פרסום הוגן

לעניין מהותה של הדרישה לנכונות והוגנות, ראה ע"א 348/85 בן ציון נ' הוצאת מודיעין בע"מ, פ"ד מב(1), 797: "כדי שפרסום חוזר ייחשב לנכון והוגן, הוא אינו חייב להיות חזרה מילולית אף לא חזרה מלאה של הפרסום הקודם. די שיבטא את רוח הדברים. ומאחר שכך, תנאי הוא שהחזרה, שאינה חייבת להיות מילולית או מלאה, תשקף את תוכן הפרסום הקודם בצורה נכונה והוגנת, כלומר לא תוציא דברים מהקשרם, לא תיתן להם ביטוי חד-צדדי או בלתי מאוזן ולא תציג אותם באור אחר או תיתן להם משמעות שונה מאלה שבפרסום הקודם". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרסום הוגן - לשון הרע: 1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' סגן הנשיא, השופט קינר). החלטתו של בית משפט קמא עניינה בבקשה שהגישה המבקשת לסילוק התביעה על הסף. המשיבים הגישו תביעה שעילתה ומהותה הינן תביעה על פי חוק איסור לשון הרע. התביעה הוגשה במקורה כנגד כב' השופט (בדימוס) ורדימוס זיילר, אשר היה יו"ר וועדת הבדיקה לבחינת התנהלות מערכת אכיפת החוק בפרשת האחים פריניאן והשוטר צחי בן אור ז"ל. עילתה של התביעה בדברים שנאמרו על ידי יו"ר הוועדה במסיבת עיתונאים ובראיונות לשני עיתונים. לאחר שהמדינה הודיעה על קיומה של חסינות ליו"ר הוועדה לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], נדחתה התביעה נגד יו"ר הוועדה ותחתיו באה המבקשת, המדינה. בבקשה הנדונה כאן טענה המדינה, כי הפרסומים הינם פרסומים מותרים בהתאם להוראות סעיפים 13(7), 13(10) ו-13(11) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ולפיכך יש לדחות את התביעה על הסף. 2. בית משפט קמא, בהחלטה ארוכה, מעמיקה ומפורטת קיבל את הבקשה בחלקה ודחה את טענות המדינה באשר לשאר הפרסומים. בקשת רשות ערעור זו עניינה באותם פרסומים שבית משפט קמא לא קיבל את עמדת המדינה, וקבע שאינם מוגנים על פי חוק איסור לשון הרע. בתמצית, ניתן לומר כי הפרסומים ייראו כמוגנים על פי החוק אם הם מהווים דין וחשבון נכון והוגן על דו"ח הוועדה. לעניין מהותה של הדרישה לנכונות והוגנות, ראה ע"א 348/85 בן ציון נ' הוצאת מודיעין בע"מ, פ"ד מב(1), 797: "כדי שפרסום חוזר ייחשב לנכון והוגן, הוא אינו חייב להיות חזרה מילולית אף לא חזרה מלאה של הפרסום הקודם. די שיבטא את רוח הדברים. ומאחר שכך, תנאי הוא שהחזרה, שאינה חייבת להיות מילולית או מלאה, תשקף את תוכן הפרסום הקודם בצורה נכונה והוגנת, כלומר לא תוציא דברים מהקשרם, לא תיתן להם ביטוי חד-צדדי או בלתי מאוזן ולא תציג אותם באור אחר או תיתן להם משמעות שונה מאלה שבפרסום הקודם". לאור הלכה זו יש לבחון את ארבעת הפרסומים, אשר לגביהם קבע בית משפט קמא שאינם מוגנים על פי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. פרסומים אלה כונו על ידי הצדדים "הפרסום הראשון", "הפרסום הרביעי חלק א", "הפרסום הרביעי חלק ב" ו"הפרסום החמישי". הפרסום הראשון: 3. במהלך מסיבת עיתונאים נשאל יו"ר הוועדה: "האם הוועדה בראשותך מצאה בישראל משטרה