעה-שעתיים. בית הדין עמד על כך שהמערער לא נתן הסברים מניחים את הדעת לשאלות שונות. כך למשל, המערער לא הסביר מדוע בסיכום המחלה לבית החולים נרשם, מחד, כי הוא החל לחוש בכאבים בחזהו יום לפני קבלתו לבית החולים, דהיינו יום לאחר מועד האירוע הנטען, וזאת בניגוד לנרשם בהודעתו לחוקר המוסד ובתצהירו, לפיהם המערער החל לחוש בלחץ בחזהו כבר ביום האירוע הנטען. המערער לא נתן הסבר לשאלה מדוע לא שיתף אף אחד מבני משפחתו בכאביו ביום האירוע הנטען. נקבע כי העובדה לפיה המערער שיתף את בני משפחתו רק בערב החג, קרי יום לאחר האירוע הנטען, מחזקת את המסקנה כי המערער החל לחוש בכאבים רק כיום לאחר מועד האירוע הנטען, כעולה מסיכום המחלה ומהודעתו בפני חוקר המוסד. מכאן הערעור שלפנינו. הערעור וההליך בבית דין זה המערער טען בערעורו כי העבודה באטליז ערב חג הפסח חריגה ביחס לימים רגילים. קל וחומר במקרה זה בו חג הפסח והשבת נפרסו על פני ארבעה ימים ולכן הלחץ באטליז היה רב יותר. נטען כי עבודתו במועד האירוע הנטען היתה חריגה הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הנפשית. מהבחינה הפיזית - המערער נדרש לחתוך בשר החל מסביבות השעה 06:30 בבוקר ועד לסגירת החנות בשעה 16:00, תוך כדי עמידה ממושכת על הרגליים. מהבחינה הנפשית - בשל לחץ עצום של לקוחות ובשל תלונות על מחסור בבשר אשר הופנו כנגד המערער. המערער טען כי גם כאשר מדובר בספק אירוע חריג על בית הדין למנות יועץ רפואי מומחה טעמו. לטענת המערער בית הדין האזורי טעה במועדים שצוינו בפסק דינו. ערב חג הפסח הוא יום האירוע הנטען. לכן אין סתירה בקביעה לפיה המערער שיתף את בני משפחתו רק בערב החג מאחר ומדובר על יום האירוע הנטען. אשר לנרשם בסיכום המחלה אין להקפיד על חוסר הדיוק הקל. מדובר בכאבים שהלכו וגברו בשלב מאוחר יותר ואף התפשטו לצוואר ולגפיים. אף אם היו הכאבים יום לאחר האירוע הנטען אין בכך כדי לשלול את הקשר הסיבתי בינם לבין האירוע ובכל מקרה מדובר בשאלה רפואית עליה יוכל להשיב היועץ הרפואי. לטענת המערער, אין לתת לתיעוד הרפואי משקל מכריע. אשר לעברו הרפואי הקודם ולגורמי הסיכון, טען המערער כי נתונים אלו אינם רלוונטיים לשאלה האם התרחש אירוע חריג. יתירה מכך נטען כי, כיום ידוע כי אוטם שריר הלב מתרחש תמיד אצל אנשים אשר יש להם גורמי סיכון. המערער הוסיף כי אין בעובדה לפיה היה קיים לחץ רב אף מספר ימים לפני חג הפסח בכדי לגרוע מהלחץ החריג בערב חג הפסח עצמו. המערער ובנו ציינו כי עבודתו העיקרית של המערער היא הזמנת סחורה כאשר חיתוך בשר הינה עבודה שולית המתבצעת בין שעה לשעתיים ביום עבודה. לפיכך עבודה בלחץ ערב חג הפסח במשך 8 שעות הינה חריגה. המוסד לביטוח לאומי טען כי יש להותיר את פסק דינו של בית הדין האזורי על כנו. מדובר בערעור על שאלות עובדתיות בהם בית דין זה אינו מתערב אלא במקרים "חריגים וקיצוניים". מסקנת בית הדין האזורי מנומקת ומבוססת. על פי ההלכה הפסוקה תנאי הכרחי להכרה באוטם שריר הלב הוא כי הגורם לאוטם היה "אירוע חריג" היינו "מאמץ פיזי בלתי רגיל" או "מתח נפשי יוצא דופן". מנגד, מתח נפשי ותנאי עבודה קשים המשתרעים על פני ימים לא ייחשבו כצירוף של אירועים זעירים (מיקרוטראומה) וממילא לא ייחשבו כאירוע