צפצופים באוזניים וירידה בשמיעה

המערער החל להתלונן על "ציפצופים" באוזניו החל משנת 1996 ולאחר שעבר בדיקות שמיעה נמסר לו שהוא סובל מליקוי שמיעה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צפצופים באוזניים וירידה בשמיעה:   השופטת ורדה וירט-ליבנה   1. בית הדין האזורי בחיפה (בל 3837/01 השופט הראשי רמי כהן, נציג עובדים מר רמי זערור, נציג מעבידים מר יוסף הלפרין ) דחה את תביעתו של המערער להכיר בפגיעה בשמיעה ובטנטון מהם הוא סובל כמחלת מקצוע, כהגדרתה על פי החוק ולחילופין, על פי תורת המקרו-טראומה.  2. בית הדין האזורי קבע בהחלטתו מיום 19.10.2002 את התשתית העובדתית שיש להביא בפני המומחה הרפואי לצורך קביעת הקשר הסיבתי. המערער יליד 1946 ועבד כ-30 שנה במפעל טמבור במתקן אמולסיות, אשר עוצמת הרעש בו היא בין 86-88 דציבל. המערער החל להתלונן על "ציפצופים" באוזניו החל משנת 1996 ולאחר שעבר בדיקות שמיעה נמסר לו שהוא סובל מליקוי שמיעה. המערער ביקש להכיר בליקוי זה כפגיעה בעבודה כמחלת מקצוע ולחילופין, על פי תורת המיקרו-טראומה. 3. בית הדין האזורי מינה את ד"ר א. ברקו כמומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי שבין עבודתו של המערער ובין הליקוי בשמיעה והטנטון (להלן: "המומחה הרפואי"). המומחה ביקש שיומצאו לו תוצאות בדיקת שמיעה עדכנית וכן בדיקת ברה. משהומצא החומר הרפואי , לרבות בדיקת שמיעה עדכנית שנעשתה למערער ביום 26.6.2001, קבע המומחה בחוות דעתו מיום 15.1.2003, כדקלמן:   "סיכום ומסקנות מדובר בגבר בן 56 שנחשף כ-30 שנה (1969-1989) למפלסי רעש מזיקים. סובל מליקוי שמיעה וטנטון משנת 1996. בשנת 1991 שמיעתו הייתה עדיין תקינה. בבדיקות שמיעה משנת 2001 קיים ליקוי שמיעה עצבי סימטרי ב-2 האוזניים עם עקומות שטוחות. בדיקות השמיעה נתמכות גם בתוצאות ה-BERA-לסף. לכן: 1. עקומות השמיעה שטוחות. 2. זמן הופעת ליקוי השמיעה והטנטון-27 שנים לאחר חשיפתו לרעש. מדברים נגד ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. זהו ליקוי שמיעה על רקע תחלואתי רגיל, אידיופטי, אחד מיני רבים.   לכן תשובותי לשאלות כב' השופט ר.כהן הן: א. סובל מליקוי שמיעה עצבי ב-2 האוזניים. ב. לא מדובר במחלת מקצוע. ג. לא פעלה כאן הילכת המיקרו-טראומה. ד. מדובר בליקוי שמיעה על רקע תהליך תחלואתי רגיל, אידיופטי"   4. בהחלטה מיום 30.6.2003 הופנו למומחה הרפואי שאלות הבהרה. בחוות דעתו מיום 4.7.2003 חזר המומחה הרפואי וקבע, כי אין כל קשר סיבתי בין הפגימה בשמיעתו של המערער לבין הרעש אליו נחשף במהלך עבודתו.   5. ביום 10.8.2003 הגיש המערער בקשה למינוי מומחה נוסף וזאת מאחר ובתשובותיו לשאלות ההבהרה קבע המומחה כי המערער נמנה עם קבוצת ה"לא רגישים" שאינם ניזוקים גם לאחר שנות חשיפה רבות לרעש. המערער טען כי זהו מושג סובייקטיבי אשר אינו מאפשר קביעה חד משמעית באשר לקיומו של הקשר הסיבתי בין הפגימה בשמיעתו לבין הרעש אליו נחשף במהלך עבודתו. בהחלטתו מיום 12.8.2003 דחה בית הדין האזורי את הבקשה.   6. בית הדין האזורי אימץ את חוות הדעת של המומחה הרפואי ובהסתמך עליה דחה את התביעה. 7. המערער טען כי קביעת המומחה הרפואי לפיה המערער נמנה על קבוצה של אנשים הנמנים עם אוכלוסיה שאינה רגישה לעבודה בתנאי רעש גם לאחר שנות עבודה מרובות בתנאים של רעש מזיק הינה שרירותית לנוכח העובדה כי נמצא שהמערער סובל מליקוי שמיעה תחושתי עצבי סימטרי בשתי האוזניים. ליקוי שמיעה תחושתי עצבי הוא נזק מושרה רעש שהתפתח עקב עבודתו בתנאים של רעש מזיק. המומחה לא ציין שיש תחלואה או חבלה אחרת שיכלו לגרום לליקוי כזה.   8. בהחלטת בית הדין שניתנה במסגרת קדם הערעור שהתקיים ביום22.11.2004 נקבע, כי התיק יועבר למותב למתן פסק דין על פי טעוני הצדדים שנרשמו בפרוטוקול במהלכו של הדיון.   9. המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו כי עקומות השמיעה השטוחות של המערער, אופן התפתחות הליקוי השמיעתי וזמן הופעת ליקוי השמיעה והטנטון כ-27 שנה לאחר חשיפת המערער לרעש מעידים על כך שליקוי השמיעה הרפואי אינו נגרם מחשיפה לרעש. עוד קבע המומחה הרפואי כי ליקויי השמיעה שאינם קשורים לחשיפה לרעש מתפתחים לרוב ללא רקע של חבלות או דלקות ולכן הרקע שלהם לרוב אדיופטי- היינו, מסיבה לא ידועה או לא מוגדרת. ולסיכום, מסקנתו היא כי המערער לא נפגע מחשיפתו לרעש ומדובר בליקוי שמיעה על רקע גילאי או תחלואתי אחר ועל כן, אין המערער לוקה בליקוי שמיעתי הראוי להיות מוכר כמחלת מקצוע או כפגיעה בעבודה.   10. לא מצאנו כי יש מקום לסטות מחוות הדעת של המומחה הרפואי שהינה מפורטת, ברורה וחד משמעית ועל כן אין מנוס אלא לדחות את הערעור מטענותיו של בית הדין האזורי.   סוף דבר-הערעור נדחה ללא צו להוצאות.אוזנייםשמיעה