קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לתת דגימת שתן / סירוב למתן בדיקת שתן: לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 20.12.11, על ידי השופט ש. בנג'ו בתיק פ"ל 2013-03-11. המערער הובא לדין בגין כך שביום 06.03.11, בשעה 12:30 נהג ברכבו ברח' טביב בקרית אתא, עוכב ע"י שוטרים וסירב למסור דגימת שתן לפי דרישת שוטר. על יסוד העובדות הנ"ל ייחסה לו המשיבה את העבירה של סירוב להיבדק בדיקת שכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), סעיף 64ב(א) לפקודה, סעיף 64ד(א) לפקודה וסעיף 39א לפקודה וכן עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיפים 62(2) ו- 38(1) לפקודה. המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט לתעבורה שמע את ראיות הצדדים והחליט להרשיעו בדין. באותו יום, טענו הצדדים לעונש ובית המשפט לתעבורה הטיל על המערער את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים כמפורט בגזר הדין, 1000 ₪ קנס שישולם ב-8 תשלומים, 32 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה ו- 8 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין. טענות הצדדים: ב"כ המערער טען כי למערער עומדת חזקת חפות שהינה בגדר זכות חוקתית. ציין כי לאור היותה של ראיית הסירוב למתן דגימת שתן, חזקה חלוטה, יש להקפיד על נוהל ביצוע הבדיקה, הן על מנת לוודא כי החשוד מבין את מלוא המשמעות והן לאור הפגיעה החמורה בזכויות החשוד. עוד טען ב"כ המערער כי המערער נעצר באופן בלתי חוקי, דבר שהקנה למערער את הזכות להתנגד לשיתוף פעולה עם חוקריו. הפנה לדו"ח המעצר וציין כי דו"ח המעצר מולא בשעה 12:00, קרי, המערער לא יכול היה לנהוג בסמוך לשעה 12:30, כמצוין בכתב האישום, כאשר היה כבר עצור החל מהשעה 11:00. עוד הפנה ל ת/7 וציין כי המערער שהה קרוב לארבע שעות בטרם הובא לתחנת המשטרה ולפני הקצין הממונה. לטענת ב"כ המערער לא הייתה כל עילה לעצור את המערער וניתן היה להסתפק בעיכוב. עוד טען כי השוטר לא פעל על פי הנוהל המשטרתי, לא הסביר למערער את מהות הסירוב ליתן דגימת שתן כנדרש, ולכן המערער לא היה מודע למלוא זכויותיו ולחובות המוטלות עליו על פי חוק. המערער העלה טענות כנגד מהימנות עדי התביעה וציין כי מהעדויות של עדים אלו עולות תמיהות הפוגעות במהימנותם ובמיומנות של חלק מהם. בנוסף העלה טענת הגנה מן הצדק, כשלטענתו, נפלו פגמים רבים באופן ביצוע בדיקת השתן, בין הפגמים ציין את הדרישה לבצע את הבדיקה במקום ציבורי ללא הבטחת פרטיות ופגיעה בזכותו לחירות וחופש תנועה במידה בלתי סבירה ובמידתיות עת נעצר ולא עוכב. לחלופין טען ב"כ המערער כי העונש שהוטל על המערער הינו חורג ממתחם הסבירות. הפנה לנסיבותיו האישיות של המערער, נסיבות ביצוע העבירה וטען כי מקרה זה נמנה עם המקרים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. ציין כי הוריו של המערער זקוקים לעזרת המערער היומיומית, אחיו אושפז בעבר מספר רב של פעמים בבית חולים לחולי נפש וניסה בעבר מספר פעמים לרצוח את הוריו ולמעשה המערער הוא זה שמגן על הוריו ושומר עליהם . לטענתו, שליחת המערער מאחורי סורג ובריח תגרום נזק נפשי קשה ביותר וכן נזק כלכלי עצום הן למערער עצמו והן להוריו. אשר על כן, ביקש ב"כ המערער לקבל את הערעור ולזכות את המערער מכל העבירות בהן הורשע. לחילופין, ביקש להקל בעונשו של המערער ולבטל את עונש המאסר בפועל ולחלופי חילופין ביקש לקצר את עונש המאסר בפועל ולתת הזדמנות למערער לרצות עונש זה בדרך של עבודות שירות.  ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לדעת ב"כ המשיבה, הכרעת הדין של בית משפט לתעבורה מבוססת על ממצאים שבעובדה ומהימנות עדים ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שכאלה. ציין כי בימ"ש לתעבורה ניתח את הראיות, מצא גרסת עדי התביעה הגיונית ומהימנה ואלו גרסת המערער כינה אותה דלה ובלתי מהימנה. לעניין הסירוב להיבדק, ציין ב"כ המשיבה כי הוסברה למערער משמעות הסירוב והודגש גם העונש שבציד העבירה. עוד ציין כי טענת המערער שלא שיתף פעולה בגלל מעצר לא חוקי נדחתה ע"י בימ"ש לתעבורה. לכן ביקש בא כוח המשיבה לדחות את הערעור על הכרעת הדין.   ב"כ המשיבה ביקש גם כן לדחות את הערעור על העונש. ציין כי המערער בעל עבר פלילי, בעבר לא השלים ריצוי עונש מאסר במסגרת עבודות שירות שהוטל עליו, לכן הוא ריצה חלק מהעונש מאחורי סורג ובריח. בנסיבות אלו ביקשה המשיבה לדחות את הערעור ולהשאיר את העונש שנקבע על ידי בימ"ש קמא על כנו. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בראיות שהוגשו לבית משפט לתעבורה, בהכרעת הדין ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדון תחילה בחלקו הראשון של הערעור, קרי, הערעור ביחס להכרעת הדין. דיון בערעור על הכרעת הדין: ראיות התביעה מבוססות על עדויות של שלושה שוטרים המעורבים באירוע ואשר ערכו דוחות פעולה בעניין. בימ"ש לתעבורה קבע כי: "עדויות השוטרים ביחס לאירוע אמינות בעיני ביהמ"ש. ניכר מעדויותיהם כי הן משקפות הן התרחשות האירוע כהוויתו. ייתכן ואין התאמה מקסימאלית בין העדויות וטבעי שכך הדבר, כל שוטר מסר את תיאור האירוע בסגנונו, בצורה בה הוא זוכר את הדברים. כל אחד מהם הדגיש פרטים שונים באירוע, אך ניכר מכל העדויות שבפני כי ליבת האירוע וההתרחשויות העיקריות הן כפי שתוארו על ידי השוטרים ותועדו על ידם בדוחות המפורטים שערכו" (עמ' 29 להכרעת הדין, שורות 5-1). עוד קבע בימ"ש לתעבורה כי הדרישה ומשמעות הסירוב לבדיקה הוסברו היטב למערער ודבר זה קיבל ביטוי מובהק בדוחות שערכו השוטרים ובעדויות שלהם בפני בימ"ש. בחנתי את טענות המערער, לרבות טענתו שהוספה בכתב ובמסגרתה הפנה לרע"פ 10141/09 אברהם בן חיים נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 6.3.12) (להלן: "פס"ד בן חיים"). המשיבה ביקשה שתינתן לה הזכות להגיב, וזכות זו ניתנה בדיון שקיימתי במעמד הצדדים ואף למערער ניתנה הרשות להשיב לטענות המשיבה ולאחר שעיינתי בפס"ד בן חיים ובטענות הצדדים, לא שוכנעתי כי נפלה שגגה בהכרעת דינו של ביהמ"ש לתעבורה והנימוקים לכך בהקשר עם פס"ד בן חיים יבואו בהמשך. לטעמי, קביעתו של בימ"ש לתעבורה נכונה ומבוססת כדבעי, על ראיות מספיקות וטובות. בל נשכח כי הלכה ידועה היא שהתערבותה של ערכאת הערעור בממצאי מהימנות ועובדה שאותם קבעה הערכאה הדיונית תעשה במקרים חריגים בלבד ובין היתר, כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית - ראו ע"פ 10586/05 ערן נגד מ"י (ניתן ביום 5.1.09) וע"פ 4286/08 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 14.1.09) ועניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות. סעיף 64ב ב(2) לפקודה קובע בזו הלשון: "שוטר הדורש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד". (הדגשות שלי - כ.ס.) סעיף 64ד(א) לפקודה שדן בסירוב לבדיקת שכרות קובע כי: "סירב נוהג ברכב, ..., לתת דגימה למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3), ...". סעיף זה יוצר חזקה לפיה, מי שמסרב להיבדק יחשב כשיכור, ועליו הנטל להוכיח אחרת ולסתור חזקה זו. הפעלת החזקה שבסעיף מותנית בהסברי השוטר לנהג באשר למשמעות הסירוב להיבדק. בעניינו, בימ"ש לתעבורה קבע כממצאים שבעובדה כי השוטר שריכז את הטיפול בכל מאפייני השכרות, הדגיש כי הדרישה לתת דגימת שתן הוסברה למערער בצורה ברורה. כמו כן, הודגש בפני המערער כי, אם יסרב לתת דגימה, יראו אותו כמי שביצע עבירה של נהיגה בשכרות. בנוסף לכך הודגש