מושחתת?". על כך ענה יו"ר הוועדה: "בכל הנוגע למשטרה מושחתת, אז אתה יודע קטונתי מלתת הגדרות לבני אדם. אני, אנחנו קבענו מה שיש אמרנו, כי חלק מהביקורת הקשה מאוד על המינוי שככה לא השתמשנו במילה מאפיה, אבל המאפיה, לך אני אומר עכשיו, כשיחת חולין לא בדו"ח הועדה המאפיה מכניסה אנשים לצמתים בתוך המשטרה ואחר כך הם עושי דבריה. אם החשדות נגד יורם לוי נכונים - וזה תמיד נשאר באם - והוא נכנס לצומת כפי שהוא נכנס, זו תחילתה של משטרה מושחתת מאד. מושחתת, שמקעקעת משטרות ומקעקעת משטרים ואת זה כתבנו". 4. לטענת המשיבים מדובר בהוצאת לשון הרע, מכיוון שהדברים הללו מציגים את מר לוי בעיני הקורא הסביר כמי שמונה לתפקידו, מפקד ימ"ר דרום, על ידי המאפיה, ובמהלך כהונתו היה עושה דברה של אותה מאפיה. 5. בית משפט קמא בהחלטתו קבע, כי החשד כאילו מונה מר לוי למפקד ימ"ר דרום תוך מעורבות אקטיבית של המאפיה, אינו עולה מדו"ח הוועדה והתייחסות בדו"ח למעורבות אפשרית, בין פוליטית ובין אחרת, במינוי מר לוי למפקד ימ"ר דרום - הייתה, כי הנושא לא נבדק, שכן לא הובאו בפני הוועדה ראיות מהן ניתן להסיק כי יש בסיס לחשדות אלה. לפיכך קבע בית משפט קמא, כי לא ניתן לומר, באספקט זה של הפרסום הראשון, שהוא מהווה דיווח נכון והוגן אודות דו"ח הוועדה. 6. יש לזכור שהשאלה הניצבת לדיון כרגע היא, האם דבריו של יו"ר הוועדה הינם דיווח נכון והוגן על דו"ח הוועדה, ולא השאלה האם האמור בדו"ח הוועדה הוא אמת אם לאו. בסעיף 12.17 לדו"ח הוועדה, בהתייחס לדרך מינויו של ניצב משנה לוי כמפקד ימ"ר דרום, קובעת הוועדה כדלקמן: "משמעות החשדות הללו, אם יש בהן ממש, היא חלחול של בכירים בעולם העברייני ללב העשייה המשטרתית. אין צורך בהכברת מילים כדי לומר כמה קשים דברים אלו ומה קורה למשטרים ולמשטרות שהפשע חדר לצמתים מרכזיים שלהם". 7. אינני רואה הבדל מהותי בין הפרסום הראשון לבין מה שנאמר בסעיף 12.17 לדו"ח הוועדה. בשני המקומות מדובר בחשדות ובהנחה שיש בהם ממש. בפרסום הראשון אומר יו"ר הוועדה, כי אם נכון שניצב משנה לוי מונה לתפקידו בהתערבות המאפיה - הרי שאז מדובר במשטרה מושחתת. אותם דברים נאמרו בסעיף 12.17 הנ"ל. בשני המקומות מסייג עצמו יו"ר הוועדה ומציין כי החשדות לא הוכחו ודבריו נאמרים על בסיס ההנחה שיש באותם חשדות ממש כלשהו. יש לזכור כי ההלכה היא, שדיווח נכון והוגן אינו בחזרה מדויקת על מילות הפרסום אלא במתן תמונה כללית התואמת את רוחו של דו"ח הוועדה. 8. בית משפט קמא קבע, כי שילוב האמירות שבפרסום הראשון מביא למסקנה כי בעיני הקורא הסביר, כולל הקטע האמור חשד לכך כי מינויו של ניצב משנה לוי כמפקד ימ"ר דרום, נעשה במעורבות אקטיבית של המאפיה. עוד קובע בית משפט קמא, כי חשד זה אינו עולה מדו"ח הוועדה והתייחסות בדו"ח למעורבות אפשרית, בין פוליטית ובין אחרת, למינויו של ניצב משנה לוי למפקד ימ"ר דרום הייתה כי הנושא לא נבדק, שכן לא הובאו בפני הוועדה אפילו ראיות קלושות מהן ניתן להסיק כי יש בסיס לחשדות אלה. הואיל וכך הם פני הדברים מסיק בית משפט קמא, כי באספקט זה של הפרסום הראשון אין הוא מהווה דין וחשבון נכון והוגן אודות דו"ח הוועדה. 9. כפי שציינתי, לא מצאתי הבדל מהותי בין האמור בסעיף 12.17 לדו"ח הוועדה לבין האמירה שנאמרה על ידי יו"ר הוועדה בפרסום הראשון. בשני המקרים מדובר בחשדות שעלו בדו"ח הוועדה. אמנם חשדות אלו לא הוכחו, אך גם בפרסום הראשון מדגיש יו"ר הוועדה, כי מדובר בחשדות בלבד אשר לא הוכחו. מכיוון שכך, אני סבור - בניגוד לדעתו של בית משפט קמא - כי הפרסום הראשון חוסה תחת הגנתו של סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. הפרסום הרביעי חלק א: 10. בעניין זה נשאל יו"ר הוועדה: "פרט לאותם איי רקב שעליהם כתבתם, איזו בעיה ארגונית מרכזית איתרתם?". תשובתו של יו"ר הוועדה הייתה: "אין ארגון בעולם שיכול לעקוב אחרי כל אדם. זה בלתי אפשרי. מה עושים? בונים מארג נורמטיבי. המארג הזה הוא רשת מסוימת. אם כולם ישמרו על נורמות שאינן קשות, אירועים קשים לא יתרחשו. אבל כדי שכך יהיה צריך להבין את חשיבות המארג הזה. זה לא קרה. לא שמו לב למארג, ניתצו הכל. המארג הנורמטיבי התפורר. לכן, באחת הטיוטות שלא פורסמו דימיתי את המצב למערכת מחשבים ענקית ששני וירוסים נכנסים לתוכה ומחסלים אותה. הבעיה היא שנכנסו וירוסים פוגעניים למערכת ואיש במשטרה לא פעל. לא היה שום אנטי וירוס. לא הייתה מערכת חיסונית". 11. לטענת המשיבים דימוים של המשיבים לוירוסים פוגעניים המחסלים את המערכת מבפנים הוא דימוי קשה וחריף. 12. בית משפט קמא קבע, כי הקורא הסביר מייחס את דימוי הוירוסים למשיבים עצמם. כבר בפתיח לכתבה צוינו שמותיהם והשימוש בביטוי שני וירוסים משויך, מטבע הדברים, על ידי הקורא הסביר לשני המשיבים. לכן קבע בית משפט קמא, כי מדובר בפרסום שאינו נכון והוגן. 13. אני מוכן לצאת מן ההנחה כי הקורא הסביר ייחס את דימוי הוירוסים למשיבים. מטרתו של דימוי זה היא להמחיש ולתאר מערכת גדולה אשר מתקשה להתמודד עם חדירה של גורמים שליליים הפועלים להריסתה מבפנים. תופעה זו תוארה בסעיף 2.3 לדו"ח הוועדה: "פרשת הסוללות מצביעה בין השאר על שני אלו: א. קיום קשרים החשודים כבלתי כשרים בין נצ"מ יורם לוי ורפ"ק רובי גלבוע לבין עודד פריניאן. ב. שיתוק שאחז את מנגנוני המשטרה שתפקידה לאתר ולמנוע חדירה למשטרה של גורמים שפעילותם יכולה להרוס אותה מבפנים". 14. מסקנתי היא, שהדימוי שנקט בו יו"ר הועדה הוא אכן ציורי ואינו מופיע בדו"ח הוועדה, אולם משמעותו של התיאור הציורי היא, כפי שציינתי, לתאר מערכת גדולה המתקשה להתמודד עם חדירה של גורמים שליליים הפועלים להריסתה מבפנים. עניין זה, השיתוק שאחז את מנגנוני המשטרה וחוסר יכולתה להתמודד עם חדירה של גורמים שליליים לתוכה אכן עלה בדו"ח הוועדה בסעיף 2.3 הנ"ל. אינני מייחס חשיבות לדימוי כזה או אחר שנקט בו יו"ר הוועדה. יש לראות את משמעות הדברים ואת היות הפרסום משקף בצורה נכונה והוגנת את מה שעולה מן הדו"ח. אינני סבור שהאדם הסביר יחשוב שהמשיבים הם וירוסים. ברורה כאן לשון הדימוי