בית הדין לעבודה פסק כי הדיון בעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שתשקול את שיעור נכותו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ועדה רפואית חוזרת ביטוח לאומי: 1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.2.2012. 2. הוועדה קבעה כי למערער 10% נכות בגין הפגיעה בגבו אך ניכתה לו 10% בגין מצב קודם בגין תאונה משנת 2007, כך שהלכה למעשה קבעה הוועדה כי לא נותרה נכות כתוצאה מתאונת העבודה מיום 7.10.2008. 3. הועדה שבה ודנה בעניינו של המערער בעקבות פסק דין שניתן ביום 15.1.2012 על-ידי כב' הרשמת ש. ולך בבל 22635-04-11 (להלן - "פסק הדין"). פסק הדין קבע, כדלקמן: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים על מנת שתשקול שוב את עמדתה לעניין ניכוי מצב קודם כאשר תשומת הלב מופנית להלכת מרגוליס אשר על פיה על מנת לנכות מצב קודם יש להצביע על ממצאים מוכחים המעידים על הגבלה ולא די בכך שבעבר צוינו תלונות על כאבים באותו איבר"  4. יובהר, כי עניינו של המערער נדון בבית הדין מספר פעמים וזהו כבר גלגולו השלישי של התיק. טענות הצדדים 5.         טענתו העיקרית של המערער היא כי הוועדה שגתה קשות עת חזרה שוב על קביעתה והעמידה את נכותו של המערער על 0% נכות, תוך שהיא מנכה למערער את מלוא הנכות שנגרמה לו בגין מצב קודם ובגין תאונת עבודה משנת 2007. בהקשר לתאונה משנת 2007 מציין המערער, כי לאחר שהוא נוכח לדעת שהוועדה קובעת פעם אחר פעם כי יש לנכות 10% בגין התאונה משנת 2007 (ניכוי מצב קודם) - החליט הוא להגיש תביעה נפרדת לנכות בגין תאונת העבודה משנת 2007. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי בגין תאונת העבודה שאירעה למערער משנת 2007 לא נותרה לו כל נכות. דהיינו: הועדה מושא ערעור זה מחליטה לנכות למערער מצב קודם בגין התאונה משנת 2007 כאשר וועדה אחרת של המשיב מציינת כי לא נותרה כל נכות בגין תאונה זו. 6. במועד הדיון שנערך בפני הרשם סילורה הדגישה ב"כ המערער כי מדובר במקרה קיצוני שבו ועדה של המשיב למעשה פועלת בשיטת הבא ונתחכמה. פעם אחר פעם חוזרת על קביעתה לפיו בגין מצבו של המערער נותרה לו נכות 10%, אך מאידך טוענת היא כי יש לנכות לו 10% בגין מצב קודם (תאונת עבודה שעבר המערער בשנת 2007.) לאור התנהלות הוועדה התובע הגיש תביעת נכות בגין התאונה 2007 ועמד בפני ועדה רפואית של המל"ל בתחום האורטופדי אשר קבעה באופן חד משמעי כי לתובע לא נותרה כל נכות בגין התאונה משנת 2007. לפי כללי הלוגיקה הפשוטים המסקנה היא כי למערער נותרו 10% נכות בגין התאונה משנת 2008 וכי החלטת הוועדה נשוא הערעור הינה שגוייה, פסולה ומונחית משיקולים זרים. עוד מציינת ב"כ המערער כי הוועדה שבדקה את המערער לעניין התאונה משנת 2007 הינה וועדה תחת מסלול נפגעי עבודה וועדה אורטופדית זהה בדיוק באותו ענף לענף של הוועדה משוא הערעור. 7. לפיכך, מדובר בטעות חשבונאית גלוייה. לאור כך ולאור הילכת אליהו בינון שצוטטה בהרחבה בנימוקים, יש לשים קץ לסבלו של התובע לעשות איתו צדק ולתת לו את שמגיע לו ולקבוע כי בגין התאונה משנת 2008 נותרו לו נכות בשיעור 10%. כמו כן לפסוק למשיב הוצאות לדוגמא. 8. לחלופין ולמען הזהירות וככל שבית הדין יחליט שלא לקבוע את אחוזי הנכות, מתבקש בית הדין להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר מאחר ואין ספק כי וועדה זו שדנה בעניינו כבר שלוש פעמיים נעולה, על פני הדברים, ומקובעת בעמדתה.   9.         