בפניו עיקר העונשים הקבועים בחוק, להם יהיה צפוי. מקובלת עלי קביעתו של ביהמ"ש לתעבורה כי הוסברה למערער משמעות הסירוב לבדיקה. יודגש כי השוטר רס"ר עופר מדכי (להלן: "עופר") ציין בדוח הפעולה (ת/4) שערך ביום האירוע כי בעקבות מידע מודיעיני, לפיו המערער משתמש בסמים על בסיס יום יומי, עוכב בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים. השוטר עופר ציין כי המערער נראה עייף ורדום וכשנשאל, מה הסיבה לכך טען שהוא שתה בלילה "הרבה וודקה". המערער הודיע לשוטר עופר כי הוא מבקש לשמור על זכות השתיקה ומסרב לתת דגימת שתן או בדיקת נשיפה. השוטר עופר הדגיש בדוח הפעולה כי הסביר למערער כי הסירוב למתן דגימת שתן/דם ולבדיקת נשיפה: "תגרור עונש של פסילה בפועל לשנתיים לפחות ועונשים נוספים הקבועים בחוק". השוטר עופר הדגיש כי חזר מספר פעמים על דרישתו בפני המערער ליתן דגימת שתן/דם ובדיקת ינשוף, אך זה עמד בסירובו ולא שיתף פעולה ואז השוטר משה שלוש (להלן: "שלוש") הודיע לו שהוא עצור. השוטר שלוש הדגיש בדו"ח הפעולה שערך (ת/1) כי המערער סירב לבצע דו"ח מאפיינים וכן סירב לתת דגימת שתן, תוך שמירה על זכות השתיקה. שלוש הוסיף כי: "מה שהעלה את החשד זה עיניו האדומות וציין בפנינו כי שתה אלכוהול בלילה". יוצא איפא, כי הדרישה לביצוע בדיקת שתן לא התבססה רק על מידע מודיעני, אלא מקורה גם בחשד סביר שהמערער היה שיכור וזאת על יסוד סימנים חיצוניים ובולטים כגון, עיניו האדומות ודבריו של המערער עצמו בפני השוטרים, מהם עולה כי הוא שתה אלכוהול. ב"כ המערער הפנה לפסק דין בן חיים וציין כי בענייננו לא היתה כל סמכות לביצוע בדיקת השתן וכי הדרישה לא היתה כדין, עוד ציין כי כדי לבדוק אם המערער היה שיכור היה מקום לבצע בדיקת ינשוף במקום בדיקת שתן שבמהותה פולשנית יותר. לכן ביקש לפסול את הראיה שהושגה בדרך לא חוקית, לטעמו. לעניין מקור הסמכות לביצוע בדיקת שתן ראוי להפנות להוראות הפקודה הקובעת כלהלן: סעיף 64ב(א1) לפקודה קובע כי: "שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה - דגימת נשיפה); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו." ואילו סעיף 64ב(ב) לפקודה קובע כי: "שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; ....". יוצא איפוא כי הדרישה לתת דגימה באמצעות מכשיר הנשיפה קמה אף בהעד קיומו של חשד שנעברה עבירה לפי הפקודה. עם זאת, הדרישה לתת דגימת שתן קמה כאשר הנהג היה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הנהג שיכור. בענייננו, כפי שציינתי דלעיל, הדרישה לביצוע בדיקת שתן לא התבססה רק על מידע מודיעני, אלא מקורה גם בחשד סביר לכך שהמערער היה שיכור וזאת על יסוד סימנים חיצוניים ובולטים כגון, עיניו האדומות ודבריו של המערער עצמו בפני השוטרים, מהם עולה כי הוא שתה אלכוהול. יתרה מזו, ראוי לציין כי לפי עדויות השוטרים, המערער סירב אף לבצע בדיקת נשיפה. כבר נפסק כי מקריאת שני הסעיפים 64ב(א1) ו- 64ד(א) לפקודת התעבורה יחדיו עולה, כי: "מקום שהשוטר דרש שתיערך בדיקת "ינשוף", והנהג בחר שלא להיעתר לדרישתו, כמוהו כמי שנהג ברכב בהיותו שיכור. הרשות לדרוש בדיקת נשיפה עומדת לבדה ללא קשר לסוגים אחרים של בדיקות, כגון בדיקת דם. אם מעוניין שוטר לדרוש בדיקה מסוג אחר, כגון בדיקת דם או שתן, בידו לעשות זאת לפי סעיף 64ב(ב), וכך גם בדיקת רוק (לפי סעיף 64ב(א2)). הרשות לדרוש בדיקת "נשיפון" לעצמה - והרשות לדרוש בדיקה אחרת לעצמה. השוטר רשאי לבחור בבדיקה, ואינו כפוף אלא לתנאים ולמגבלות שבסעיפים עצמם, ובודאי לא לסוג הבדיקה שמעוניין בה הנבדק" - ראו רע"פ 8624/11 אליסי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 11.12.11) (להלן: "אליסי"), ראו גם רע"פ 9624/11 אמירסלנוף נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 10.5.12). בהמשך נקבע כי: "הסמכות לבחור את סוג הבדיקה נתונה איפוא לשוטר, בכפוף לתנאים שבהסדרים השונים, כגון 'חשד סביר'. בחירתו של השוטר היא חלק משיקול דעתו המקצועי בהתאם לנסיבות" (אליסי, פיסקה ט'). באשר לטענת המערער כי הדרישה לביצוע בדיקת שתן לא היתה כדין, וכי יש לפסול את הראיה שהושגה בדרך לא חוקית, לטעמו, בהתאם לפסק דין בן חיים, ראוי לציין כי בעניין האחרון ( עניין בן חיים), דובר על חיפוש שנערך בגופו של אדם מבלי שהוכח קיומו של חשד סביר לכך שאותו אדם מחזיק בחפץ שהחזקתו אסורה. עוד צויין, כי מקור הסמכות היחידי לעריכת החיפוש היה הסכמת הנאשם לכך. ביהמ"ש העליון קבע כי החיפוש שנערך על גופו של הנאשם לא היה חוקי, משום שנעשה ללא הסמכתו. עוד נקבע כי הסכמת אדם לחיפוש עשויה להכשיר את החיפוש בהעדר מקור סמכות אחר, רק כאשר ההסכמה לחיפוש ניתנה מדעת ובלבד שהוסברה לחשוד זכותו לסרב לביצוע החיפוש, לרבות, העובדה שהסירוב לא ייזקף לחובתו. יודגש כי המקרה שלפנינו שונה בנסיבותיו מהמקרה שנדון בעניין בן חיים. בענייננו, המדובר בדרישה לביצוע בדיקת שתן שנבעה הן ממידע מודעיני והן מחשד סביר לכך שהמערער היה שיכור וזאת על יסוד העובדות שהמערער נמצא נוהג כשעיניו אדומות והן על יסוד הצהרתו בפני השוטרים כי הוא שתה אלכוהול. יצויין כי בזמן עיכוב המערער על ידי השוטרים הצהיר, כי הוא שתה הרבה אלכוהול בלילה. מה גם, בענייננו המשמעות המשפטית של הסירוב לביצוע בדיקת שתן, הוסברה למערער, ואף הוסבר לו כי הסירוב עלול להיזקף לחובתו, להבדיל מהמקרה של עריכת חיפוש שהסירוב לו, אינו ניזקף לחובת אותו אדם שסרב לבקשת השוטרים. אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל, אני בדעה כי דין הערעור על הכרעת הדין, להידחות. דיון בערעור על העונש: בהתאם להלכה הקובעת כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, אך ורק במקרים בהם העונש שהוטל חורג מרמת הענישה המקובלת - לעניין זה ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10), לא ניתן לומר כי רכיבי הענישה שהוטלו על המערער בתיק זה, נמנים עם המקרים הללו ושבהם הוטל עונש החורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת. בתי המשפט שבו והקדישו מלל רב על חובתם להלחם בתופעת הנהיגה בשכרות כדי להרים את תרומתם למניעתה ולצמצומה ולעניין זה ראו רע"פ 1422/06 ארנבייב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 16.5.06), רע"פ 6439/06 קריטי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 19.10.06) ורע"פ 5717/08 ראשגדוליאן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10.9.08). בעניינו, המערער צבר 7 הרשעות תחבורתיות קודמות, בין היתר, בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, שבל"ר, נהיגה ללא רשיון נהיגה. בתחום הפלילי לחובתו ארבע הרשעות קודמות בגין עבירות של החזקה/שימוש בסמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, החזקת נכס חשוד כגנוב, גניבת רכב, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. ראוי לציין כי בעבר הוטל על המערער מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, אך המערער לא ביצע אותן ועקב כך נשלח למאסר בפועל. אשר על כן, אני דוחה את הערעור גם על חומרת העונש. סוף דבר: אני דוחה את הערעור על שני חלקיו. על המערער להפקיד את רישיונו לאלתר לשם תחילת מניין עונש הפסילה, לכן אם ניתן צו עיכוב לביצוע העונש, הרי שצו זה בטל בזה. הקנס ישולם בהתאם לגזר הדין וכי אם טרם החל המערער לשלמו, התשלום הראשון יהיה ביום 01.06.12 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו. משפט תעבורהבדיקת שתןמחלות מערכת השתן