קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב לחברת השכרת רכב: התובעת עוסקת בהשכרת כלי רכב. הנתבעת 1 היא חברה לביטוח ותיירות, ולטענת התובעת היא השכירה לה רכב לתקופה ארוכה של למעלה מחצי שנה. הנתבעת לא שילמה את דמי השכירות ומכאן התביעה. אין מחלוקת כי מי שעשה שימוש ברכב בתקופת השכירות היתה הנתבעת 2, והיא אף מודה בכך בעדותה (עמוד 29). הנתבעת 2 נמחקה מן התביעה על ידי התובעת (עמוד 15 שורה 10). לגירסת התובעת, הנתבעת 2 עשתה שימוש ברכב כעובדת של הנתבעת 1 והשכירות נעשתה על ידי הנתבעת 1 ולא על ידה. גירסה זו נתמכת בעדותה של הנתבעת 2, אשר טוענת כי הרכב נשכר על ידי הנתבעת 1 בעבורה. הגם שלא כל העובדות התבררו במלואן, שוכנעתי כי גירסת התביעה היא הנכונה. אתייחס להלן למחלוקות אחת לאחת. הסכם ההשכרה התובע צירף, כנספח א', את הסכם ההשכרה. בשולי המסמך מופיעות שתי חתימות בשני מקומות המיועדים לחתימת השוכר. שתי החתימות הן באנגלית ונחזות להיות של הנתבעת 2, עיידה. בתצהיר הגב' ברהום נסרין, שהיא המזכירה אצל התובעת, טוענת המצהירה באופן נחרץ, כי היא זו אשר החתימה את הנבעת 2 על הסכם ההשכרה. עדה זו לא הגיעה למתן עדות, ולתצהירה אין כל ערך. נציג התובעת אומנם טוען כי הנתבעת 2 היא זו אשר חתמה על ההסכם (עמוד 15 לפרוטוקול) אולם, מאידך, הוא מבהיר היטב כי הוא לא זוכר שהוא ראה אותה חותמת (עמוד 17), והוא מסתמך למעשה על מזכירתו. הנתבעת 2 טענה כי היא לא חתמה על הסכם ההשכרה. בבדיקת פוליגרף בפני מומחה מטעם בית המשפט היא הוגדרה כדוברת אמת, כאשר אמרה שהיא לא חתמה על ההסכם. בעדותה היא הכחישה את חתימתה כאשר ההסכם הוצג בפניה (עמוד 29 לפרוטוקול). לטענתה, המסמך הועבר לנציג הנתבעת 1, מר אבו סננה, כדי שהוא יחתום עליו (עמוד 29 שורה 4). כך, החידה, מי חתם על הסכם ההשכרה לא נפתרה, ונראה כי אף אחד מאלה שהופיעו בפניי לא חתם עליו. יחד עם זאת, אין להפריז במשקלה של מחלוקת זו, כיוון שאין בה כדי להשפיע באופן מכריע, שהרי אין מחלוקת כי הרכב הושכר וכי הנתבעת 2 עשתה בו שימוש. שיחת הטלפון נציג התובעת, מר עלאא, טען כי בעת שהנתבעת 2 הגיעה לקחת את הרכב, הוא התקשר לאבו סנינה מטעם הנתבעת 1 כדי לקבל את אישורו. מר אבו סנינה הציג פלט שיחות נכנסות לטלפון הנייד שלו. אין שם שיחה מן התובעת. מאידך, התובעת מצביעה על כך (בתגובתה) כי בהודעת חברת פלאפון מצויינים שני מספרי טלפון. בעוד המסמך מתיימר להיות פירוט עבור טלפון 050/5350476, במכתב חברת פלאפון מצויין מספר טלפון 050/2494294. התובעת ממשיכה ומציינת כי לנתבעת 1 יש, ככל הנראה, מספר טלפונים ניידים, אולם היא איננה מציינת לאיזה מספר טלפון נייד חייג נציגה, מר עלאא. התובעת לא צרפה פלט שיחות יוצאות מן הטלפונים שברשותה כדי להראות כי בוצעה שיחה אל מר אבו סננה מטעם הנתבעת 1. מכאן, כי גם עניין זה אין בו כדי לתרום, שכן שני הצדדים לא גילו את כל המידע הרלוונטי אשר עומד לרשותם. מעמד הנתבעת 2 אצל הנתבעת 1 הנתבעת 1, באמצעות נציגה, מר אבו סנינה, טוענת כי הנתבעת 2 לא היתה אלא פקידה אצלה, במשך מספר חודשים בלבד. מכאן היא מנסה ללמדני כי יהא זה בלתי סביר להסיק כי הועמד לרשותה רכב (סעיף 6 לסיכומי הנתבעת 1). מאידך, בחקירתו הנגדית של מר אבו סנינה, מתברר כי הנתבעת 2 היתה בתפקיד