קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכתב דחיה השלמת הכנסה: 1. התובע הגיש תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. זאת, בעקבות מכתב דחיה, שנשלח אליו ביום 9/2/03, ובו הודע לו כי תביעתו לגמלה כאמור נדחתה, בגלל שימוש ברכב ובשל אי השלמת פרטים. 2. התובע טוען כי הרכב שבו השתמש הוא של בת זוגו בעבר, הגב' דינה בן חמו. הרכב רשום על שמה, וכך גם הביטוח, והיא נושאת בכל הוצאותיו. לדברי התובע השתמש ברכב רק כדי לקחת את ילדם המשותף בימי הביקור, כיוון שהגב' בן חמו אינה מסכימה שהילד יסע באוטובוס בגלל הפיגועים (ע' 4-3). 3. תקנה 10 (א) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב - 1982 (להלן - התקנות) קובעת כי: ”הכנסה מנכס (א) כהכנסה חדשית מנכס יראו סכום השווה ל- 8% משוויו מחולק ב- 12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החדשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר“ ובתקנה 10 (ג) נקבע עוד כי: ”על-אף האמור בתקנה זו, היה הנכס רכב מנועי, יראו את הנכס כאילו מופקת ממנו הכנסה חדשית בסכום שאינו נמוך מסכום הגמלה שהיתה משתלמת לתובע לולא האמור בתקנת משנה זו; בתקנה זו, "רכב מנועי" - רכב המונע בכוח מיכני, לרבות סירה עם מנוע עזר ולמעט אופנוע שנפח מנועו אינו עולה על 50 סמ"ק ותלת אופן“ שימוש ברכב שולל תשלום גמלת הבטחת הכנסה (דב"ע מח/ 135-01 בוטבול נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)), שכן שימוש קבוע ברכב הינו "טובת הנאה", השוללת זכאות לגמלת הבטחת הכנסה. וכך נאמר בדב"ע נב/ 176-04 סנא - המל"ל, פד"ע כה 293; "המבחן העיקרי בסוגית השימוש ברכב הינו, הפקת טובה הנאה מהשימוש ברכב. "טובת הנאה" היינו... תועלת או הנאה משימוש ברכב. החזקה היא, כי מי שמשתמש באופן קבוע מפיק משימוש זה טובת הנאה, שכן נוח ויעיל לנסוע ברכב פרטי במקום לנסוע בתחבורה ציבורית" (שם, בע' 296-295, ההדגשה הוספה ד.פ.). משמע ש"טובת הנאה" איננה טובת הנאה כספית בלבד, מדובר בתועלת כלשהי, שהמבוטח מפיק מהשימוש הקבוע ברכב, ובכלל זה עצם השימוש בו. והוסיף בית-הדין הארצי עוד: ”מי שמחזיק רכב, שאינו בבעלותו, אינו מאבד אוטומטית את זכותו לגמלה, שכן על המוסד להוכיח שהוא משתמש ברכב. לעומת זאת, רשאי המבוטח להוכיח, כי השימוש ברכב הינו אקראי, או חד פעמי. המוסד אינו חייב להוכיח הפקת הכנסות על ידי המבוטח כתוצאה מהשימוש ברכב על מנת לשלול ממנו את הגמלה“ (ע' 296). עם זאת באחרונה נפסק כי: ”א. על פי ההלכה, קיימת חזקה שמי שהוא בעליו של רכב, יש לו הכנסה לפחות בגובה הגמלה. חזקה זו אין להחיל באופן אוטומטי גם על מי שמשתמש ברכב שאינו בבעלותו. ב. אין מחלוקת, שכוונת החוק לא הייתה לשלם גמלה למי שיכול להוציא מיגיע כפיו או ממקום אחר סכומים הדרושים לאחזקת רכב או להשתמש בו לשם פרנסה (פס"ד צאלאקשווילי, עמ' 326 מול האות ז').“ עב"ל 1066/02 דורית מלכה - המל"ל, ניתן ביום 19/6/03). בפסק הדין הנ"ל נקבע כי התובעת זכאית לגמלת הבטחת הכנסה, אף כי היא עושה שימוש ברכב. זאת משום שלא נסתרה טענת התובעת כי אינה בעלת הרכב, ואינה מממנת את אחזקתו, והשימוש שהיא עושה ברכב אינו יום-יומי, אף כי הוא קבוע (סעיף 10 לפסה"ד). 