קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרסומת אסורה עורכי דין / קובלנה נגד עורך דין - פרסומת אסורה: 1. לפני שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין בבד"א 94/11 וכן בבד"א 100/11 שניתן ביום 7.2.12, בגדרו נדחה ערעורו של עו"ד X (להלן: "עו"ד X" או "המערער") על ההרשעה ועל גזר הדין, וקיבל חלקית את ערעור ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין מחוז תל-אביב (להלן: "ועדת האתיקה" או "המשיבה") לעניין גזר הדין, כמפורט להלן. הרקע לערעורים 2. הקובלנה כנגד המערער עניינה בפרסום מודעות בעיתונות הכתובה, וכן פרסום על גבי נייר מכתבים של חברת עורכי דין X לישראל (להלן: "החברה"). עו"ד X, הינו שותף בחברה, פרסם בשם החברה פרסומים בעיתונות הכתובה, ובאמצעות נייר מכתבים, שהינם לטענת הלשכה בגדר פרסומת אסורה המפרה את כללי לשכת עורכי הדין (פרסומות) התשס"א-2001 (להלן: "כללי הפרסומות"). ועדת האתיקה ייחסה לו ביצוע עבירות של עשיית פרסומת אסורה עפ"י כלל 3 לכללי הפרסומת ועבירה על סעיפים 55, 61(1) ו-61(2) לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961 ("החוק"). כן יוחסו לו עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת דין, עפ"י סעיפים 53 ו-61(1) לחוק ועבירות של התנהגות שאיננה הולמת את מקצוע עריכת הדין, על פי סעיף 61(3) לחוק, לאחר שכתב הקובלנה תוקן. בית הדין המשמעתי המחוזי דן בשתי שאלות: האחת, האם פרסומיה של חברת עורכי דין כפופים לכללי הפרסומת המתווים את הפרסומת המותרת לעורכי דין, ואם התשובה לכך חיובית, הניתן לייחס לעורך דין שהינו בעל מניות ודירקטור בחברת עורכי הדין את מעשה הפרסום האסור שנעשה, ככל שיוכח שנעשה, ע"י החברה שבבעלותו? השניה, האם ננקטה נגד הנאשם אכיפה סלקטיבית בכל הנוגע להעמדתו לדין בגין הפרסומים של החברה? הסדרת הפרסומת 3. בתי הדין המשמעתיים שדנו בקובלנה, התייחסו לטיעוני הצדדים ולמתווה הנורמטיבי של כללי הפרסומת ולנושא הקורלציה בין פעולת עורך דין כשלעצמה או כאורגן של חברה. סעיף 55 לחוק דן בהסדרת פרסומת של עורכי דין, וקובע כדלקמן: "(א) עורך דין לא יעשה, במישרין או בעקיפין, פרסומת לעיסוקו אלא בהתאם לכללים שתתקין המועצה הארצית באישור שר המשפטים וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. (ב) בכללים כאמור ייקבעו סוגים, צורות ודרכים של פרסומת המותרים לעורכי דין, ובלבד שלא יהיה בהם כדי להטעות את הציבור או לפגוע בו או משום פגיעה בכבוד המקצוע. כן ייקבעו באותם כללים מקרים וצורות שבהם רשאי או חייב עורך דין לציין את שמו ומקצועו". הסעיף מדבר אפוא על "עורך דין" בהבדל מ"חברת עורכי דין", ומכאן על פני הדברים שהינו מסדיר את הפרסומת של עורכי דין בשר ודם ולא של חברת עורכי דין שהינה כידוע אישיות משפטית נפרדת ועצמאית מאורגניה בעלי המניות והדירקטורים שלה. הצעת חוק שפורסמה ב-15 באוקטובר 1974, עסקה בהסדרת האפשרות לעורכי דין לפעול באמצעות חברה, וכללה בין היתר, סעיף שהתייחס לפעולות החברה: "59ד'. עשתה חברת עורכי דין דבר אשר אילו עשה אותו עורך