תאונתי. הקביעה אם היה "אירוע חריג" היא קביעה עובדתית משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית. לטענת המוסד, המערער לא הוכיח ראשית ראיה ל"אירוע חריג" הן מבחינת סמיכות הזמנים בין האירוע לבין הכאבים מהם סבל והן מבחינת הבאת ראיות אובייקטיביות, דוגמת ראיות לכמות הזמנות גדולה יותר ביום האירוע הנטען לעומת ימים אחרים. בפסיקה נקבע כי "הבחינה הסובייקטיבית לדחק הנפשי טעונה כשלעצמה ראיות אובייקטיביות ואין בעצם האמירה כדי הוכחת הדחק". המוסד ציין כי המערער מסר גרסאות שונות לתיאור עבודתו באטליז. המוסד הוסיף וטען כי יש לייחס משקל לעובדה לפיה המערער לא הזכיר בטופס התביעה, כמו גם במסמכים הרפואיים, את קיומו של ויכוח ומתח ששרר, לטענתו, בינו לבין ילדיו ביום האירוע. גם בחקירתו לא סיפק המערער תשובה עניינית לשאלה מדוע בטופס התביעה שהגיש למוסד לא ציין צעקות. בסיכום המחלה נרשם כי המערער החל לחוש בכאבים בחזה יום לאחר מועד האירוע הנטען, בזאת בניגוד להודעתו בפני חוקר המוסד, כמו גם בתצהירו. למערער לא היה הסבר לשאלה מדוע לא שיתף איש מבני משפחתו בכאביו. בהודעת הבן לחוקר המוסד, השיב הבן לשאלה - האם באותו היום או בסמיכות היה לאביו אירוע חריג? בשלילה. בישיבת קדם הערעור נקבע כי בא כוח המערער יגיש סיכומיו בכתב תוך 30 יום, באת כוח המוסד תגיש סיכומיה בכתב תוך 30 יום מהיום בו יומצאו לה סיכומי המערער ואילו בא כוח המערער יהא רשאי להשיב לסיכומי המוסד תוך 15 יום. אחר זאת יינתן פסק דין על ידי מותב בית הדין. אשר לדעתנו לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. זאת, מטעמיו של בית הדין קמא בפסק דינו. הערעור מכוון, בעיקרו של דבר, כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי, והמשקל שנתן לעדויות ולראיות שהובאו בפניו. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית אשר ראתה ושמעה את העדים. עם זאת לא נצא ידי חובתנו מבלי מלהוסיף את הדברים הבאים: על פי ההלכה הפסוקה, יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו. דא עקא, שלא נערך כל אזכור בשלל המסמכים הרפואיים, אחר אשפוזו של המערער, לאירוע חריג כלשהו בעבודתו. מנגד צוין במסמכים הרפואיים כי שנה קודם לכן אושפז המערער בשל כאבים בחזהו (מסמך אנמנזה רפואית יחידת טיפול נמרץ לב, מיום 20.4.06). אין בטענת המערער - לפיה בית הדין האזורי טעה עת קבע כי המערער שיתף את בני משפחתו בכאבים, יום לאחר האירוע הנטען ולא בלילה של האירוע הנטען - בכדי לסייע. זאת, נוכח כלל נסיבות המקרה. המערער טען כי החל לחוש בכאבים במשך יום עבודתו. אולם, לטענתו, שיתף את בני משפחתו בכאבים שחש רק בלילה. מאידך, מהמסמכים הרפואיים עולה כי המערער טען כי חש בכאבים רק בלילה שלמחרת יום האירוע הנטען. הסתירות השונות אשר נמצאו - בין הודעת המערער למוסד, עדות המערער, עדות והודעת הבן למוסד ותצהיר המערער ובינם לבין עצמם, זאת בהתייחס לאופי עבודת המערער, שעות העבודה באטליז, עצם קיומו של האירוע הנטען ואופיו - מחזקים את המסקנה כי לא עלה בידי המערער להוכיח קיומו של אירוע חריג כלשהו בעבודתו ביום 12.4.06. הנה כי כן, מכל האמור לעיל עולה כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלב