המערערת טוענת כי התבטאויותיו של בית המשפט עוד בטרם ניתן לה יומה בבית המשפט, מעוררת תחושה לא נוחה אצל המערערת כי בית המשפט לא יוכל להשתחרר מקביעות אלו בבואן לדון בעניין, וכי אף מראית פני הצדק מחייבת את פסילת בית המשפט. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת שופט בגלל דברים שנאמרו על ידו בדיון: ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי) מיום 7.8.02, שלא לפסול עצמו לדון בת.א. 161858/02, בש"א 124476/02. 1. המערערת הגישה כנגד המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סכומים עבור סחורה שסיפקה לתובעת, ואשר לטענתה תמורתה לא שולמה. ביום 11.7.02 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן שהגישה המשיבה. לטענת המערערת, במהלך דיון זה השמיע בית המשפט אמירות אשר יצרו בלבה תחושה כי בית המשפט חרץ את דינה בהביעו את דעתו כי ברצונו להעניק למשיבה רשות להתגונן. עם כניסתה של השופטת לאולם הדיונים, משהבחינה השופטת במנהל המשיבה המוכר לה אישית, פנתה אליו השופטת במאור פנים, שאלה אותו לעצם שירותו הצבאי בעבר וציינה כי גם היא שירתה באותו מקום. עם זאת, ציינה השופטת כי אין לחשוש ממשוא פנים. דא עקא, שבהמשך הדיון התבטאה השופטת - לטענת המערערת - באופן המעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. כך, אמרה השופטת כי "תדאג לעשות הכל כדי למצוא איך ליתן למשיבה רשות להתגונן" והוסיפה כי כיום תביעה בסדר דין מקוצר הוא הליך מיותר שרוצים לבטלו. בהמשך תקפה השופטת את ב"כ המערערת על נוסחו של ייפוי הכוח שניתן למשרדו על ידי המערערת ואמרה כי יש בו כדי להעיד על "תרגיל מסריח שעושה המבקשת ושריח מסריח עולה ממנו, וזאת בכדי להתחמק מתביעה רגילה נגדה", והוסיפה כי בגלל סוג כזה של ייפוי כוח התלונן בעבר בית המשפט בפני בית הדין של לשכת עורכי הדין. 2. בעקבות התבטאויותיה הנטענות של השופטת, הגישה המערערת ביום 14.7.02 בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינה וכי יעכב את החלטתו בבקשת הרשות להתגונן שהגישה המשיבה. בבקשתה טענה המערערת כי התבטאויותיה של השופטת במהלך הדיון מעידות על יחס של זלזול, עוינות ודעה קדומה כלפי המערערת, אשר יש בהן כדי לגבש עילה לפסילתו של בית המשפט מלהמשיך ולדון בתיק. המשיבה התנגדה לבקשת הפסילה וטענה כי ההתבטאויות המיוחסות לבית המשפט על ידי המערערת אינן מדויקות, כי דבריו של בית המשפט הוצאו מהקשרם וכי אין בהערות שהשמיע בית המשפט במהלך הדיון כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. 3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 7.8.02, דחה את בקשת הפסילה. ראשית, ציין בית המשפט, כי האמירות אותן מייחסת לה המערערת אינן מדויקות, ובוודאי שלא אמר דברים נחרצים ובוטים כפי שטוענת המערערת. בית המשפט קבע כי עובר לדיון עבר על הנספחים לתצהיר המשיבה התומך בבקשת הרשות להתגונן וחלקם הביאו אותו לחשוב כי ראוי ליתן למשיבה בקשת רשות להתגונן מפני התביעה, הואיל וראה בטענות המשיבה טענות הראויות לשמש לפחות הגנה אפשרית כנגד התביעה. משכך נראו פני הדברים וב"כ המערערת ויתר על חקירת המצהיר, סבר בית המשפט כי ראוי שיתקיים דיון לגופו של עניין במחלוקות שהתעוררו בין הצדדים. בהקשר זה אמר בית המשפט כי מאחר שההלכה מקילה עם נתבעים במתן רשות להתגונן, הרי שהמנגנון של תביעה בסדר דין מקוצר איבד מערכו. בית המשפט הוסיף ואמר כי רוח ההלכה ראויה, אך ציין כי יעבור על הפסיקה אליה הפנו הצדדים ויגבש את דעתו רק לאחר מכן. אשר לדבריו בנוגע לייפוי הכוח, ציין בית המשפט כי בסיפא של ייפוי הכוח שהגישה המערערת לבית המשפט מצוין כי עורך דינה אינו מוסמך לקבל כל תביעה נגד החברה, פרט לתביעה נגדית אם תוגש נגד החברה בתיק זה. מתצהיר המשיבה בבקשת הרשות להתגונן עולה כי המערערת ידעה על כוונת המשיבה להגיש נגדה תביעה בשל הנזקים שלטענתה נגרמו לה במסגרת ההתקשרות ביניהן. בית המשפט סבר כי יש טעם לפגם בכך שחברה זרה בוחרת לסייג את ייפוי הכוח שלה באופן מלאכותי, וכי משבחרה המערערת לפתוח בהליכים משפטיים בארץ כנגד המשיבה בגין ההתקשרות העסקית ביניהן, ראוי היה כי תאפשר בירור המחלוקות בשלמותן. לפיכך, אמר בית המשפט כי ייפויי כוח מסוג זה נדונו כבר בבתי הדין של לשכת עורכי הדין, וזאת על מנת להבהיר את תחושתו למקרא ייפוי הכוח, אך הבהיר לב"כ המערערת כי אין בדבריו דבר כלפי משרדו. אשר להיכרותו של בית המשפט עם המצהיר מטעם המשיבה, קבע בית המשפט כי שאלתו האם הלה שירת בסוף שנות השבעים בבסיס קליטה ומיון, נאמרה כי לאחר יד, וכי ב"כ המערערת לא ייחס חשיבות לאמירה, במיוחד לאחר שהוסבר לו אופי הכרות השטחית, דהיינו שבהיות השופטת חיילת בשירות סדיר, שירת הלה בענף אחר באותו מחנה. בית המשפט הוסיף וקבע כי הבהיר לבעלי הדין שחלקו בתיק מסתיים בדיון בבקשת הרשות להגן, שכן אם תינתן רשות כאמור, יוחזר התיק למזכירות על מנת שתקבע את שמיעתו בפני השופט שידון בו. מטעם זה ראה לנהל דיון פתוח יותר עם הצדדים על מנת להביאם לידי הסכמה, וכי אינו רואה בדבריו משום יצירת משוא פנים. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערת חוזרת על גרסתה וטענותיה בבקשת הפסילה, ומוסיפה כי דבריו של בית המשפט נאמרו לפני שהצדדים סיכמו את טענותיהם, והואיל והשאלה שנותרה לדיון היתה שאלה משפטית, חייב היה בית המשפט לגזור על עצמו הקפדה יתרה. המערערת טוענת כי התבטאויותיו של בית המשפט עוד בטרם ניתן לה יומה בבית המשפט, מעוררת תחושה לא נוחה אצל המערערת כי בית המשפט לא יוכל להשתחרר מקביעות אלו בבואן לדון בעניין, וכי אף מראית פני הצדק מחייבת את פסילת בית המשפט. המשיבה מתנגדת לערעור וטוענת כי יש לדחותו על הסף הואיל ולכתב הערעור לא צורף תצהיר כמצוות התקנות. לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי אין בהערות שהשמיע בית המשפט במהלך הדיון כדי להעיד על קיומו של חשש למשוא פנים, וכי מדובר בביטויים מקובלים ושגורים בבתי המשפט. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. כאמור, בית המשפט קבע בהחלטתו כי לא התבטא באופן הנטען על ידי המערערת. הלכה היא כי כאשר בית המשפט אינו מקבל את גרסתו של המבקש באשר לעובדות שביסוד בקשת הפסילה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי שגה בכך בית המשפט (ראו: ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599). המערערת במקרה דנן לא עמדה בנטל זה. אשר להתבטאויותיו של בית המשפט במהלך הדיון, כפי שפורטו בהחלטתו בבקשת הפסילה, הרי שבנסיבות העניין אין בהן כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. דבריו של בית המשפט כי למשיבה הגנה לכאורה בפני התביעה, וכי המנגנון של תביעה בסדר דין מקוצר איבד מערכו, אינם אלא דברים לכאורה שנאמרו לשם ייעול הדיון במסגרת ניסיונותיו של בית המשפט להביא את הצדדים לידי הסכמה, ואין בהם כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, במחלוקת הצדדים (ראו והשוו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף וקרנית (לא פורסם); ע"א 131/00 סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (לא פורסם)). דברים אלה נאמרו בתחילתו של ההליך, עוד בטרם סיכמו הצדדים את טענותיהם, ואף בית המשפט ציין בהחלטתו כי טרם גיבש את דעתו, וכי לאחר שיעבור על הפסיקה אליה הפנו הצדדים יגבש את דעתו בעניין העומד לדיון. בנסיבות אלו, נחה דעתי כי אין בדברים שנאמרו כדי להעיד כי "ננעל" לבו של בית המשפט בפני טענות המערערת. 6. אשר להערותיו של בית המשפט בעניין ייפוי הכוח שהגישה המערערת לבית המשפט, בו סויגה סמכותו של בא כוחה לקבל עבורה כתבי בי-דין, הרי שאף דברים אלה אינם מצביעים על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. נושא ייפוי הכוח הוא עניין הטפל להליך המתנהל בפני בית המשפט, שכן לא תוקפו של ייפוי הכוח הוא שעומד לדיון בפני בית המשפט. מכאן שאין בדבריו של בית המשפט משום הבעת עמדה בתובענה גופה או הבעת דעה על תוצאות ההליך המתנהל בפניו, ואין בהם למנוע מבית המשפט מלהעריך את טיעוני המערערת לגופם בהליך המתנהל בפניו. 7. אשר להיכרותו הקודמת של בית המשפט עם מנהל המשיבה, הרי שבית המשפט קבע בהחלטתו כי המדובר בהכרות השטחית, אשר מתמצית בכך שבהיות השופטת חיילת בשירות סדיר, שירת מנהל המשיבה בענף אחר באותו מחנה. לאור מאפייניה של ההיכרות ומשך הזמן שחלף למן היכרות זו, הרי שאין בה כדי להקים עילה לפסילת השופטת (ראו: ע"א 6204/96 גל עזר נ' גודלבליט, פ"ד נ(2) 645; ע"א 660/98 אבוזווילי נ' ראובני (לא פורסם)) . אף המערערת מאשרת בערעורה כי אין בהיכרות זו כשלעצמה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, אלא שלטענתה היכרות זו הינה נדבך הנוסף לאמירותיו של בית המשפט בדיון. בנסיבות העניין ולאור עמדתי באשר לאמירותיו של בית המשפט בדיון, הרי שלא מצאתי אף בהצטברות הנתונים כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. מטעמים אלה, אני מורה על דחיית הערעור. שופטיםדיוןפסלות שופט