דין היו רואים אותו כעבירת משמעת, יראו בכך עבירת משמעת של כל אחד מחבריה אם לא הוכיח אחד מאלה: (1) העבירה נעברה שלא בידיעתו ותפקידו לא חייבו לדעת על המעשה; (2) הוא נקט על האמצעים הסבירים כדי למנוע ביצוע העבירה". סעיף זה לא נכלל בנוסח תיקון החוק המאושר, ומכאן מבקש עו"ד X ללמוד על אומד דעתו של המחוקק לפיו לא ניתן לבוא חשבון עם חברי החברה כאשר החברה מבצעת פעולה המהווה עבירת משמעת, אילו היתה מבוצעת ע"י עורך דין בשר ודם. לשיטתו, אי הכללת סעיף זה בנוסח התיקון לחוק שאושר, מעיד כי המחוקק קבע כי יש שוני בין כללי האתיקה החלים על עורך דין בשר ודם, לבין אלו החלים על חברת עורכי דין. 4. בית הדין המשמעתי המחוזי ניתח את יתר תתי סעיף 59 בתיקון החוק הדן כאמור במתן האפשרות לעורכי דין לעסוק בעיסוקים במסגרת חברת עורכי דין, בהביאו את סעיפי החוק הרלוונטיים. סעיף 59א(א)(2) לחוק, קובע: "עורך דין לא יעסוק במקצוע כחבר בחברת עורכי הדין אלא אם יתקיימו אלה: (1).... (2) מטרות החברה, לפי תזכירה, הן האגדם של עורכי דין, פעולות עזר לעריכת-דין, פעולות לניהול החברה ונכסיה ולהשקעת רווחיה ופעולות לוואי הדרושות לאלה. ונקבע בתזכיר ההתאגדות כי לא היו לחברה הסמכויות המפורטות בתוספת השניה לפקודת החברות; (3)..." מכא,ן כאמור שם, ברור כי חברה אינה רשאית לייצג לקוח ולעשות כל פעולה המיוחדת למקצוע עורך הדין כקבוע בסעיף 20 לחוק, אלא לפעול אך ורק בתחום המוגדר בסעיף 59א(א)(2) הנ"ל. סעיף 59ב לחוק, עוסק בשם החברה: "שם של חברת עורכי דין לא יכלול אלא שמם של עורכי דין שהם חברי החברה העוסקים בעריכת דין". מכאן נראה כי חברה אינה רשאית לייצג לקוח ולעשות כל פעולה המיוחדת למקצוע עריכת דין כקבוע בסעיף 20 לחוק, אלא לפעול אך ורק בתחום המוגדר בסעיף 59א(א)(2) הנ"ל. במילים אחרות, החוק דורש זהות בין שם החברה לשמם של עורכי הדין הפועלים במסגרת חברת עורכי הדין. סעיף נוסף הנוגע לסוגיה הינו סעיף 59ג לחוק העוסק בהגבלת שיתוף בהכנסות , הקובע: "(א) חברת עורכי דין לא תשתף בהכנסותיה, על אף האמור בתזכיריה, בתקנותיה או במסמך אחר, מי שאינו עורך דין..." (ב)..." מכאן יש ללמוד את רצון המחוקק לייחד את כל הכנסות החברה אך ורק לעורכי דין הפועלים במסגרתה, ולא לכל בעל מקצוע אחר אשר אפשר ופועל אף הוא במסגרת חברת עורכי הדין. אשר לאחריותה של החברה מורה סעיף 59ה לחוק שכותרתו: "אחריות חברה בנזיקין", כדלקמן: "לעניין פקודת הנזיקין (נוסח חדש) רואים חברת עורכי דין כאחראית בנזיקין לכל מעשה או מחדל בעניין שיפעלו בו חברה כעורכי דין". 5. פועל יוצא מכך הוא הזהות שביקש המחוקק ליצור בין החברה לעורכי הדין הפועלים במסגרתה, לעניין אחריות בנזיקין, כאשר מסך ההתאגדות של החברה אינו מונע ייחוס מעשה או מחדל של החברה לעורכי הדין הפועלים מטעמה. ועוד יש מקום לצטט את סעיף 59 ו לחוק, שנושאו: שמירה על אחריות ודינים, וקובע: "(א) אין בקיומה של חברת עורכי דין ובחירת עורך דין חבר זה כדי לגרוע - (1) מאחריותו האישית של עורך הדין כפי שהיתה קיימת לולא החברה או חברותו בה; (2) מתחולת הוראות חוק זה על