ב"כ המשיב סבור שהוועדה מילאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין ומבקש להפנות את בית הדין לפרוטוקול הוועדה עמ' 2 סעיף 21 ולאמור בו. הוועדה התייחסה לעברו הרפואי, הפנתה לממצאים הדמיתיים ובמרפאת כאב ונימקה עמדתה. יודגש, כי ע"פ ההלכה הפסוקה יתכן בהחלט כי ועדות שונות בענפים אחרים אצל המוסד תגענה לתוצאות שונות ואין בכך כל פגם. המשיב מפנה את בית הדין, בהקשר זה, לעב"ל 282/99 אבן חן יהודית נ' המל"ל. 10. משכך, סבור המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הכרעה 11.        אקדים ואציין כי לטעמי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט את נימוקי החלטתי. 12. על פי סעיף 123 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. 13.        על פי הפסיקה, משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).             אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה. 14.         כאמור, עניינו של המערער הוחזר לדיון בפני הועדה הרפואית לעררים בהתאם לפסק הדין של כב' הרשמת ולך אשר הורה, כדלקמן: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים על מנת שתשקול שוב את עמדתה לעניין ניכוי מצב קודם כאשר תשומת הלב מופנית להלכת מרגוליס אשר על פיה על מנת לנכות מצב קודם יש להצביע על ממצאים מוכחים המעידים על הגבלה ולא די בכך שבעבר צוינו תלונות על כאבים באותו איבר. 14.         עיינתי בפרוטוקול הדיון בוועדה מושא הערעור על מנת לבחון האם אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין כנדרש. על פני הדברים, הוועדה אכן פועלת בהתאם להוראות פסק הדין ומפרטת בהרחבה את הנימוקים לפיהם מחליטה לנכות מצב קודם. 15. יחד עם זאת, אין חולק כי ועדה אחרת של המשיב, באותו ענף, קבעה כי בגין תאונת העבודה משנת 2007 (בגינה הועדה נשוא ערעור זה מנכה למערער 10% נכות) - לא נותרה למערער נכות. משנקבע שלמערער לא נותרה נכות בגין התאונה משנת 2007 לא אמורה הוועדה מושא ערעור זה, על פני הדברים, לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם. 16. התנהלות זו של המשיב אשר מחד, מנכה 10% נכות בגין מצב קודם ומאידך, קובע בוועדה אחרת כי בגין התאונה משנת 2007 לא ונתרה נכות תמוהה ביותר ומעלה סימני שאלות רבים. 17. עקרונות הצדק הטבעי ואף כללי המנהל התקין מחייבים כי החלטת הוועדה תהיה מנומקת באופן שיש בו כדי להצביע על הסיבות שהביאו את הועדה לכדי קבלת ההחלטה. ההנמקה נדרשת גם על מנת שבית הדין יוכל להפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה ובמקרה דנן, לא מובן כיצד מנכים 10% נכות בגין מצב קודם (מצב קודם המתייחס לתאונה משנת 2007) כאשר ועדה אחרת של המשיב קבעה כי בגין התאונה משנת 2007 לא נותרה נכות. 18. אשר על כן, יש בהחלט מקום להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה, בהרכב חדש, וזאת לאחר שהוועדה מושא ערעור זה דנה בעניינו כבר פעמיים ויש חשש כי היא נעולה ומקובעת בעמדתה. באשר לבקשת המערער כי בית הדין יקבע את שיעור הנכות אציין, כי בית הדין אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע וסמכות זו נתונה לוועדות הרפואיות בלבד. סוף דבר 19. א. הערעור מתקבל. ב. הדיון בעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שתשקול את שיעור נכותו של המערער בתחום האורטופדי כתוצאה מהתאונה מיום 7.10.2008. הוועדה תזמן את המערער ובא כוחו לטעון בפני הוועדה. מזכיר הוועדה ידאג להוצאת הפרוטוקולים הקודמים מתיק המערער. ג. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תווך 30 ימים מיום המצאתו. רפואהביטוח לאומיועדה רפואית