בכיר בעת שהיא היתה אחראית על תחום הביטוח אצל הנתבעת 1 (עמוד 19 שורה 7 ואילך). על משקלו של תחום הביטוח אצל הנתבעת 1 ניתן להבין מתיאורו של נציג הנתבעת 1 על הכוונה לפתח את מזרח ירושלים בתחום זה. הוא מציין כי הנתבעת 2 היתה בתהליך לימודים בתחום והוא התכוון לקבל רשיון לעסוק בביטוח (עמוד 12 שורה 15). מדבריו אלה של מר אבו סנינה, ניתן להבין כי הנתבעת 2 לא היתה פקידה זוטרה אצל הנתבעת 1 וכי היה לה מעמד שם. הנתבעת 2 משלימה עדות זו ומתארת את עבודתה אצל הנתבעת 1. לגירסתה, היא עבדה אצל הנתבעת 1 כמעט שנה והיה עליה ליסוע לתל-אביב, כמעט מדי יום, כדי להעביר לחברת הביטוח, מולה עבדה, את המסמכים ולקבל חומר המיועד אל הנתבעת 1. הצורך ליסוע לתל-אביב מהווה את התשתית לשכירת הרכב נשוא ההליך. עדותה של הנתבעת 2 שומטת את הקרקע מטענתו של נציג הנתבעת 1 (סעיף 17 לתצהירו, סעיף 33 לסיכומים) כאילו כל הפעילות של עובדי הנתבעת 1 היא בתוך המשרד ואין כל צורך ברכב. ממצאים אלה הם בעלי משקל רב. ראשית, מתברר כי הנתבעת 2 היתה בעלת מעמד ניהולי אצל הנתבעת 1. שנית, אי אפשר שלא לתמוה - מדוע נציג הנתבעת 1 השקיע עמל כה רב כדי להרחיק את הנתבעת 2 מן הנתבעת 1. גירסתו של מר אבו סנינה אינה נראית, בנסיבות אלה, אמינה. מכתב סוכנות הביטוח קש לתיק צורף (נ/1) מכתב מסוכנות ביטוח קש שבו יש הוראה חד משמעית לנתבעת 1 שלא לאפשר לעובדיה לעשות שימוש במסמכי חברת קש, ללא אישור חברה זו. במכתב מצויין שמה של הנתבעת 2 באופן מפורש. למרות לשונו הקשה של המכתב, מכלל הלאו, ניתן ללמוד את ההן - ראשית, עצם העובדה שהמכתב נשלח לנתבעת 1, כפי שנשלח, מעידה על כך שאכן היה קשר בין שתי החברות. כלומר, ניתן להבין מן המכתב כי הנתבעת 1 מוכרת לסוכנות קש. שנית, העובדה כי האיסור לעשות שימוש במסמכי חברת קש הוא אינו מוחלט, ומן המכתב עולה כי ייתכנו נסיבות בהן תיתן חברת קש אישור לעשות שימוש בהם. שלישית וחשובה ביותר, העובדה שהנתבעת 2 מוזכרת שם בשמה וניתן להבין כי היא מוכרת לחברת קש. על הקשר בין חברת קש לבין הנתבעת 1 ניתן ללמוד גם מעדותו של נציג הנתבעת 1 (שולי עמוד 18 ועמוד 19 לפרוטוקול). עובדות אלה תומכות בגירסת הנתבעת 2, על מעמדה ועבודתה אצל הנתבעת 1 אל מול חברת קש, באופן הסותר את גירסתה של הנתבעת 1. השכרה קודמת הנתבעת 1 מצביעה על כך כי קודם לשכירות הרכב נשוא הליך זה, הנתבעת 2 שכרה את אותו הרכב מן התובעת והיא עשתה זאת באופן פרטי. מכך מנסה הנתבעת 1 לשכנעני כי ההשכרה דנן לא היתה אלא המשך של זו הקודמת (סעיף 35 לסיכומים). הנתבעת 2 נשאלה על כך בחקירתה והיא מסבירה כי לאחר השכירות הפרטית היא פנתה לנציג הנתבעת 1 ואמרה לו כי יש צורך ברכב לעבודה, והוא הורה להמשיך ולהחזיק ברכב (עמוד 31 שורה 3). הסברה של הנתבעת 2 אמין בעיני. כך או אחרת, טענת הנתבעת 1 אינה עולה גם בקנה אחד עם שורת ההגיון - ראשית, הסכם ההשכרה קיים, לא ניתן להתעלם ממנו ואין זה מעלה או מוריד, לעניין זה, מי הוא אשר חתם עליו. כלומר, אין מדובר בהמשך ההשכרה הקודמת. שנית, התובעת איננה בעל אינטרס אישי בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2, על כל פנים לא נטען כך. אם היתה המשכיות בין תקופת ההשכרה הקודמת לבין התקופה נשוא הליך זה, מדוע תימנע התובעת מלדרוש את התשלום מן