קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ימי אכשרה לדמי אבטלה: הנשיא סטיב אדלר 1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר עקיבא טורס ומר עמי לוי; בל 2950/00), בו נדחתה תביעת המערער באשר לזכאותו לדמי אבטלה ונקבע, כי "התובע לא עבד עבור מר אכרם חוסיין בחודשים 5/98 - 4, ומכאן שלא מילא את מיכסת ימי האכשרה...".  2.      בית הדין קמא דחה את התביעה וקבע כי המשיב, המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), הפריך את גירסת המערער, לפיה עבד אצל מר אכרם חוסיין (להלן - מר חוסיין) בחודשים אפריל - מאי 1998, מן הטעמים הבאים, בין השאר: העד מר חוסיין לא נמצא אמין בעיני בית הדין, זאת בין השאר לאור העובדה כי בהודעה הראשונה לחוקר המוסד גרס שבביתו מצוי רישום יום - יומי באשר לעבודה שבצעו עובדיו, אך בהודעה השנייה השכיל לצרף רק רישום של ריכוז עבודה חודשי, שלא היה בו כדי להצביע על מועדי עבודתו של המערער בשרותו (להלן גם - יומן העבודה); אישור ההעסקה שצירף המערער לתצהירו לא אושר על ידי עורך דין, והמקום שיוחד לכך בטופס האישור נותר ריק; המערער צירף העתק תלושי שכר לחודשים מרץ - ספטמבר 1998, המשקפים לטענתו את תקופות עבודתו אצל שלושה מעסיקים שונים אך בכל התלושים, שהופקו על ידי אותו יועץ מס צויין מועד תחילת עבודה זהה ה - 01.01.98, דבר שאינו מתיישב עם ההגיון הפשוט.   3.      במהלך ישיבת קדם הערעור ביקשו הצדדים, למען קצר את זמן ההתדיינות, להכתיב לפרוטוקול את טענותיהם שירשמו וייחשבו לסיכומים מטעמם וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק.   4.      עיקר טענות המערער, כפי העולה מטיעוניו בכתב ובעל - פה, הינן כדלקמן: בית הדין לא יחס משקל לעדותו של מר חוסיין ממנה עולה כי העסיק את המערער במשך חודשיים אף כי לא הוצג כל מניע אפשרי של מר חוסיין להנפיק תלושי שכר פיקטיביים למערער, ומאידך מצא ליחס משקל להתנהלותו של מר חוסיין עת מסר הודעה לחוקר המוסד בעניינים שאינם נוגעים לתביעת המערער; בית הדין העלה ספקות ביחס לתלושי השכר שקיבל המערער מעם מעסיקים אחרים, שתקופת ההעסקה אצלם לא היתה מושא המחלוקת בבית הדין קמא; תלושי השכר שהוצגו בבית הדין הינם העתק של התלושים המקוריים שהוצאו על ידי יועץ המס היחידי בכפר דיר חנא אשר עובד בשרות חברות רבות ואשר הוצגו בפני המוסד בעבר; בית הדין לא זקף לחובת המוסד את העובדה כי יומן העבודה של מר חוסיין, אשר נמסר לידי המוסד, לא הובא כראיה בהליך; המוסד לא השכיל להפריך את גרסתו של המערער אשר לוותה בתלושי שכר, ולאור נטלי ההוכחה בהליך, היה על בית הדין קמא לקבל תביעתו.   5.      עיקר טענות המוסד היו בכך שהמדובר בערעור על קביעות עובדתיות של בית הדין קמא. לשיטת המוסד בדין נדחתה תביעת המערער, משעדותו ועדות מר חוסיין לא נמצאו אמינות.   6.      כלל הוא שאין בית דין שלערעור מתערב על נקלה בעובדות שקבע בית הדין קמא, אשר שמע את העדים וקבע ממצאיו באשר לאמינותם ומהימנותם. לא מצאנו, כי ערעור זה מצדיק סטיה מן הכלל. בית הדין פירט את קביעתו כי המוסד הפריך את גרסת המערער כמצויין בסעיף 2 לעיל, לא מצאנו כי נפל פגם במסקנת בית הדין מן הראיות שבאו בפניו. לאור האמור, דין הערעור להידחות.   7.      לא למותר לציין, כי מעיון בכלל המסמכים שבפנינו עולה, כי המבקש בהודעתו לחוקר המוסד מיום 28.05.99 (אשר לא נחתמה על ידו משביקש כי עורך דינו יתלווה אליו), לא ציין את מר חוסיין כמעסיקו במענה לשאלת החוקר - היכן עבד בשנת 1998. זאת ועוד זאת, בא כח המערער טען בהתייחסו ליומן העבודה, כי "המשיב מנע בעדי להוכיח את תביעתו של התובע, על ידי העלמת מסמכים אשר היו חיוניים כדי להוכיח ולהראות במדויק את פירוט העבודה היום יומי של העובד...". אלא מאי, מעיון ברישום הודעת מר חוסיין מיום 04.06.99, עולה שהיא מסתיימת בציון החוקר, כי "אני מוסר לך צילום מהיומן שלך ועל צילומי היומן אני חתום ומאשר אותם". יצאנו למדים, כי היומן ובו רישומי ריכוז העבודה החודשי או העתקו הוחזרו לידיו של מר חוסיין. אכן, חוקר המוסד לא הציג את היומן או העתקו במהלך עדותו בבית הדין קמא אך גם מר חוסיין, שהעיד מטעמו של המבקש לא עשה כן, אף כי לשיטת המערער יומן העבודה תמך בגרסתו. אשר לעדותו של מר חוסיין בבית הדין, גם בה מצאנו סתירות. כך, מציין מר חוסיין מחד, כי "העסקתי את התובע רק חודשיים, כי הוא רצה לעבוד חודשיים" ומאידך העיד הלה, כי "אני פיטרתי אותו כי היה צמצום בעבודה". באמור לעיל יש כדי לחזק את מסקנת בית הדין קמא.   8.      סוף דבר - הערעור נדחה בזאת כאמור לעיל. אין צו להוצאות.דמי אבטלה