לטענת התובע מדובר בתאונת דרכים שנגרמה עקב השימוש שעשה בקטנוע. הנתבעת סבורה שכלל לא מדובר בתאונת דרכים. דעתי כדעתה: הכוויות נגרמו לתובע עקב חשיפה לשמש הקיץ. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כוויות שמש עקב נהיגה על קטנוע: זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: חוק פלת"ד). אין חולק שהתובע נפגע בשלוש תאונות דרכים כדלקמן: [א] תאונה ביום 2.7.04 שבגינה נקבעה לתובע נכות של 2.5% בגין צלקת מכערת בקרסול שמאל. [ב] בתאונה ביום 17.11.04, נשבר קרסולו השמאלי של התובע. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה ובגינה נקבעו לו 10% נכות אורטופדית לפי תקנה 35(1)(ב) שעניינה הגבלה בתנועת הקרסול. [ג] תאונה מיום 21.3.05 הותירה אצל התובע נכות בשיעור 20% בגין הגבלת תנועות בינונית בתנועות עמוד השדרה הצווארי. הנכות המצטברת בגין אירועים אלה מגיעה לכ - 30% (צירוף קביעות מחייבות של המל"ל והערכות אורטופד שמינה בית-המשפט, ד"ר אילן כהן). לתובע  נכות נפשית, שממנה סבל עוד לפני התאונות ובגללה שוחרר מצה"ל. הוא מקבל בגינה תשלומים שונים מהמל"ל (בענף נכות כללית). בשל שיעורה (40%), הסכימו הצדדים שיש לנכות מהפיצוי שיפסק לו 3/7 מכלל תשלומי המל"ל. הצדדים חלוקים באשר לסיווג אירוע נוסף מיום 16.7.04. התובע סיפר, שנהג כל היום בקטנוע, לבש מכנסיים קצרים וסבל מכוויות עקב חשיפתו לשמש הקיץ. לדעתו מדובר בתאונת דרכים שנגרמה עקב השימוש שעשה בקטנוע. הנתבעת סבורה שכלל לא מדובר בתאונת דרכים. דעתי כדעתה: הכוויות נגרמו לתובע עקב חשיפה לשמש הקיץ. חלק מהפגיעה נגרם לתובע בעת שרכב על הקטנוע, אך לא מפני שרכב עליו. פגיעה זהה נגרמה לתובע גם כשהלך ברחוב באותו יום, בין נסיעה לנסיעה. כשנפגע התובע מקרני השמש כשהוא ישוב בקטנוע, לא היה הקטנוע אלא הזירה האקראית שבה נחשף לקרני השמש, בדיוק ככל המקומות האחרים שבהם נחשף להן. איני רואה כיצד ניתן לראות בכוויות אלה נכות שנגרמה עקב תאונת דרכים. העובדה שאדם נחשף לקרני השמש כשלעצמה כלל אינה אירוע "תאונתי", היא אינה אלא ביטוי של שגרת הקיץ. העובדה שבעת החשיפה ישב במקרה באופנוע עדיין לא יוצרת קשר סיבתי בין האירוע לבין השימוש ברכב המנועי. מכל מקום, הדיון בענין זה לא נחוץ כלל. לתובע לא נגרמה עקב אותה חשיפה לקרני השמש נכות קבועה או זמנית. לא כל אי נעימות או פציעה קלה שמתרחשת בעת שאדם יושב ליד ההגה בכלי רכב היא נזק גוף המצדיק פסיקת פיצוי כספי. לאחר עיון בתיעוד הרפואי איני סבור שהיה מדובר בפגיעה גופנית המצדיקה פיצוי אפילו נגרמה בתאונת דרכים. נזק התובע לתובע עבר תעסוקתי חריג ועגום. אכן, ללא חוות-דעת רפואית לא ניתן להוכיח קיומה של נכות בתביעה לפי חוק פלת"ד, אלא שבהליך זה לא היתה מעולם כל מחלוקת שלתובע נכות פסיכיאטרית משמעותית שבגינה שוחרר מצה"ל והוא מקבל טיפול תרופתי ותגמולי מל"ל. מעדותו ברור שהשפעתה על מהלך חייו גדולה. מה שחשוב ונחוץ להכרעה אינה הקביעה המספרית של אחוזי הנכות במל"ל, אלא העובדה שעולה גם מעדות התובע, שמדובר בנכות רצינית שהגבילה מאוד את