קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טיפולי פוריות - שוהה בלתי חוקי בישראל / גירוש מישראל בזמן טיפולי פוריות: 1. העותרים הינם אזרחי אתיופיה השוהים בארץ כשבע שנים. העותרים הגיעו לכאורה כצליינים וניתנה להם אשרת תייר מסוג ב-2 לתקופה קצובה של שלושה חודשים. העותרת 1 נעצרה ביום 3.5.04, והיא כלואה במתקן המשמורת מעשיהו. בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין קיים דיון בעניינה של העותרת, ודחה את בקשתה לביטול או עיכוב צו ההרחקה. העותרים נשואים זה לזו כ-11 שנים, ולטענתם הגיעו לארץ לצורך ביצוע טיפולי פוריות בשל בעיית עקרות שפקדה את בני הזוג. עוד טוענים העותרים כי העותרת אינה יכולה להרות וללדת בדרך הטבע ועליה להעזר ברפואה מתקדמת ובטכניקות המודרניות אשר אינן עומדות לרשותה בארץ מוצאה, ולשם כך הם מבקשים כאמור להסתייע באמצעים הרפואיים החדישים הקיימים במדינת ישראל. עוד טוענים העותרים כי כיום לאחר טיפולים ממושכים עומדת העותרת בפני השתלת עוברים מוקפאים ולצורך טיפול זה יהיה עליה להישאר בישראל לתקופה של חצי שנה בלבד. לכן הם מבקשים לאפשר לעותרת לסיים את הטיפול הרפואי בעניינה, ולא הרחיקם מישראל וכן להורות על שחרורה של העותרת מס' 1 ממשמורת. עוד להוסיף כי קודם למעצרה של העותרת ביום 11.11.03, דנה הוועדה לענייני פליטים בבקשתה של העותרת להכיר בה כפליטה ובקשתה סורבה. 2. המשיבים מתנגדים לעתירה וטוענים כי רק לאחר המעצר הוגשה העתירה אשר לראשונה עלתה בה טענת טיפולי הפוריות של העותרת. המשיב הסכים לצו ביניים על מנת ליתן שהות לעותרת לתמוך טענתה במסמכים רפואיים. חוות הדעת הרפואית הראשונה שצורפה על ידי העותרת ציינה באופן כללי כי העותרת מטופלת בעקרות במשך 11 שנים מבלי שציין כותב המסמך מאימתי. (ראה נספח 2 לתגובת המשיבה, מכתבו של ד"ר אליה בר מיום 4.5.2004). לאחר מכן תוקנה חוות דעת זו ובתיקון צויין שהטיפולים החלו במרכז הרפואי לפוריות רק בינואר 2004, היינו בסמוך לקבלת סירוב הוועדה לענייני פליטים. מהמסמכים הנוספים שהוגשו על ידי העותרת עולה כי בשנת 2000 פנתה למרכז רפואי "אורות" בשל אי סדירות במחזור, היא פנתה פעם נוספת לאותו מרכז במאי 2003 בשל אי פוריות ועברה בירור. ד"ר אבל מציין במכתבו מיום 8.7.2004 כי העותרת עברה הריון שהסתיים בהפלה יזומה בעבר. היא ביקרה במרפאה ביום 25.9.03 וב-17.10.03, ביצעה U.S. בתאריך 28.10.03 וב-4.11.03, ומאז לא ביקרה במרפאה. 3. בתאריך 13.7.04 קויים דיון בעניינם של העותרים. בדיון זה, הצהירה באת כוח העותרים כי אין מחלוקת שעל העותרים לעזוב את הארץ. אולם, נתבקשה אורכה של תקופה בת ארבעה עד שישה חודשים כדי לאפשר לעותרת להשלים את הטיפול במחלקה להפריה חוץ גופית כדי שתוכל להרות. עו"ד שוורץ הצהירה אף כי יתבקש זירוז הטיפול, כדי למנוע מצב שיעבור את תקופת ששת החודשים, והעותרים יתחייבו לעזוב את הארץ. בשלב זה, ולאור המלצת בית המשפט נדחה הדיון לתזכורת ליום 28.7.04 מועד שנדחה פעם נוספת בהסכמה וצו הביניים הוארך בהתאם. מאז חלפו מספר חודשים. בדיון שהתקיים בפני ביום 6.9.04, פרט לטענות שנטענו בעבר, לא שמעתי על כל התפתחות ממשית ועל איזה שהיא הצלחה בנושא הטיפולי. כל שנתבקשתי הוא שלא להרחיק את העותרים מן הארץ ולאפשר להם לממש את זכותם הבסיסית והקיומית בצורך להיות הורים. באת כוח העותרת אף עתרה לשחרורה בערבות של העותרת. 4. שמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בעתירה, בתגובה ובכל החומר הרפואי שצורף, ממנו עולה שאכן העותרת החלה כאמור בטיפולי פוריות במאי 2003 וזאת על רקע של בלות מוקדמת. כאמור במכתבו של דר'בר מיום 5.7.2004. קיימים כיום שישה עוברים מוקפאים שנוצרו מתרומת ביצית כשמשך הטיפול המשוער עד תום מלאי העוברים הינו ארבעה עד שישה חודשים. יש לשים לב כי בשורה של פסקי דין שניתנו על ידי בתי המשפט המינהליים, נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשה של שוהה בלתי חוקי להישאר בישראל כאשר אין מדובר בטיפולים רפואיים שהם בגדר טפולי חרום להצלת חיים (ראה לעניין זה עתירה מינהלית 2001/03 וולייאם אודנזה נ' משרד הפנים (לא פורסם)). ואילו כאן מדובר בעותרים אשר הגיעו לפני כשבע שנים, נכנסו ארצה כצליינים ולאחר שפגה אשרת התייר כשברשותם, מקץ שלושה חודשים, הם שוהים בישראל באופן בלתי חוקי במשך תקופה כה ארוכה. העילה שבגינה הם עותרים, היינו טיפולי הפוריות, החלו כאמור רק לאחרונה (מאי 2003 או ינואר 2004). מכאן שעילה זו נולדה לאחר חלוף זמן ניכר של שהייה בלתי חוקית בישראל, בשעה שבקשתם להכרה במעמדם כפליטים סורבה. במשך תקופה ארוכה של שנים בה שהו העותרים באופן בלתי חוקי, לא מצאו לנכון לטפל בנושא הפוריות ורק משסורבה בקשתם והם נתבקשו לעזוב את ישראל, החלה העותרת באופן אינטנסיבי לטפל בעניינה, אשר בגינם היא מבקשת כיום שלא להרחיקה. לעותרים אין כל זכות מוקנית להשאר בישראל, ואין מחלוקת כי עליהם לעזוב בהיותם שוהים בלתי חוקיים. אך מובן שקיימת להם זכות להורות, אולם מדינת ישראל אינה שוללת מהם זכות זו. טיפולי פוריות הינם דבר נפוץ ומקובל כיום בעולם וניתן לבצע אותם גם מחוץ לגבולות ישראל. עם זאת אין הם בגדר "טיפול חירום" או טיפול להצלת חיים של העותרים. אין בפני גם כל ראיה לטיפול אינטנסיבי, אלא לטיפול בלתי רציף ובלתי סדיר. מכל מקום אין בטיפול, ומה גם בצורתו המתוארת לעיל, כדי להצדיק המשך שהות בארץ ומאחר שמדובר על שהות שלא כדין במשך שנים, יש לסיימה בהקדם. במילים אחרות אין עילה להשארת העותרים בארץ, ומן הנכון לגרשם מישראל. הלכתי לקראת העותרים ואפשרתי להם מספר חודשים לשהות ואסכים ללכת לקראתם לתקופה קצרה נוספת. אשר על כן אני מורה על דחיית העתירה. העותרים יורחקו מישראל בתוך 30 יום מהיום כאשר בפרק זמן זה תוכל העותרת במידה ותחפוץ לנצל להמשך טיפולי הפוריות, בתקווה שאכן תצלח דרכה - דרכם. אין צו להוצאות.הריוןמשרד הפניםשוהה בלתי חוקיטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות