נפסק כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו שהאלמן זכאי לפיצוי ישיר בגין הפסדי ההשתכרות. ברם, האלמן זכאי לפיצויים בגין ההפסד הממוני שנגרם לו בשל אובדן שירותי המנוחה בעבודות הבית ובטיפול בבנות. בנסיבות שלפנינו, ההפסד הממוני שנגרם לאלמן ניתן למדידה באמצעות הפסדי ההשתכרות שנגרמו לו. הפסדים אלה נגרמו לו עקב הצורך שלו לשהות עם בנותיו, צורך אשר היה סביר בהחלט ובא למלא את חסרונה של אמן של הקטינות והשירותים שזו העניקה לקטינות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לבעל שאשתו נהרגה בתאונת דרכים: המשנה לנשיא ת' אור:   1. ביום 4.10.98 נהרגה המנוחה (להלן: המנוחה) בתאונת דרכים. המערערים הודו בחובתם לפצות את המשיבים על נזקיהם עקב התאונה. המשיב 2 הינו בעלה של המנוחה (להלן: הבעל). המשיבות 5-3 הן בנותיה של המנוחה. המשיבה 3 היתה כבת 9 בעת התאונה. המשיבות 4 ו-5 היו כבנות 4 במועד התאונה. עובר לתאונה התגוררה המשפחה בחיפה. הבעל עבד בסגל הניהול הארצי של בנק לאומי למשכנתאות בע"מ בתל אביב. במסגרת עבודתו היה עליו לצאת את הבית בשעת בוקר מוקדמת (5:30) ולשוב לביתו בשעת ערב מאוחרת (20:00). בעקבות התאונה לא שב הבעל לעבודתו במשך מספר חודשים, בשל הצורך לטפל בשלוש בנותיו. מששב לעבודתו, הועבר הבעל, למשך שנה, לאחד מסניפי בנק לאומי בחיפה. בתום שנה זו שובץ האלמן כפקיד זוטר באחד מסניפי בנק לאומי למשכנתאות בחיפה. 1  המעבר לעבודה מתל אביב לחיפה היה כרוך בירידה ניכרת בשכרו של הבעל, אך הבעל היה סבור שהדבר נדרש על מנת שיוכל להיות קרוב יותר לבנותיו. כדי לסייע להן, לסעוד אותן ולהיות עמן, היה עליו להקטין משמעותית את שעות עבודתו. הבעל סבור היה שכך עליו לנהוג כדי לדאוג לטובתן של בנותיו עם התיתמותן מאמן. כתוצאה מהמעבר לעבודה בחיפה, הפסיד האלמן הן בגובה משכורתו החודשית, הן כתוצאה מכך שנבצר ממנו לעבוד בחיפה שעות נוספות, ומשך מספר חודשים לאחר התאונה הפסיד את משכורתו כולה עקב היותו רתוק אל הבנות. בית המשפט חישב את ההפסד בשכר שנגרם לבעל כתוצאה מהאמור, למשך התקופה בה ידרשו לבנותיו עזרתו וטיפולו, והגיע לסכום כולל של 886,290 ש"ח.   בנוסף, נדרשה לקטינות עזרה של אם-בית שהועסקה משך היום, ובגין עלות זו נפסק על ידי בית המשפט הסכום של 533,530 ש"ח, ובגין העזרה שניתנה לבעל ולבנות על ידי הורי הבעל - פסק בית המשפט סכום נוסף של 100,000 ש"ח.   2. את ההפסדים כתוצאה מהמעבר של הבעל לעבוד בחיפה ציין בית המשפט המחוזי תחת הכותרת של "הפסדי השתכרותו של הבעל". מקריאת פסק הדין עולה, כאילו הסכום המשולם בפריט זה נפסק לבעל בגין הפסד השתכרות שנגרם לו עקב מות אשתו. בכך טעה בית המשפט. כעיקרון, בן הזוג התלוי אינו זכאי לפיצוי ישיר בשל הפסד השתכרות שנגרם לו (ר' א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, 1999) 923). יחד עם זאת, ההלכה היא שתלויים זכאים לפיצויים בגין אובדן שירותים של המנוח, אם אובדן זה גרם להם הפסד ממון (ע"א 482/89 עזבון המנוחה אביר שרה ז"ל נ' יהושע, פ"ד מז(3) 107, 110; ע"א 8216/99 עזבון המנוח סמיון פרידמן ז"ל נ' רפפורט, תק-על 2001(2) 15, 18; ע"א 1503/94 הפניקס הישראלי נ' עזבון המנוח ברוך ברמן, פ"ד נא(3) 502, 511). כך, למשל, התלויים זכאים לפיצויים בגין נזק ממוני שייגרם להם עקב אובדן סיועו של המנוח בטיפול בילדים (ע"א 64/89 גבאי נ' לוזון, פ"ד מח(4) 673, 683-682) (להלן: פסק דין גבאי). במקרים המתאימים, הפסד השכר שנגרם לתלויים עשוי לשמש אמת מידה לחישוב ההפסד הממוני שנגרם להם בשל אובדן השירותים (פסק דין גבאי, עמודים 685 ו-688). מקרה מתאים לכך הוא, למשל, כאשר הפסד השכר של התלויים נגרם כתוצאה מהעדפה סבירה שלהם לבצע בעצמם חלק מהשירותים שהעניק המנוח בטרם מותו, על פני שכירת עזרה חיצונית (השווה פסק דין גבאי, עמוד 688).   3. לאור האמור לעיל, בית המשפט שגה בקביעתו שהאלמן זכאי לפיצוי ישיר בגין הפסדי ההשתכרות. ברם, האלמן זכאי לפיצויים בגין ההפסד הממוני שנגרם לו בשל אובדן שירותי המנוחה בעבודות הבית ובטיפול בבנות. בנסיבות שלפנינו, ההפסד הממוני שנגרם לאלמן ניתן למדידה באמצעות הפסדי ההשתכרות שנגרמו לו. הפסדים אלה נגרמו לו עקב הצורך שלו לשהות עם בנותיו, צורך אשר היה סביר בהחלט ובא למלא את חסרונה של אמן של הקטינות והשירותים שזו העניקה לקטינות.   4. יוצא, איפוא, ששלושה גורמים סעדו את הבנות הקטינות כתוצאה מאבדן שירותי המנוחה - האב, אם הבית והורי הבעל. כל אלה באו למלא את החסר עקב אבדן שרותי המנוחה. מעיון בסכומים שנפסקו בגין אבדן שירותי המנוחה, עולה שבסך הכל נפסק לתלויים סכום נכבד, ושקלנו אם ראוי שנתערב בו על ידי הקטנתו. בסופו של דבר, החלטנו שלא לעשות כן. בית המשפט קיבל, כי העזרה ששלושה הגורמים הנ"ל הושיטו ויושיטו לקטינות אכן נחוצה להן. הוא גם שוכנע בעלותה של עזרה זו. לכאורה, העלות הכרוכה בהפסד שכרו של הבעל היא גבוהה, ונשאלת השאלה אם לא היה ראוי להקטין את הנזק על ידי כך שהתלויים יזוכו בעלותה של עזרה נוספת בשיעור נמוך יותר במקום קביעתה כשיעור הפסדי ההשתכרות, הגבוהים יחסית, של הבעל. הגענו למסקנה שאין לעשות כן. משנפטרה המנוחה, היה זה חיוני וסביר שתהיה לבנות נוכחות ועזרה יותר אינטנסיבית של ההורה שנותר בחיים. הבעל הבין את חיוניות הדבר, שבנוסף לעזרה שהיתה דרושה בשעות היום, כשהוא שוהה בעבודה, תהיינה "שעות נוספות" ככל האפשר של שהות שלו עם בנותיו ועזרה להן. לפיכך, את "עלותן" של שעות אלה, אשר נבעו מהתאונה ומאובדן שרותי האלמנה, על המערערים לשלם.   5. כל יתר טענות הערעור וכן טענות המשיבים בערעור שכנגד אינן מצדיקות התערבות בפסק הדין.   6. על סמך כל האמור לעיל, הערעור והערעור שכנגד נדחים. כל צד ישא בהוצאותיו.   המשנה לנשיא   השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט   השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא, השופט ת' אור.פיצוייםמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות