עתירה נגד מכירת עליית גג

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד מכירת עליית גג: 1. בבית בשד' בן גוריון 26 (הבית) מצויות מספר יחידות, ובכללן היחידה שבמחלוקת שנרשמה כתת חלקה 5 בספרי עמידר והמינהל, ונקרא לה לעניננו "עליית הגג". הבית מנוהל על ידי המשיבה 1 (עמידר), מטעם המשיב 2 (המינהל). העותרת מחזיקה ביחידה אחת בקומה הראשונה על פי הסכם עם המינהל ועמידר. 2. בעקבות החלטה למכור דירות לדיירים מוגנים, פנו המשיבים 3-5 (חדאד) לעמידר, כדי לרכוש יחידה שבה הם מחזיקים. על פי נוהל שקיימה עמידר ביחס למכירת הדירות לדיירים, לא נחתם חוזה אלא מולאו טפסים להצהרה על מכר במקרקעין. 3. על יסוד מסמכים אלה, תבעו חדאד את המינהל בבית משפט זה (ת"א 790/01) וטענו שעמידר התחייבה להעביר למכור להם גם את עליית הגג והצמוד לה. בקדם המשפט טענו באי כוחה של עמידר שחדאד היו זכאים לרכוש יחידה אחרת בה החזיקו, ולא את עליית הגג. לשאלת בית המשפט אם עליית הגג היא יחידה נפרדת, יחידה צמודה ליחידה אחרת או שהיא מהווה רכוש משותף, השיב ב"כ עמידר "עליית הגג היא יחידה נפרדת לפי התסריט של בית משותף שטרם נרשם" (נספח ג' לכתב התשובה של חדאד, עמ' 3 בשורה 6). כך נכתב בהמשך הפרוטוקול: ”בית-המשפט אומר לצדדים: לאור התשובה דלעיל, הרי שהטענה שצריך היה לצרף בעלים נוספים של חלקי הנכס נופלת, והשאלה היחידה הטעונה הכרעה היא האם נאמר מפורשות לתובעים שהם רוכשים את היחידה תת חלקה 2, בלבד, בשטח של תת חלקה זו בלבד, או כפי שהתובעים טוענים וטענתם נתמכת לכאורה בטופס הצהרה על מכירת זכות במקרקעין שמהם שהם קנו זה שטח כולל של 302 מ' שהוא כולל כמובן את יחידת הגג. מאחר ואין מחלוקת לפי כתבי הטענות שעליית הגג הזו היתה בשימוש גם של התובעים, הרי שלכאורה יכלו גם התובעים לרכוש אותה ללא מכרז. מאחר וגורל התביעה תלוי איפוא בשאלת המהימנות בלבד, כאשר לכאורה עמדתם של התובעים נתמכת במסמך בכתב, ממליץ בית-המשפט בפני שני הצדדים להתפשר באופן שהתובעים ישלמו לעמידר מחצית מהשווי של עליית הגג נשוא התביעה." בישיבה הבאה, הודיע ב"כ עמידר שהצעת בית המשפט נדחתה. בית המשפט שמע ראיות, ולאחר שמיעתן חזר על הצעתו לעמידר לקבל את הצעת הפשרה. 4. הצעת בית המשפט, שניתנה כאמור לאחר שמיעת ראיות, הובאה בפני ועדת פשרות מחוזית של המינהל, שהחליטה לאמץ את ההחלטה ולמכור את הנכס לחדאד תמורת מחצית משווי הנכס. ב"כ הצדדים חתמו על הסכם פשרה, הגישו אותו לבית המשפט ביום 22.1.04 ניתן להסדר תוקף של פסק דין. 5. עתירה זו הוגשה ביום 24.3.04, למעלה מחודשיים לאחר שניתן פסק הדין. העותרת טוענת כי ניהלה התכתבויות עם עמידר עוד בשנת 1997 בקשר לרכישת עליית הגג, והציעה להשתתף במכרז ביחס לרכישה. 6. ביום 28.11.03 פנתה העותרת במכתב לעמידר (נספח ה' לעתירה) ובו כתבה ששמעה מפי חדאד, שרכש את קומת הגג שלא על פי מכרז. עוד כתבה כי הדברים מתיישבים עם תשובה שקבלה לפני כן מ"מישהו" מעמידר, שיצרה אצלה "... חשש מעיסקה שנרקמה לבין עמידר בין מר אסעד חדד לרכישת קומת הגג". הפניה נענתה במכתב מיום 16.12.03 (נספח ו' לעתירה), לפיו התכוונה עמידר להוציא את עליית הגג למכירה במכרז חופשי, אולם בשל תביעתו של חדאד הושג הסכם פשרה. עוד נכתב שם, שעמידר רשאית למכור את הגג לדייר המתגורר בנכס מבלי לקיים מכרז. בעקבות זאת פנתה העותרת באמצעות בא כוחה ביום 13.1.03 לעמידר, וביקשה "להקפיא" את הפעילות ביחס לעליית הגג (נספח ז' לעתירה). היא נענתה במכתב מפורט של באי כוח עמידר (נספח ח') ביום 2.2.04 ובו הסבר להשתלשלות העניינים. 