לאור פסק-הדין שניתן על ידי בית המשפט לתעבורה הוכח כי הנתבעת לא צייתה לתמרור עצור, לפיכך האחריות לאירוע התאונה, מוטלת על הנתבעת. מכוח סעיף 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, ממצאים ומסקנות של פסק-דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, מקום בו המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרעת דין תעבורה כראיה בתביעה אזרחית / פסק דין תעבורה כראיה בבית משפט לתביעות קטנות: 1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 25.2.02.   התובע טען כי רכב על קטנוע ברחוב בן גוריון בגבעתיים כשמאחוריו ישבה חברתו. לטענת התובע, רכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת, יצא מרחוב הפורצים, פנה שמאלה מבלי לציית לתמרור עצור ופגע בקטנוע.   הנתבעת לא הגישה כתב הגנה אך התייצבה לדיון וטענה להגנתה.   2. הנתבעת הועמדה לדין והורשעה על-פי הודאתה, באי ציות לתמרור עצור, עבירה על תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.   עותק מכתב האישום והכרעת הדין בת.ד. 12526/02 בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, הוגשו וסומנו ת/1 (להלן: פסק - הדין).   מכוח סעיף 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, ממצאים ומסקנות של פסק-דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, מקום בו המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי.   לאור פסק-הדין שניתן על ידי בית המשפט לתעבורה (ת/1), הוכח כי הנתבעת לא צייתה לתמרור עצור, לפיכך האחריות לאירוע התאונה, מוטלת על הנתבעת.   3. נותרה לבחינה, טענת הנתבעת כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת.   התובע העיד כי נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים וכי הנתבעת שיצאה מרחוב הפורצים ופנתה שמאלה, פגעה בחלק האחורי של הקטנוע. התובע העיד כי לא ראה את רכבה של הנתבעת בעת שנכנס לצומת.   הנתבעת העידה כי התובע סטה שמאלה, בעת שראה את רכבה ולכן הפגיעה היתה בחלקו האחורי של הקטנוע. לטענת הנתבעת לולא סטה התובע שמאלה, ההתנגשות היתה חזיתית.   הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע נכנס לצומת במהירות גבוהה למרות שראה כי רכב שנסע לימינו עצר.   לאחר שבחנתי עדויות הצדדים ועיינתי בעדויות מתיק המשטרה שצורפו לכתב התביעה וכן הוגשו וסומנו נ/1 ו - נ/2, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לייחס לתובע רשלנות תורמת.   אין מחלוקת כי התובע נסע בכביש ראשי בנתיב השמאלי כשזכות הקדימה נתונה לו. טענת הנתבעת כי התובע נסע במהירות גבוהה שאינה סבירה בנסיבות ובהתחשב בתנאי הדרך, לא הוכחה.   התובע העיד כי לא ראה את רכב הנתבעת לפני אירוע התאונה ובהודעתו במשטרה (נ/1), מסר כי לא ראה את הרכב, שכן רכב גדול ושחור שלטענת הנתבעת, אפשר לה לעבור, הסתיר את שדה הראיה שמאלה.   זכות הקדימה, היתה נתונה כאמור לתובע ועל הנתבעת היה לוודא כי הינה יכולה לחצות את הצומת בביטחה.   מהודעת הנתבעת במשטרה ומדו"ח הבוחן, עולה כי רכבה של הנתבעת נפגע בחלקו הימני קדמי וכי הקטנוע נפגע בחלקו האחורי, מכאן שהנתבעת פגעה בקטנוע לאחר שזה חלף על פניה.   גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי התובע ראה את רכבה וסטה שמאלה, על כן הפגיעה היא בחלקו האחורי של הקטנוע ולא פגיעה חזיתית, הרי שלא הוכח כי התובע יכול היה לעשות דבר כדי למנוע את התאונה.   4. נזקי התובע א. אשר לגובה הנזק, התובע צרף לתביעתו דו"ח שמאי על-פיו עלות תיקון הנזק מסתכמת בסך של 2,651 ₪. כן צורפה קבלה המאשרת תשלום הסכום האמור עבור תיקון הקטנוע וקבלה המאשרת תשלום סך של 410 ₪, עבור שכ"ט השמאי. כך שהנזק לקטנוע מסתכם בסך של 2,961 ₪.   ב. התובע טען כי נגרמה לקטנוע ירידת ערך בשיעור של 500 ₪. לטענה זו אין כל סימוכין בחוו"ד השמאי ולא הוגש דו"ח שמאי המאשר כי לאחר ביצוע התיקון, אכן נגרמה לקטנוע ירידת ערך, לפיכך טענה זו לא הוכחה.   ג. עוד טען התובע לנזק שנגרם לשתי קסדות שחבשו הוא וחברתו וכי עלות כל קסדה מסתכמת בסך של 800 ₪, בממוצע.   בנוסף נטען, כי ניזוקו פרטי לבוש וציוד נוספים כגון זוג מגפיים, שני זוגות מכנסיים, חולצה, מעיל רכיבה, משקפי שמש, שני זוגות כפפות ופרטי הלבשה תחתונה.   התובע העריך את הנזק שנגרם לפריטים אלה, בסך כולל של 4,450 ₪ על פי הפרוט המופיע בתביעה.   התובע לא הציג כל ראיה בדבר הנזק שנגרם לקסדות או לפרטי הלבוש האחרים. כן לא הוגשה כל קבלה המאשרת רכישת הפריטים האמורים ועלותם או קבלה המאשרת רכישת פרטי ציוד חלופיים.   טענת התובע כי "מן המפורסמות" הוא כי קסדת אופנוע שנחבטה לקרקע אינה בטוחה עוד לשימוש, אינה בגדר ידיעה שיפוטית והנזק הנטען לקסדות טעון הוכחה.   הצעות מחיר ועל אחת כמה וכמה, מידע בדבר מחירים, שהוצא מרשת האינטרנט, אינו בגדר ראיה לנזק שנגרם, מה גם שמדפי המידע שהוגשו על ידי התובע (ת/2), עולה כי קיימים פערי מחירים גדולים בין סוגים ודגמים שונים של קסדות, מעילים וכפפות.   הלכה היא כי נזק מיוחד, טעון הוכחה.   יחד עם זאת, עדותו של התובע כי נגרם נזק לפרטי לבוש כגון מעיל שנקרע, לצורך טיפול רפואי וכפפות שנקרעו מקובלת עלי כסבירה והגיונית.   בהעדר קבלות המעידות על רכישת ציוד חלופי ובהעדר ראיה בדבר שווים של הפריטים שניזוקו כמשומשים, אני מעריכה את הפיצוי בגין פרטי לבוש שניזוקו, בסכום גלובלי של 500 ₪.   ד. טענת התובע בדבר הוצאות נסיעה בסך של 800 ₪ לא הוכחה בהעדר קבלות או ראיות המאשרות ההוצאה הנטענת.   ה. הנזקים הנטענים בגין אבדן ימי עבודה ועגמת נפש, בגין הפגיעה והאשפוז, הינם בגדר נזקי גוף אשר לתובע עילת תביעה בגינם מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.     5. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,461 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 25.2.02 ועד מועד התשלום בפועל.   כן תשלם הנתבעת לתובע, הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק-הדין ועד מועד התשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק-הדין.משפט פליליהגשת ראיותמשפט תעבורהפסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחיתביעות קטנות