הנתבעת 2 גם בעבור התקופה דנן. העובדות, כפי שהיו בפני התובעת, מצביעות על כך ששתי ההשכרות, על אף היותן ברצף, הן אינן המשך זו של זו. הקשר בין התובעת לבין הנתבעת 1 נציג הנתבעת 1 הכחיש כל קשר בין הנתבעת 1 לבין התובעת (עמוד 20 שורה 28). מאידך, מתברר כי בעבר נציג התובעת רכש כרטיס טיסה אצל הנתבעת 1 ואף היו מחלוקות בין הצדדים כתוצאה מעסקה זו (עמוד 21 שורה 3). כמו כן, מעדותה של הנתבעת 2 עולה כי התובעת ביטחה כלי רכב שלה, 16 במספר, באמצעות הנתבעת 1 (עמוד 28 שורה 15). נציג הנתבעת 1 מאשר זאת למעשה (סעיף 20 לתצהירו). הנה כי כן, היה גם היה קשר עסקי בין שתי החברות, גם אם לא היה אישי בין נציגי החברות. גם כאן מתעוררת התמיהה - מדוע נציג הנתבעת 1 השקיע מאמץ כדי להרחיק את החברות זו מזו. תהא הסיבה לכך אשר תהא, המאמץ לא הניב את הפירות המיוחלים. מסמכים של הנתבעת 2 נציג הנתבעת 1 סיפר כי לאחר הגשת התביעה הוא בדק במגירות משרדה של הנתבעת 2, ושם גילה כי התובעת פנתה לנתבעת 2 ישירות, לגבי חשבוניות נסיעה בכביש 6, וכן תשלום בעבור השכירות. על כך עונה נציג התובעת (עמוד 16 שורה 22) כי התובעת שלחה את הדרישות גם לנתבעת 1, והוא מוסיף ומסביר כי התובעת נוהגת לחייב גם את הנהג עצמו, שכן הוא זה אשר נוהג ברכב. הסבר זה יש בו טעם והגיון. אני יכולה להניח כי כך נוהגות רוב חברות השכרת כלי רכב, כאשר הנהג אינו זה אשר שוכר את הרכב. לפיכך, גם טענה זו אינה יכולה לעזור לנתבעת 1. בדיקת הפוליגרף שלושת העדים המרכזיים הופנו לבדיקת פוליגרף מטעם בית המשפט. נציג התובעת יצא דובר אמת בגירסתו - כי שוחח עם נציג הנתבעת 1 כאשר מסר את הרכב לנתבעת 2 וכי נציג הנתבעת 1 אישר את העסקה והתחייב לפרוע את החוב בגין השכרת הרכב. הנתבעת 2 יצאה דוברת אמת בגירסתה - כי היא לא חתמה על הסכם ההשכרה או על התחייבות אחרת, אולם היא פעלה כשלוחתה של הנתבעת 1 ושכרה את הרכב בעבורה, וכי היא לא שכרה את הרכב באופן אישי ולא התחייבה לשלם בעבורו. נציג הנתבעת 1 יצא דובר שקר - כאשר הכחיש קיומה של שיחת הטלפון עם מציג התובעת, וכאשר הכחיש שנתן אישור לנתבעת 2 לשכור את הרכב, וכן יצא דובר שקר כאשר הכחיש שהתחייב בפני נציג התובעת לפרוע את החוב. אומנם, בדיקת הפוליגרף אינה מכריעה והיא אינה אלא ראיה בין הראיות שבתיק. אולם, במקרה דנן, הבדיקה מאשרת את הממצאים שלעיל, כי גירסת הנתבעת 1 אינה אמינה. סיכום מכל המכלול, שוכנעתי די הצורך, כמידת השכנוע הנדרשת בהליך אזרחי, כי גירסת התובעת היא הגירסה הנכונה. התובעת העמידה את הרכב לרשות הנתבעת 2, כאשר זו פעלה בעבור הנתבעת 1 ושכרה את הרכב בשמה. גירסת הנתבעת 1 תואמת את גירסת התובעת, כי הרכב ניתן לה לשימוש על ידי הנתבעת 1, שהיא זו אשר שכרה את הרכב. אין בטיעוני הנתבעת כל טענה אשר יכולה לערער את גירסת התובעת. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה. הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 27,806 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.11.06 ועד ליום התשלום בפועל. אני דוחה את התביעה לפיצוי בסך 5,000 ₪ בין טירחה וטירדה. הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 4,000 ₪ הוצאות ההליך בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. רכבשכירותהשכרת רכבחוב