7. העותרת טוענת כי היא עשתה שימוש בעליית הגג. לפיכך היא מבקשת שבית המשפט יקבע שההסכם שנחתם בין עמידר והמינהל לבין חדאד בטל, וכי בית המשפט יורה לקיים מכרז סגור בין דיירי הבית. העתירה הוגשה במקורה גם נגד רשם המקרקעין, אולם משהובא התיק בפני, הוריתי למחוק אותו כמי שאינו צד ראוי. דחיתי את הבקשה לצו ביניים וקבעתי דיון דחוף בעתירה. 8. לקראת הדיון הוגשו לי תגובות בכתב, ושמעתי טיעונים בעל פה. דין העתירה להידחות, מכיון שעניננו במעשה עשוי, שהגדרתו "... מעשה עשוי, שעליו אין העותרים יכולים לזכות בסעד ממשי מידי בית משפט זה" (ד' ברק-ארז, עוולות חוקתיות, תשנ"ד 45, צוטט בבג"צ 1773/01 נעם בלום נ' שר החקלאות, פ"ד נו(3) 320, 326). לענין זה צריך להזכיר גם דברים שנכתבו בעע"ם 5085/02 ר.מ.ט בע"מ נ' ועדת המכרזים של עיריית תל-אביב, דינים עליון, כרך סב 418 "עתירות בענייני מכרזים אינן יכולות להתברר אם בית המשפט עומד בפני מעשה עשוי". 9. סופיות המעשה שאושר בפסק דין של בית המשפט, פוטרת אותי מן הצורך לדון בשאלות האחרות שעוררו הצדדים, ובכללן שאלת הפורום, כלומר, באיזו מידה מוסמך בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בהליך שבו פטור הצד מעריכת מכרז, לטענתו. אין ספק שהעותרת השתהתה שיהוי בלתי סביר ובלתי מוסבר בפנייתה לבית המשפט. במועד שבו נודע לה, לטענתה, על מכירת עליית הגג לחדאד, טרם ניתן פסק דין. לא היה דבר שימנע בעד העותרת לנקוט הליך בבית המשפט ביחס לתיק שהיה תלוי ועומד עדיין ולעורר את הטענות באותו הליך, בין בהליך עיקרי ובצדו בקשה לסעד זמני, ובין אם בבקשה להצטרף להליך התלוי. 10. זאת ועוד, עמידר "נגררה" למכירת עליית הגג לחדאד שלא ברצונה. אינני יכול לקבוע אם תביעתו של חדאד נעשתה בתום לב אם לאו. גם איני רואה מקום וצורך להתייחס לשאלה, אם עליית הגג היתה בשימוש על ידי העותרת, על ידי חדאד או על ידי אחרים. כל אלה שאלות שאין מקום עוד להתייחס אליהן. עמידר עמדה על טענתה שעליית הגג צריכה להימכר במכרז, וכך עולה גם ממסמכים פנימיים שהוגשו לתיק. עמידר דחתה את הצעת הפשרה של השופט, שהועלתה בשלב הראשון, והסכימה להצעת הפשרה רק כאשר באה בשלב שלאחר שמיעת הראיות, כאשר בית המשפט רשאי היה כבר לגבש עמדה סופית ביחס להליך. 11. תקיפת המכר של עליית הגג לחדאד על דרך של נקיטת הליך מנהלי, פגומה, ואינה יכולה להביא לתוצאה הרצויה. אם סבורה היתה העותרת שהיא היתה צריכה להיות צד ראוי להליך בין חדאד לבין עמידר, היה עליה לנקוט צעד ביחס להליך זה. 12. אני דוחה את העתירה. אני מחייב את העותרת לשלם לעמידר ולמינהל, לכל אחד מהם, הוצאות ההליך בסך 10,000 ש"ח. אני מחייב את העותרת לשלם לחדאד שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק, ולהוצאות חדאד תתווסף תוספת בשעור מע"מ. גג