קביעה עובדתית

קביעה עובדתית שנקבעה בערכאה הדיונית לא תתבטל על נקלה בערכאת הערעור, אפילו זו האחרונה היתה פוסקת אחרת לו שמעה בעצמה את העדים. כל עוד יש לקביעת עובדה שכזאת יסוד ושורש בחומר הראיות, דעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים היא הקובעת (ע"א 583/93 מ"י נ' טחנת קמח שלום בע"מ פ"ד נ(4) 536; ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין פ"ד מט (3) 441). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קביעה עובדתית:   השופטת מיכל רובינשטיין :   1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (כב' השופטת רנה משל-שהם) בת.א. 68865/94 מיום 5.2.2000 לפיו נתקבלה תביעת המשיבה לחייב את המערערת בתשלום מלוא סכום התביעה (57,044 ₪) בתוספת הפרשי ריבית והצמדה חוקית מחודש נובמבר 1988, בצרוף שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.   2. העובדות :   המשיבה העוסקת בגידול ושיווק פטריות הגישה תביעה כספית כנגד המערערת העוסקת בייצור ושווק מוצרי מזון וסלטים, בה תבעה לשלם לה סכום שלטענתה מהווה את יתרת חובה של המערערת בגין עסקת מכר, במסגרתה סיפקה המשיבה למערערת פטריות מתוצרתה. המערערת הגישה תביעה שכנגד בה תבעה לפצותה בגין הוצאות אשר נגרמו לה, לטענתה עקב אחסנת הפטריות שסופקו במחסניה, נסיונות השימוש בהן והשמדתן.     ומקרה שהיה כך היה. בחודש ינואר 1988 רכשה המערערת מהמשיבה פטריות טריות, במשקל כולל של כ-230 ק"ג. הפטריות נכבשו אצל המערערת, לבקשתה. בחודש אוקטובר 1988 פנה מנהל המשיבה מר כהן אל מנהל המערערת, מר דרייזין, בהצעה לרכוש מן המשיבה פטריות כבושות. סוכם בין הצדדים כי למערערת תהא בלעדיות בקבלת הפטריות. שאר פרטי העסקה שנויים במחלוקת בין הצדדים.   פטריות כבושות במשקל של כ-4,700 ק"ג סופקו על ידי המשיבה למערערת בשני משלוחים (להלן: "הפטריות"). הפטריות הובלו על ידי משאית של המערערת והמשיבה הוציאה בגינן תעודות משלוח, עליהן חתם נהג המשיבה. בתעודות המשלוח מצוינות כמויות הפטריות שסופקו, סוגיהן ומחיר ליחידה מכל סוג. לאחר אספקת הפטריות נוהלו שיחות טלפון בין מר כהן ומר דרייזין השנויות במחלוקת. עד ליום הגשת התביעה לא שילמה המערערת כל תמורה בגין הפטריות שסופקו.   3. פסק הדין של בית משפט השלום :   השופטת המלומדת בבית משפט קמא קבעה כי עסקת המכר לא היתה מותנית בתנאי כלשהו, לא בקבלת הדרכה בדבר השימוש בפטריות ולא בהצלחת ייצור הסלט, כטענת המערערת. עוד קבעה השופטת כי אם סופקה למערערת סחורה שלא התאימה למטרתה, ייצור סלט, רשאית היתה המערערת להסתמך על אי התאמה זו לצורך ביטול העסקה. כן נדחתה הטענה שדובר בעסקה נסיונית וכי הכמות הגדולה שסופקה נבעה מכך שלא היה למשיבה מה לעשות בסחורה.   בענין אי ההתאמה לפי חוק המכר, קבע בית המשפט כי לא הוכחה אי התאמה בממכר ולפיכך לא היה צורך להכריע בשאלות נוספות שעוררו הצדדים. מר דרייזין לא טען כי הפטריות היו פגומות מלכתחילה אלא כי לא הצליח, בהעדר ידע מתאים, להכין מהן סלט. לא הוכחה טענת המערערת כי בעת הניסויים בפטריות עלה מהן ריח רע וטעם לא טוב. על המערערת מוטל היה הנטל להוכיח, כי הפטריות לא היו בעלות תכונות המתאימות ליצורו של סלט. בנטל זה לא עמדה המערערת. אף הודעה של אי ההתאמה לא נמסרה על ידה מיד. השופטת המלומדת דוחה גם את טענת השיהוי שהעלתה המערערת ומטעם זה לא מצאה מקום לקבוע כי אין לפסוק לזכות המשיבה סכומי ריבית ו/או הפרשי הצמדה, או כל חלק מהם, בגין התמורה עבור הפטריות.   