שנקט בה יו"ר הוועדה וברורה משמעותו של אותו דימוי. כפי שראינו משמעות הדימוי עולה מדו"ח הוועדה ולכן אני סבור שבעניין זה טעה בית משפט קמא כאשר קבע שחלקו הראשון של הפרסום הרביעי אינו דיווח נכון והוגן. הפרסום הרביעי חלק ב: 15. פרסום זה הינו המשך ישיר לפרסום הקודם. בתשובה לשאלת המשך, מה קרה כתוצאה מהכשל שתואר לעיל? השיב יו"ר הוועדה כדלקמן: "תארו לעצמכם מצב כזה: אתה מעריך בוודאות שיושב בתוכך מרגל. האויב בשער. אסור לך לפעול נגדו כי יש מחלקה שמטפלת בכך. אתה מעביר למחלקה. המחלקה זורקת את העניין. אתה לא יודע שהמחלקה זרקה את העניין ומחכה. ובינתיים מלחמה. החיים נמשכים. הכספים עוברים, הקזינו פועל. לכאורה העולם מתנהל כסדרו, אבל בעצם זה לא עולם, זה תוהו". 16. לטענת המשיבים, הרי שדימוים למרגלים או לאויבים בשער - אין בו כדי לשקף את האמור בדו"ח וועדת החקירה. 17. עיקרו של קטע זה, כמו הקטע הקודם, הוא מתיחת ביקורת קשה על המשטרה אשר כשלה באיתור גורמים שליליים בתוכה, וכשלה גם עקב הניתוק המוחלט הקיים בין המשטרה לבין מח"ש אשר הוביל, לדעת הוועדה, לקשיים ניכרים ויצר מה שמכונה על ידי הוועדה "שטח הפקר הרה סכנות". לעניין זה יש לראות את שקבעה הוועדה בסעיפים 6.2 עד 6.4 לדו"ח ואשר צוטטו בסעיף 53 להחלטת בית משפט קמא. גם בית משפט קמא סבר כי עיקרו של הקטע הוא לתאר את הביקורת שנמתחה בדו"ח הוועדה על המצב הבלתי רצוי, המתייחס לחקירות שוטרים המבוצעות על ידי מח"ש. אולם בית משפט קמא סבר כי לא ניתן לנתק את התשובה שנתן יו"ר הוועדה מההקשר של החשדות, שיוחסו בדו"ח הוועדה למשיבים. לטעמו של בית משפט קמא לא יהיה זה נכון לתאר את המשיבים כמרגלים מכיוון שאין בדו"ח כל אמירה בעניין זה. 18. כפי שציינתי בראשית הדברים, אבן הבוחן היא - האם דבריו של יו"ר הוועדה נותנים תיאור הוגן ונכון של דו"ח הוועדה. גם בית משפט קמא קבע, ודעתי כדעתו, כי עיקר הכוונה בקטע הנדון היא לתאר באופן מובן וקליט את הביקורת שנמתחה בדו"ח הוועדה על המצב הבלתי רצוי, המתייחס לחקירות שוטרים המבוצעות על ידי מח"ש. הדבר עולה גם מהשאלה שנשאל יו"ר הוועדה על ידי המראיינים בדבר בעיה ארגונית שאותרה בדו"ח. 19. קצפם של המשיבים יצא על השימוש שעשה יו"ר הוועדה בדימוי המרגל. בניגוד לפרסום הקודם, שם דיבר יו"ר הוועדה על "וירוסים" בלשון רבים, כאן מדבר יו"ר הוועדה על מרגל בלשון יחיד. מכאן אתה למד שמדובר בדוגמא לשם המחשה בלבד ולא בייחוס פעולות ריגול למשיבים דווקא. מעבר לכך, בדו"ח הוועדה נעשה שימוש בדימויים דומים בהקשר למשיבים. בעמ' 71 לדו"ח, העוסק בקשרי המקור עם המפעיל, קובעת הוועדה כי היו אלה קשרים בעייתיים שקיים ניצב משנה לוי עם עודד פריניאן, ומדמה את הקשר הזה לסיטואציה מתחום הריגול, בה המפעיל (ניצב משנה לוי) הופך למופעל. 