4. לו היינו משתכנעים שהתובע אכן השתמש ברכב אך ורק לצורך הסעת בנו, בשל המצב הבטחוני, ייתכן שתביעתו הייתה מתקבלת, במיוחד לאור האמור בעב"ל 1066/02 הנ"ל. ואולם, לא עלה בידי התובע לשכנענו כי הוא משתמש ברכב למטרה זו בלבד. בהודעתו לחוקר הנתבע הכחיש התובע מכל וכל כי הוא נוהג ברכב. כך אמר התובע בהודעתו: ”ש. של מי הרכב האדום שאתה נוהג עליו. ת. אני לא נוהג על שום רכב, ואין לי שום רכב. ש. של מי הסקודה האדומה שאתה נוהג עליה. ת. אין לי שום דבר, אני לא נוהג על שום סקודה. ש. איך אתה מסביר את זה שבשבועיים האחרונים צילמנו אותך נוהג על הסקודה האדומה. ת. תצלמי מה שאת רוצה, אני לא נוהג על שום רכב. ש. איך אתה מסביר את זה שהסקודה האדומה ששייכת לבן חמו דינה שמספרה 09-775-19 חונה כאן בחניה של המשקם. ת. לא יודע, אולי היא החנתה אותה. ש. איך אתה מסביר את זה שהסקודה שיושבת כאן בכניסה ואנשים שעובדים איתך פה אומרים שזה הרכב שלך, שאתה משתמש בו. ת. אני לא יודע. אני לא מבין מה אתם רוצים, אתם רוצים להרוס את הבן אדם, בן אדם שבמצוקה ומנסה להסתדר ויש לו חברים טובים שדואגים לו ומנסים לעזור לו ונותנים לו אוטו שיוכל לנסוע ממקום למקום, לקחת את הילדים, להחזיר אותם, איך אתם רוצים שאני אסתדר בלי אוטו, אני לא יכול להסתדר בלי אוטו יש לי בעיות בגב, אני לא יכול ללכת הרבה ברגל. ש. אז למה שלא תיסע באוטובוס. ת. אין לי כסף לאוטובוס. חוץ מזה אני צריך לקחת את הבן שלי מאור מהמעון כל יום, אני זה שמחזיר אותו מהמעון, פעמיים, שלוש בשבוע אני מחזיר אותו מהמעון עם האוטו, המעון נמצא ברחוב רבקה מתחת לבית של דינה, שהבת של דינה נמצאת היא מוציאה אותו מהמעון. דינה לא יכולה להוציא אותו מהמעון כי היא עובדת, אז דינה עושה לי טובה, נותנת לי את האוטו, מנסה לעזור לי, את יודעת שביום שישי לפעמים אני הולך לאכול אצלה, במקום שאני אתן לה היא נותנת לי“ (ההדגשה הוספה ד.פ.). דברים אלה מדברים בעד עצמם, ועולה מהם כי התובע עשה שימוש קבוע יום יומי ברכב, בתקופה הרלבנטית לתביעה זו. הרכב חנה במקום עבודתו, והוא השתמש בו לצרכיו, ונסע בו לעבודה. משמע, שמדובר בטובת הנאה לכל דבר ועניין. אמנם התובע אמר כי אינו יודע לקרוא, וכי אינו יודע מה נרשם בהודעה (ע' 6 ש' 8-7), ואולם בהודעה מצויים פרטים רבים נכונים לגבי התובע, כך לגבי פרודתו, לגבי הגב' בן חמו ולגבי ילדיו. התובע אף אישר כי הוא סובל מכאבי גב, כפי שנאמר בהודעתו (ע' 6 ש' 24-21). משכך, קשה מאוד לקבל את הטענה כי דווקא בעניין הרכב, רשמה החוקרת דברים לא נכונים. יתר על כן, גרסת התובע בהודעתו שונה לחלוטין מזו שמסר בעדותו לפנינו. החוקרת, הגב' טלי מצרי העידה בפנינו, וביססה את האמור בהודעה ובסיכום החקירה (ע' 10-9). בנוסף לכך גם ב- נ/2, שהינו מכתב מיום 9/3/03, מציינת העובדת הסוציאלית כי התובע עושה שימוש קבוע ברכב. מן האמור לעיל עולה כי התובע עשה שימוש קבוע ברכב בתקופה הרלבנטית לתביעה זו, ולפיכך נדחית תביעתו. נציין כי התובע מקבל גמלת הבטחת הכנסה מ- 7/03. אין צו להוצאות. מסמכיםהבטחת הכנסה