4. בערעור שבפנינו חזרה המערערת על הטענות שנטענו על ידה בבית משפט קמא ובקצירת האומר: טענת השיהוי וחלוף הזמן, הטענה בדבר עיסקה מותנית בהדרכה ובהצלחת המערערת לייצר מהן סלטים. הטענה בדבר נטל ההוכחה שהיה מוטל על המשיבה להוכיח שהפטריות לא היו בעלות תכונות מתאימות. הטענה בדבר מתן הודעה שניתנה על ידי המערערת בשל אי ההתאמה ועוד.   5. לאחר שעיינו בפסק-הדין נשוא הערעור ובחנו את עיקרי הטיעון של שני הצדדים ואת דברי ההשלמה בעל פה שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה ברורה כי בפנינו מקרה שבו אין מקום לדחיית הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בפסק-הדין, הממצאים שנקבעו בפסק תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בפסק כל טעות שבחוק.   במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק-דין משלנו, העונה על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק-דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י פ"ד מה(2) 142, 168; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה חמישית מעודכנת תשנ"ט, עמ' 510).   בצד כל אלה יש לחזור ולהדגיש כי הדברים אמורים אף בענייני עובדה ומהימנות, ובכגון דא רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית-המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/92 חב' אלטריפי נ' סלאיימה פ"ד נ(5) 407). קביעה עובדתית שנקבעה בערכאה הדיונית לא תתבטל על נקלה בערכאת הערעור, אפילו זו האחרונה היתה פוסקת אחרת לו שמעה בעצמה את העדים. כל עוד יש לקביעת עובדה שכזאת יסוד ושורש בחומר הראיות, דעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים היא הקובעת (ע"א 583/93 מ"י נ' טחנת קמח שלום בע"מ פ"ד נ(4) 536; ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין פ"ד מט (3) 441).   אשר על כן יש לדחות את הערעור. על המערערים לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ + מע"מ צמוד מהיום.   הערבון שבתיק יועבר למשיבה על חשבון ההוצאות האמורות.     מיכל רובינשטיין, שופטת     השופט יהושע גרוס, סגן נשיא - אב"ד :   אני מסכים.   בצדק הגיעה הערכאה הדיונית למסקנה לפיה התביעה בגין הפטריות הכבושות, חרף טענת המערערת, לאו תביעה כבושה היא. יש רק להצטער על כך שדברי הכיבושין שהשמענו באוזני ב"כ המערערת לא צלחו. קשה לי רק לכבוש את פליאתי הרבה על כך שבאי כוחם המלומדים של הצדדים השקיעו בתיק זה טורח כה רב שהתבטא בעקרי טיעון ארוכים ונפתלים שהשתרעו על פני לא פחות מ-26 עמודים מצד המערערת ו-19 עמודים מצד המשיבה, וזאת ללא כל הצדקה בהתחשב בבעיות המתעוררות בתיק זה שאינן כה סבוכות. לגבי תיקים מסוג זה יש לומר כי מוטב לו לבעל דין שיכבוש את יצרו ולא יחוש לערכאת הערעור, אלא יסתפק בדיון שהתנהל בערכאה אחת. אלא שכבר מצינו   כי : "איזהו גיבור? הכובש את יצרו", ואילו במקומנו מראה אדם את גבורתו בכך שהוא מטפח את יצר ההתדיינות שלא לצורך.     יהושע גרוס, אב"ד סגן נשיא     השופטת אסתר קובו :   לא אוכל לכבוש את ייצרי מלשבח את כב' אב בית הדין על תמצית עמדתו כפי שהובעה בלשונו הציורית ופסק דינה הנבון של חברתי הש' רובינשטיין.   אסתר קובו, שופטת     לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת רובינשטיין.ממצאים עובדתיים (ערעור)