תפקודו עוד לפני התאונות. במשך השנים הועסק התובע בשרשרת ארוכה של מקומות עבודה בלי שהצליח להחזיק בהם מעמד לאורך זמן ובלי שהפיק מהם הכנסה משמעותית. דומה שענין זה היה למרכז חוויתו התעסוקתית. התובע היה תלמיד ישיבה, וכך המשיך להופיע בדיווחי המל"ל (אף שלא ברור מקור המידע, או אמינותו) גם הרבה אחרי שלפי עדותו חדל מכך. בשנת 2003, שלפני התאונות, היה שכרו המצטבר של התובע בערך 20,000₪, תוך הבדלים גדולים מאוד בין החודשים. ניתן למצוא במהלך עבודתו לפני ואחרי התאונות חודשים שבהם הגיע להכנסה גבוהה יותר ולצידם חודשים שבהם השתכר סכומים פעוטים ממש. לאור זאת המחלוקת בין הצדדים  מתפרשת בשני קווים מקבילים: הצדדים חלוקים באשר לפוטנציאל ההשתכרות של התובע בלי קשר לתאונות שעבר וגם באשר למשמעות של הוספת הנכות האורתופדית על הנכות הנפשית. התובע עצמו טוען שהיה מצליח לייצב את מצבו הנפשי ותחת טיפול תרופתי היה מצליח להגיע להכנסה גבוהה יותר ויציבה. הוספת הנכות האורתופדית לנכות הנפשית קטעה באיבו מהלך זה. לשיטת התובע תוספת הנכות האורתופדית שבאה על בסיס "גולגולת דקה" של נכות נפשית, נטלה ממנו את כל כושר ההשתכרות שלו, או לפחות את רובו. הנתבעת מצביעה על כך שגם בלי הנכות האורתופדית סבל התובע מחוסר יציבות תעסוקתית והכנסתו היתה דלה מאוד. לשיטתה, מצבו הנפשי של התובע הוא האחראי למגבלות התעסוקה שלו ולא נכותו האורתופדית. לשיטתה, הנכות האורתופדית בעצם "נבלעת" בהשפעת הנכות הנפשית (שקדמה לתאונות)  על כושר  העבודה של התובע.  התרשמתי מעדותו של התובע, שלא ניסה לייפות את משמעות הנכות הנפשית שממנה הוא סובל - "עצבים" (הבאים לידי ביטוי בהיפראקטיביות) ו"דיכאון" (שבא לידי ביטוי, למשל, בהזנחת עצמו). התוצאה של הנכות הנפשית היא שהתובע  סובל ממוראם של מעסיקים ומחשש ממגע עם הציבור. הוא אף סובל מחוסר שקט המונע ממנו "פיזית" לבצע עבודות בישיבה או ללמוד. לכל אלה תוצאה מזיקה וקשה על יכולתו להשתכר למחייתו. לעומת זאת, ברור שהנכות האורתופדית משפיעה באופן כלשהו על יכולתו לבצע עבודות גופניות והליכה  וברור שבכך ניטלה ממנו היכולת לבצע חלק ניכר מהפעילויות שבהן יכול היה למצוא את פרנסתו לפני  התאונות. הבסיס העובדתי שהונח בפני עולה מנתוני העבודה של התובע במרוצת השנים. כשנפצע התובע הוא כבר היה איש צעיר במחצית השניה של שנות העשרים לחייו לאחר כ-8 שנים בשוק העבודה. הוא היה בעבר תלמיד ישיבה, ניסה את ידו בהכשרות מקצועיות שונות, אך בסופו של דבר הועסק בשורה ארוכה של עבודות מזדמנות ומתחלפות ובסה"כ השתכר בממוצע שכר צנוע מאוד.  איני רואה כיצד ועל סמך מה ניתן לייחס לו פוטנציאל גידול משמעותי של כושר ההשתכרות. התובע העיד שגם בנכותו הנוכחית הוא עובד בניקיון בתים, פעם בשבוע, כארבע שעות בכל פעם בשכר של 40₪ לשעה.  מסתבר שמבחינה פיסית התובע יכול לעבוד בהיקף עבודה יומי שכזה (ואין בכך לומר שמבחינה פיסית אינו יכול לעבוד גם יותר, אלא, שאת זה הוא מסוגל לעשות ללא כל ספק). מהי הסיבה שהוא עובד רק פעם בשבוע ולא יותר? ברור למדי שאת ההסבר ניתן למצוא בנכות הנפשית דווקא. קושי נוסף בהערכת הפסדיו של התובע בעקבות הנכויות האורטופדיות שנגרמו לו בתאונות, נובע מכך שסביר מאוד, שלא כל ההכנסות המופקות בפועל מסוג העבודה שבו עוסק כיום התובע מוצאות ביטוי מלא בתיעוד. התובע מציע תחשיב מדויק לכאורה בגין הפסדיו בעבר ואילו הנתבעת טוענת שבעת שנפצע הכנסותיו המתועדות היו קטנות או בלתי קיימות ובהתאמה גם הפסדיו בראש הנזק של אובדן הכנסה מעבודה. מן הראוי להזכיר שבכל מקרה זכאי גם אדם שאינו מממש את כושר השתכרותו לפיצוי בגין הפגיעה ביכולת לממש כושר זה. למעשה, השיקולים הנוגעים להערכת פוטנציאל ההשתכרות של התובע בשנים 2004 ו - 2005, דומים מאוד לשיקולים הרלוונטיים להערכת כושר השתכרותו היום. איני סבור שניתן להעריך את חלקה של הנכות האורטופדית בפגיעה בכושר השתכרותו של התובע, בעבר או בעתיד עפ"י תחשיב קונבנציונאלי ואיני רואה מנוס מעריכת אומדן גלובאלי.  לאור זאת אני פוסק לתובע פיצויים כדלקמן: בגין הפסדי העבר ממועדי התאונות (בשנים 2004 ו - 2005) ועד היום סך גלובאלי של 90,000₪. נוכח הנתונים שבפני אני מעריך את ההפסד החודשי שיגרמו הנכויות האורתופדיות לתובע ב- 1500₪ לחודש במונחי היום. לפיכך, בגין הפסדי העתיד מהיום ועד תום תוחלת חיי העבודה של התובע סך (מהוון) 384,000₪. בגין נזק לא ממוני - עפ"י כללי החישוב לפי חוק פלת"ד: בגין תאונה מיום 2.7.04 - 10,000₪. בגין תאונה מיום  17.11.04 -  20,029₪. בגין תאונה מיום 21.3.05 -  50,064₪. הצדדים חלוקים בשורה של ראשי נזק שהעריכו במונחים גלובאליים ועל בסיס עובדתי מזערי. התובע מבקש שיפסק לו פיצוי בגין עזרת צד ג' בסך 100,000₪. הנתבעת טוענת שאין לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק זה כלל. אין תיעוד על הוצאה בעבר בגין עזרה זו ולאור מצבו הכלכלי של התובע אין בכך הפתעה. עם זאת, סביר להניח שככל שהתובע יתבגר, סביר שהוא יזדקק לעזרה שכזאת. גלובאלית, אני מעריך אותה ב - 60,000₪. התובע מבקש שיפסק לו פיצוי בגין הוצאות נסיעה וניידות בעבר ובעתיד בסך 50,000₪ והוצאות רפואיות ששילם וישלם בעתיד בסך 25,000₪. הקבלות שצורפו מסתכמות ב- 13,110₪ והנתבעת מציעה לשלם לו סכום זה בלבד. עפ"י מצב הדין הקיים קופ"ח אמורה לשאת בעלויות הטיפול הרפואי בתובע. עם זאת, סביר שיהיו לו במרוצת הזמן הוצאות שונות שלא יכוסו ע"י קופ"ח (או שיכנסו בגדר השתתפות עצמית של המבוטח).  מכיוון שיש לו נכות אורטופדית, יתכן שידרש להוצאות ניידות מוגברות כלשהן. גלובאלית, אני מעריך את נזקיו בראשי נזק אלה ב- 35,000₪.  סך-כל נזקי התובע  - 649,093₪. מהסכום האמור יש לנכות תשלום תכוף (משוערך) - 23,666₪ . עוד יש להפחית חלק יחסי של תגמולי הביטוח הלאומי בגין נכות כללית. הצדדים הסכימו שחלק זה מהווה 3/7 מכלל הפיצויים שהוערכו בחוו"ד אקטוארית שהוגשה בהסכמה, סך 155,386₪.  לפיכך התביעה מתקבלת. הנתבעת  תשלם לתובע 470,041₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% (לאור תיקון תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, ההתשמ"ד - 1984) והאגרה ששולמה. משפט תעבורהקטנועכוויה