עורך הדין. (ב) עורך דין או שותפות של עורכי דין הממשיכים לעסוק במקצוע במסגרת חברת עורכי דין, לא יראו בכך הפסקת ההתעסקות במקצוע לעניין כל דין". בדברי ההסבר בהצעת החוק לסעיף זה, נאמר : "סעיף 59ד (אשר הפך בחוק לס' 59ו) קובע כי מעבר ממסגרת של עורך דין יחיד או שותפות למסגרת של חברה, אין בו כדי לגרוע מאחריותו האישית של עורך הדין ואין בו כדי להוות "הפסקת התעסקות". המחוקק התכוון אפוא לקבוע במפורש כי מעבר של עורך דין מפעילות כיחיד או כשותפות לפעילות במסגרת חברה, אינה גורעת מאחריותו האישית, למרות פעילותו במסגרת חברה אשר בינה לבין מי שפועלים מכוחה קיים מסך התאגדות המפריד בינה לבין האורגנים הפועלים מטעמה. כך הציב בית הדין את השאלה למה הדבר דומה? ניטול מקרה בו עורך דין פרסם מודעות בעיתונות הכתובה ועשה שימוש בנייר המכתבים שלו תוך הפרת הוראות כללי הפרסומת. הייתכן לקבוע כי משעבר עורך הדין לפעילות במסגרת חברת עורכי דין, כאשר עתה החברה היא המפרסמת אותו פרסום עצמו בעיתונות הכתובה ועל גבי נייר המכתבים בו עושה היא שימוש - נמצא כי במצב זה "מוגן" עורך הדין מפני אישום בעבירה של הפרת כללי הפרסום? בית הדין קבע כי ברור לטעמו כי תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת. מכאן הסיק בית הדין כי גם אם המחוקק בחר שלא לכלול בתיקון החוק את סעיף 59ד להצעת החוק בדבר אחריות לפעולת החברה, כוונת המחוקק ברורה היא ממכלול הסעיפים, דהיינו כי לא ניתן לנתק בין פעילות החברה בניגוד לכללי הפרסום לבין עורך הדין הפועל באמצעות חברת עורכי דין. 6. לפיכך, הגיע בעת הדין למסקנה כי ככל שימצא כי הפרסומות שפורסמו ע"י חברת עורכי הדין של הנאשם אינן עומדות בכללי הפרסומת, אזי לא יוכל הנאשם לחמוק מתחולת הוראות העבירה על העובר על כללי הפרסום, גם אם מי שביצע את אותה עבירה הינה חברת עורכי הדין. בית הדין דחה את טיעונו של הנאשם כי חברת עורכי הדין אינה כפופה לכללי הפרסומת, וחברת עורכי דין רשאית לפרסם פרסומים שונים, ככל העולה על דעתה על מנת להשיא לה רווחים, גם אם אלה אינם עומדים בכללי הפרסומת, שכן כללים אלה אינם חלים עליה אלא רק על עורכי דין בשר ודם. התשובה אפוא לשאלה הראשונה היא כי חברת עורכי דין כפופה אף היא, כעורכי הדין הפועלים מטעמה, לכללי הפרסומת. כאשר חברת עורכי דין הנושאת שמו של עורך הדין כנדרש על פי החוק מפרסמת את שירותיה כביכול, אין כל ספק כי בשל הוראת החוק הקובעת שחברת עורכי דין תישאר את שם עורך הדין הפועל באמצעותה, פרסומה של חברת עורכי דין הוא פרסום בעקיפין של עורך הדין שאת שמו היא נושאת, ולא ניתן ליתן לכך כל פרשנות אחרת. בית הדין התייחס אף לפרסומו של מוסד רפואי בהבדל מפרסום רופא בשם ודם שהותר בע"פ 3426/94 יצחק רוט נ' מדינת שיראל, מט(4), 837, שאינו דומה לענייננו, כאשר כאן קיימת על פי דרישת החוק זהות בין שם חברת עורכי הדין לעורך הדין הפועל באמצעותה. 7. בית הדין הארצי דחה, כאמור, את הערעור המערער וקיבל חלקית את ערעור הוועדה לעניין העונש. בית הדין סבר כי תיקון החוק בתשל"ח נולד על רקע פער נרחב בין שיעורי מס הכנסה שחלו על יחיד לעומת אלה שחלו על חברה. מטעם זה גם עורכי הדין בקשו להתיר להם לפעול במסגרת חברה. אבן הנגף לכך היתה תפישת המקצוע כמקצוע בעל אחריות אישית רבה המונע פעולה של עורך דין מאחורי מסך ההתאגדות של חברה. (ר' גבריאל קלינג, אתיקה בעריכת דין עמ' 88 המפנה למאמר מאלף של פרופ' יעקב נאמן חברות עורכי דין - שיקולי המס להתאגדות, שפורסם ב"הפרקליט" כרך כח, עמ' 500). בסופו של יום גובש חוק ההסדר החוקי המיוחד בתיקון תשל"ח לענין הסייגים לעיסוק בחברת עורכי דין (סעיפים 59א ו-59ו), לפיו חברת עורכי דין הינה חברה בערבון בלתי מוגבל, בשונה מחברה רגילה שהינה בערבון מוגבל. על חברת עורכי דין, ככזו, חלות ההגבלות המנויות בסעיף 20 לחוק לגבי יחוד פעילות המקצוע. חברת עורכי דין רשאית לעשות "פעולות עזר לעריכת דין" קרי: לעורכי הדין שהם חברים "העוסקים בעריכת דין". מצוות המחוקק היא שעורך הדין נשאר אחראי אישית למעשיו ולמחדליו כפי שהיה לולא חברותו בחברה. אמור מעתה, אומר בית הדין, חברת עורכי דין אינה כלי להכשיר פעולות האסורות באופן אישי על עורך הדין החבר בה. בחינת השאלה אם מעשה או מחדל שעשה עורך דין, הפועל במסגרת חברת עורכי דין, מותר או אסור נעשית ללא "הרמת מסך" כלל אין יסוד לטענת המערער שבסיס הרשעתו נעוץ, למעשה, בהרמת מסך ההתאגדות בינו לבין החברה כדי לקבוע שגם הוא ביצע עבירה. הדברים פשוטים המה ומפורשים בסעיף 59 ו לחוק שכותרתו "שמירת אחריות ודינים" וזו לשונו: "א. אין בקיומה של חברת עורכי דין ובחירת עורך דין חבר בה כדי לגרוע: (2) מתחילת הוראות חוק זה על עורך הדין". בית הדין הארצי הוסיף כדלקמן: "שלא כטענת המערער, אחריותו לא נקבעה בהכרעת הדין על דרך הפרשנות ולא על דרך ההיקף. האחריות האישית שלו נקבעה במפורש בסעיף 59ו. הכרעת הדין אינה בגדר חקיקה שיפוטית ויצירת איסורים יש מאין על גבו של המערער, כפי שהוא טוען בנימוקי הערעור. גם המלומד גבריאל קלינג קובע "אחריותו של עורך הדין קיימת במלואה במישור האזרחי ובמישור האתי" כשהוא דן בחברת עורכי דין. (עמ' 91, שם). 8. נמצא אפוא, שאיסורים החלים על עורך הדין לא הופכים למותרים או לחסינים מפני העמדה לדין, רק מפני שעורך הדין בחר לנהל את ענייניו במסגרת חברת עורכי דין. גם אם הפרסום האסור הוא מטעם החברה, כטענת המערער, אין משמעות העניין זיכויו של המערער. זאת ועוד, עבירה שנעברה על כללי הפרסומת היא עבירה של עורך הדין גם אם היסוד העובדתי בעבירה נעשה על ידי אורגן של החברה שהוא בענייננו, המערער בכבודו ובעצמו. היסוד הנפשי מתקיים גם הוא כשמחילים את הכלל שאדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו. גם אם המערער בטיעוניו גרר את בית הדין קמא לדיון בשאלה אם החברה כפופה לכללי הפרסומות של עורכי הדין, בקובלנה שהוגשה נגד עורך הדין על הפרת אחריותו האישית בפרסום האסור שאלת אחריותה של החברה לפרסום היא שאלת אגב. מה שעמד על הפרק הוא אחריותו האישית של המערער ולא אחריותה של החברה. בית הדין קמא הארצי קיבל את דעת בית הדין המשמעתי המחוזי בדחותו את טענות המערער, וגם כשקבע שעניין הפרסום של מוסד רפואי שנדון בע"פ 3246/94 יצחק רוט נ' מדינת ישראל פ"ד מט(4) 837 אינו דומה לעניננו. באותו עניין המערער לא היה רופא ולא חלק מהמוסד הרפואי שאת סגולותיו פרסם והפרסום שעשה לא כלל את שמם של הרופאים העובדים במוסד, ושמם לא נרמז בשם המוסד". (שם, פסקה 8). מכאן מסקנת בית הדין, כי ההרשעה מבוססת על יסוד איתן של אחריות אישית שנקבעה בסעיף 59ו ולא היה כל מסך שהיה צריך להרימו. אשר לטענה בדבר אכיפה בררנית, ציין בית הדין הארצי: "המלומדת מיכל ספיר, בספרה אכיפה סלקטיבית, הוצאת נבו, מביאה בעמ' 145 ה"ש 218 מדבריו של כב' השופט אבו זמיר בת"פ (ק"ג) 647/02 מ"י נ' אלשלאפה כלהלן: "בבג"צ (זקין) התבררה הסוגיה של אכיפה בררנית, סלקטיבית. הובהר כי אין הכוונה לסיטואציה של העדר אכיפה מלאה, מבחינה מעשית לא תתכן אכיפה מלאה; אכיפה חלקית, אפילו מדגמית, איננה פסולה, שהרי המשאבים מוגבלים. אולם כאשר האכיפה החלקית היא בררנית, הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה בין דומים מתוך שרירות או בהעדר טעמים ענייניים, אזי ניתן לקבוע שדבק בה פסול". לא כך בעניננו. גם אם האכיפה היא חלקית (למרבה הצער") "הדומיננטיות" של ההפרה הצדיקה את ההעמדה לדין של המערער (ר' , שם, עמ' 146, המפנים לע"פ 4855/02 מ"י נ' בורוביץ, פ"ד נט(10) 776)". (שם, פסקה 10). טיעוני הצדדים 9. בדיון לפניי חידד המערער, אכן בשנינות, את הדקויות בקביעת האיסורים שנקבעו על ידי מחוקק המשנה בהתייחס לחברת עורכי דין, וכי יש התייחסות נפרדת בדין להוראות המחייבות לעורכי דין ועמדת חברת עורכי דין, כך למשל לגבי עורכי דין זרים הפועלים בארץ. אף המשיבה חוזרת על טיעוניה בערכאות הקודמות. לשיטתה, אמנם החברה אינה כפופה לדין המשמעתי אלא המערער עצמו, שהוא זה ששמו מופיע כחלק משם החברה, והוא שביצע בפועל את הפעילות האסורה וחתימתו האישית מתנוססת על ההזמנות לפרסום, ומתקיימים בו הן המעשה והן המחשבה הפלילית. הכרעה 10. קביעות בתי הדין המשמעתיים, אליהם התייחסתי לעיל באריכות, מקובלות אף עלי. אף לעניין האכיפה הבררנית, כמצוטט לעיל. פשיטא, שכאשר בעל דין מיוצג על ידי עורך דין, הרי ששמו של עורך הדין מופיע כמייצגו ולא חברת עורכי דין והייצוג הינו פרסונלי. ברי, שחופש ההתאגדות היה בבסיס הרעיון לאפשר אף לעורכי דין להתאגד, מחד גיסא, אם כי, במגבלות כגון שהחברה אינה "בערבון מוגבל", בעלי מניותיה הינם עורכי דין וחל איסור לשתף אחרים בהכנסתם, ומאידך גיסא, נהנים עורכי הדין החברים בה לחישוב מס הכנסה הנערך לחברה, כך גם חשבונית מס הניתנת ללקוח הינה של החברה. כמו כן, ישנם יתרונות נוספים להתאגדות. כך נראה כי מדובר למעשה בחברה דואלית וחובות החלות על עורך דין חלות על החברה או ההפך, לדוגמא האיסור החל על עורך דין לשתף בהכנסתו גורם אחר שאינו עורך דין. אשר לעניין העונש, איני מוצא מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער בבית דין הארצי, במיוחד שעה שמדובר למעשה "בגלגול שלישי", ובעונש שאינו חריג המצדיק התערבות. 8. התוצאה היא אפוא, שהערעורים נדחים בזאת. אין צו להוצאות. קובלנהפרסומתעורך דין