קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מקדמות ביטוח לאומי עצמאי - תאונת עבודה: השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי, ב"ל 10175/08) בו התקבלה תביעתו של המשיב כך שנקבע כי הוא זכאי לתגמולים באופן שתואם את הכנסותיו בפועל כעצמאי עובר לתאונת העבודה בה נפגע ושהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן גם המוסד). להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. על עובדות המקרה אין חולק: המשיב הינו עצמאי בתחום הביטוח והפיננסים. בשנת 2004 שילם המשיב את מקדמות דמי הביטוח בהתאם לשומה שהגיש בשנת 2003 ועל פי הוראות תקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשמ"ד-1984 (להלן גם התקנות). במהלך שנת 2004 לא התקבלה במוסד כל פניה של המשיב לתיקון המקדמות. ביום 23.1.05 נשלח למשיב פנקס מקדמות לשנת 2005 שהתבסס על הצהרתו משנת 2003. עוד קודם לכן, ביום 17.1.05, התקבלה במוסד בקשה מטעם המשיב לתיקון המקדמות, ובתגובה נאמר לו שניתן להגיש תיקון למקדמות מחודש אפריל 2005. ביום 22.2.05 נפגע המשיב בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה ונקבעו לו בגינה אחוזי נכות זמנית וצמיתה. המוסד שילם למשיב את התגמולים בגין תאונת העבודה על פי השומה לשנת 2003, זאת על פי הוראות תקנה 11 לתקנות, שכותרתה "הכנסה שתיחשב כהכנסה לפי שומה סופית" ולשם הנוחות נביא להלן את לשונה: "(א) אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו... (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם הפגיעה בעבודה אירעה בשני החדשים הראשונים של שנת מס פלונית, תיחשב כהכנסה לפי שומה סופית ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות בשנת המס שקדמה לפגיעה..." 3. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת תחולתה של תקנה 11 על המקרה. לפי טענת המוסד, תקנה 11 חלה ויש לחשב את התגמולים למשיב לפי השומה משנת 2003, משום שתאונת העבודה אירעה במהלך החודשיים הראשונים של שנת 2005, לפני הגשת השומה הסופית לשנת 2004. המערער טען מנגד, כי יש לחשב את התגמולים לפי הכנסותיו עובר לתאונה, ויש הצדקה לחרוג מהוראות תקנה 11 משום שהוא פנה למוסד לפני התאונה בבקשה להודיע על השינוי בהכנסותיו. 4. בית הדין האזורי עמד על תכליתה של תקנה 11 לתקנות וקבע כי במקרה בו מבוטח מודיע טרם הפגיעה בעבודה שהכנסותיו גבוהות מאלה ששימשו כבסיס לחישוב מקדמות דמי הביטוח יש הצדקה לסטיה מהוראות תקנה 11, משום שבמקרה כזה לא מתקיים חשש שההודעה באה במטרה להעלות את סכומי הגמלאות בגין הפגיעה בעבודה, ולא מתקיימת התכלית של בלם לנסיונות מרמה מצד מבוטחים. לכן קיבל בית הדין האזורי את תביעתו של המשיב וקבע כי המוסד ישלם למשיב את התגמולים בגין תאונת העבודה בהתאם להכנסתו בפועל עובר לתאונה. מכאן ערעורו של המוסד. 5. במהלך הדיון בערעור הודיעונו הצדדים כי אין מדובר בערעור תיאורטי בלבד אלא יש לפסק הדין ערך ממשי, כאשר ביצוע פסק הדין מזכה את המשיב בסכום של כ-78,000 ₪. על כן נדרשנו למתן פסק הדין בערעור. עיקר טענות הצדדים בערעור: 6. המוסד טוען בפנינו כי הוא פעל על פי דין והוראות תקנה 11 לתקנות בעניין ברורות ואין לחרוג מהן. לטענתו, השומה הסופית האחרונה שהייתה בידיו נכון למועד הקובע הייתה השומה לשנת 2003 ועל כן זוהי השומה הקובעת לפיה נקבעו התגמולים של המשיב, כאשר השומה עבור שנת 2004 התקבלה רק באוגוסט 2005. לשיטתו של המוסד, שנת המס שקדמה לפגיעה (2004) היא הרלוונטית לענייננו, והמקדמות שבהן חויב המשיב באותה שנה. המשיב, מנגד, תומך בנימוקיו של בית הדין האזורי בפסק דינו. דיון והכרעה: 7. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב ומבוסס במסקנתו המשפטית לגבי תחולת תקנה 11 לתקנות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. 8. בית דין זה עמד על תכליתה של תקנה 11 לתקנות במספר פסק דין [ראו עבל 100/07 קנואת ראיף נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 26.2.2008) והמקורות המאוזכרים בו]. בעיקרו של דבר, תכליתה של התקנה הוא להבטיח כי שיעור הגמלה שתשולם למבוטח העצמאי ישקף את הכנסתו עובר לתאונת העבודה, ובמקביל לשמש בלם לניסיונות מרמה של מבוטחים אשר עלולים לנסות ולתקן לאחר התאונה את שיעור הכנסותיהם וכך לזכות בגמלאות גבוהות באופן שאינו משקף את הכנסותיהם האמיתיות עובר לתאונה. על כן, ובשים לב לתכליתה של התקנה, קיימת הצדקה לסטות ממנה כאשר החשש למרמה אינו מתקיים, והמבוטח מוסר למוסד או למס הכנסה דו"ח עדכני בנוגע להכנסותיו לפני קרות התאונה וללא קשר אליה. יודגש, כי הלכה זו יפה ונכונה גם כאשר מתקיימות הנסיבות לפי תקנה 11(ב), במקרה בו הפגיעה בעבודה מתרחשת במהלך שני החודשים הראשונים של שנת המס, ועל פי הוראות התקנה יש לקחת בחשבון לצורך השומה הסופית ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות בשנת המס שקדמה לפגיעה. בהתאם לפסיקה, על אף לשונה הברורה של התקנה ניתן לסטות ממנה בשים לב לתכליתה כפי שפורט לעיל, ויש להעדיף מצב בו שיעור הגמלה ישקף את ההכנסה האמיתית עובר לתאונה על פני מצב בו הפעלת התקנה תביא לתוצאה אחרת. 9. אשר ליישום ההלכה על נסיבות המקרה שבפנינו, אנו מסכימים לקביעתו של בית הדין האזורי לפיה הבקשה לעדכון המקדמות שהגיש המשיב למוסד לפני קרות התאונה הם בבחינת "דוח עדכני" בנוגע להכנסותיו כאמור בפסיקה, שבהגשתו יש כדי לבסס סטייה מהוראתה של תקנה 11. אין בטענותיו של המוסד כל נימוק מדוע מתקיים במקרה זה חשש לפיו הכנסותיו של המשיב עליהן הצהיר בבקשה לתיקון המקדמות, אשר אין חולק כי הגיש לפני קרות התאונה, אינן בבחינת הכנסותיו האמיתיות עובר לתאונת העבודה. לפיכך, אין זה ממין המקרים בהם יש להיצמד לנוסח התקנות באופן דווקני, ודין הערעור להידחות. 10. סוף דבר: הערעור נדחה. המוסד לביטוח לאומי ישא בשכ"ט עו"ד בערעור זה בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו למשיב תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.מקדמהעצמאיםתאונת עבודהביטוח לאומי