20. נראה לי כי התמונה בכללותה העולה מן החלק השני לפרסום הרביעי הינה דיווח נכון והוגן של דו"ח הוועדה, לפיו קיימת בעייתיות גדולה בקשר שבין המשטרה למח"ש. מכיוון שכך אני סבור שחלקו השני של הפרסום הרביעי הוא דיווח נכון והוגן על דו"ח הוועדה. הפרסום החמישי: 21. בעניין זה נשאל יו"ר הוועדה: "ובכל זאת אתה לא מאשים את לוי ורק אומר בדו"ח שאם זה נכון אז זה חמור, מבלי שנמצאה להאשמות אלו תשתית ראייתית". על כך מגיב יו"ר הוועדה: "נעשו מעשים פסולים. אם היה ביניהם (בין לוי לאחים פריניאן) עניינים אירוטיים זה לא יפה, אך זה לא ענייני. אבל אם הם נפגשו כדי להעביר כספים מהקזינו של משפחת פריניאן, זה לא. אני קובע ששיחת טלפון בין חשוד ברצח לבין שוטר זה חשוד. אולי רצו ללכת לפגוש יצאנית ואז זה לא נורא, גם אם לא יפה. אבל אולי לא". 22. לטענת המשיבים, מדובר בדברי השמצה חמורים ופוגעניים מאין כמותם, שיש בהם כדי להטיל רפש, פשוטו כמשמעו, במשיבים. הקורא הסביר עלול להסיק מהדברים המפורטים לעיל, המצוטטים מפיו של מי שישב בראש וועדה שבדקה את עניינם של המשיבים, כי הועלה, כביכול, בפני הוועדה חשד שלפיו בין נצ"מ לוי לבין האחים פריניאן התקיימו "יחסים אירוטיים" או כי המשיבים והאחים פריניאן מבלים יחדיו אצל "יצאניות"; לא פחות. 23. בית משפט קמא קבע, כי שימוש בדימויים הללו, שהינם בעלי קונוטציה שלילית, עלול לעורר רושם כי יש דברים בגו, אף שאין לכך כל רמז בדו"ח הוועדה ויש בכך לפגוע בתובעים. 24. דעתי היא כי העולה מן הפרסום החמישי, שאם אכן היו עניינים כאלה - לא היה זה בתחום עיסוקה של הוועדה. משמע, שאין לראות בדבריו של יו"ר הוועדה משום אמירה כי דברים מסוג זה אמנם התקיימו בפועל. יו"ר הוועדה תיאר בעזרת דימויים, לטעמי ציוריים מידי, את קו הגבול העובר בין התנהגות לא ראויה שאינה מגיעה לתחום הפלילי לבין התנהגות פסולה הגולשת לאותו תחום פלילי אסור. גם בית משפט קמא סבר כי הפרסום נעשה על ידי יו"ר הוועדה כדי להדגים את קו הגבול המתואר לעיל. על אף זאת מצא בית משפט קמא לקבוע שאין הדברים חוסים תחת הגנת סעיף 13 לחוק, מאחר ומדבר בדימויים ייחודיים שהינם בעלי קונוטציה שלילית, העלולים לעורר רושם שיש דברים בגו. 25. במסגרתו של דו"ח הוועדה נדונו היחסים הפסולים והבעייתיים שהתקיימו בין המשיבים לבין האחים פריניאן. ראה לעניין זה סעיפים 3.1, 3.6, 3.7 ו-4.12 לדו"ח. מסעיפים אלה עולה כי אותה מערכת קשרים מצביעה על בעייתיות גדולה נוכח העובדה שמדובר בקשרים בין מפקד ימ"ר דרום לעבריינים בכירים. הדוגמא הציורית שנתן יו"ר הוועדה להמחשת הקו העובר בין התנהגות שאולי אינה לטעמו לבין התנהגות פלילית אסורה, שירתה את המטרה הזאת ואת המטרה הזאת בלבד. אדם סביר לא יכול היה להסיק את מה שמבקשים המשיבים להסיק מאותה אמירה, כאילו התקיימו יחסים אירוטיים בין המשיבים לבין האחים פריניאן, או כי הלכו יחדיו ליצאניות. 26. מכיוון שכך אני סבור שכל הפרסומים הנדונים כאן הינם בבחינת דיווח נכון והוגן על דו"ח הוועדה. 27. לאור האמור אני מקבל את הבקשה ומבטל את החלטתו של בית משפט קמא, כך שדין התביעה המתנהלת בבית משפט קמא להידחות על הסף. המשיבים ישלמו למבקשת את הוצאותיה בסכום כולל של 5,000 ₪. פרסוםלשון הרע / הוצאת דיבה