קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי ממשכורת של עובד זר: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירה על סעיף 2(ב)(9) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - חוק עובדים זרים). להלן עובדות המקרה: 1. הנאשם הינו בעל משק חקלאי בכפר תבור. 2. בתאריך 30.1.06, במסגרת ביקורת שערכו מפקחים מטעם המאשימה במשקו של הנאשם, נבדקו מסמכיהם ותלושי שכרם של 4 עובדים זרים, אשר אין מחלוקת כי הועסקו ע"י הנאשם. 3. לטענת המאשימה, הנאשם ניכה משכר עבודתם של העובדים הזרים בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2005, ניכויים בגין מפרעות בניגוד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן - חוק הגנת השכר). 4. לאור האמור, הוטל על הנאשם קנס מנהלי בגינו ביקש להישפט. טענות הנאשם: 5. בהתאם לסעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר מקדמות ששולמו לעובדים, שאינן עולות על שכר של 3 חודשי עבודה אינן מחייבות רישום או חתימה של העובד. 6. העובדים הזרים חתמו בסיום עבודתם בשנת 2008, על מסמך בו הם מצהירים כי לאורך כל תקופת העסקתם שולם להם מלוא שכר עבודתם. 7. המפקחים מטעם משרד העבודה לא שאלו את מי מהעובדים הזרים בכל הנוגע לתשלום המקדמות. 8. הנאשם פעל בהתאם להוראות רואה החשבון והנחיות המאשימה כי ניכויים משכר עבודתם של העובדים הזרים לא יעלו על 25% מהשכר ברוטו, וכללו, בטעות, במסגרת אותם הניכויים גם את המקדמה ששולמה לעובדים. 9. על כן, יש לזכות את הנאשם או לחילופין לזכותו מחמת הספק. טענות המאשימה: 10. הנאשם הודה כי הסכום המצוין בתלושי השכר כתשלום מקדמה לא משקף את המקדמות ששולמו בפועל לעובדים הזרים. על כן, על הנאשם היה לקבל את הסכמת העובדים הזרים ולהחתימם על הסכומים ששולמו להם, בהתאם לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר. 11. לטענת המאשימה, ניכוי המקדמה הינו ניכוי פיקטיבי, ועל כן אינו כדין. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 12. במשפט הפלילי, נטל השכנוע מוטל על התביעה, הנושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נשוא האישום, במידה שלמעלה מספק סביר. (ראה י' קדמי, על הראיות, חלק ג', הוצאת דיונון, מהדורה 2004, ע' 1440).   די בכך שהנאשם יעורר ספק סביר בגרסת המאשימה על מנת שיזוכה מכל אשמה. 13. במקרה דנן, הנאשם ציין בהודעתו למפקחים מטעם המאשימה כי הסכומים ששולמו לעובדים הזרים הם בסכומים שונים מהסכומים המפורטים בתלושי השכר, בהתאם להנחיות מטעם רואה החשבון שלו כי, סך הניכויים משכרם של העובדים הזרים לא יעלה על 25% מהשכר ברוטו. 14. רואה החשבון של הנאשם, מר רוני פלד, העיד בבית הדין כי הוא פירט בתלושי שכרם של העובדים את סך המפרעה שהנאשם הורה לו, ומוודא כי סך הניכויים, לרבות המקדמות ששולמו לעובדים, לא יעלו על 25% מהשכר ברוטו, בהתאם להנחיות המאשימה בתקופה הרלוונטית. (ראה פרוטוקול דיון מיום 2.1.11, עמ' 11). 15. הנאשם בעדותו בבית הדין העיד כי מאחר ולעובדים הזרים אין חשבון בנק בארץ, שכר עבודתם התחלק בין כספים שהם ביקשו שישולמו להם במזומן לצורך מחייתם האישית, לבין כספים שהם ביקשו להעבירם לתאילנד. עוד העיד הנאשם כי, "היות והם היו פונים אלי בתחילת כל חודש, כאשר נגמר להם הכסף וביקשו מקדמה, אז אני נעתרתי להם ונתתי להם מקדמות. בשלב הבא, כאשר הופיע תלוש השכר מהנהלת חשבונות...שאלתי אותם אם הם צריכים רכיב מסוים נוסף במזומן ואת השאר הייתי מעביר לתאילנד." (ראה פרוטוקול דיון מיום 2.1.11 עמ' 12). הנאשם הוסיף בעדותו, כי אמנם שילם לעובדים הזרים מקדמות בסכומים גבוהים יותר מהסכומים המפורטים בתלושי השכר כרכיב "מפרעה", אולם, לאור הנחיות המאשימה כי סך הניכויים משכר העובדים לא יעלה על 25% מהשכר ברוטו, צוין סכום נמוך יותר בתלושי השכר מסכום המקדמות ששולם בפועל לעובדים הזרים. (ראה פרוטוקול דיון מיום 2.1.11 עמ' 13-14). 16. סעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר מקנה למעסיק את האפשרות לנכות מהעובד מקדמות בשיעור שאינו עולה על שכר עבודה של 3 חודשים, כאשר מעבר לכך נדרשת התחייבות בכתב מהעובד. 17. בנסיבות המקרה דנן, המאשימה לא המציאה לבית הדין כל ראיה המעידה כי לא שולמו מקדמות לעובדים הזרים ו/או מה שיעורן. המפקחים מטעם המאשימה, לא שאלו במועד עריכת הביקורת במשקו של הנאשם אף אחד מהעובדים הזרים באשר לתשלום המקדמות, ו/או תשלום שכר עבודתם, כמפורט בתלושי השכר. כמו כן, הביקורת במשקו של הנאשם נערכה ביום 30.1.06. העובדים הזרים סיימו עבודתם בארץ בשנת 2008, כאשר כתב האישום, נשוא הכרעת הדין הנ"ל, הוגש רק בתאריך 25.10.09. לפיכך, למעט הגשת הצהרות העובדים הזרים ממועד סיום העסקתם, על פיהן שולם להם מלוא שכר עבודתם, לא עלה בידי הנאשם להגיש לבית הדין תצהירים נוספים של העובדים הזרים בכל הנוגע לתשלום המקדמות, ולהביאם לעדות. 18. הנאשם אמנם העיד כי שולמו לעובדים הזרים מקדמות בסכומים גבוהים יותר מהמפורט בתלושי השכר, אולם, לא הוכח ע"י המאשימה, מעל לספק סביר, כי המקדמות הללו לא שולמו לעובדים או כי שיעורן של המקדמות ששולמו בפועל היה גבוה משכר של 3 חודשים, ועל כן נדרשת התחייבות בכתב של העובד לניכוין, כאמור בסעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר. 19. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח מעל לספק סביר, כי הנאשם הפר את הוראות חוק הגנת השכר. 20. אשר על כן, בנסיבות אלה אני מזכה את הנאשם מחמת הספק. משכורתעובדים זריםניכויים ממשכורת